הטכנולוגיות לזיהוי פנים משגשגות ומסוכנות לא פחות מתוכנות ריגול
כמו בשוק תוכנות הריגול, גם בתעשיית המצלמות לזיהוי פנים חברות ישראליות נמצאות בחזית. האם אמצעי המעקב הללו, המשמשים נגד פלסטינים ופעילים בעולם, עוקבים גם אחרינו? הרשויות אינן משיבות, אך המאמצים להרחיב את השימוש בהם נמשכים בהתמדה
על אף הסערה התקשורתית והציבורית שהתחוללה סביב הפרסומים על תוכנת הריגול שפותחה על ידי חברת המעקבים הישראלית NSO, חשוב לזכור שהיא רחוקה מלהיות יחידה: מעבר לה קיים שוק גלובלי ששווה מיליארדים, בו חברות מספקות למדינות כלים לרגל ולעקוב בצורה לא חוקית אחרי האזרחים שלהן.
אחת מטכנולוגיות המעקב המדוברות ביותר בשנים האחרונות היא טכנולוגיה ביומטרית של זיהוי פנים. טכנולוגיה שבעולם כבר קיימת ביקורת רבה עליה, ולעיתים אפילו נאסרה לשימוש. טכנולוגיית זיהוי פנים נשמעת עתידנית וחדשנית יותר מאשר מסוכנת ופוגענית, אבל כבר עכשיו טכנולוגיית זיהוי פנים וצורות אחרות של מעקבים ביומטריים הפכו לחלק מחיי היום יום שלנו. משתמשים בה בכל מקום: בשדות תעופה, בסלולרים שלנו, בסופר, וכמובן בשירות "כוחות הביטחון". בזמן שיש מספר יתרונות פוטנציאליים בשימוש בטכנולוגיה כזאת, יש הרבה יותר בעיות וסכנות שנוגעות לפרטיות, ביטחון, זכויות אדם ודיכוי של מתנגדי משטר ומיעוטים.
יכול להיות שכבר עכשיו משטרת ישראל מזהה אותנו בעזרת מצלמות רחוב בדרך להפגנה או אסיפה פוליטית. טכנולוגיית זיהוי פנים (צילום אילוסטרציה: pixabay)
אז איך זה עובד? תוכנות סורקות מאגרי תמונות, כולל תמונות מרישיון נהיגה ומצילומים משטרתיים, ומצליבות אותן עם צילומים ממצלמות אבטחה, מצלמות רחוב ומסרטונים ממקורות אחרים. התוכנות ממפות מאפייני פנים ובעזרתם מאפשרות הצלבה וזיהוי. המאפיין העיקרי הוא הגאומטריה של הפנים, כמו המרחק בין העיניים, בין המצח לסנטר, וכו'. זה יוצר מה שנקרא "חתימת זיהוי" – נוסחה מתמטית, שלאחר מכן משווים למאגרי התמונות.
השוק של טכנולוגיית זיהוי פנים גדל בצורה אקספוננציאלית. לפי מחקרים שפרסמו בשנה האחרונה, מצפים מתעשיית זיהוי הפנים לגדול מ-3.8 מיליארד דולר ב-2020 ל-8.5 מיליארד דולר ב-2025. השימוש המשמעותי ביותר בטכנולוגיה הוא למעקבים – עובדה שמעלה חששות כבדים בציבור ואצל ארגוני זכויות אדם ברחבי העולם.
לאחרונה דווח בתחקיר גדול שפרסם וושינגטון פוסט, שצה"ל מפעיל טכנולוגיית זיהוי פנים בגדה המערבית בשם "זאב כחול", ובונה מאגר מידע של פלסטינים על ידי צילום של תושבים פלסטינים ברחוב, במחסומים ובבתים שלהם. לצד מעקבים של כוחות ביטחון ומשטרה למטרות "ביטחוניות", אנו עדים גם להשתלבות מסיבית של הטכנולוגיה במרחבים אזרחיים, למשל בבתי חולים, קניונים ובמרחב הציבורי.
טכנולוגיית זיהוי פנים תוצרת ישראל
בין החברות הבינלאומיות המשמעותיות בתחום האינטליגנציה המלאכותית וזיהוי הפנים נמצאות כיום גם חברות ישראליות. אחת מאלה שהתפרסמו בשנים האחרונות ברמה בינלאומית היא Anyvision, שהחליפה לאחרונה את שמה, ונקראת היום Oosto. החברה, שמשרדיה בחולון, זכורה, בין היתר, בעקבות פרשת משיכת ההשקעות של חברת מיקרוסופט לאחר דיווחים שהטכנולוגיה של החברה מופעלת על פלסטינים בגדה ובמחסומים צבאיים. לפי תחקיר של NBC מ-2019 סיפקה Anyvision טכנולוגיה למערכת צבאית בשם "גוגל איוש". מדובר במערכת המבוססת על מצלמות הפרוסות בגדה, שמטרתה זיהוי אנשים בטכנולוגיית זיהוי פנים. עוד דווח שהטכנולוגיה של AnyVision שימשה גם את משטרת ישראל למעקב אחר פלסטינים ברחובות מזרח ירושלים. החשיפה גררה ביקורת בינלאומית רחבה על החברה. ואולי זאת הסיבה לשינוי שמה.
למרות הטענות הקשות לפגיעה חמורה בזכויות אדם, הושקעו השנה 235 מיליון דולר בחברה, בסבב ההשקעות האחרון, שנוהל על ידי יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר. לפי מאגר המידע על ייצוא בטחוני וצבאי ישראלי (DIMSE), טכנולוגיה לזיהוי פנים של Anyvision/Oosto נמצאת בשימוש במדינות רבות בעולם, ביניהן הונג-קונג, ספרד, מקסיקו, רוסיה, יפן וארצות הברית. לפי הארגון "מי מרוויח", הטכנולוגיה של החברה מורכבת כבר מיותר מ-100,000 מצלמות ביותר מ-40 מדינות בעולם.
בשנת 2020 הקימה Anyvision/Oosto חברת בת בשם SightX יחד עם חברת הנשק רפאל. החברה מתמקדת בפיתוח וייצור טכנולוגיות בתחום הצבאי והביטחוני, למשל רחפנים בעלי יכולת זיהוי פנים שאפשר להטיס בתוך ערים ומבנים. מנכ"ל החברה, אבי גולן, אמר בראיון לעיתון פורבס שאומנם כרגע אין לחברה רחפנים עם זיהוי פנים בייצור, אבל שהם יהפכו למציאות בקרוב. רחפנים מופעלים באופן קבוע בהפגנות בישראל, בגדה ובעזה לפעמים לצורך מעקב ולפעמים אף להטלת רימוני גז. התקנת טכנולוגיית זיהוי פנים ברחפנים היא רק עניין של זמן.
אבל Anyvision/Oosto לא לבד בשוק טכנולוגיית זיהוי הפנים. חברה ישראלית נוספת שנוחלת הצלחה רבה היא Corsight AI, ששייכת ל-Cortica הישראלית ול-AWZ הקנדית. גם קורסייט מתגאה בכך שעובדיה צברו את ניסיונם ביחידות המודיעין והביטחון בישראל. לאחרונה מאגר המידע DIMSE פרסם שבין לקוחותיה נמצאים בין השאר יחידות משטרה בברזיל ומקסיקו, מדינות בהן רמת האלימות המשטרתית הינה קיצונית. לפי המאגר, קורסייט עצמה הצהירה שגם משטרת ישראל נמצאת בין לקוחותיה – מידע שמשטרת ישראל לא אימתה. בראיון ל-AFP אמר מנכ"ל החברה, רוב וואטס, שלקורסייט מספר חוזים עם גופים וסוכנויות ממשלתיות בישראל.
"כרגע אין לחברה רחפנים עם זיהוי פנים בייצור, אבל הם יהפכו למציאות בקרוב". רחפן ישראלי בגדה המערבית (צילום: גרשון אלינסון / פלאש 90)
האח הגדול צופה גם בנו?
אנחנו יודעים שהטכנולוגיה הזאת משמשת למעקב אחרי אזרחים ומפרות זכויות אדם ברחבי העולם, וגם של פלסטינים, אבל האם היא מופעלת כאן, נגד ישראלים? האמת היא שאנחנו פשוט לא יודעים. שתי עתירות של האגודה לזכויות האזרח לפי חוק חופש המידע, למשטרה ולצבא, לא נענו.
באמצע 2021 פורסם תזכיר חוק שקידמה המשטרה, שאמור לספק לה גישה ושימוש במידע שיעלה במצלמות במרחב הציבורי ללא צו בית משפט. בנוסף כלל החוק הצבת מערכת מצלמות לזיהוי פנים ברחבי הארץ, שהיתה מאפשרת לזהות פני אזרחים ולהשוות אותם למאגרים המשטרתיים – עוד צעד שהיה פוגע במיוחד בקבוצות מיעוט, שכבר זוכות ליחס מפלה של משטרת ישראל: אתיופים, ערבים, ומזרחים.
החוק שהמשטרה ביקשה לקדם כל כך חריג, שאפילו מערך הסייבר הלאומי התנגד לו והכריז ש"עולה מהחוק חשש לדליפת פרטים שייאספו במצלמות ולפגיעה בחפים מפשע בשל יכולת זיהוי נמוכה שלהן". זאת אותה משטרה שמשתמשת בתוכנות מפוקפקות כדי לעקוב באופן לא חוקי אחרי אזרחים ישראלים ופלסטינים, מבקשת לחוקק חוק כדי להשתמש באופן מלא ו"חוקי" גם בטכנולוגיות ביומטריות במרחב הציבורי. אם נאמין לחברת קורסייט, המשטרה כבר עושה זאת.
אז מה הבעיה עם זיהוי פנים?
יש צדדים שימושיים לטכנולוגיית זיהוי פנים – היכולת לארגן תמונות, לאבטח מחשבים או מכשירים ניידים, וגם ככלי עזר לבעלי ליקויי ראייה. היא גם יכולה לשפר אבטחה של כספומטים או למנוע הונאות וכניסה מהירה לחשבונות אונליין. וכמובן, הרציונל העיקרי שניתן על ידי כוחות הביטחון – מאבק בטרור ובפשיעה. אך מה הן הסכנות שמנגד?
הרבה פעמים מדברים על ביומטריה וטכנולוגיית זיהוי פנים כבעיה של פרטיות. במובן מסוים, זה אכן כך. פגיעה בזכות לפרטיות מול המדינה, מול החברות הפרטיות הפועלות בתחום, ומול גורמים אחרים, העלולים לפרוץ ולגנוב מאגרים ביומטרים. אבל הנקודה המשמעותית היא היכולת להפעיל ולממש כוח. כחברה, אנחנו סומכים על טכנולוגיה ואנחנו מניחים שהיא ניטרלית. אבל טכנלוגיה בתוך עמה יושבת, ואלגוריתמים נכתבים על ידי אנשים.
מחקרים רבים הראו שבעוד שזיהוי חתימה ביומטרי עובד יחסית טוב בזיהוי גברים לבנים, הוא גרוע מאוד בזיהוי גברים לא לבנים, וגרוע במיוחד בזיהוי נשים לא לבנות. במקומות שונים בעולם, אנשים נעצרו ונאסרו בגלל טעויות בזיהוי פנים, כמו במקרה של נאיר פארקס מניו ג'רזי, שנעצר ב-2019 על גניבת ממתק וניסיון דריסה, על בסיס זיהוי של טכנולוגיית זיהוי פנים. הוא ישב בכלא עשרה ימים ושילם 5,000 דולר על פשע שלא ביצע ובגלל זיהוי שווא של טכנולוגיה שהוכח שאינה מדויקת וטועה תדיר בזיהוי, בעיקר של שחורים. בשנה שעברה פארקס תבע את המשטרה ואת התובע הכללי על מעצר ומאסר שווא, ועל פגיעה בזכויותיו.
טכנולוגיית זיהוי פנים גזענית לא רק בגלל האופן שפותחה ובגלל היכולות שלה, אלא גם בגלל הדרך שבה היא מופעלת. למשל, בארצות הברית השתמשו בטכנולוגיה כדי לאתר משפחות מהגרים, ובסין פותחה והוטמעה טכנולוגיה כדי לזהות פנים של סינים ממוצא אויגורי, והיא מופעלת שם גם כיום כחלק ממעקב ודיכוי של המיעוט האויגורי על ידי רשויות המדינה.
טכנולוגיית זיהוי פנים מאפשרת לכוחות ביטחון לאגור תמונות של אזרחים ובאותו הזמן מונעת מהאזרחים באופן כמעט מוחלט את הזכות להימנע מלהצטלם. הטכנולוגיה שבה משתמשות סוכנויות מודיעין ושיטור לא חשופה לציבור, והאלגוריתמים שמפעילים את טכנולוגיית האיתור והזיהוי אינם חשופים בפני חוקרים. זה כמו שאדם יורשע על ידי זיהוי בבדיקת DNA, אלא שלאף אחד מלבד החברה שערכה את הבדיקה אין גישה לאופן שבו הבדיקה נעשית ואיזה ריצוף DNA היא בכלל בודקת.
טכנולוגיית זיהוי פנים מרחיבה את הכוח של מדינות לזהות תנועות חברתיות ופוליטיות, ואת המשתתפים בהן. כך למשל, אם ניתן לסרוק הפגנה, ולאחר מכן לזהות את המשתתפים בה, הדבר ירתיע אנשים מלהשתתף בהפגנות או בכל סוג של התנגדות לשלטון, בעיקר בשלטונות דכאניים. תנועות חברתיות המוניות, מההפגנות שהפילו את הדיקטטורה של מובראק בכיכר תחריר, דרך הפגנות הנשים נגד חוק ההפלות בפולין ועד ההפגנות נגד הפינויים בשייח ג'ראח, בנויות על כך שמלבד כמה מנהיגים, ההמון יכול להצטרף תחת הגנה של אלמוניות מסוימת. את האלמוניות הזאת טכנולוגיית זיהוי הפנים מחסלת.
ההמון יכול להצטרף תחת הגנה של אלמוניות מסויימת. את האלמוניות הזאת טכנולוגיית זיהוי הפנים מחסלת. הפגנה בשייח' ג'ראח (צילום: אורן זיו)
מ"מאבק בטרור" ל"מאבק בקורונה"
מרגע פריצת מגפת הקורונה, חברות נשק וסייבר, כמו גם הצבא והמוסד, שולבו בפעילות במרחב האזרחי ובמוסדות רפואיים ציבוריים. חברת Anyvision/Oosto למשל הציבה מצלמות לטמפרטורת גוף בבתי חולים ברחבי הארץ ואחר כך גם מצלמות זיהוי פנים לזיהוי אנשים שנמנעים מלשים מסיכות. בבית חולים שיבא המערכת שלה חוברה לרשת של 600 מצלמות בכל מרחבי בית החולים, ואזעקה הופעלה במערכת בכל פעם שזוהה מישהו ללא מסיכה. לא ידוע אם צוות בית החולים, מבקריו או חולים שאושפזו בו ידעו על הטכנולוגיה. גם בבית החולים איכילוב הופעלה מערכת של החברה עוד לפני מגפת הקורונה, עם מצלמות שפיתחה התעשייה האווירית. בקשות חופש מידע שהוגשו למשרד הבריאות, לתעשייה האווירית ולבית החולים בנושא לא נענו.
גם קורסייט ניצלה את מגפת הקורונה כדי לקדם את טכנולוגיית זיהוי הפנים שלה. עם פרוץ המגפה החברה התגאתה בפיתוח טכנולוגיית זיהוי פנים חדשה, שיכולה לזהות פנים של בני אדם גם כשהם עוטים מסיכות. באותו החודש הושקעו בחברה 5 מיליון דולר בסבב השקעות.
וכך תחום זיהוי הפנים ניצל משבר רפואי עולמי לקדם את עצמו, ולאפשר למדינה מעקב וריגול על אזרחים ותנועתם. כפי שראינו דרך מעקבי השב"כ אחר אזרחים ישראליים ופלסטיניים, ודרך תהליכי המיליטריזציה של משטרת ישראל והמרחב הציבורי בזמן משבר הקורונה, קיימת סכנה ממשית בשימוש במערכות מעקב במסווה של בריאות הציבור. הסכנה גדולה עוד יותר כשמדובר במדינות הפוגעות בזכויות אדם, כמו ישראל. בישראל, השיח סביב מעקבים תחת מדיניות קורונה נשלט על די דיכוטומיה שקרית של "ביטחון" אל מול "חופש". אחת הדאגות הגדולות של פעילי זכויות אדם היא שברגע שמדיניות בעייתית (הגבלות, מעקבים) כלשהי מוטמעת בשטח היא עוברת נורמליזציה ומאפשרת למדינה להמשיך את המדיניות גם בהמשך, אחרי המגפה.
אנחנו נמצאים בנקודה קריטית. מצד אחד העלייה בשימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים, והאצה שלה תחת מסווה המגיפה, ובמקביל חשיפות עיתונאיות רבות על טכנולוגיות סייבר ישראליות שהיו מעורבות בהפרות זכויות אדם ופרטיות ברחבי העולם, וגם פה.
באמצע ינואר הוזמנה לחקירה בהולה פעילה וסטודנטית פלסטינית אזרחית ישראל, אחרי שנכחה בהפגנה קטנה ושקטה בכיכר השעון ביפו נגד נטיעות קק"ל בנגב. לא ידוע כיצד זוהתה על ידי השוטרים. החקירה שלה נעשתה אך ורק כדי להפחיד ולהרתיע אותה. כמה חקירות כאלו יוכלו להתקיים על סמך החלטות של אלגוריתם בסריקה של הפגנות המוניות?
תעשיית המעקב והריגול הישראלית לא מפוקחת ונמצאת בדהירה ללא מעצורים. יכול להיות שכבר עכשיו משטרת ישראל מזהה אותנו בעזרת מצלמות רחוב בדרך להפגנה או לאסיפה פוליטית. בגדה ובמזרח ירושלים אנחנו יודעים שהטכנולוגיה כבר מופעלת. בקרוב הזיהוי יתבצע גם על ידי רחפנים שחגים מעלינו או על ידי מצלמות גוף של שוטרים. מדובר לא רק בפגיעה בפרטיות אלא בסכנה ממשית לזכויות הבסיסיות שלנו. אנחנו כמובן יודעים מי הראשונים להיפגע מטכנולוגיות אלה. זה הרגע לצאת להתארגן ולמחות נגד התעשייה הזאת, לפני שיהיה מפחיד מדי למחות.
יונתן המפל הוא חוקר ופעיל זכויות אדם, בין מקימי מאגר המידע על יצוא צבאי וביטחוני ישראלי (DIMSE).
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
