"הומניטריות מהכורסה": הכשלים של מסדרון הסיוע הימי לעזה

היוזמה משאירה את תושבי עזה נתונים לחסדיהן של אותן ממשלות המסייעות למתקפה הישראלית על הרצועה. חוף העיר עזה, 13 ביוני 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

כאשר הווידה עראף סייעה לארגן את משט החופש הראשון לעזה מקפריסין, ב-2008, היא ידעה שהמאמץ הוא בעיקר סמלי. הדבר היה שנתיים אחרי שישראל החלה לאכוף את ההגבלות שבסופו של דבר יהפכו לסגר כמעט מלא על הרצועה, מנעה כל תנועה ימית נכנסת ואסרה על דיג מעבר לשישה מיילים ימיים מהחוף. הסגר הגביל בצורה קשה מאוד את אחד מהמקורות המרכזיים למזון ולמחייה עבור תושבים רבים, אבל מטרת משט החופש – שנשאה על סיפונה רק קופסה אחת של מכשירי שמיעה עבור ארגון צדקה שעובד עם ילדים חירשים – לא היתה אספקת סיוע.

"היו לנו שתי סירות דייגים שבקושי הצליחו לחצות את הים התיכון", נזכרת עראף, פעילה ועורכת דין לזכויות אדם. "המטרה העיקרת היתה להתעמת עם הסגר הישראלי הלא חוקי ולאתגר אותו".

עכשיו, יותר מחמישה חודשים לתוך המלחמה ההרסנית בעזה, עראף עובדת עם קואליציית משט החופש כדי לארגן משט נוסף, שמועד יציאתו טרם נקבע. המשט יישא עמו סיוע, אבל לדברי עראף, משימתו ארוכת הטווח היא "לאתגר את אופני מדיניות השליטה" המהווים, לדברי המבקרים, את ליבת "המסדרון הימי" לעזה, ובכללו נמל, כפי שהודיעו ארה"ב, האיחוד האירופי ובריטניה. אף שהיוזמה מתוארת כדרך מהירה להעביר סיוע הומניטרי לעזה הנצורה, בסופו של דבר, היא משאירה את תושבי עזה נתונים לחסדיהן של אותן ממשלות המסייעות למתקפה הישראלית על הרצועה.

היא גם חושפת את קוצר ידם של תומכי ישראל, שכן מרחץ הדמים שהם ממשיכים לממן לא נמדד רק בגופות מרוטשות של פלסטינים ובנוף החרב, אלא גם במסע מכוון של הרעבה, שמתרחש במשמרת שלהם – מסע שאפילו בכירים אמריקאים הודו שאי אפשר יהיה לתקן את נזקיו על ידי אמצעים מניעתיים בלבד. בו בזמן, בעוד מאות אלפי פלסטינים נאבקים ברעב הכבד, המסדרון הימי המוצע עשוי להיות האפשרות היחידה שלהם לשרוד בטווח המיידי.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

"הילדים שכבר גוועו מרעב בעזה שרדו אינספור הפצצות ועקירות בטרם מתו בייסורים", אומרת יארה מ. אסי, מרצה בכירה לבריאות גלובלית באוניברסיטת מרכז פלורידה ומחברת הספר "כיצד מלחמות הורגות". "איש לא רוצה לראות עוד ילד שמת מרעב".

לצד זאת, אסי מזהירה כי רמת הייאוש בעזה משמעה שהפלסטינים יעמדו בפני דילמות קורעות לב בבואם להכריע מי יקבל סיוע ראשון. "איך אפשר לנסח סדרי עדיפות בין אימהות מבוגרות, ילדים, ומבוגרים בריאים כביכול? אלה הכרעות בלתי אפשרות עבור משפחות".

"המטרה העיקרת היתה להתעמת עם הסגר הישראלי הלא חוקי ולאתגר אותו". פעילים בינלאומיים מגיעים לחוף עזה, 23 באוגוסט 2008 (צילום: ויסאם נסאר / פלאש90)

כבר בדצמבר, מזכירה אסי, סוכנות אונר"א הזהירה כי סיוע בלתי מספק מעמיד 40% מאוכלוסיית הרצועה בסכנת גוויעה ברעב. כיום, תוכנית ההזנה העולמית מעריכה כי כל תושבי עזה, 2.2 מיליון אנשים, נמצאים במצב משברי או בדרגות חמורות יותר של חוסר ביטחון תזונתי.

למרות הדחיפות, גורמים המעורבים בתכנון המסדרון הימי ואשר ביקשו להישאר בעילום שם, אמרו למגזין 972+ כי נקודות מפתח באשר ליישום התוכנית עדיין אינן פתורות, ובכללן כיצד יחולק הסיוע מרגע שיגיע לעזה. במיוחד, חוסר שיתוף הפעולה עם אונר"א, שעמדה במרכז קמפיין השמצה ומשיכת תקציבים שהובילה ישראל נגד הסוכנות בחודשיים האחרונים, יכשיל את המאמצים הבינלאומיים באופן כמעט ודאי ומעלה שאלות כבדות משקל באשר לכוונותיהם.

"הסחת דעת מבהילה"

חלק גדול מחוסר הוודאות בנוגע למסדרון הימי נסוב סביב החלק האחרון של מה שאחד המקורות כינה "גישת שלושת השלבים".

את החלק הראשון מובילים ארגון הסעד הספרדי Open Arms ושותפו "World central Kitchen" (WCK), והוא כולל עשרות מוקדים להכנת אוכל בעזה. בשישי שעבר, ספינה מטעם Open Arms הגיעה מקפריסין לחוף עזה, כשעל סיפונה כ-200 טון של תרומות אוכל שאובטחה על ידי ארגון הסעד ו-WCK.

המארגנים, לפי המקור, שכרו פועלים פלסטינים כדי לבנות "מזח צף" שיקבל את הסחורה, יוזמה ש"תואמה מקרוב עם ממשלת ישראל". WCK פרסם ברשת X סרטון של פירוק הסחורה, אף שעד לכתיבת שורות אלה עדיין לא ברור כיצד יחולק הסיוע. בינתיים, לדברי הארגון, ספינה שנייה מתכוננת להפליג מקפריסין.

בשלבים השני והשלישי, הצבא האמריקאי יבנה גשר מהמזח אל חוף עזה ויפקח על העברת די סיוע בשביל להכין 2 מיליון ארוחות ביום, כך לדברי הבית הלבן. אבל אפילו אם המשלוחים הימיים יגיעו לחוף כמתוכנן, הפנטגון מעריך כי ייקחו לפחות חודשיים עד שיגיעו לשם – זמן המתנה ארוך מדי עבור העזתים המורעבים, מזהירים מומחים. על פי ההערכות, כ-300,000 איש בסכנת הרעבה מיידית בצפון עזה, ולפי האו"ם, הרעב הגיע ל"רמות קטסטרופליות" בכל הרצועה.

תוכנית ההזנה העולמית מעריכה כי כל תושבי עזה נמצאים במצב משברי או בדרגות חמורות יותר של חוסר ביטחון תזונתי. פלסטינים ממתינים לארוחה חמה ברפיח, בדרום רצועת עזה, ב-20 בפברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

בינתיים, ארגוני סיוע כבר מותחים ביקורת על התוכנית הימית, על כך שהיא לא תוקפת את סיבת היסוד שמחוללת את משבר הרעב בעזה. ארגון רופאים ללא גבולות הזהיר כי התוכנית האמריקאית היא "הסחת דעת מרהיבה" מהסירוב המתמשך של ישראל לאפשר מעבר של סיוע אווירי גדול יותר לתוך הרצועה, במיוחד לנוכח העובדה שהיא ממשיכה במתקפה שעד כה גבתה את חייהם של יותר מ-31,000 איש.

ביקורת דומה נשמעה כלפי יוזמות אמריקאיות להצנחת סיוע מהאוויר, המספקות רק חלק מזערי מהסיוע הדרוש בצפון עזה ואשר בכל מקרה לא יכולות להבטיח חלוקה בטוחה של המצרכים. ב-8 במרץ, למשל, חמישה אנשים נהרגו ועשרה נפצעו כתוצאה מחבילות סיוע מוצנחות לאחר שהמצנחים אליהם היו מחוברות לא נפתחו.

לדברי האו"ם, במהלך חמשת החודשים האחרונים, משלוחי הסיוע לעזה הוגבלו למקסימום 150 משאיות ביום בממוצע, כאשר לפני 7 באוקטובר נכנסו לרצועה מדי יום יותר מפי שלושה מכמות זו. משמעות המחסור המצטבר במזון היא שזרם המשאיות מספק פחות ופחות מהכמות הנדרשת – עובדה שזכתה להכרה גם על ידי סמנתה פאוור, העומדת בראש הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID). אפילו כאשר הסיוע במזון הצליח להגיע לאזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר, הכוחות הישראליים לפעמים פתחו באש על העזתים המורעבים, כפי שקרה ב"טבח הקמח" ב-29 בפברואר, שבמהלכו נהרגו לפחות 110 פלסטינים.

חותרים תחת אונר"א

מצב החירום המסלים הזה קשור באופן הדוק למאמצים האגרסיביים לערער את עבודת סוכנות אונר"א, שנמצאת על הכוונת של גורמים ישראליים רשמיים מזה זמן רב. לדברי כריס גאנס, לשעבר דובר הסוכנות, השיירה שהובילה לטבח "הופעלה הלכה למעשה על ידי שכירי חרב, נהגי משאיות שאורגנו על ידי הרשויות הישראליות", שביקשו לעקוף את סוכנות האו"ם. נהגים אלה, לדבריו, לא הכירו את האזור או את הלוגיסטיקה של אספקת סיוע בעזה.

לטענת גאנס, האסון של 29 בפברואר הוכיח כי אונר"א היא "הארגון היחיד עם הניסיון, אנשי הצוות והתשתית הדרושים להפצת סיוע בבטחה" ברצועה – במיוחד בכמויות שעליהן הכריז הנשיא ג'ו ביידן.

"לא יעלה על הדעת שניתן להעמיד ארגון סיוע חדש עם יכולות כמו של אונר"א כדי לפקח על הפצת סיוע תזונתי בסדר גודל כזה", גאנס אמר למגזין 972+. "זה 'הומניטריזם מהכורסה' מצד אנשים שלא היו בעזה מעולם ולא מבינים את המורכבויות של משלוחי מזון במצב כל כך שברירי".

קנדה, האיחוד האירופי, שבדיה ואוסטרליה, המכירות בתפקיד החיוני של אונר"א, חידשו לאחרונה את המימון לסוכנות לאחר שהשעו אותו קצרות בהסתמך על האשמות ישראליות, לפיהן 12 מתוך 13,000 עובדי הסוכנות בעזה היו מעורבים במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. למרות הערכה מודיעינית שהביעה מידה נמוכה של אמון בטענות הישראליות, ארה"ב טרם חידשה את תמיכתה ובכך מעצימה את העמימות סביב תוכניתו של ביידן למשלוחי הסיוע הימי. ואף כי מומחים מסכימים כי אונר"א הוא הארגון היחיד עם המחסנים, כלי הרכב ואנשי הצוות הנחוצים לאחסון והפצה בטוחים של מצרכי המזון בסדר גודל כזה, ג'ולייט טומא, מנהלת מחלקת התקשורת באונר"א, אמרה למגזין 972+ כי הסוכנות "איננה מעורבת ולא קיבלה פניות" בעניין. בו בזמן, המתקפות הישראליות, שעד כה השמידו או פגעו ב-157 מתקני אונר"א ברצועה והרגו 165 מעובדיו, ממשיכות כסדרן.

על אף התוכניות ליצירת מסדרון ימי, המצב ההומניטרי בעזה ממשיך להידרדר במהירות. לאחרונה אונר"א הודיע כי רק 168 משאיות סיוע ביום נכנסו החודש לעזה, בממוצע. ב-11 במרץ, הנציב הכללי של הסוכנות, פיליפ לזריני, פרסם ברשת X כי ההגבלות הישראליות על מוצרים "דו-שימושיים" הוחרפו, ונאסרה כניסתם של מוצרים מצילי חיים כמו חומרי הרדמה, מאווררים ותרופות לסרטן. ב-2 במרץ, תחקיר של רשת CNN חשף כי הצבא אסר על הכנסת משאיות שלמות עם סיוע חיוני אם נמצא בהן אפילו פריט אחד מבין אלה האסורים.

"הפלסטינים לא רוצים לחיות על סיוע"

קשה לדמיין טרגדיה שמסמלת את המדיניות האמריקאית הכושלת בחמשת החודשים האחרונים יותר מהצעת המסדרון הימי. ראש ממשלת ישראל, בימין נתניהו, דחה שוב ושוב את הבקשות הרפות של הבית הלבן לרסן את מה שביידן כינה באגביות רצח "מוגזם" של חפים מפשע. ההגנה על ילדים פלסטינים, שיותר מ-13,000 מהם נהרגו עד כה, מעולם לא עמדה, כך נראה, בראש סדר העדיפויות של הממשל האמריקאי, שאם לא כן היו צריכים לבטל יותר מ-100 מכירות צבאיות שאושרו בוושינגטון מאז 7 באוקטובר.

"הפלסטינים בעזה סבלו מחוסר ביטחון תזונתי הרבה לפני 7 באוקטובר", אומרת אסי, "אבל הטראומה שונה הפעם. תושבי עזה יודעים היטב שההחלטה אם ירעבו למוות או לא מתקבלת על פי גחמות של כוחות שנמצאים באופן מוחלט מחוץ לשליטתם".

הטראומה הפעם שונה. בית הרוס אחרי הפצצה ישראלית ברפיח, בדרום רצועת עזה, ב-8 בפברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

אם כן, מדוע שמדינה הנחושה להרעיב את תושבי עזה תשנה לפתע את עמדתה כאשר המזון מגיע בספינות במקום במשאיות? על פי גורמים ישראליים, מטרת המסדרון הימי היא לעורר "לגיטימציה בינלאומית" להמשיך את המלחמה בעזה, שישראל מתעקשת כי נועדה לשרש מהרצועה את חמאס. זה יכול להסביר גם את ההחלטה הישראלית, להעמיד נקודת בידוק בנמל בלרנקה, ואת הצהרתו של דובר הצבא, דניאל הגרי, בדבר "שיטפון של סיוע" לעזה. אלא שכל הדיבורים האלה הם חסרי משמעות כל עוד ישראל לא מאפשרת גישה קרקעית, במיוחד לצפון הרצועה.

"יוזמת המסדרון הימי בשום פנים לא מסירה מעל ישראל את החובה, ככוח הכובש, לפתוח באופן מלא את המעברים היבשתיים ולאפשר הכנסת סיוע הומניטרי, ללא הגבלה", אמר גאנס והזכיר כי בית הדין הבינלאומי לצדק אישרר את המחויבויות הללו בהחלטתו מ-26 בינואר. דבר מזה לא יתאפשר, הוא הוסיף, ללא "הפסקת אש יציבה ואמינה".

אלא שגם עם הפסקת אש, התוכנית האמריקאית למסדרון הימי סובלת מבעיה מבנית המעוגנת בסגר הישראלי ארוך השנים על עזה. דב וייסגלס, יועצו הבכיר של ראש הממשלה הישראלי דאז, אהוד אולמרט, הגדיר את המצור הישראלי על עזה כ"דיאטה" לפלסטינים. העובדה שמדיניות זו, שהתרחבה לחישוב מספר הקלוריות היומי לכל פלסטיני, החלה כבר לפני כשני עשורים, צריכה להספיק כדי להטיל ספק בכוונותיה של ישראל היום.

"אין כל היגיון בתיאום סיוע הומניטרי עם היישות שהכריזה פומבית על כוונתה להרעיב את הפלסטינים בעזה", אומרת עראף. "ובסופו של דבר, הפלסטינים לא רוצים לחיות על סיוע הומניטרי. הם רוצים, צריכים וראויים לחופש".

סאמר בדווי הוא בלוגר במגזין 972+, שם פורסמה הכתבה במקור. מאנגלית: אורלי נוי