גירושו של פעיל פלסטיני לצרפת מצית שם את הוויכוח על ישראל

אחרי שהחזיקה אותו במעצר מנהלי ללא ההאשמה או משפט מאז חודש מרץ, ישראל מימשה את איומה להגלות את עורך הדין הצרפתי-פלסטיני סאלח חמורי והעלתה אותו לפני כשבועיים על מטוס לצרפת, לאחר ששללה את מעמד התושב שלו במזרח ירושלים בטענה של "הפרת הנאמנות למדינת ישראל". עם נחיתתו בשדה התעופה שארל דה גול, התקבל חמורי בקריאות ברכה על ידי תומכיו. חמורי אמר בשדה התעופה כי "המאבק לא יסתיים" ושגירושו הוא צורה של "טיהור אתני".

בין מקבלי פניו בפריז היתה גם אשתו, אלזה לֶפוֹרְט, אזרחית צרפתית שנאסר עליה להיכנס לישראל מאז 2016, גם לא לבקר את בעלה בזמן מעצרו, מסיבות "ביטחון" שלא פורטו. פעילים למען זכויות הפלסטינים ונציגים מ"האיחוד העממי, האקולוגי והחברתי החדש" (NUPES), קואליציה של מפלגות שמאל בצרפת.

גירושו של חמורי הביא לסיומו מאבק ארוך שניהלה ממשלת ישראל נגד חמורי, העובד בארגון זכויות האסירים הפלסטינים א-דמיר. בשנה שעברה, א-דמיר היה אחד מששת ארגוני החברה האזרחית הפלסטיניים שהוכרזו כ"ארגוני טרור" על ידי שר הביטחון דאז, בני גנץ. ההאשמות נגד הארגונים האלה הוכחו כלא מבוססות, וארגוני זכויות אדם ופעילים ברחבי העולם, כמו גם מדינות גינו את הפשיטות של ישראל על הארגונים האלה ואת הניסיונות לסגור אותם.

אף שחמורי עדיין לא פירט כיצד הוא מתכנן להמשיך בעבודה ובמאבק שלו, הדברים שאמר וקבלת הפנים בשדה התעופה דה גול מצביעים על החייאה אפשרית של המאבק בצרפת למען סולידריות עם פלסטין. לדברי תאופיק טחאני, נשיא הכבוד של "אגודת הסולידריות צרפת פלסטין" (AFPS), לגירושו של חמורי תהיה השפעה משמעותית על התנועה בצרפת ומעבר לה. "הוא מחזק את המאבק שלנו נגד טיהור איתני, ששום צדק ומצפון דורש חירות לא יכולים לקבל", אמר טחאני למגזין 972+.

אבל מידת ההצלחה של התנועה הזו תהיה תלויה במידה רבה בממשלת צרפת, שאף שגינתה את "ההחלטה הלא החוקית" של ישראל, נקטה עמדה אמביוולנטית מאוד במאבקה נגד הגירוש, ובאופן כללי במדיניות שלה בנוגע לזכויות הפלסטינים.

שתיקה ביחס לאפרטהייד ולכיבוש

ישראל הודיעה לראשונה על כוונתה לבטל את מעמד תושבות הקבע של חמורי בספטמבר 2020. ההחלטה התאפשרה הודות לתיקון לחוק הכניסה לישראל ב-2018, המעניק לשר הפנים את הסמכות לבטל את התושבות של פלסטינים ממזרח ירושלים על יסוד "הפרת אמונים" למדינת ישראל.

אולם התיקון עצמו מפר את החוק הבינלאומי, הקובע שהכוח הכובש לא יכול לדרוש נאמנות מהאוכלוסייה הנכבשת. יותר מכך, על פי מומחים מהאו"ם וארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי הבינלאומי, גירושו של חמורי עשוי להוות פשע מלחמה לפי סעיף 49 באמנת ז'נבה הרביעית, האוסר על גירוש בני אדם מוגנים משטח כבוש.

הקונסוליה הצרפתית בירושלים ומשרד החוץ הצרפתי פרסמו כמה הודעות בחודשים האחרונים בתמיכה בשחרורו של חמורי מהכלא, גינו את גירושו והביעו תמיכה בזכותו להישאר בירושלים. השלטונות הצרפתיים גם הדגישו כי ממשלתם "נקטה את כל האמצעים, כולל בדרגים המדיניים הגבוהים ביותר", כדי להגן על חמורי.

למרות זאת, הוועדה למען שחרורו של סלאח חמורי, הפועלת בצרפת, גינתה את חוסר היכולת של ממשלת צרפת למנוע את הגירוש ותיארה אותו, בהודעה לעיתונות מ-18 בדצמבר 2022, כ"כישלון מוחלט של הדיפלומטיה שלנו". לדברי הוועדה, צרפת מילאה תפקיד "בכיר" בגירושו של חמורי. הוועדה היא לא היחידה שחושבת כך.

על פי AFPS, קיים נתק בין עמדתה הרשמית של צרפת נגד הגירוש הכפוי, ובין השתיקה של הנשיא עמנואל מקרון בנוגע לפרשה, ובנוגע לכלל מדיניות האפרטהייד והכיבוש של ישראל. "ארגוני סולידריות עם פלסטין בצרפת יודעים שהפעולות שלהם הכריחו את ממשלת צרפת להתבטא בנוגע למקרה של חמורי", ציין טחאני. "זה כבר ניצחון – בהתחשב בשתיקה סביב הנושא הזה – אבל הם רוצים הצהרה ממקרון".

Human rights watch, אמנסטי הבינלאומי וארגוני חברה אזרחית אחרים טענו גם הם שאין די בהצהרות ובדיונים הדיפלומטיים האלה, וכי "רק פעולה נחושה מצידו של עמנואל מקרון תוכל לשנות את המצב ולאפשר לחמורי, אשתו, שני ילדיהם ומשפחתו לממש את זכותם לחיות בעיר הולדתו, ירושלים".

יותר מכך, ההצהרות של משרד החוץ הצרפתי סותרות הצהרות שנתן מקרון באביב שעבר באוזני "המועצה המייצגת של המוסדות היהודיים בצרפת" (CRIF), מוסד מרכזי המתיימר להשמיע קול פוליטי מאוחד בשם יהודי צרפת. במהלך הנאום, שאותו הקריא ראש הממשלה לשעבר ז'אן קאסטס, הנשיא הצרפתי טען ש"ירושלים היא בירתו הנצחית של העם היהודי. מעולם לא חדלתי לומר זאת". על פי טחאני, האמירה הזו – שלעתים קרובות מושמעת כדי להצדיק את הסיפוח הישראלי של החלק המזרחי של העיר – רומזת לכך שצרפת לא תעשה הרבה נגד גירושם ונישולם של הפלסטינים בירושלים.

"צרפת אימצה את העמדה הנכונה בעניין זה, שכן היא דרשה את שחרורו של חמורי וביקשה שהוא יוכל לחיות במזרח ירושלים עם אשתו וילדיו", אמרה מונירה מוחון, המתאמת של קמפיין ה-BDS בצרפת, למגזין 972+. אולם היא הוסיפה כי "לצרפת אין יכולת ממשית לפעול אם היא לא מיישמת סנקציות אמיתיות". לדבריה, גירושו של חמורי עשוי לשמש כתקדים מסוכן בכך שיוכיח שישראל תיהנה מחסינות במדיניות שלה כלפי הפלסטינים, כולל פלסטינים עם אזרחות צרפתית.

להעמיד את פלסטין בראש האג'נדה של מדיניות החוץ הצרפתית

בניגוד למקרון, חלקים מהשמאל הצרפתי הפגינו תמיכה מתמדת בשחרורו של חמורי, כמו גם בפעילותו ההסברתית, ובכך הפכו את עצמם לאלטרנטיבה פוליטית לממשלה, המתחמקת בדרך כלל מביקורת על הפרת זכויות אדם מצד ישראל. המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (PCF) תמכה בחמורי במשך שנים, ואשתו, אלזה לפורט, היא בתו של חבר פרלמנט מטעם המפלגה הקומוניסטית, ז'אן קלוד לפורט.

התמיכה הזו התרחבה היום אל מעבר למפלגה הקומוניסטית וכוללת מפלגות שמאל אחרות בתוך קואליציית NUPES, שנוסדה ב-2022. מפלגת השמאל הרדיקלי "צרפת הלא נכנעת" (La France Insoumise, LFI), החברה ב-NUPES, היתה קולנית במיוחד בדרישותיה לשחרר את חמורי ממעצר, העלתה תמונות שלו במדיה החברתית, פרסמה הצהרות רבות וקיבלה את פניו בשדה התעופה.

מאמצים אלה הפכו לחלק מיוזמה רחבה יותר בשמאל הצרפתי להעלות את הנושאים של הכיבוש הישראלי, האפרטהייד, והדיכוי של פעילי זכויות אדם פלסטינים בראש האג'נדה של מדיניות החוץ הצרפתית. יוזמה זו כוללת הצעת החלטה שהעלו 37 חברי פרלמנט צרפתים ביולי 2022 לגנות את "משטר האפרטהייד שכוננה ישראל עם העם הפלסטיני". הצעת ההחלטה, כמו גם עצם ההגנה על זכויות הפלסטינים, ספגה ביקורת מצד חברי פרלמנט ממפלגות אחרות, כמו גם מצד ה-CRIF, הטוענים שהמאמצים האלה עושים "דה לגיטימציה" לישראל באופן המסכן את ביטחונם של יהודי צרפת.

חברי פרלמנט רבים, ראשי ערים וסנטורים מהשמאל הביעו אף הם תמיכה בשחרורו של חמורי, מהלך שמוחון מתארת ל-972+ כ"יוצא דופן בהחלט". היא ציינה כי פוליטיקאים המביעים תמיכה פומבית בפלסטין "סופגים מסעות הטרדה במדיה החברתית והאשמות מכפישות בדבר אנטישמיות", והדבר מקשה על דיבור למען זכויות הפלסטינים בצרפת.

ההאשמות בדבר אנטישמיות מוטחות גם במי שמדבר למענו של חמורי. מאז הגעתו לצרפת, התפתח ויכוח בין פוליטיקאים מהשמאל, וכמה ארגוני זכויות אדם, ובין ארגוני יהודיים בצרפת בנוגע לשימוש במושג "גירוש" כדי לתאר את הרחקתו של חמורי ממזרח ירושלים. אף שהאו"ם, מחלקת המדינה האמריקאית, ואינספור כלי תקשורת השתמשו במושג זה במשמעותו החוקית, מותחי הביקורת בצרפת טענו שהוא אינו הולם ואפילו אנטישמי בהקשר הצרפתי, שכן בצרפת משתמשים בו בעיקר בהקשר של גירוש היהודים למחנות הריכוז במהלך השלטון הנאצי.

בעוד כמה עיתוני ימין בצרפת מקדמים עכשיו את הדיון בנושא, הוא התנהל ברובו במדיה החברתית, והובילו אותו דמויות וארגונים בעלי משקל. CRIF, כמו גם "הליגה הבינלאומית נגד גזענות ואנטישמיות" (LICRA), היו בין אלה שגינו את השימוש בשמאל במילה הזו בקשר לחמורי אחרי נחיתתו בפאריז. יונתן ארפי, נשיא CRIF, צייץ לדוגמה: "המושג 'גירוש' איננו ניטרלי, יש לו היסטוריה. שימוש בו נגד ישראל מחלחל את הרעיון שהיהודים הם עכשיו הנאצים. והקורבנות (הם) התליינים. סטייה אינטלקטואלית טיפוסית ל-LFI ("צרפת הלא נכנעת"). הניחו לנו עם הדיבורים המגונים שלכם".

האמירה הזו היתה תגובה ישירה לציוץ של חברת הפרלמנט ארסיליה סודאיס מה-LFI, שהפכה למושא של ביקורת חריפה במדיה החברתית. הציוץ שלה אמר: "באנו לקדם את פניו של סלאח חמורי בשדה התעופה אחרי גירושו בניצוחה של ישראל. הרבה רגשות, אבל היה מחמם לב לראות את הנוכחות של כל כך הרבה חברים. למען #צדק-לסלאח, למען #שחרור-פלסטין וכבודה של צרפת, #אנחנו-לא-מוותרים".

בעוד סודאיס לא היתה היחידה שהשתמשה במושג "גירוש", הוא עלתה במיוחד על הכוונת בגלל חברותה במפלגת LFI, המצוירת יותר ויותר על ידי מבקריה כמפלגה בעלת נטיות אנטישמיות. בשיחה עם 972+ בנוגע למחלוקת, אמרה סודאיס שבכך שהשתמשה במושג במקרה של חמורי, "אני לא מכחישה את הזוועה של מחנות הריכוז, בניגוד למה שאומרים מי שתוקפים אותי… יש רצון לצייר את LFI כבית של אנטישמים. אני בוודאי לא הייתי היחידה שהשתמשה במושג הזה במדיה החברתית, אבל אני הייתי במוקד ההתקפות, כי אני חברת פרלמנט של LFI".

כמו במדינות רבות אחרות, ביקורת על ישראל בהקשר הפוליטי הצרפתי מצוירת יותר ויותר כאנטישמית, משום שהוא יוצאת נגד "המדינה היהודית היחידה בעולם", או משום שיש בה פוטנציאל להצית אנטישמיות ולסכן את ביטחונם של היהודים בצרפת, שהיו קורבן להתקפות רבות ולמעשי רצח בעשורים האחרונים. כתוצאה מכך, מעטים הם הפוליטיקאים הצרפתים המוכנים לדבר בפומבי על הפרת זכויות האדם מצד ישראל.

אולם סודאיס טוענת שמסגור של כל ביקורת על ישראל כאנטישמית הוא "מסוכן", ומוביל לאי-הבנה ולבלבול, המחברים בין אוכלוסיות יהודיות שונות ברחבי העולם ובין מעשיה של מדינה בודדת. "חשוב לזכור שישראל לא מייצגת את כל היהודים, שלא כל היהודים מסכימים עם ישראל, ושאפילו לא כל הישראלים עצמם בהכרח מסכימים עם המדיניות של ארצם", אמרה סודאיס.

למרות הטענות האלה, ברור שהשיח בצרפת בנוגע למקרה של חמורי כבר נע לכיוון האשמות באנטישמיות יותר מאשר על פעולותיה של ישראל כלפי הפלסטינים. פעילים חוששים שהסכנה היא שהדבר יאפיל על הפרת זכויות האדם העומדות בלב המקרה של חמורי, ושבמרכז יעמדו החששות לגבי תדמיתה הציבורי של ישראל וביטחונם של יהודי צרפת, במקום גינוי של הפרות החוק הבינלאומי שאפשרה את הגלייתו של חמורי ממולדתו.

דבורה לטר היא דוקטורנטית צרפתית-אמריקאית במכון לאנתרופולוגיה תרבותית בסיטי יוניברסיטי בניו יורק. המאמר פורסם במגזין 972+. תרגם: מירון רפופורט