לא ביצות, אלא חקלאות פורחת: אזור העאסי לפני הקמת ניר דוד
לפי חברי ניר דוד, לפני הקמת הקיבוץ זה היה "מקום של ביצות ומדבר". מפות ומסמכים מראים אחרת: מערכת תעלות מסועפת, שטחים נרחבים של ירקות, בננות וכותנה ומרכז מינהלתי שהקימו הטורקים בביסאן
בשבועות האחרונים עלתה לכותרות סוגיית נחל האסי (אל-עאצי, בערבית: "המורד"), ונטענו טענות שונות, חלקן מופרכות לחלוטין, לגבי עברו של האזור שבו הוקם קיבוץ ניר-דוד.
בשיח בכלי התקשורת, מטפחים בני הקיבוץ נרטיבים של חלוציות, יזמות, הקרבה והתמדה בהצדיקם את מעמד היתר שהם זכו לו כבעלי החזקה בפועל בנהר אל-עאצי, בעוד שתושבים אחרים, ובכללם חלק מתושבי בית-שאן, רובם עולים מקופחים שיושבו במקום לאחר פינוי העיר הערבית ביסאן במלחמת תש"ח-1948, טוענים שתושבי ניר-דוד ניכסו לעצמם את העאצי בניגוד לחוק ולמוסר, והתעשרו על חשבון משאב ציבורי מהנדירים בישראל.
הגדיל לעשות אחד מוותיקי הקיבוץ, שטען באחת הכתבות שהתפרסמה לאחרונה כי "כשהקיבוץ עלה להתיישבות, המקום הזה היה מקום של ביצות ושל מדבר, באזורים שלא היו נחלים. אף אחד לא עבר את הגבול מבית אלפא מזרחה ומעמק הירדן דרומה, כי המקום היה מסוכן. גם בגלל הביצות והקדחת, וגם בגלל המרד הערבי…זה לא היה אסי אלא יותר מי פיפי של ביצה, אבל זה נכון. את הביצות האלה אנשי תל עמל ייבשו במחיר כבד מאוד, גם של מחלות מהקדחת וגם של אנשים שממש נהרגו פה. כשאומרים שזו מתנת טבע זה לא מדויק, כי מה שהטבע נתן זה ביצה. את האסי הקימו אנשי הקיבוץ".
מהפולמוס מהדהד חוסר הבהירות לגבי הגיאוגרפיה ההיסטורית של סביבות הקיבוץ, בהיעדר תשובה מבוססת וראויה לשאלה "מה היה שם לפני שניר דוד עלה על הקרקע ב-1936"?
אנסה לענות על השאלה הזו בהתבסס על התמחותי בגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ-ישראל, ובמיוחד בכל הקשור לתולדות ההתיישבות הכפרית הערבית בה, כדוקטורנט באוניברסיטת חיפה, כיועץ היסטורי וכחוקר עצמאי בתחום.
מפות היסטוריות (למשל סדרת המפות הטופוקדסטריות בקנ"מ 1:20,000 שהנפיקה ממשלת המנדט) וכן מסמכים היסטוריים השמורים בארכיון הציוני המרכזי מלמדים ומוכיחים, כי אזור קיבוץ ניר דוד כלל לא היה "מקום של ביצות ושל מדבר, באזורים שלא היו נחלים", כדבריו של אותו ותיק הקיבוץ. תחת זאת, נהר אל-עאצי נחשב כגבולם של שני אזורי התיישבות – מצפון אדמות אל-סאח'נה ומדרום אדמות הכפר תל אל-שוכ. היו אלה אחוזות שלטוניות (ג'פתליק), שהוחל בפיתוחן בשלהי המאה ה-19 והיו קשורות למרכז המנהלתי החדש שהוקם בכפר ביסאן – יסודה של העיר בית-שאן המודרנית.
לאורך אפיק נהר אל-עאצי לא היו כלל ביצות, אלא דווקא שטחי חקלאות נרחבים, שהושקו בעזרת רשת תעלות מסועפת, אשר נחפרה בידי פלאחים ובדואים ערבים ביוזמת השלטונות בימי הסולטאן עבד אל-חמיד השני (1876 – 1908): קַנַאת אל-טֻרְעַה, טֻרְעַת שְחֵ'ידָם, קַנַאת אל-סַבַאחִיה, קנאת אל-עַרְגַ'ה, קַנַאת אל-ג'וֹסַק, קַנַאת קוֹסֶת אל-קַנְטַרַה, קַנַאת אל-רַשִיד ותעלות רבות שהסתעפו מהן לכל עבר. תעלות אלו העבירו את מימי המעיינות האיתנים לחלקות אדמה נרחבות: אדמות אל-קַרּוּת, אל-עַאצי, אל-תְלוּל, אל-חִינוּ, גְ'חֵידֶם וגַ'מַּאעִין. כאן גודלו ירקות, קנה סוכר, כותנה, בננות, אורז וגידולים אחרים שיוצאו לשווקי חיפה, ג'נין, נצרת, ביירות ודמשק. מי הנחלים הפעילו שורה של טחנות קמח עתיקות ששירתו את הבאים מקרוב ומרחוק.
מצידו הדרומי של נהר אל-עאצי, בתחומי הכפר תל אל-שוכ, הקימו השלטונות בתי מגורים ומבני ציבור כגון מסגד ובית ספר. בתקופת המנדט הספיקו השלטונות הבריטיים ליישב באזור עקורי פנים ערבים, שפונו מאזור עמק יזרעאל (מרג' אבן עאמר), הרצליה (סידנא עלי) ועמק חפר (ואדי אל-חווארת'), עם מכירתן של אדמות אלה לידיים יהודיות.
ההתנגדות הערבית להקמת הקיבוץ נבעה ממה שנתפס בעיני התושבים הערביים הוותיקים כנישול, הגם שההתיישבות היהודית היתה כשרה מבחינה משפטית. יש להבין, אם כן, את הקמת הקיבוץ ניר דוד לא כבריאה יש מאין, אלא כהמשך – הגם שבדרכים ובכלים אחרים – של תהליכי פיתוח ותמורה התיישבותיים שבהם החלו התושבים הערבים המקומים של האזור, ומהגרים אחרים שבאו מעבר הירדן, העמקים וצפון השומרון, בחסות השלטונות העת'מאניים, כששים שנה לפני שהקיבוץ עלה על הקרקע, וכשמונים שנה לפני שהציב את שעריו הצהובים המפורסמים.
רועי מרום, עמית עזריאלי לתואר שלישי בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן