מכות, מעצרים והעלמות: כך נלחמת סין בעורכי דין למען זכויות אדם

אווה פילץ

זוהי חוויה מעט מערערת, לפגוש אנשים שעלולים להיעלם בכל רגע. את לא יכולה להפסיק לתהות האם זאת הפעם האחרונה שתראי אותם. את רוצה לשאול מה תצטרכי לעשות אם יקרה משהו, אבל את לא רוצה לגרום להם עוגמת נפש בשאלות ישירות מדי.

כחלק מהמחקר שלי על זכויות אדם בסין, ביליתי את השנים האחרונות במפגשים עם עורכי דין המתמחים בזכויות אדם. אני נפגשת איתם בבתי קפה, בפארקים או בבתיהם כדי לשמוע על עבודתם ועל הדיכוי שהם חווים. ראיתי אותם מאבדים את רישיון עריכת הדין, ראיתי איך המשטרה עוקבת אחריהם ומטרידה אותם, דיברתי עם כמה מהם כשהיו במעצר בית, ועם כמה מהם נפגשתי אחרי תקופות של מעצרים או היעלמות כפויה כדי לשמוע על החוויה של להיות "בפנים": מה היו התנאים בכלא? מה הייתה המנטליות של הסוהרים והחוקרים – ושל המענים?

לפני שישה חודשים דברים החלו לקרות לרבים מעורכי הדין בבת אחת. הם נלקחו לחקירות בתואנות שונות או פשוט נעלמו. בזמן שאני כותבת את השורות האלה, כמה מהם עדיין לא חזרו, כפי שמפורט במכתב הפתוח הזה. הם מוחזקים כבר שישה חודשים ללא גישה לעורך דין, ויש סיבות טובות להאמין שהם עונו.

> בימין גילו שיש עינויים בישראל

עו"ד וואנג יו (צילום: HRW)

להציל את הילד

בפעם האחרונה שפגשתי את עורכת הדין וואנג יו, נראה היה שהדאגה העיקרית שלה היא בנה בן ה-16, מנג מנג. היא דאגה שהאכפתיות שלו לנושאי זכויות אדם בסין מעמידה אותו בסיכון, במיוחד כאשר שני הוריו הם עורכי דין מגני זכויות אדם שכבר הסתבכו בצרות. אחרי שמשדר חדשות רשמי הציג את וואנג יו כפושעת ורמאית, היא ציפתה שתיעצר, או לפחות תאבד את הרישיון, אבל היא לא דאגה במיוחד לעצמה כל עוד בנה היה יכול לעזוב את המדינה וללמוד באוסטרליה.

"אני ממש מפחדת שהם יעצרו גם אותו. על עצמי כבר לא אכפת לי, אני לא מפחדת", אמרה לי. כשהבטתי בפנים הרגישות והעייפות שלה תהיתי איך תתמודד עם מאסר נוסף. היא כנראה הרגישה בדאגה שלי והוסיפה: "כבר הייתי בכלא. אם אצטרך ללכת שוב, זה בסדר, זאת לא בעיה". היא אמרה גם: "אם אעזוב עכשיו, אנשים יחשבו שעשיתי משהו לא בסדר, אבל לא עשיתי שום דבר לא בסדר, ובטח שלא פשעתי. אם יקרה לי משהו, אני מקווה שהקהילייה הבינלאומית תשים לב ושמישהו ידאג לילד שלנו".

הפעם הבאה, והאחרונה, בה ראיתי את וואנג יו הייתה בטלוויזיה. היא נעצרה בלילה יחד עם בן זוגה ועם בנם כשכולם היו בדרכם לשדה התעופה. הילד, מנג מנג, שוחרר אחרי יומיים-שלושה ונשלח לחיות עם קרובי משפחה. כשכמה חברים ניסו אחר כך להבריח אותו אל מחוץ למדינה, הרשויות הסיניות תפסו אותו במיאנמר (בורמה) והחזירו אותו לבית של סבתו, שם שוטרים עוקבים אחר כל תנועה שלו. אולי הם זקוקים למנג מנג כדי לשלוט בהורים שלו. אולי הם חששו שהוא יחשוף פרטים מהפשעים שנעשו נגדו. וואנג יו ובן זוגה עדיין לא שוחררו, אבל ראיתי את שניהם, נראים הרוסים, היא עם דמעות בעיניים, בטלוויזיה הממלכתית כשנאמר להם שבנם הוחזר לסין.

שבעה חודשים אחרי פגישתנו האחרונה, אני תוהה אם וואנג יו מתחרטת על ההחלטה להישאר. היא ודאי שואלת את עצמה אם יכלה להציל את בנה בדרך כלשהי, ואני תוהה אם הייתי צריכה לשכנע אותה לעזוב כשזה עדיין היה אפשרי. אבל אני יודעת שהמחשבות האלה הן כניעה לצורת דיכוי אפקטיבית במיוחד. מערכות דכאניות מנצלות את האשמה שאנחנו חשות כלפי חברים שהסתבכו, ואת הפחד שלנו לחוש אשמה כזאת (כל זה הופך גרוע לאין שיעור במקרה של יחסים אינטימיים ושל ילדים). הן מרוויחות מכך שהן גורמות לנו להאמין שאנחנו, ולא הן, נמצאות בשליטה, ושאנחנו אחראיות למה שהן מעוללות לאחרים.

> רפורמת מרשם האוכלוסין שתעלה מאה מליון סינים על המפה

כרזה לשחרור עורכי הדין הפעילים למען זכויות אדם בסין

מכות מהשופט

חברים אחרים שלי ידעו לא פחות טוב מוואנג יו כמה גדולים הסיכויים שלהם "להיכנס פנימה". הם מבינים טוב יותר מכל אחד אחר אילו מנגנונים של שליטה ושל ענישה עומדים לרשות המדינה הסינית. הם גם יודעים שכעורכי דין המגנים על זכויות אזרח, הם נמצאים בסיכון מתמיד להפוך ללקוחות של עצמם. הצל של טרור המדינה תלוי מעל ראשם כל הזמן וכמה מהם, כמו עורך הדין הרציני והאמיץ וואנג צ'ואנג'אנג, ראו ועברו כל כך הרבה, שהם התקשחו לכדי אדישות.

באחת השיחות שלנו הוא דיבר על מקרה בו הוכה על ידי שופט ואמר שהדברים האלה קורים לעיתים קרובות כל כך ש"אני כבר לא מרגיש שנאה או השפלה". רובם מתעקשים שעל פחד, אפילו פחד מדברים נוראים כמו עינויים, ניתן להתגבר. הם מתכוננים – למשל על ידי מתן ייפוי כוח מראש אחד לשני לשמש כעורכי דין במקרה של מעצר, ועל ידי תרגול מדיטציה כדי ללמוד לנתק את עצמם מהסביבה הפיזית. ובמקום בפחד, הם מנסים להתרכז בניצחונות שהשיגו.

בשיחה האחרונה שניהלנו ביוני 2015, עורך הדין הוותיק לי חה-פינג, גם הוא חבר שלי מזה שנים רבות, מצא ניחומים בעובדה שעורכי דין רבים כל כך פגשו זה את זה וקשרו קשרים דרך המאמץ המשותף. הוא חשב, וצדק לדעתי, שזה חשוב מאוד להצלחה של תנועת זכויות האדם בסין. "עורכי דין רבים יותר נעצרו, אבל רבים עוד יותר הצטרפו לתמיכה באלה שנעצרו".

באו לונג-ג'ון, לי חה-פינג, וואנג צ'ואנג'אנג ווואנג יו הם בין אלה שעדיין לא חזרו, וכך גם ג'ואו שיפנג, ראש משרד עורכי הדין שבו עבדו שלושה מהם, וכמה מעובדי המשרד האחרים. חסרונם מורגש מאוד. הוא מפחית את הכוח של התנועה למען זכויות אדם בסין, ואני יודעת שלרוע המזל, חלק מסוים של אדם ש"היה בפנים" אולי לא יחזור לעולם. החלק הזה אינו השכנוע המוסרי שלהם, אלא היכולת לשמוח אולי, או סוג כלשהו של אמון בסיסי באחרים. ועדיין, מהסיבות שמנה לי חה-פינג, להיעדרות הזו יש גם השפעה שהרשויות לא התכוונו לה: הן מעוררות דאגה ותמיכה. הרשויות יכולות להעלים אותו ולהעלים אחרים, אבל לא את התנועה שעורכי הדין האלה מייצגים.

ד"ר אווה פילץ היא מרצה למשפטים בקינגס קולג' בלונדון וחוקרת את משפט זכויות האדם בסין. המאמר התפרסם במקור באנגלית ובסינית באתר האקטיביסטי China Change, תורגם על ידי רחל בית אריה.

> סין: גל חסר תקדים של מעצרי פעילי זכויות עובדים