"הישראלים שקיללו אותי במטוס לא מבינים שהם לא לבד בעולם"
ארתורו סקוטו, חבר הפרלמנט האיטלקי שהשתתף במשט לעזה וגורש, לא ישכח את "הטיפול" שקיבל בטיסה. בראיון הוא מדבר על התנועה הפרו-פלסטינית שלא נעלמה למרות הפסקת האש, על כישלון הימין – וגם על המכות שחטף מפעילים אנטישמים
"בשביל הדור צעיר, ישראל היא כמו ארצות הברית האימפריאליסטית בזמן וייטנאם". ארתורו סקוטו (במרכז) לצד אנליסה קוראדו, חברת הפרלמנט האירופי, ופאולו רומאנו, חבר מועצת מחוז לומברדיה, על סיפון אחת מספינות משט הצומוד (צילום: באדיבות ארתורו סקוטו)
את ארתורו סקוטו פגשתי בנסיבות מוזרות. יום אחרי שישראל השתלטה על ספינות משט "צומוד" ועצרה את משתתפיו, הייתי אמור לטוס לאיטליה. הטיסה התעכבה, אבל כשהתיישבנו סוף סוף במטוס נפוצה בין הנוסעים שמועה כי כמה ממשתתפי המשט יהיו על הטיסה שלנו, מגורשים בחזרה לאיטליה.
לא חלף זמן רב והדיילת של ארקיע ניגשה לרמקול. במקום להתנצל על האיחור, היא בישרה בנימה הכי פטריוטית שהצליחה לגייס כי על המטוס נמצאים "ארבעה אנשים שלא יודעים ש'עם ישראל חי'". הנוסעים פצחו בתשואות ובקריאות "עם ישראל חי". על השמחה של הנוסעים העיבה רק העובדה שארבעת המגורשים מוחזרים לארצם בטיסה. "היה צריך לשים אותם בטאבה ולהגיד להם ללכת ברגל", הציע אחד הנוסעים. נוסע אחר אמר שהיה צריך לזרוק אותם לים.
נוכחותם של ארבעת המגורשים היתה נושא שיחה מרכזי בקרב הנוסעים, לצד הזהות שימציאו לעצמם לאחר שינחתו ברומא כדי שלא ידעו שהם ישראלים. מדי פעם חלף על פנינו בחור צעיר שהתגאה בכך שקילל את המגורשים. בסופו של דבר ניגשתי אל הארבעה, שישבו בשורה האחרונה לפני השירותים ונראו מבוהלים למדי. "אני איתכם", אמרתי באיטלקית. הם הודו לי, אבל אני מודה שלא רציתי להאריך בשיחה. חששתי מתגובת הנוסעים.
סקוטו, חבר פרלמנט מטעם המפלגה הדמוקרטית – מפלגת האופוזיציה הגדולה באיטליה, שמקורה במפלגה הקומוניסטית אבל היום היא מפלגה ליברלית עם גוון סוציאל-דמוקרטי – היה אחד מהארבעה שזכו לקללות הנוסעים. יחד איתו היו על הטיסה אנליסה קוראדו, חברת הפרלמנט האירופי מהמפלגה של סקוטו; בנדטה סקודרי, חברת הפרלמנט האירופי ממפלגת הירוקים; ומרקו קרואטי, סנטור מ"תנועת חמשת הכוכבים".
המשט היה שיאו של גל הזדהות חסר תקדים באיטליה עם עזה והפלסטינים, אולי הגדול ביותר באירופה ובעולם בכלל. כעשרה ימים לפני שהמשט נעצר הצטרפו מיליוני איטלקים לשביתה כללית למען עזה, שאורגנה על ידי ארגוני עובדים אוטונומיים, יוזמות ברשתות החברתיות, ומאות ואולי אלפי התארגנויות מקומיות בערי איטליה.
בכמה שיחות זום שקיימתי עם סקוטו אחרי שחזר לארצו ניסיתי להבין מה גרם להתגייסות האדירה הזו באיטליה לטובת עזה – התגייסות שחצתה קווים מפלגתיים ודוריים – ובעיקר מה קרה לגל הפרו-פלסטיני הזה אחרי שהוכרזה הפסקת אש; אחרי שעזה חדלה לייצר את הסרטונים הופכי הבטן של רעב, הרג והרס, שנפוצו בכל העולם ברשתות החברתיות וחצו את המחסומים שששמה בפניהם התקשורת הממוסדת, שבאיטליה היא בהחלט פרו-ישראלית.
התשובה הקצרה היא שהפגנות הענק למען פלסטין חדלו או הצטמצמו, ועזה וגם הגדה המערבית נדחקו לעמודים האחוריים של העיתונים. אבל סקוטו, ופעילים איטלקים אחרים ששוחחתי איתם בשבועות האחרונים, אמרו שהנושא לא נשכח ופעולות ההזדהות עם עזה עברו לרמה המקומית, למשל יוזמה לרקום את שמות כל הילדים שנהרגו בעזה – וגם את שמות הילדים הישראלים – על פיסות בד קטנות.
נדחקה לעמודים האחוריים. בניינים הרוסים בעיר עזה, ב-25 באוקטובר 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
סקוטו ופעילים אחרים דימו את תנועת ההזדהות עם פלסטין לפעולה "קרסטית", כלומר שחיקה תת-קרקעית שבסופו של דבר משנה את פני השטח. התודעה הפוליטית שלו, מעיד סקוטו על עצמו, התעצבה כשנאבק כנער נגד המאפיה בשנות ה-90. "התודעה הפוליטית של הצעירים האלה שירדו לרחובות מתעצבת במאבק למען פלסטין, זה ילווה אותם עוד שנים", הוא מתנבא.
בדיון על תוכנית טראמפ שארגנה המפלגה הדמוקרטית בפרלמנט האיטלקי בשבוע שעבר, הסכימו כל הדוברים – כולל סקוטו עצמו – שהפסקת האש יצרה אשליה שהמלחמה נגמרה ובעזה הכול טוב. אבל הם רחוקים מלהשלים עם המצב הזה: מסימו ד'אלמה, לשעבר ראש הממשלה ומי שעמד בקשרים טובים עם פוליטיקאים ישראלים, אמר שהדרך היחידה לשכנע את ישראל לשנות כיוון היא באמצעות חרם מוחלט. פפה פרובצאנו, ראש קשרי החוץ של המפלגה, אמר דברים דומים.
>> עדויות מ"הקו הצהוב": "הפסקת אש? אנחנו חווים מלחמה מתמשכת"
סקוטו, בן 47, יליד העיירה טורה דל גרקו שליד נאפולי, מוביל את הסיעה של מפלגתו בענייני זכויות עובדים בפרלמנט, אבל ענייני ישראל-פלסטין קרובים אליו. הוא ביקר פעמים רבות בישראל ובשטחים הפלסטיניים, ומתגאה בכך שהיה חבר הפרלמנט האיטלקי הראשון שהגיע לביקור הזדהות בקיבוץ בעוטף עזה מיד אחרי 7 באוקטובר.
למשט הוא הגיע די במקרה. ידיד ביקש ממנו להצטרף. בתחילה הוא סירב, אבל אחרי שביקר בגנואה וראה איך העיר כולה מתגייסת לארוז ציוד למשט לעזה, "מפנסיונרים עד לפועלי נמל, מבעלי מקצועות חופשיים עד לבעלי עסקים, התמוסס בתוכי משהו. לא ציפיתי למשהו בהיקף הזה".
יחד עם שלושת הפרלמנטרים האיטלקים האחרים הוא הגיע בתחילת ספטמבר לקטניה שבסיציליה, שם הם התכוננו שבועיים למסע ואז שטו עשרים יום בתנאים לא קלים, כולל "ליל הרחפנים" שבמהלכו הותקפו ספינות המשט ברימוני הלם, אירוע מפחיד למדי. "כאשר נופלות פצצות הלם על 45 ספינות מפרש, לא צריך הרבה כדי שמישהו יעשה מהלך לא נכון", הוא אומר.
במהלך המסע התחילו הוא וחבריו האיטלקים להבין שסיפור המשט תופס כותרות ראשיות בעיתונים באיטליה מדי יום ומעורר הדים. "לא ציפיתי שתהיה התגייסות בהיקף הזה למען המשט", הוא אומר. "אני מסתובב הרבה בבתי ספר וראיתי שיש עניין גדול, בעיקר בקרב בני נוער, היו הפגנות, אבל מעולם לא בסדר הגודל הזה".
מה שמשך את הדמיון אצל הציבור, הוא אומר, היה העובדה שמשתתפי המשט "שמו את עצמם פיזית בים, סיכנו את גופם. זה חדר לדמיון של הילדים הכי קטנים. מורות בבתי ספר יסודיים ארגנו מפגשים של ילדים שציירו ספינות מפרש. בלילה שבו תפסו אותנו כל איטליה נחסמה, בלי שמישהו נתן פקודה. למחרת היתה שביתה כללית, שני מיליון איש יצאו לרחוב. זו היתה תנועה של עם. אנשים ראו את התמונות של הילדים (ההרוגים בעזה; מ"ר) בשידור ישיר. זה עורר גינוי בכל השכבות החברתיות, בכל הזרמים הפוליטיים, גם בקרב מי שמכירים את המניעים העמוקים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם בקרב מי שלא. היה בלתי מתקבל על הדעת שדבר כזה מתרחש. והיתה גם ביקורת כלפי הממשלה (האיטלקית), שנראתה כפופה לטראמפ ונתניהו. אבל זה הגיע מאוחר יותר, לדעתי".
הלחץ השפיע גם עליה. ראשת ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני (צילום: ויקימדיה)
הלחץ הזה, אומר סקוטו, התחיל להשפיע גם על ראשת הממשלה, ג'ורג'ה מלוני. היא אמנם תקפה אותו ואת חבריו למשט וטענה שהמשט כולו כוּון נגדה, אבל אז, כשצרפת ובריטניה הכירו במדינה פלסטינית, לראשונה בקריירה הפוליטית שלה היא לא שללה את האפשרות הזאת. שר ההגנה האיטלקי גווידו קרוזטו, איש מפלגת הימין של מלוני, הסכים לשלוח פריגטה שתלווה את המשט עד למרחק של 150 מיילים ימיים מעזה. סקוטו התחיל להאמין שהודות ללחץ אולי אפילו יתאפשר להם להגיע לעזה, לעגון שם באופן סמלי ואז לחזור לקפריסין ולפרוק שם את הסיוע.
זה לא קרה. ב-2 באוקטובר, בשעה שש בבוקר, שתי ספינות של חיל הים הישראלי הקיפו את הספינה שסקוטו היה בה. חמישה חיילים עלו לסיפון, לקחו את הדרכונים ואת הטלפונים הניידים ("הטלפון הנייד עדיין נמצא בידי ישראל", הוא אומר) והשיטו את הספינה לאשדוד. בסך הכול התייחסו אליהם סביר, בקשיחות אבל בלי אלימות. "אחד החוקרים אמר לי שאני חבר פרלמנט ואני אמור לדעת מה קרה ב-7 באוקטובר. עניתי לו שביקרתי בכפר עזה, ואז הוא שאל אותי: 'אז מה אתה עושה יחד עם טרוריסטים?'".
התגובה של הישראלים במטוס והאופן שבו הישראלים תפסו את המשט הפתיעו אותך?
"קצת כן. ראיינו אותי כמה פעמים בעיתונות הישראלית. ראיתי את הדברים שכתבו עלינו, את הדברים שפרסמו ברשתות החברתיות, אבל לא ציפיתי שידברו עליי ברמקול, כי אם לא היו מדברים ברמקול איש לא היה שם לב אלינו".
הנוסעים ידעו, דיברו על זה במטוס.
"חשבתי שנסענו באופן אלמוני יחסית. אחרי ההודעה ברמקול, צילמו אותנו. בחור צעיר עבר מולנו, עשה לנו אצבע משולשת ואמר לנו 'אתם טרוריסטים, חברים של גרטה'. אתה היית היחיד שבא לברך אותנו. לא ציפיתי לזה, הייתי קצת המום. תמיד היו לי קשרים עם ישראל".
כשנחתנו ברומא, האנשים סביבי שאלו: איך יכול להיות שהמשטרה האיטלקית לא עצרה אותם.
"(צוחק) זה היה יכול להיות השיא".
כי האווירה היתה שאתם פושעים.
"כן, זה מה שנכנס לראש".
השתלטות הצבא על אחת מספינות משט הצומוד (צילום: דובר צה"ל)
אתה מבין את זה?
"בטח שאני מבין. בשנתיים האחרונות, אבל גם קודם, לפני 7 באוקטובר, ראיתי התקוממות יוצאת דופן אצל חלק מדעת הקהל הישראלית נגד ממשלת נתניהו. זה היה מפגן גדול של דבקות בדמוקרטיה, בכללים, בחוק. תמיד חשבתי שדעת קהל שמתקוממת נגד מהלך אוטוריטרי, בהכרח חייבת להעלות את השאלה של המיעוטים שלה. אבל זה לא הבשיל עדיין.
"מה שהיכה בי היה האופן שבו תיארו את המשט ואת ההתגייסות (למען עזה) בחודשים האחרונים. אני חושב שהאנטישמיות קיימת באירופה, לא נכון להגיד שהיא לא קיימת".
והיא מגיעה גם משמאל?
"אני באמת לא יודע. אני עצמי נפלתי קורבן למקרה של אנטישמיות. אני לא יהודי. בראש השנה של 2020 הייתי בוונציה עם אשתי והבן שלי, בכיכר סן מרקו. היו שם נערים שצעקו 'יחי הדוצ'ה', 'אנה פרנק למשרפות', 'הייל היטלר'. אשתי רבה איתם. הסתובבתי ואמרתי להם: 'חבר'ה, מה אתם עושים? תפסיקו'. חטפתי כמה חבטות בפנים, ואז הם ברחו.
"התלוננתי, נפתחה חקירה, הם הורשעו. הם היו פעילים ב'בית פאונד' (על שם המשורר האנגלי ששיתף פעולה עם הפשיזם האיטלקי במלחמת העולם השנייה; מ"ר) בוורונה, ארגון ניאו-פשיסטי וניאו-נאצי איטלקי מאוד מפורסם.
"המקרה הזה הגיע מימין. האם יכול להיות שבעתיד איזה אידיוט בשמאל ירד מהפסים? אני לא שולל את האפשרות. אבל אנחנו הבנים של אלה שנלחמו נגד הפשיזם. האנטישמיות קיימת באירופה ובאיטליה, אין טעם להכחיש, אבל לא זה העניין. העניין הוא שצומח רגש אנטי-ישראלי, והוא נרחב מאוד בשמאל. זה נכון".
גם אנטי-ציוני?
"כן, גם האלמנט הזה קיים. בוודאי. זה נאמר בהפגנות. אבל לדעתי הם לא ממש יודעים מהי הציונות".
שני העשורים של נתניהו
מה לא הבינו הישראלים שהיו על הטיסה לגבי מה שעשיתם במשט? הם רצו לזרוק אותכם לים.
"הם לא מבינים שהם לא לבד בעולם. מה שקרה להם לפני 80 שנה היה ללא ספק הטרגדיה הכי גדולה בהיסטוריה האנושית ושום דבר לא דומה לה, אבל הם לא מבינים שההגנה הלגיטימית על המולדת, על הביטחון שלה, לעולם אסור לה לכלול החלטה לחסל עם שכן. אסור שזה יקרה".
ומה שקרה בעזה היה ניסיון לחסל עם שלם?
"כאשר אתה מנסה לגרש אותו (את העם הפלסטיני), כאשר אתה משתמש ברעב ככלי מלחמה, כאשר אתה נוקט ענישה קולקטיבית, כאשר חלק מהמנהיגים בממשלת ישראל מגדירים את הפלסטינים בעזה כ'חיות אדם', אז כן, אני חושב שהכוונה הזו קיימת. עלה על פני השטח תהליך של דה-הומניזציה של הפלסטינים, וזה משהו מסוכן באופן עמוק".
אמרת שביקרת הרבה פעמים בישראל. לא הבחנת בתהליך הזה קודם?
"כן, הבחנתי בו במחסומים. כשהמחסומים היו פתוחים, כשהפלסטינים יכלו לעבור בדרך לעבודה כנגרים, כפועלי ייצור, כבנאים, אבל גם כמורים ורוקחים, הם לא היו אדונים לזמן שלהם. מה שתמיד היכה בי בסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא חוסר הסימטריה בזמן. פלסטיני לא יכול לחשב את הזמן שייקח לו להגיע לעבודה ולחזור ממנה. כשאתה לא אדון לזמן שלך, זו דה-הומניזציה.
"השמאל לא שולט בישראל כבר שנים. שני העשורים של נתניהו (שני עשורים, ventennio, הוא מושג שמשתמשים בו באיטליה לגבי עשרים שנות שלטון מוסוליני; מ"ר) עיצבו את הציבור הישראלי, הכתיבו קונפליקט פנימי שהולך ומתחזק, חיסלו את הכוחות הדמוקרטיים והאינטלקטואליים, שינו את הדורות הצעירים".
שני העשורים של נתניהו עיצבו את הציבור הישראלי. בנימין נתניהו בטקס ל-50 שנה למלחמת יום כיפור, ספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
אחרי הפסקת האש, אתה חושב שההתגייסות העצומה הזו למען פלסטין באיטליה, ובאירופה בכלל, תיעלם?
"התנועות האלה הן תמיד קרסטיות. הן שוקעות, צצות מחדש, ולעיתים קרובות משתנות. אין ספק שעכשיו אנחנו נמצאים ברגע של תקווה שיקרה משהו, שהדיפלומטיה תצליח לעבוד. אבל הדיפלומטיה קיבלה דחיפה מהעמים. אני לא חושב שצריך להגיד תודה לטראמפ. עברו שנתיים עד שהממשל האמריקאי זז. ג'ו ביידן הגיע לתל אביב אחרי 7 באוקטובר, הביע, כפי שהיה ראוי, את תנחומיו לישראל, ואמר לנתניהו: 'אל תעשו את אותן טעויות שאנחנו עשינו אחרי 9/11'. קרה בדיוק ההפך. לדמוקרטים ולרפובליקנים באמריקה היו מנופים: להפסיק את זרימת הנשק, להטיל סנקציות".
אתה חושב שתנועת הסולידריות העולמית הזו השפיעה על טראמפ?
"אני חושב שכן. באירופה תמיד היו תנועות כאלה; באמריקה, הדבר הראשון שטראמפ דיכא היה התנועה בקמפוסים למען עזה. אבל אפילו בתוך תנועת MAGA, אולי מסיבות לא תמיד נאצלות, התחיל להתעורר קוצר רוח אמיתי מההתנהגות של נתניהו. ההתגייסות דחפה את הממשלות. אם גרמניה הטילה אמברגו נשק – ועכשיו הסירה אותו, וזאת טעות – זה משום שמפלגת די לינקה הוציאה מאות אלפי אנשים לרחובות. בצרפת מקרון נדחף גם בגלל ההתגייסות העצומה, אבל גם מתוך חשש שהפרברים שלו יבערו. אנחנו יודעים שקו השבר בסכסוך הישראלי-פלסטיני לא עובר רק בארץ הקודש, אלא גם בחברות באירופה, ובכמה מדינות במיוחד. לכן אני חושב שלדבר הזה היה משקל.
"היה גם משקל לכך שבמלחמה הזו ישראל קפצה קפיצה טכנולוגית גדולה. היא מסוגלת לפגוע בביפרים של אלפי לוחמי חיזבאללה בקליק, לפגוע בהנייה במתחם בטהראן בלי להרוג אף אזרח, לפגוע בסוריה כדי להזהיר את ההנהגה הסורית החדשה בלי להרוג אזרחים. איך ייתכן שלא היה אפשר לעשות את אותו הדבר בעזה? אלה אחד הדברים שהאנשים הבינו, לדעתי".
אתה אומר שהסולידריות עם פלסטין ממשיכה, אבל מתחת לפני הקרקע?
"היא ממשיכה. מאז שחזרתי, כל סופי השבוע שלי מלאים ואני שותף להמון אירועים ברחבי המדינה, רבים מהם מלאים עד אפס מקום. ממשיכים לרדת לכיכרות ולהקריא שמות של ילדים שמתו. אלה יוזמות שממשיכות. אין התגייסות מרשימה כמו בימים שסביב המשט, אבל זה טבעי.
"הדבר הזה (התנועה למען פלסטין; מ"ר) זרע זרעים. אני לא יודע אם הוא ישפיע על רמת ההשתתפות בבחירות ועל ההצבעה, אבל אלה זרעים. דור של נערים ונערות שנאמר להם שככה הוא העולם, שאתם לא יכולים לשנות, שזה המודל של הפיתוח, שזה המודל של הצריכה, שהמלחמה היא חלק טבעי מהחיים – אומר 'לא'. הנערים האלה אומרים שמול העוול, מול עם נטול מולדת, נטול כוח, אנחנו חייבים לעשות משהו. אלה הם סימנים של חיוניות שבשלב מסוים יצוצו מחדש".
כישלון ההיפותזה הלאומנית
הרושם שלי הוא שבעיני הדור הזה ישראל מזוהה עם הצד הלא נכון, עם הקולוניאליזם. זה גם הרושם שלך?
"בשביל דור איטלקי ואירופי מסוים – בהחלט כן. אבל אומר לך משהו שעשוי להישמע תמים. הדור של 68' שנא את ארצות הברית של אמריקה בגלל המלחמה בווייטנאם. אבל באותו זמן הם התאהבו בארצות הברית של אמריקה משום שאמריקה הצליחה לספר, באמצעות המוזיקה, התיאטרון, הקולנוע, את ההתנגדות לווייטנאם. כלומר, לא הכול אבוד. ארה"ב היתה וייטנאם, אבל היא היתה גם המחאה נגד וייטנאם, וודסטוק, הצעדות למען זכויות האזרח, הקולנוע הפוליטי.
"אני חושב שברגע מסוים השאלה הישראלית תחזור למרכז הזירה האירופית, ולא יהיה אפשר לדון בה רק במהלומות גרזן. יהיה צריך לדון בדקויות. ויש דקויות. תנועה שדורשת צדק, יוצאת נגד השחיתות, יוצאת נגד אוטוריטריוּת, כמו התנועה הקיימת בישראל, לא תוכל שלא להעמיד במרכזה תהליך של שלום. כי בסופו של דבר זו ארץ כה קטנה, והדו-קיום בה הוא הכרחי. אי אפשר בלעדיו.
"בשביל דור צעיר יותר, ישראל היא כמו ארצות הברית האימפריאליסטית בזמן וייטנאם. אבל אמריקה היתה גם כל כך הרבה דברים אחרים".
מה יכול להעיר מחדש את ההפגנות הגדולות?
"ההפגנות הגדולות האלה יתעוררו מחדש עם הכישלון של הטראמפיזם כהיפותזה פוליטית. אנחנו כבר רואים את הסימנים האלה באמריקה.
הבחירה בממדאני?
"בדיוק, אבל לא רק. אני חושב שאנחנו נמצאים לפני הכישלון של ההיפותזה הלאומנית. האמת היא שבאיטליה, כמו באמריקה, הימין הלאומני מוביל את ההידרדרות של הארץ שלנו, הידרדרות כלכלית, חברתית, מוסרית. הדור הצעיר יודע היטב שהרעיון של הסתגרות, ביטול האחר ומחסומים לא יכול להחזיק.
"בשלוש השנים האחרונות, הימין באיטליה לא השיג שום הישג כלכלי. הם בונים על שיח הביטחון וההגירה, אבל המהלכים שלהם לא עובדים. מוטלים עונשי מאסר ארוכים יותר, אבל מספר העבריינים גדל כי לא מטפלים בבעיות עצמן. אני חושב שהימין הקלסטרופובי הזה ייכשל, ובאופן פרדוקסלי זה יקרה קודם בארה"ב ואחר כך באירופה, כי זה התחיל באמריקה".
וזה ישפיע על העמדות של הציבור ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני?
"אני משוכנע שכן. הימין הגיע עכשיו לשיא, אבל הוא מוגבל. הוא לא מסוגל לנהל את היחסים הבינלאומיים, ובשלב מסוים תעלה שאלה של סדר עולמי חדש ומאוזן יותר. איטליה היא מדינה מזדקנת. יש ירידה דרמטית בילודה. אם אתה רוצה להציל את הארץ הזאת, אתה צריך לנהל את תהליך ההגירה. אתה לא יכול להגיד שכל המהגרים פושעים.
"אני חושב שפה יהיה הכשל של הימין. ואז יחזור עניין הרב-צדדיות ותחזור המרכזיות של החוק הבינלאומי. המנהיגים שלנו רואים את האו"ם כחסר תועלת במקרה הטוב, ובמקרה הרע, על פי נתניהו, כארגון אנטישמי. אבל זה לא יכול להחזיק לאורך זמן, אלא אם הולכים למלחמת עולם שלישית. ומלחמת עולם שלישית פירושה חורבנו של כדור הארץ".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
