עדויות מ"הקו הצהוב": "הפסקת אש? אנו חווים מלחמה מתמשכת"
הקו שמסמן את גבולות הכיבוש הישראלי ושחצייתו מהווה גזר דין מוות, גם עבור ילדים, משורטט באופן עמום ומתרחב כל הזמן. תושבים בעזה מתארים מציאות שבה שכונות שאמורות להיות בטוחות הופכות בן לילה וללא אזהרה לקו חזית פעיל
רחפנים יורים על כל מי שמתקרב. בטונדה שמסמנת את הקו הצהוב, מזרחית למחנה הפליטים ג'באליה בצפון רצועת עזה, ב-2 בנובמבר 2025 (צילום: פתחי איברהים / פלאש90)
מאז שנכנסה לתוקף הפסקת האש הפיקטיבית בעזה, מה שמכתיב את חיי הפלסטינים ברצועה הוא קו דמיוני ששרטט הצבא הישראלי – "הקו הצהוב". חציית הקו הזה, המסמן את גבולות הכיבוש הישראלי באזורים שעברו טיהור אתני ושמקיפים יותר ממחצית מרצועת עזה, היא גזר דין מוות – גם עבור ילדים שאוספים קרשים לבעירה למען אביהם המרותק לכיסא גלגלים. והקו הזה, מלבד העובדה שאינו משורטט באופן ברור, נוטה גם להתרחב כל הזמן.
תושבים מתארים מציאות שבה שכונות שאמורות להיות בטוחות הופכות בן לילה וללא אזהרה לקו חזית פעיל. ב-20 בנובמבר, הכוחות הישראליים התקדמו עוד 300 מטר לתוך שכונת א-תופאח בצפון מזרח העיר עזה, והתושבים נאלצו לברוח על נפשם. זאת אף על פי שהפסקת האש היתה אמורה לערוב לביטחונם. כעת מתגברים החששות בקרב תושבים בשכונות מערביות יותר, באזורים שנמצאים לכאורה מחוץ לטווח הסכנה המיידית, שגם הם יאלצו לברוח בקרוב.
"הם הפגיזו את האזור והכריחו אותנו לברוח לפני רדת הלילה", אמר באסם באדיר, בן 28 מא-תופאח. כמה ימים קודם לכן הוא ראה כלי רכב צבאיים בסמוך, "עוסקים במבצעי הריסות ושיטוח". כמו רבים אחרים באזור, משפחתו של באדיר ברחה מערבה. כשחזר יומיים לאחר מכן כדי לבדוק את מצב ביתם, לא ניתן היה להגיע לבית: הבטונדות שמסמנות את הקו הצהוב זזו, ו"רחפנים ירו על כל מי שהתקרב אליהן".
"אני מרגיש שהמלחמה עדיין נמשכת", אמר באדיר למגזין 972+. "האזור לא בטוח אף פעם, ואנשים בורחים ממנו כבר זמן מה".
המצב הידרדר שוב ב-1 בדצמבר, כשהכוחות הישראליים התחילו להפגיז בתים ליד צומת א-סנאפור. כמה משפחות נלכדו במקום, ועשרות אנשים נפצעו. תושבים פנו לסוכנויות הגנה אזרחית וארגונים הומניטריים לעזרה, אבל לא ניתן היה להגיע למשפחות הנצורות בגלל ההפגזות המתמשכות.
אחלם מורשד, בת 40, חזרה לביתה ההרוס עם משפחתה אחרי הפסקת האש, בתקווה שכעת יסתיימו ייסורי העקירות החוזרות והנשנות. היא הצליחה להתקין חדר אחד למגורים, והאמינה שהם רחוקים מספיק מהקו הצהוב – כקילומטר – ולכן אינם בסכנה. אבל כל לילה הם שמעו את קולות ההריסות, "כאילו שהם חופרים החוצה את האדמה", וילדיה סירבו לעזוב את הבית בחשיכה. "החיים שלנו מוגבלים אך ורק לשעות היום", היא סיפרה למגזין 972+.
מורשד ניסתה לחיות בתנאים אלה – עד שהתחילו ההפגזות ב-1 בדצמבר. בתחילה היא הרגיעה את ילדיה ואמרה שזו רק פעילות שגרתית בצידו השני של הקו הצהוב. אבל כמה דקות לאחר מכן, ההפגזות התגברו. בשל החשש להילכד במקום, המשפחה ברחה מהבית. "האזור כולו נעשה אדום מהעוצמה של ההפגזות", היא סיפרה.
מורשד נשאה את בתה בת ה-3 ובעלה נשא את בנם בן ה-4, שהיה מפוחד מדי מכדי לרוץ. אחרי שעתיים הגיעו לאוהל של קרובי משפחתם ליד כיכר החיילים האלמונים, שם הם מוצאים מחסה כעת. לדבריה, "אנחנו לא יודעים אם זו הפסקת אש או שקר. מה שאנו חווים זו מלחמה מתמשכת".
"זה כיבוש אכזרי שלא מתחשב בהסכמים". עשן עולה מהפצצה ישראלית בעיר עזה, ב-2 בדצמבר 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
תושבי החלקים המזרחיים של א-תופאח מספרים שזה הפך לדפוס שחוזר על עצמו כל לילה. ב-2 בדצמבר, הצבא ירה כדורים ופגזים ללא הבחנה על בתיהן של כמה משפחות שנמצאים מערבית לצומת א-סנאפור בזמן שהמשפחות ישנו, במרחק של עד שני קילומטרים מהקו הצהוב. אל בית החולים הבפטיסטי אל-אהלי הגיעו 15 פצועים, ושלושה אנשים ממשפחת סקאני נהרגו.
אחד ההרוגים היה ראיף סקאני, בשנות ה-40 לחייו. לדברי אשתו סמאר, כשהתחילו ההפגזות הוא ניסה לחלץ את גיסתו מהקומה השנייה של ביתם, אבל אז הצבא ירה פגז נוסף שהרג אותו במקום. "ישנו בשקט כשפתאום התחילו הפגזות", סיפרה סמאר סקאני למגזין 972+. "לא היה לנו רגע של שקט במשך יומיים, מכיוון שהרחפנים ירו לכיוון שלנו, כאילו שהם מורים לנו לעזוב את הבתים. התעלמנו מהם ונשארנו במקום, אבל שכנים אחרים ברחו מחשש לחייהם ולחיי ילדיהם.
"נצמדנו לבית שלנו. לא ידעתי שאאבד את בעלי. השכנים שלנו עזרו לנו לברוח על עגלה רתומה לחמור. אבל הוא לא שרד. הוא הותיר אחריו חמישה ילדים, ואני לא יודעת איך נצליח לשרוד בתנאים הקשים האלה. אני לא יודעת מה הוא עשה שהגיע לו להיהרג בזמן הפסקת אש. ההפגזות היו אקראיות, באזור שאמור להיות בטוח, ואנחנו לא מהווים שום איום. זה כיבוש אכזרי שלא מתחשב בהסכמים. אני לא יודעת מה עוד הם רוצים מאיתנו. שנתיים של מלחמה שלא נעצרה עדיין".
גם בשכונת שג'אעייה תושבים מספרים על המשך התוקפנות הצבאית הישראלית. ב-30 בנובמבר, סאלם אחמד, בן 45, ראה חיילים פועלים בצידו המערבי של הקו הצהוב ופותחים באש כבדה. "הם הסתערו על בית ששייך למשפחת א-סיקלי וחטפו את אחד מבני המשפחה", הוא סיפר למגזין 972+.
"היריות הפכו לאירוע כמעט יומיומי, והן מכוונות לבתים של תושבים. זאת, נוסף לסכנות שמגיעות מכלי רכב משוריינים שקרובים מאוד לאזורי המגורים", אמר אחמד. "משפחות רבות נאלצו לברוח שוב, אחרי שהקו הצהוב זז וההפרות באזור התגברו".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל פועל לסימון הקו הצהוב באופן ויזואלי, בהתאם לתנאי השטח ולהערכת המצב המבצעית המתעדכנת. זאת, תוך פעילות מבצעית הכרחית במרחב בהתאם לצרכים הצבאיים בשטח, ונקיטת מאמצים ככל הניתן לצמצם את הפגיעה באזרחים בלתי מעורבים בהתאם לדין הבין לאומי".
רווידה עאמר היא עיתונאית מח'אן יונס. הכתבה התפרסמה במקור במגזין +972. מאנגלית: יונית מוזס
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
