בהיעדר אסטרטגיה, מתפארים בחיסולים

ראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה, אמר בטקס סיום קורס קציני מודיעין בתחילת ינואר 2024 כי "המודיעין האיכותי והעשיר שאמ"ן מספק… מביא לפגיעה רחבה באויבנו, מעזה ועד איראן". אף שחליוה קרא למסיימים להשמיע את דעתם המקצועית "תמיד, בכל מקום, מול כל דרג וכל דרגה. גם אם היא אחרת, ביקורתית ולא מקובלת", וטען כי "כך היה באגף המודיעין עד עתה, וכך יהיה גם בעתיד" – ככל שפורסם, אף אחד ממסיימי הקורס לא שאל את האלוף איך דבריו חוצבי הלהבות מסתדרים עם מה שחווינו כולנו רק לפני שלושה חודשים, למשל, עם "נפנוף" התצפיתניות, ההתעלמות מהידיעות הרבות במערכת ועוד ועוד.

יותר מכל, הדברים מזכירים בדיחה עתיקה: מהו שיא החוצפה? לקנות לאיש קירח מסרק. ומהו שיא חוסר המודעות העצמית? כשאיש קירח קונה לעצמו מסרק.

אבל מה לנו כי נלין על ראש אמ"ן ועמיתיו, ראשי מערכות הביטחון. הם הרי "קיבלו אחריות" למחדל טבח 7 באוקטובר. אף אחד, כמובן, לא טרח להבהיר מה פשר אותה "קבלת אחריות", וככל שעובר הזמן היא נשמעת יותר ויותר ריקה מתוכן. שהרי אותם אנשים בדיוק ממשיכים בתפקידם, ומנהלים מלחמה איומה – שמטרותיה וההישג הרצוי בה אינם ברורים לאיש. במילים אחרות, הם ממשיכים גם כעת את האסטרטגיה הישראלית מקדמת דנא, שעיקרה הוא – מה שלא הולך בכוח יילך בעוד יותר כוח, וחוזר חלילה.

יתרה מכך, ההתרברבות של ראש אמ"ן חליוה באיכות המודיעין של כוחותינו נאמרה בעקבות ההתנקשות באיש חמאס סאלח אל-עארורי בביירות בשבוע שעבר. אף שישראל לא לקחה אחריות על החיסול ולמרות שמזכיר הממשלה יוסי פוקס הורה לשרים לא להתבטא בנושא, חלקם בירכו על מותו של אל-עארורי. כך, למשל, צייץ שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "כן יאבדו כל אויביך ישראל"; שר התפוצות, עמיחי שיקלי, כתב: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא-אשוב עד-כלותם"; שר התקשורת, שלמה קרעי, כתב לצד פרסום הדיווח על ההתנקשות: "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה"; ושר הבריאות, אוריאל בוסו, כתב: "אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע".

מעיון בתקשורת הישראלית עולה שהמחלוקת היחידה בעניין מותו של אל-עארורי היא אם נפגע מירי כטב"ם (כלי טיס בלתי מאוייש) או שמטוס קרב פגע בו. ובאמת, למה לפקפק בעוד שיטת פעולה ישראלית פשוטה, שאמנם לא המצאנו (למשל, חיסולו של יאיר שטרן, שנחשב בעיני הבריטים לראש ארגון טרור), אבל אנחנו עושים בה שימוש תדיר. זאת, חרף העובדה שמידת תרומתה לקידום המטרה – הלא בדיוק מוגדרת מעבר ל"חיסול הטרור" – לא ממש הוכחה.

למשל, ב-8 במאי 2023, במהלך מבצע "מגן וחץ", חוסלו ברצועת עזה שלושה מראשי הג'יהאד האסלאמי, ובהם מי שלפי אתר הצבא היה אחראי על הירי הרקטי לעוטף עזה. קודמו בתפקיד "סוכל" באוגוסט 2022. יומיים לאחר מכן, ב-11 במאי, חוסלו עוד שלושה, ובהם מפקד מערך הרקטות של הג'יהאד האסלאמי, עלי עאלי, שנחשב לדמות מרכזית בארגון, וירה לעבר ישראל גם במאי 2023, גם באוגוסט 2022 (מבצע "עלות השחר") וגם במאי 2021 (מבצע "שומר חומות").

גם יצחק (בוז'י) הרצוג, אולי הנשיא הכי פחות נשיאותי בתולדות המדינה, חטא ב"אל יתהלל חוגר כמפתח" כשהתפעל בפומבי מחיסול השישה. בטקס מצטייני השב"כ, בסוף יוני 2023, אמר הנשיא: "רק לאחרונה ראינו איך המודיעין המדויק שסיפק השב"כ ביחד עם אגף המודיעין של צה"ל, הביא לסיכול צמרת הג'יהאד בעזה".

אלא שעוד זה מסוכל וזה בא, ונראה שגריעת הבכירים ממצבת המערך הרקטי של הג'יהאד לא ממש פגעה ביכולות השיגור שלו. וזה עוד לפני שמישהו חשב שאולי ב"תוכנית העסקית" של הארגונים הפלסטינים, לכל בכיר יש שניים או שלושה מחליפים בפוטנציה.

כבר ב-3 באוקטובר – ארבעה ימים לפני טבח שמחת תורה – דווח באתר "כאן 11" שהג'יהאד האסלאמי מקיים תרגיל שמדמה תקיפה נגד ישראל, ובכלל זה שיגור רקטות, סמוך לגדר של נתיב העשרה. בדיווח נטען כי "מקור צבאי בכיר בזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי אמר כי האימון ידמה תקיפה על מספר עמדות צבאיות ישראליות. הוא ציין שמטרת תקיפת העמדות הוא להשמידן ולחטוף חיילים ישראלים". נראה שראש אמ"ן היה עסוק באותם ימים בתכנון סוף השבוע שלו במלון באילת.

עולם כמנהגו נוהג

אי אפשר לדבר על סיכולים בלי להזכיר את חיסולו של שייח' אחמד יאסין – האב המייסד של חמאס. בתחילת דרכו של יאסין, בראשית שנות ה-80, הממשל הצבאי הישראלי בעזה תמך ב"מוג'מע האסלאמי" שלו, מכיוון שזה נתפס בזמנו כמי שיכול להוריד את קרנו של הפת"ח ברצועה. ראשי הממשלה באותן שנים היו מנחם בגין, ויצחק שמיר ושמעון פרס ברוטציה. כלומר, דרך הפעולה המטופשת הזאת הגיעה לעולם עוד לפני שבנימין נתניהו חשב עליה.

ב-22 במרץ 2004, טיל שנורה ממסוק קרב ישראלי פגע בכיסא הגלגלים של השייח' יאסין. דוברת צה"ל דאז, תא"ל רות ירון, אמרה אז: "אנו מתעוררים לבוקר שבו מנהיג רצחני לא יוכל עוד לשלוח מתאבדים". לדבריה, "צריך לזכור כי מדובר באיש ששלח את המחבלים לפיגועים הגדולים ביותר… וכעת לא יוכל לעשות זאת יותר".

אין מחלוקת שיאסין המת לא יכול לעשות דבר, אלא שבאופן לא מפתיע, התברר מיד שחיסולו לא פתר את הבעיה. אגב, באותו יום התקיים דיון בכנסת, ונדמה שהדברים שאמר בו הח"כ לשעבר, אופיר פינס-פז (העבודה), נאמרו בימים אלה ממש:

"החיסול הזה היה אולי מוצדק, אבל ממש-ממש לא היה חכם. הפתגם היהודי אומר: סוף מעשה במחשבה תחילה. ממשלת ישראל צריכה אסטרטגיה במלחמה בטרור, אבל אין אסטרטגיה… לצערי, הפיגוע הזה עלול לפגוע באינטרס הביטחוני של מדינת ישראל, עלול להגביר את הטרור ולחשוף את הציבור הישראלי והציבור היהודי בעולם לגל נוסף וחמור של טרור. האם החיסול הזה, חבריי חברי הכנסת, יוכל להחזיר אלינו מי מהנרצחים על ידי הטרוריסטים? האם נקמה היא דרך עבודה, היא דרך פעולה רציונלית שאנחנו מצפים מממשלה?

"אנחנו צריכים להתנהל על פי היכולות ועל פי מה שמוכתב לנו באזור שבו אנחנו רוצים לקיים את המדינה שלנו. כל מהלך כזה או אחר שלא נשען על אסטרטגיה, כל ממשלה שניצבת על רגל אחת, רק על הרגל הצבאית, ובמשך כל שנות כהונתה מתעלמת מהרגל המדינית – ועכשיו ראש הממשלה (דאז, אריאל שרון; א"ל)  נזכר מאוחר מדי ומעט מדי שכדי לחלץ את מדינת ישראל מהמקום שבו היא נמצאת, הוא חייב לבצע יוזמה מדינית, מתואמת או חד צדדית… אם תילחמו בטרור ותעשו גם מהלך מדיני – תצליחו. אם לא תעשו את זה ותסמכו רק על דרך החיסולים – לא תגיעו רחוק".

מאז ועד היום, לא נראה שהרבה השתנה. עולם כמנהגו נוהג. השחץ חזר, החטופים עודם בעזה, מנהיגנו שכחו את ההתבחבשות בבוץ הלבנוני ונראה שהם ששים לעשות זאת שוב. מחדל טבח שמחת תורה טרם תוחקר, כי נלחמים, אבל הפרטים מודלפים טיפין טיפין לתקשורת בישראל ובחו"ל. ואפילו הפשיעה בחברה הערבית מתחילה לחזור לממדים של לפני אוקטובר 2023.

קשה לדעת עד מתי האחראים למחדל, גם אלה ש"קיבלו אחריות", ימשיכו להיאחז בקרנות המזבח. בהקשר הזה אפשר להזכיר את יחיא עיאש, ה"מהנדס" איש חמאס, שחוסל בעזה בתחילת 1996. כמה ימים לאחר מכן, ראש השב"כ דאז, כרמי גילון, התפטר, בגלל רצח רבין. מכיוון שלגילון לא היתה תרומה מיוחדת לסיכול ה"מהנדס", השמועות אמרו שחיכה ל"תמונת ניצחון" לפני שפרש. האם ייתכן שראשי זרועות הביטחון, כמו גם ראש הממשלה ושר הביטחון, ממתינים ומייחלים ל"תמונת הניצחון" שלהם? למשל, חיסולם של יחיא סינוואר ומוחמד דף?

יש לזכור גם שעד היום אין תשובה מוסמכת אם ארבעת פיגועי ההתאבדות בין סוף פברואר לתחילת מרץ 1996, שבהם נרצחו 59 ישראלים, אכן בוצעו כנקמה על חיסול ה"מהנדס". אבל לדאבון הלב, ממשלות ישראל לדורותיהן ממשיכות לעמוד רק על "הרגל הצבאית".

אריאל ליבנה הוא ד"ר לקרימינולוגיה