2023 רשמה שיא בפשיעה בחברה הערבית, והמגמה צפויה להחריף

2023 תיחרט בזיכרון הקולקטיבי כשנה יוצאת דופן. מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה ונמשכת עד היום הם ללא ספק אירועים חריגים וחסרי תקדים, אבל עבור החברה הפלסטינית בישראל, 2023 היתה יוצאת דופן עוד קודם ל-7 באוקטובר, כשנה שבה מקרי הרצח בחברה הערבית הגיעו לשיא חסר תקדים: 244 מקרי רצח לעומת 116 אשתקד ומספרים דומים בשנים האחרונות, שנחשבו כשלעצמן עקובות מדם. ההסלמה השנה חלה לא רק במספר מקרי הרצח אלא גם במספרי הקורבנות באירוע, מקרי רצח משולשים, מרובעים ואף מחומשים. סטטיסטיקה מפחידה, ומצב של כאוס נורא.

"ללא ספק, העלייה המדהימה במספר הנרצחים במשמרתו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מוכיחה שנושא הפשיעה הוא עניין של פוליטיקה, המדיניות שהמדינה נוקטת כלפי אזרחיה", אומר עו"ד רידא ג'אבר, חוקר, מומחה למשפט ופשע ולשעבר מנהל מרכז "אמאן" למאבק באלימות בחברה הערבית. עם זאת, ג'אבר מדגיש כי שורשי המדיניות הזו לא הופיעו עם כניסתו של בן גביר לתפקיד. "מה שנותר בעינו זה שהמדינה ומוסדותיה, במישרין ובעקיפין, עוסקים בנו לא כאזרחים, אלא כקבוצה שצריכה להיות נתונה תחת שליטה ומעקב, ולכן היא אינה מנסה להתאמץ לפתור את בעיות האזרחים הערבים, כפי שהיא עושה עבור האזרחים היהודים. זו מדיניות והתוצאות שלה הן משברים בלתי פתירים, כמו הפשיעה".

ד"ר וליד חדאד, מומחה לקרימינולוגיה, מאשר כי 2023 היוותה שנת מפנה לחברה הפלסטינית בתוך ישראל. "השנה התרחשו שלושה דברים מהותיים שהשפיעו על המודעות הציבורית ועל כל המובן של אזרחות: ראשית, בן גביר נכנס לתפקיד השר לביטחון לאומי. שנית, שיעור הפשיעה, שהוכפל. שלישית, המלחמה בעזה והשלכותיה על המיעוט הפלסטיני בתוך ישראל.

"אחרי שבן גביר קיבל את המשרד לביטחון לאומי והידק את אחיזתו במשטרה ובשירות בתי הסוהר, הדבר הראשון שעשה היה ביטול כל פרויקט, או אפילו יוזמה, למיגור הפשיעה בחברה הערבית, שממשלת בנט-לפיד החלה בהם. זאת מבלי לבדוק את כדאיות הפרויקטים הללו, הוא אפילו לא הסתכל על חוות דעת מקצועית בנושא".

לא כישלון, מדיניות

"מדיניותו של בן גביר לא מפתיעה, שכן הוא נבחר בזכות הגזענות שלו נגד הערבים ומיד עם כניסתו לתפקיד הוא חיפש פגמים בתוכניות והקפיא אותם. נכון שהתוכניות לא היו מספיק טובות, אבל קיומן עדיין טוב מהיעדרן. גם אם הן מונעות מקרה רצח אחד, זה עדיף על כלום", אומרת פידאא שחאדה, רכזת קואליציית הנשים נגד נשק, ומוסיפה: "באופן כללי, הממשלות בשנים האחרונות לא עשו דבר שראוי להזכיר בהקשר זה. המצב הולך ומחמיר, לא רק באי הרדיפה אחרי העבריינים, אלא גם בכל הקשור לתקציבי החינוך ובמדיניות בתחומי התרבות והכלכלה. כל ההחמרות שהוטלו על החברה הערבית הובילו אותה למצב הזה".

בקרב האזרחים הערבים יש תחושה שהמשטרה הפכה עוינת יותר בשנים האחרונות, בשנה האחרונה בפרט, ועוד יותר אחרי 7 באוקטובר.

"בן גביר מקדם את המדיניות הזו בצורה בוטה ומתגאה בה", אומר ג'אבר, "הוא הפך את המשטרה למוסד ולמקבץ של יחידים שמסתכלים באופן בוטה על הערבים כאויבים. מדיניות זו הפכה לפומבית ולגיטימית וטבועה עמוק במשטרה. בן גביר בנה את הקריירה הפוליטית שלו על עוינותו כלפינו, ולכן יש לו אינטרס שהחברה שלנו תישאר תחת האלימות והפשיעה. זה לא כישלון שלו, זו המדיניות שלו. אלא ששיעור הפשיעה עולה גם בחברה היהודית, זה מוכיח את מה שתמיד אמרנו, שלפשע ולאלימות אין גבולות. יש להניח שהמשטרה תתחיל לפעול כדי למנוע את התפשטות הפשע עוד יותר בקרב היהודים, אבל אני לא חושב שהם יעשו משהו לגבי המצב שלנו".

לחברה הערבית לא היו ציפיות מבן גביר, באופן מובן, אבל גם לא חשבו שהמצב יידרדר בצורה כזאת, מוסיף חדאד. "רוב אנשי המקצוע והמומחים הערבים בתחום המאבק באלימות ובפשיעה לא סמכו על הממשלה הזו, אבל היו כמה מנהיגים פוליטיים בחברה הערבית שניסו בתום לב לשתף פעולה עם בן גביר ומשרדו. מהר מאוד התברר להם שהאג'נדה של השר לגמרי לא עלתה בקנה אחד עם האינטרס של החברה שלנו. התוכנית היחידה שיזם המשרד לביטחון לאומי, בהנחיית השר, היא מאבק בפשיעה החקלאית, שאצל גורמים קיצוניים מוגדרת באופן ברור כפשע שקורבנותיו הם חקלאים יהודים והפושעים הם אזרחים ערבים. לכן, במהלך השנה יצאה שורת הודעות מטעם המשטרה על מעצר גנבי בקר, אבוקדו, ביצים ועוד. למרות שאנו מגנים בחריפות את כל סוגי הגניבות וההתקפות על רכוש, הנושא הזה הוא לא מה שמטריד את החברה הערבית".

בחודש הראשון למלחמה דווקא נרשמה ירידה ניכרת במספר מקרי הרצח, עד כדי כך שחלק מהמגיבים במדיה החברתית הסבירו בציניות כי "שירותי המודיעין שתפעלו את ראשי ארגוני פשיעה עסוקים עכשיו במלחמה". חדאד מייחס את הירידה בפשיעה בשבועות הראשונים של המלחמה לנוכחות המשטרתית האינטנסיבית בישובים הערביים: "עם תחילת המלחמה היו הערכות של חברי ממשלה, במיוחד בן גביר, שיש אפשרות לעימותים מצד האזרחים הערבים מול המדינה, בדומה לאירועי מאי 2021. מאז תחילת אוקטובר הרגה המשטרה מספר אזרחים ערבים (ברמלה, ברהט ובחיפה) בטענה שלא צייתו להוראה לעצור במחסום וניסו לברוח ממרדף משטרתי. גם אחרי יותר מחודש אף אחד לא יודע למה הרגו את האזרחים האלה והאם באמת היה צורך בירי מכוון, יש הרבה שאלות ללא מענה, אבל ברור שהיתה מדיניות שנועדה להרתיע ולהפחיד את הערבים.

"יותר מזה, עם פרוץ המלחמה נעלמו מהחברה שלנו תופעות שליליות שקיווינו להתגבר עליהן במשך שנים, כמו קבצנים בצמתים, וחלה ירידה משמעותית בגניבות, בהתקפות על רכוש ועוד. כמובן שזו תוצאה של נוכחות ביטחונית גדולה במרחבים הערביים. תופעת שיטור היתר הובילה לנסיגה של כנופיות הפשע, וכפי שציינתי קודם, ללא תוכנית ממשלתית כוללת למיגור הפשיעה".

"למרות שהמדיניות של בן גביר תרמה להחמרה במצב בכל הנוגע לפשיעה, הבעיה עמוקה מזה", אומרת פידא שחאדה. "אם מישהו רוצה לבצע רצח, מה ירתיע אותו בעיקר? אכיפת החוק, מעצר. אם הוא יראה שהאפשרות שייעצר קטנה מאוד, מה ימנע ממנו לבצע את פשעו ואף לחזור עליו? השנה, שיעור פיענוח הרציחות היה 12%, וזה כולל את רצח בראא מסארווה ושני ילדיה בטייבה, שבעלה הרוצח הסגיר עצמו מיד למשטרה, ומקרים דומים, כלומר המשטרה לא עשתה מאמץ חריג במקרים אלה.

"מדובר בפשעים הנובעים מבעיות חברתיות, שאנחנו כחברה נושאים בחלק מהאחריות להם, אבל מה שמדאיג אותנו בעיקר הוא הפשע המאורגן. רוב הרציחות מתרחשות על רקע הפשע המאורגן, בו יכולה לטפל רק המשטרה, והמדינה ומוסדותיה. השיעור הנמוך של הפיענוחים נמשך כבר שנים, כלומר העניין לא התחיל עכשיו. זה כמו רחוב שבו כמה בורות שלא מתקנים שנה אחר שנה; הנזק שייגרם לכלי הרכב ילך ויגדל. זה מה שקורה בחברה שלנו עם הפשע המאורגן".

"הסיבה השנייה להתפשטות הפשיעה, בנוסף להיעדר הרתעה, היא תפוצת הנשק הרווחת. לנשק שני מקורות: הברחות מאזורים שונים מחוץ לגבולות ישראל, ומהצבא, גניבות, הברחות ואולי רכישות. הרי כבר נחשפו מקרים רבים כאלה, אך המדינה לא עושה דבר. להיפך, לאחרונה היא מחלקת נשק בצורה חופשית לאזרחים יהודים, מדיניות שבפועל פירושה עוד נשק במרחב הציבורי. לצד חומרת העניין עצמו, קיימת סכנה נוספת, שהנשק הזה יגיע לעולם הפשע".

הפיתרון בידי המשטרה

שחאדה מאמינה שמספר הרציחות עלול עוד לעלות משמעותית השנה. "ראשית, דבר לא מעיד על כך שהפשעים יפחתו, כי עכשיו רק מתווספות עוד סיבות, למשל העובדה שאנשים נאלצו לפנות יותר לשוק השחור במהלך המלחמה. החברה הערבית ענייה, עם הרבה משפחות המסווגות כצווארון כחול, אלה לא מתעסקים עם בנקים וכל עבודתם מורכבת מפידיון צ'קים ומהכנסות יומיות. אלה פתאום הפסיקו לעבוד. המצב כל כך גרוע שמהשבוע הראשון למלחמה התחילו משפחות לבקש חבילות מזון, שלא לדבר על מקרים של הרחקה והשעייה מהעבודה בגלל פרסומים ברשתות החברתיות או הבעת עמדות. יש עשרות עובדים, ועובדות בפרט, שגורשו ממקומות עבודתם ונותרו ללא מקור פרנסה. כל זה מוביל את ילדי המשפחות הללו למקום אחד ברור, שהוא עולם הפשע".

חדאד מסכים: "בשנה הנכנסת אנחנו עלולים לראות עלייה בשיעור הפשיעה. כחודש מתחילת המלחמה התחלנו להבחין בעלייה מחודשת בשיעור הפשיעות בחברה הערבית, מה שמוכיח שהירידה שחלה בחודש הראשון למלחמה היתה כתוצאה מנוכחות כוחות הביטחון. אולם, כאשר פריסת יחידות המשטרה וכוחות הביטחון השתנתה ונוכחותם התרכזה באזורים מחוץ לישובים הערביים, העבריינים חזרו לפעול, שהרי הסכסוכים ביניהם לא נפתרו".

אז מה עושים? ראשית, אומר חדאד, להפעיל לחץ על הרשויות: "המנהיגות הערבית המקומית והארצית חייבת להפעיל לחץ על מנת לבנות תוכנית ממשלתית ארוכת טווח, הכוללת הרתעה לצד תוכניות שיקום ורווחה. אני חייב להדגיש שעד היום, הרשויות המקומיות הערביות אינן מייחסות לנושא את החשיבות הגבוהה ביותר. לכן, חשוב מאוד להקצות תקציבים עירוניים מקומיים למאבק באלימות ובפשיעה באמצעות מודעות וחינוך".

שחאדה חושבת ש"הפתרון נמצא אצל המשטרה ורק אצלה, איננו יכולים להחליף את המשטרה, שלא עושה את עבודתה כמו שצריך ועסוקה בעניינים אחרים. אפילו יחידת סי"ף שהקימו למאבק בפשיעה התגאתה לאחרונה שתרמה למרדף אחר אנשים ברשתות החברתיות שכתבו פוסטים הקשורים למלחמה. יש משהו נאיבי מאוד בהכחשה שכל מה שמתרחש הוא חלק מניסיון לעקור אותנו מרצון, ויש הרבה זוגות צעירים שהתחילו לחשוב בכיוון של עזיבה, במיוחד עם התפשטות הגזענות אחרי 7 באוקטובר. זה הדבר הכי מסוכן".