אלון חסן סירב לתפקיד העובד המזרחי המסכן, חטא שאין עליו כפרה
במשך שנים הציגה התקשורת הישראלית את המזרחים עובדי הצווארון הכחול או כפרזיטים או כמסכנים. אלון חסן הוא מנהיג עובדים שלא היה מוכן להיכנס למשבצות האלה ולכן נתפס כאיום אמיתי על האליטות, שרדפו אותו בהנאה לא מוסתרת עד לזיכויו המלא
כותב אורח: עמי וטורי
הזיכוי המלא של אלון חסן משורה של האשמות בשוחד ובשחיתות והיחס לזיכוי ולחסן עצמו כנאשם, מהווים הזדמנות לבחון את יחסה של העיתונות הישראלית אל העבודה המאורגנת.
אלון חסן היה יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד במשך תקופה ארוכה. מדובר בוועד בינוני בגודלו (כאלף עובדים), שחבריו מפעילים את אחד ממפעלי התשתית החשובים ביותר בארץ. תפעול הנמל הוא עבודה פיסית לא מתוחכמת ברובה, והעובדים רובם מזרחים. ככאלו, היו להם עוד משנות ה-60 שני תפקידים בתקשורת הישראלית ובדעת הקהל שעוצבה על ידה: להיות מוצגים כמובטלים "פרזיטים", או להיות מוצגים כעובדים מסכנים קשה יום. במקרה הראשון יכלו לזכות בעיקר בבוז ולהיות מתוארים כ"יושבי בית הקפה במרכז המסחרי המאובק", במקרה השני יכלו לזכות לרחמים, בעיקר אם המפעל נסגר. רק שעובדי נמל אשדוד, עוד משנות ה-60 תחת הנהגתו של יהושע פרץ שמרד במרות ההסתדרות הכללית, הציגו סרט אחר. עובדים שיש להם כוח קיבוצי והם מנצלים את הכוח הזה כדי להבטיח לעצמם שכר ותנאים טובים בהרבה מאלה שייעדו להם ההנהלות והמדינה.
פרץ נתפס במהלך שנות ה-70 כ"אויב המדינה". חיבורו למאבק המזרחי של אותם ימים הגביר את דימוים של עובדי הנמל כיריבי הסדר החברתי. אז באותה תקופה היה משהו רדיקלי ואולי אף מהפכני במה שקרה בנמל אשדוד, כמו גם בוועדים נוספים בעלי רוב מזרחי מובהק. שלטון המערך (יורשה של מפא"י), ושלטון ההסתדרות נחשפו במלא צביעותם, כאשר מולם התקיים מאבק עובדים רציף של הפרולטריון הממשי. זה שהיה מזרחי ברובו, לא חלק מ"ההתישבות העובדת", ומאורגן בוועדים שהפרו תדיר את מרות ההסתדרות.
> הימין צריך את נתניהו חלש ובכיין
קיומם של ועדים חזקים שמובלים על ידי נציגי עובדים ושלא מתיישרים עם שאיפות ממשלות הליכוד והמערך להפריט ולהגדיל את רווחי ההון היה ועודנו קוץ בישבנה של אליטת ההון-שלטון. אלון חסן (פלאש90)
בסופו של דבר לא מומש הפוטנציאל הפוליטי של הוועדים המזרחיים. חלקם פנו לליכוד שבתקופה זאת התקיים בתוכו אגף פופוליסטי משמעותי שדגל במדינת רווחה וזכויות עובדים. כולם עברו קואופטציה שהתבטאה בשיפור מהותי בתנאי השכר והעבודה שהקהה מאוד את הרדיקליות שלהם.
ועדיין, קיומם של ועדים חזקים שמובלים על ידי נציגי עובדים ושלא מתיישרים עם שאיפות ממשלות הליכוד והמערך להפריט ולהגדיל את רווחי ההון היה ועודנו קוץ בישבנה של אליטת ההון-שלטון. הביטוי לכך היה שלצד המשך הקואופטציה וההתבססות של ועדים אלו במרכזי המפלגות מחד, קידום ניסיונות הפרטה או בשמם המוכר יותר "רפורמות" היה לדגל של מדיניותן של ממשלות, הן בהובלת המערך/מפלגת העבודה והן בהובלת הליכוד. כזה היה המהלך החריף של ניסיון הפרטת הנמלים ב-2003-2004 על ידי נתניהו, ניסיון שניבלם רק באופן חלקי על ידי הוועדים.
וכמה מרוויחים שופטים ומרצים יחסית לתוצר הכולל?
כחלק מאותו מאבק, עיתונות הימין הכלכלי, (הארץ-דה מרקר ומרבית מדורי הכלכלה בעיתונות, כמו גם היומונים הגדולים) עסקה באופן עקבי בהצגת ועדי הנמלים ועובדי הנמלים כ"רעה חולה" וכמי שעצם קיומם כעובדים מאורגנים ובעלי שכר גבוה הוא האשם בכל צרות המשק ובשכרם הנמוך של מרבית העובדים. זאת כמובן בלי קשר לעובדה שסך עלות שכרם של עובדי נמל אשדוד הינה פחות מ-0.5 מיליארד שקל לשנה, (גם הם צריכים לעבוד בשכר כלשהו), בעוד שהפער בין עלות השכר הכוללת בישראל לעלות שכר שהיתה שקולה יחסית לזאת הקיימת במדינות הסוציאל-דמוקרטיות הסקנדינביות, עומד על כ-90 מיליארד ש"ח לשנה. עלות שכר היא סך המשכורות ברוטו והעלויות הסוציאליות למעסיק מעבר לשכר. סך עלות השכר בישראל ביחס לתוצר הכולל, נמוך בהרבה בהשוואה לנתון המקביל בארצות סקנדינביה. הסיבה לכך היא היותם של ארגוני העובדים הסקנדינביים חזקים בהרבה מארגוני העובדים בישראל.
אמת, שכרם של עובדי הנמלים גבוה גם בהשוואות בינלאומית. אך לא שם הבעיה. גם שכרם של השופטים, חברי הכנסת בישראל, סגל בכיר באוניברסיטאות ועובדי תעשיית ההיי-טק גבוה מאוד יחסית לתוצר הישראלי. אבל עובדי הנמלים, בניגוד ליתר הקבוצות שהוזכרו והמהוות בעיקר את האליטה הישראלית, יכולים להיות בנסיבות המתאימות כוח מרכזי במאבקו של מעמד העובדים הישראלי לחלק גדול משמעותית מעוגת התוצר. עובדי הנמל זוכים לכן במתקפות קבועות של הימין הכלכלי בעיתונים ושל הממשלות שבישראל הן תמיד ממשלות בשליטת ההון.
אלון חסן אולי אינו מודל להתנהגות אתית ונעדרת כוחנות, אך השמחה לאידו והרצון לראות אותו בכלא השותף לכלל האליטות הישראליות, אינו קשור למה שעשה או לא עשה. הוא קשור להיותו מנהיג עובדים של קבוצה שבנסיבות מתאימות עלולה לאיים על אותן אליטות. ועל זה כנראה שאין כפרה.
עמי וטורי, מזכיר ארגוני "כוח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי" וממקימי כוח לעובדים.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
