צפו: יוסי צברי מסכם עשור
צילום: אורן זיו
איך מסכמים?
איך מסכמים עשר שנים?
אתם יודעים מה, עזבו עשר –
איך מסכמים שנה אחת?
ובשביל מה?
מה יעזור
אם נביט לאחור?
זה יפתור משהו
זה יביא מזור
להבנה הכואבת
שהזמן חלף ולא יחזור?
ומניין הצורך הכמעט חולני
להסתכל על מה עברנו
במקום על מה עוד יש לעבור.
ונגיד שמנסים.
נגיד שדוחסים ומכניסים למניין
גם את חוק הלאום
גם את החמגשיות
גם את המחאה החברתית
וגם את צוק איתן,
סבבה?
קחו את טראמפ
את הקלסרים מאיראן
את הטבח בחאלב
את הפיגוע בבטקלן…
תוסיפו את שינויי האקלים
את רצח הנשים
את מחאת הנכים
את גירוש הילדים
את תאונות הדרכים
את סיפוח האי קרים
את הודו וקשמיר
את מהפכת תחריר
את המאבק לזכויות אדם
את האש בנוטרדאם
את עסקאות הנשק המפוקפקות
את כלי השיט והצוללות
את הפועלים שנופלים מהגגות
את הבחירות
הבחירות
הבחירות
ואת גל גדות
את האירוויזיון עם נטע ברזילי
ואת אברה מנגיסטו שעדיין חי
אז איך, גבירותיי?
איך מסכמים ובשביל מה?
מי עוד לא שמע על הריקבון
על השחיתות על הצביעות,
מי לא מכיר את הרהב, השחצנות
את ההיתממות את ההתקרבנות?
מי מאמינה עדיין באשליה
שבעצם אין כלום
כי אף פעם לא היה.
אז איך מסכמים?
לא מסכמים.
ממשיכים
נלחמים
לא מוותרים
נאבקים בטשטוש
נאבקים בייאוש
נאבקים בכיבוש.
עוד יבוא היום לסיכומים
ולהתרפקות על זיכרונות
בינתיים
יש עוד הרבה דברים שצריך לעשות.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן