כשמתנחלים מחליטים לגרש כפר, גם בג"ץ לא יעמוד בדרכם
הפסיקה שמורה לסייע לתושבי הכפר המגורש ראס עין אל-עוג'א לשוב לבתיהם לא תפריע למתנחלים להמשיך בהתנכלויות, ולא תאפשר לתושבים לבנות מחדש את המבנים שפורקו. כמו במקרים קודמים, כל זמן שהמדיניות לא תשתנה, התושבים לא ירגישו בטוחים לחזור
הפסיקה התקבלה מאוחר מדי. תושבים מתפנים מקהילת ראס עין אל-עוג'א בבקעת הירדן, ב-8 בינואר 2026 (צילום: אורן זיו)
ביום חמישי שעבר הורה בג"ץ למדינה לסייע לתושבי הכפר המגורש ראס עין אל-עוג'א לשוב לבתיהם. השופטים נעם סולברג, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ קיבלו את עתירת התושבים, שביקשו הגנה מצד המדינה, וקבעו כי אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, סגן ראש המנהל האזרחי הלל רוט ומשטרת ישראל יעדכנו בתוך 60 יום אילו פעולות אכיפה ננקטו.
אך הפסיקה התקבלה מאוחר מדי. אף שהעתירה הוגשה במרץ 2025, הדיון הראשון התקיים רק בתחילת החודש הנוכחי, לאחר שתושבי הקהילה כבר גורשו, ולאחר שבקשותיהם לצווי ביניים ולצווים ארעיים נדחו כמה פעמים. בתשובת המדינה, שתוקנה בהמשך, נטען כי אין מידע על תושבים עוזבים או על מקרי תקיפה. זאת, אף שמתחילת ינואר אולצו תושבים לעזוב בשל מאחז שהוקם בלב הכפר וניתק כעשרים משפחות מהקהילה.
>> המתנחלים הבריחו את הקהילות הסמוכות. עכשיו תור ראס עין אל-עוג'א
למרות ההחלטה הנוכחית, הסיכוי שמי מהתושבים יחזור נמוך מאוד, זאת מכמה סיבות. בראש ובראשונה, כשהמתנחלים מחליטים לגרש כפר – בגיבוי הצבא והמשטרה – שום כוח לא יעמוד בדרכם, גם לא בית המשפט. כמו במקרים של קהילות רבות שגורשו מאז הקמת הממשלה, גירוש ראס עין אל-עוג'א כלל מרכיבים רבים, ובהם הקמת מאחזים סביב הקהילה (ארבעה במקרה זה), סגירת שטחי מרעה, מניעת גישה למים, גניבת צאן, ומעל הכול – הטרדות יומיומיות, כניסה לבתים והתשת התושבים. בשנתיים האחרונות בחרו הצבא והמשטרה לא לטפל באירועים האלה, גם כשהדברים הגיעו לכדי תקיפות פיזיות.
כמו כן, מאחר שהתושבים פירקו חלק מהמבנים בקהילה כדי להשתמש בחומרים להקמת מחסה במקום אחר, כל בנייה מחדש – גם של מבנה שהיה קיים עשרות שנים – תיחשב כעת לבנייה חדשה ולכן אסורה. בקהילות אחרות השחיתו מתנחלים מבנים כדי למנוע את חזרת התושבים. גם התשתיות הדלות שהוקמו לאורך השנים בסיוע ארגונים שונים, כגון פאנלים סולאריים, מערכות מים ותשתיות אינטרנט, אינן קיימות יותר, ובלעדיהן יהיה קשה מאוד לשוב ולקיים במקום חיים סבירים.
בהחלטת בית המשפט נקבע כי כוחות הביטחון יעניקו "סיוע, בתיאום מראש" כדי לאפשר את חזרת התושבים. אולם ג'יפ או שניים שיספקו אבטחה סמלית ולזמן קצר לא יפתרו את הבעיה. נדרש שינוי עמוק כדי שהתושבים הפלסטינים ירגישו בטוחים באזור. למתנחלים יש שטחי מרעה, חלקם בהקצאת המנהל האזרחי, ולכן מבחינת המשטרה והצבא מותר להם להסתובב באזור בחופשיות ולעשות ככל העולה על רוחם – גם אם מתוך אלפי או עשרות אלפי הדונמים שברשותם הם בוחרים, "במקרה", לרעות בין בתי התושבים או להקים זולה בתוך הקהילות. כל עוד מדיניות זו לא תשתנה, הקהילות ימשיכו לעזוב ובוודאי שלא יוכלו לחזור.
גם אם חלק מהתושבים יצליחו לתאם מועד חזרה עם הצבא ויישבו תחת כיפת השמיים, ניסיון העבר מלמד כי ההתנכלויות לא ייפסקו. בח'ירבת זנותא, קהילה של כ-300 איש שחיה עד תחילת המלחמה בדרום הר חברון, התקבלו כמה החלטות שהורו על חזרת התושבים. כאשר ניסו לחזור בפעם הראשונה, בקיץ 2024, חיילים החרימו יריעות בד השייכות להם ומנעו את שיקום מבנים, המתנחלים המשיכו בהתנכלויות – והתושבים התייאשו. לקראת חזרתם המתואמת בפעם השנייה, במרץ 2025, הוצא "צו סגירת שטח" שאסר על ישראלים להגיע לאזור הכפר, אך מתנחלים המשיכו להיכנס לשטח באין מפריע. בפועל, הצו נאכף רק על פעילים ונמנעה מהם האפשרות לקיים במקום נוכחות מגינה.
במקרה אחר, של קהילת אל-מוערג'את, ששכנה בסמוך לראס עין אל-עוג'א וגורשה בקיץ 2025, התקבלה גם כן החלטה שאישרה לתושבים לחזור. שעות לאחר ששבו, בתיאום עם הרשויות, מתנחלים – כך לפי החשד – הציתו שני מבנים ריקים. התושבים הבינו את המסר, שלפיו איש לא יגן עליהם, ועזבו שוב למחרת בבוקר.
ראס עין אל-עוג׳ה, דרום בקעת הירדן.
הכבשת וגם מחקת גירסת הציונות הדתית.
הטרוריסטים לא נחים בשבת. אחרי שגירשו את תושבי ראס עין אל-עוג'ה, בזזו את רכושם הדל שנותר מאחור והשחיתו את מבנה בית הספר – הוציאו חברי הכת לוח מחיק ורשמו: "כל הערבים סופם מוות".
זה הדגל וזה משמעותו. אלו… pic.twitter.com/7oz5CU2LXl— מסתכלים לכיבוש בעיניים (@Mistaclim) January 31, 2026
בינתיים השחיתו מתנחלים את מבנה בית הספר הנטוש בראס עין אל-עוג'א, וריססו עליו כתובת גרפיטי "כל הערבים סופם מוות", כדי להבהיר מהי המטרה הסופית מבחינתם. כעת הם ממשיכים בניסיונות לגרש קהילות נוספות, ומרכזים מאמצים במשפחה האחרונה שנותרה בקהילה בדואית בפסיאל, בקהילה בדומא ובקהילות בצפון בקעת הירדן.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
