המכשול החדש בצפון בקעת הירדן: 50 אלף דונם מתנה למתנחלים

"ההר הזה הוא המקום היחיד שבו אני יכול לנשום". תאופיק בני עודה עם עדר הכבשים שלו בהר טמון, ינואר 2026 (צילום: אורן זיו)

"ההר הזה, אום אל-כבש (השם הפלסטיני של חלק מרכס טמון; א"ז), הוא המקום היחיד שבו אני יכול לנשום, המקום היחיד שבו אני רשאי לרעות. אני יוצא מהבית, הולך שעה וחצי, מבלה כאן כמה שעות וחוזר. מה יותר טוב מזה? זה מקום גבוה ויפה". כך אמר בחודש שעבר תאופיק בני עודה, תושב עאטוף, שמגיע להר טמון מדי יום עם מאות הכבשים שלו, שחלקן מעוטרות בבדים צבעוניים.

"המתנחלים מאיימים על ההר הזה. אם הם ישימו עליו את ידם, השטח הפתוח הזה ייסגר", אמר בני עודה. "הם פותחים כביש גישה במדרון המזרחי. זה יהיה אסון לתושבי טמון, לחקלאים, לבעלי העדרים. אם ההר יילקח, טמון תיחנק. כרועה צאן, אני אאבד את מקור המחיה שלי. האזור הזה הוא כמו אבא ואמא בשבילי, אני אוהב אותו כמו שאוהבים משפחה. נולדתי וגדלתי פה".

בשטחי C בגדה המערבית כמעט שלא נותרו אזורים כמו זה שבין העיירה טמון לצפון בקעת הירדן: כ-50 אלף דונם של שטחים פתוחים וירוקים, הרים שמהם נשקף נוף ברדיוס של כמה קילומטרים, שאליהם מגיעים פלסטינים לנפוש ללא חשש, ורועי צאן מסתובבים בהם בחופשיות וללא הפרעות מצד מתנחלים. אך כעת ישראל מאיימת לסגור גם את האזור הזה, לספח אותו בפועל ולגרש קהילות.

מפה של המכשול המתוכנן בצפון בקעת הירדן. הפס הצהוב: המכשול; הפס הכחול: כביש גישה להתנחלות המתוכננת במקום (מקור: "כרם נבות")

על הר טמון, שמשקיף על העיירה טמון, מתוכננת לקום התנחלות – אחת מ-19 התנחלויות שעל הקמתן הכריז שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בשנה שעברה, בהן גם גנים וכדים שפונו בהתנתקות.

נוסף על כך, בסוף אוגוסט 2025 חתם אלוף פיקוד מרכז, אבי בלוט, על תשעה צווי "תפיסת מקרקעין" לצורך הקמת מכשול הפרדה בצפון בקעת הירדן, כחלק מפרויקט המכונה "חוט השני".

בהסבר להוצאת הצווים נכתב כי מטרת הפרויקט היא "למנוע הברחת אמצעי לחימה מהגבול המזרחי ולסכל איומי טרור כלפי תושבי האזור. הפרויקט ימנע הלכה למעשה מעבר רכוב ובלתי מבוקר מכיוון צפון השומרון לעבר בקעת הירדן, וכן בכיוון ההפוך".

עוד נאמר כי "הפרויקט יתבסס על ציר פטרול סלול ומכשול טבעי בסמוך אליו, ובמקטעים שבהם קיים צורך יוקם מכשול מלאכותי בדמות תעלות וסוללות עפר בסמוך לציר הפטרול". המכשול המתוכנן ישתרע ממחסום תיאסיר בצפון עד מחסום חמרה בדרום, ובפועל ינתק את הפלסטינים מעשרות אלפי דונמים ויאלץ כמה קהילות לעזוב. חלק מהן כבר קיבלו הוראות להתפנות, ואחרות כבר עזבו.

מהלך נוסף המתרחש במקביל הוא הזזת מחסום חמרה לכיוון הכפר עין שבלי, כך שהפקקים הכבדים שנוצרים במקום מדי בוקר וערב – של פלסטינים המבקשים לצאת או להיכנס לבקעת הירדן מכיוון הערים שבסביבה – לא יפריעו לתנועת המתנחלים בכביש אלון. הזזת המחסום תאפשר למאחז "החווה של משה" לשלוט על שטח נוסף, לאחר שכבר גרמה מאז תחילת המלחמה לקהילות ולמשפחות בשטחי C לעזוב.

המכשול גם יחבר את "החווה של משה" עם מאחז בשם "צבי העופרים", השוכן בקצהו הצפוני של המכשול סמוך למחסום תיאסיר, ויקיף את קהילת ח'ירבת ירזה בגדר מכל צדדיה. הקהילות הבודדות שיישארו בצידו ה"ישראלי" של המכשול, אלה שלא גורשו במהלך המלחמה, יהיו מנותקות ומבודדות מהערים ומהכפרים. כיום הגישה אליהן מתאפשרת רק דרך המחסומים חמרה ותיאסיר. כל המהלכים האלה הם למעשה שלב נוסף בתהליך, לאחר שבראשית שנות ה-2000 כבר הוקם מכשול פיזי בדמות סוללות עפר לאורך כביש אלון, שניתק את הבקעה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בעתירה לבג"ץ שהגישו עיריות טובאס וטמון, מועצות עאטוף וח'ירבת ירזה, ויותר מ-100 תושבים, באמצעות עו"ד תאופיק ג'בארין, צוין כי אם כל צווי התפיסה שהוציא הצבא ימומשו, יילקחו 777 דונם שבבעלות פלסטינים, ייהרסו עשרות מבנים ומתקני תשתיות, ותימנע מבעלי אדמות פלסטינים גישה לאדמותיהם הפרטיות שממזרח למכשול, ששטחן מוערך בכ-50 אלף דונם. עוד נטען כי ח'ירבת ירזה תהפוך "לכלא המוקף במכשול מכל הצדדים".

עוד צוין בעתירה כי "המכשול יפגע וינתק קהילות פלסטיניות המתגוררות מזרחית לו, כ-900 תושבים, מקבלת שירותים מוניציפליים ושירותי בריאות וחינוך וכן יפגע בהם כלכלית". לפי העתירה, המכשול "יגרום לאובדן פרנסה ופגיעה קשה בעיבודים החקלאיים ובגידול בעלי חיים בעמק טמון, המהווה אסם הלחם של הגדה המערבית, שכן המכשול יבתר את העמק וישאיר את רובו מזרחית למכשול באופן שלא ניתן להגיע אליו… הנזק הישיר המוערך הוא כ-200 מיליון דולר בשנה".

העותרים ביקשו מהמדינה להסביר מדוע לא תציע חלופות "פחות פוגעניות" למכשול. עוד נטען בעתירה כי הצבא לא פרסם את הצווים "בסמוך למועד חתימתם", והותיר את דבר קיומם בסוד עד נובמבר אשתקד.

"התוואי המתוכנן יחבר בין מאחזי חוות אלימים במיוחד"

ב-15 בינואר החל הצבא לבצע עבודות לפריצת דרך בסמוך למכשול, לכיוון מערב הר טמון. לפי הצבא, העבודות מתבצעות בהתאם לצו תפיסה חדש, שלא צוין במענה המדינה לבג"ץ. ככל הנראה, מדובר בכביש הגישה להתנחלות שמתוכננת לקום במקום.

ב-25 בינואר הוציא שופט בית המשפט העליון יחיאל כשר צו ארעי, האוסר על המדינה "לבצע כל פעולה בלתי הפיכה לצורך מימוש הצווים", זאת עד שהמדינה תגיב לבקשה לצו ביניים ב-15 בפברואר. למרות זאת, העבודות על הציר להר טמון נמשכו גם לאחר מתן הצו.

בסיור במקום בחודש שעבר סיפר בילאל ע'רייב, תושב טמון, כי "הכיבוש מתכנן להקים התנחלות באזור הזה. סלילת הדרך לוותה בגירוש הקהילות הבדואיות הסמוכות לתוואי. הפעולות נועדו להטריד חקלאים ומגדלי בעלי חיים ולאיים על מקור פרנסתם, באמצעות מניעת הגישה לשטחי מרעה, ניתוק מקורות המים וקטיעת דרכים חקלאיות שבהן הם משתמשים כדי להביא מספוא".

בחלקו הצפוני של המכשול, סמוך לכביש הראשי ולחסימת העפר שהוקמה בראשית שנות ה-2000, מתגוררות כמה קהילות רועים קטנות קרוב לכפר עאטוף. שם החלו עבודות התשתית להקמת כביש הגישה להר טמון. עבד אל-כרים בני עודה, אחד התושבים, סיפר: "מאז שהחלו לעבוד כאן על החומה הם מאיימים לגרש אותנו, לאלץ אותנו לעזוב. עכשיו הם מונעים מאיתנו לרעות במעלה ההר. הצבא מגיע פעמיים-שלוש ביום כדי למנוע מאיתנו לצאת למרעה, להוציא צווים ולומר לנו לעזוב. האדמה הזאת רשומה, יש מסמכים, אבל הם אומרים, 'האדמה לא שלכם, תעזבו, לכו לטמון'. אבל אנחנו תושבי עאטוף, חיים כאן זמן רב. הם אומרים שאם לא נעזוב, יביאו בולדוזר. תביאו – מה נעשה? אין לנו אפשרות לעזוב".

העבודות לסלילת הכביש פגעו בצינור שהוביל מים לקהילה הקטנה ולמשפחות נוספות באזור. גם במקרה הזה לא נמסר לתושבים מידע על התוכניות. "לא אמרו לנו באופן ישיר. מהחדשות הבנו שהם רוצים להקים כאן התנחלות", אמר בני עודה. בין מתחמי המגורים של המשפחות במקום נמצאים שדות חקלאיים וחממות רבות, שכולם צפויים להישאר בצידו המזרחי של המכשול, וסביר להניח שלא תהיה אליהם גישה רציפה.

"התוואי המתוכנן של המכשול שבכוונת הצבא להקים בצפון בקעת הירדן יחבר בין מאחזי חוות אלימים במיוחד, שבהם יושבים מתנחלים שמעורבים באלימות לאומנית מהסוג הקשה ביותר", אמר דרור אטקס מ"כרם נבות". "מעבר לכך, בכוונת הצבא להקים מאחז נוסף על הר טמון, שהגישה אליו תהיה גם היא מתוך הכביש שבכוונת הצבא לסלול עבור המכשול. כל זה מלמד כי מטרת המכשול היא לאפשר למתנחלים מהסוג האלים ביותר להתנייע במהירות במרחב שממזרח לעיירות טמון וטובאס, על מנת להשתלט על עשרות אלפי דונמים שיוותרו כלואים ממזרח למכשול המתוכנן".

"הם הופכים אותך למתנחל באדמה שלך"

במרחק של חצי שעת נסיעה בדרכי עפר מתפתלות נמצאת ח'ירבת ירזה, קהילה קטנה של כמה עשרות תושבים ושישה מתחמי מגורים, שמשקיפה על הבקעה מלמעלה. מרחוק ניתן לראות את מחסום תיאסיר, שלצידו הוקם מאחז "צבי העופרים". זה שנים שתושבי הקהילה יוצאים ממנה רק לכיוון טובאס וטמון, ולא לכיוון הבקעה, בשל החסימות השונות.

חאפז מסאעד (52) סיפר: "זו קהילה היסטורית בת אלפי שנים, ואנחנו חיים בה מאות שנים. אני גר פה, וכך גם אבי וסבי. היא מוכרת לזרים, ליהודים, לכולם. עכשיו המתנחלים והצבא באים ואומרים לנו, תצאו מירזה, זה שטח צבאי. זו האדמה שלנו, נולדנו פה, היא רשומה על שמנו שנים רבות. ולפי כל ההסכמים צריך לאפשר לתושבים לגור כאן ולא לגרש אותנו".

לדבריו, "הם אומרים שהם רוצים לבנות גדר, חומת הפרדה בין ירזה לטובאס, להפריד את בקעת הירדן מאזור טובאס. הם גם רוצים לבנות גדר מסביב לירזה, כלומר שלא נוכל לצאת, כמו בכלא קולקטיבי".

מאז הקמת המאחז, מעיד חאפז, כי המתנחלים "באים לכאן לבתים ליצור פרובוקציה. הם באים כמעט כל יום, ואומרים: 'תצאו מכאן, זו האדמה שלנו, היא לא שלכם, למה אתם גרים כאן?' אבל לאן נלך, לירח? אין לנו מקום אחר".

בעוד המתנחלים מגיעים לאזור כמעט מדי יום ללא מפריע, על הפעילים מקשים להגיע. באמצע ינואר, כששני פעילים ישראלים ליוו עיתונאית אמריקאית שביקשה להגיע לכפר מכיוון בקעת הירדן, מתנחלים חסמו את דרכם בעזרת עדר פרות ויידו אבן לעבר מכוניתם. לאחר מכן הם הגיעו אחריהם עד לקהילה ותקפו אותם. הצבא שהגיע למקום בהמשך ליווה את הפעילים החוצה.

מתחילת המלחמה הצליחו מתנחלים, בגיבוי הצבא, לגרש כמה קהילות באזור צפון בקעת הירדן, ובקהילות אחרות – כמו ג'יפתליק ואל-חדידייה – לגרום לחלק מהמשפחות לעזוב.

תושב ירזה נוסף, חאלד דראגמה (60), סיפר על זיכרונותיו מהחיים במקום: "סבא וסבא-רבא שלי גרו פה. גדלתי פה, מפה הלכתי לבתי הספר, רעינו את הכבשים שלנו פה, זרענו וקצרנו פה, התחתנתי ונולדו לי ילדים פה. החיים היו די טובים. כיום המתנחלים הגיעו, והם מונעים מאיתנו לרעות, לצאת ולהיכנס. החיים נהפכו קשים מאוד". על הקמת המכשול הוא אמר: "זה יפגע בנו קשות. אנחנו לא יודעים איך נצא ונחזור כשיהיה שער, במקרי חירום, כדי לקנות דברים, כדי להגיע לבתי ספר".

תושב אחר, שחשש להתראיין בשמו, סיכם: "הם הופכים אותך למתנחל באדמה שלך, ואת המתנחל לתושב".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "מדובר בפרויקט שבבסיסו צורך ביטחוני מובהק, לעיצוב השטח ולשליטה ובקרה על התנועה הרכובה בין הגבול המזרחי והבקעה, לבין מחומש הכפרים ויהודה ושומרון. תכלית הפרויקט היא שליטה מבצעית שתאפשר למנוע הברחת אמל"ח ולסכל הוצאת פיגועים לפועל.

"הצווים נחתמו בנוהל משפטי סדור והופצו כדין. צווי ההריסה ניתנו למי שלא פעל בשטח על פי חוק. האדמות במרחב הר טמון הן ברובן המוחלט אדמות מדינה.

"באשר לטענה בדבר המשך העבודות על אף קיומו של צו בית משפט יובהר כי הצו אינו חל על סוג העבודות הביטחוניות הדחופות שצה"ל מבצע במקטע זה, וכי ביחס ליתר המקטעים העבודה הופסקה בהתאם לצו, עד להכרעה בעת הקרובה בבקשה לצו ביניים שהגישו העותרים".