נכבה

"אני רוצה חלון פתוח בגדר הזאת. אני רוצה להרגיש אישה חיה". נשים בעזה, 20 באוקטובר 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
חברתי העזתית ואני: נכבה משני עברי הגדר
החברות עם מושירה צמחה בין שיחות הטלפון הקטועות שניהלנו, ככל שאפשרה הקליטה בעזה. דרך סיפורי רעב, עקירה ואובדן, גילינו כיצד זיכרון הנכבה ממשיך לעבור מדור לדור – בגוף הנשי, בשפה ובחלום הפשוט לפתוח חלון ולראות את הים באופק

"הייתי צריך לראות בעצמי": מסע לתיעוד הכפרים שנחרבו ב-1948

"מולדת משותפת": החלופה היהודית שהציונות דחתה

הדור שזוכר והדור שלא מוכן לשכוח. שיחות עם שני פליטים מא-דאמון

המשטרה מנעה צעדת שיבה אחת, אז במקומה נערכו עשרות צעדות

"העצים של מגדל העמק צמחו על ההריסות של בתינו באל-מג'ידל"

תגידו "נַכְּבָּה", השמיים לא יפלו





