שיעור באזרחות: להפגין למען הדמוקרטיה, בלי לדבר על הכיבוש

לדעתנו, מדינה כובשת ולא שוויונית אף פעם לא תהיה דמוקרטית. תלמידים בהפגנה נגד ההפיכה המשטרית (צילום: לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

המחאה נגד ההפיכה השלטונית הצליחה לסחוף אחריה את הנוער בישראל באופן חסר תקדים. משהו באיום המוחשי מאי פעם הצליח להוציא צעירים להצטרף להפגנות. תחושת המלחמה על הבית הובילה אף להתארגנות עצמאית של מועצות תלמידים במרכז הארץ, ששיאה בהפגנת התלמידים שהתקיימה בתל אביב לפני כמה שבועות. אך התארגנות זו הצליחה גם לחשוף סתירה שעומדת בבסיס התנועה כולה.

לקראת הפגנת התלמידים, מנהל תיכון עירוני ד' אורי לס הביע תמיכה בהפגנה וקרא לתלמידיו לצאת אליה. הנזיפות של משרד החינוך בלס התפרסמו והפכו אותו לגיבור של תנועת המחאה לזמן קצר. אנחנו, קבוצה של תלמידות תיכון שמאלניות, בחרנו להצטרף להפגנה ולמחות בה על הכיבוש. לדעתנו, מדינה כובשת ולא שוויונית אף פעם לא תהיה דמוקרטית. כבר עכשיו אין פה דמוקרטיה אמיתית, כל עוד קיימים דיכוי ואפרטהייד בין הירדן לים. בחרנו להעביר לחברותינו את המסרים האלו, אך כשעשינו זאת גילינו שלכל הליברליות, לנכונות של לס לתמוך במחאה ולשמור על חופש הביטוי של תלמידיו – יש גבול.

יום לפני ההפגנה לס שלח הודעה הדורשת מהמפגינות לא להניף דגלי פלסטין, ובבוקר המחאה עצמו הוא מצא את הגוש שלנו וביקש שלא נרים שלטים נגד הכיבוש, או נצעק סיסמאות בנושא. סירבנו. בתחילת הצעדה, מורה מעירוני ד' מצאה אחד מאיתנו וניסתה לחטוף ממנו שלט שעליו דגל פלסטין קטן ובו היה כתוב "בבקשה אל תרביצו לי"; היא ניגשה אליו באגרסיביות ובניסיון לאחוז בו.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

כאשר הגענו להבימה יחד עם שאר ההפגנה, מנהלת החטיבה העליונה בעירוני ד' ביקשה מאחד מאיתנו להוריד דגל פלסטין שהוא הניף, ולאחר שסירב, היא ביקשה מהשוטרים שפיקחו על ההפגנה לאסור עלינו להיכנס לרחבת הבימה. כך היה. בעוד כל שאר התלמידות בהפגנה (כולל הפגנת-נגד ביביסטית) עמדו מאוחדות ברחבת הבימה, אנחנו נדחקנו לצד, מעבר לכביש. ניסינו לדבר עם השוטרים בניסיון להצטרף לשאר. תחילה הם אמרו שירשו לנו להיכנס לרחבה, אם נוריד את הדגלים. הסכמנו. אך מיד לאחר מכן שינו את דעתם ולא הרשו לנו לזוז בכלל, ואיימו עלינו במעצר. בשלב זה, הרמנו את הדגלים בחזרה, ונשארנו בחלקת הדשא עד שהתפזרנו.

בימים שאחרי ההפגנה כמה תלמידים בעירוני ד' ספגו נזיפות ועונשים נקמניים על ההשתתפות בגוש נגד הכיבוש. התלמיד, שמורה ניסתה לחטוף מידיו שלט, הואשם בתקיפת המורה, ולא הרשו לו להציג סרטון בו נראה בבירור שהוא המותקף. לבסוף הושעה הנער ליומיים בגין "פרובוקציה ואי הקשבה למורה". תלמיד אחר הוצא משיעור באופן משפיל מול חברות כיתתו בעקבות טענת המורה כי הוא "התנהל באופן לא מנומס כלפיה כשלא הסכים להוריד שלט בהפגנה", גם תלמיד זה זומן לשיחה, ונדרש לכתוב מכתב התנצלות.

כשבועיים לאחר ההפגנה, תלמיד שלישי זומן לשיחה בגין "הפרת משמעת" אצל לס, המחנכת שלו, מנהלת החטיבה העליונה ומורה נוספת. הוריו לא יודעו או הוזמנו. בשיחה, התלמיד ננזף במשך ארבעים דקות על כך שלקח חלק בגוש נגד הכיבוש, ונאמר לו כי "הנפת דגל פלסטין היא פעולה לא חוקית", דבר שהוא איננו נכון. בנוסף לאפליה על רקע פוליטי, כאשר התלמיד – טרנסג'נדר – התלונן על כך שמוגדר לא נכון במהלך השיחה, הוא נענה "אל תצפה שאנחנו נתייחס לזהות המגדרית שלך בכבוד, אם אתה לא מכבד את הסמכות שלנו".

הנוער פוליטי. יש לנו תשוקה עצומה ונכונות לצאת ולפעול. אבל מגבילים אותנו. בעלי הסמכות מאפשרים רק למי שדומה להם, שמבטא את הנרטיב שלהם ואת העמדות שלהם, להשמיע קול. כל תלמיד שמסריו סוטים מהגבולות הנוקשים שנקבעו עבורו יושתק, יינזף וייענש. גם בלב בית הספר התל אביבי "הליברלי", תלמיד שמביע דעות "לא מתאימות" או אף בעל זהות "לא מתאימה", יסבול בשל כך.

האירועים האלו במחאת התלמידים מציגים כשלים עמוקים גם במחאה הרחבה: יומרה להילחם בעריצות הרוב תוך כדי השתקה בוטה של דעות וזהות המיעוט; קריאות "להצלת הדמוקרטיה" שמתעלמות מהמציאות הגזענית שכבר קיימת בישראל ובפלסטין. כאשר בעלי הכוח במאבק הנוכחי אוסרים על הנפת דגלי פלסטין ומשתיקים מפגינים שלא מסכימים איתם, הם נוהגים באותו הפופוליזם של אלו שהם מבקרים. המחאה רוצה לזעוק דמוקרטיה מבלי לקבל את עקרונותיה הבסיסיים – פלורליזם, שוויון וחופש ביטוי. אנחנו לא רוצות לחזור לסדר הדכאני הישן שהם כינו דמוקרטיה. אנחנו נאבקות לדמוקרטיה אמיתית, לכולן.

ביקשנו את תגובת מנהל בית הספר, אורי לס, לדברים. להלן התשובות:

לגבי הטענה כי ביקש מתלמידים לא להניף סיסמאות נגד הכיבוש והניף דגלי פלסטין, השיב לס: "אכן ביקשתי בהודעה מוקדמת לכלל התלמידים שלא להניף דגלי פלסטין, מתוך כוונה שלא לעורר פרובוקציה על פרובוקציה, ומתוך ראייה כוללת שאומרת שלבית הספר ישנה אחריות כוללת כלפי תלמידיו, וכלפי האמירה המוצהרת: כן לדמוקרטיה, כן לזכויות האדם".

לגבי הטענה כי מורה מבית הספר ניסתה לחטוף מאחד התלמידים שלט ועליו דגל פלסטין, השיב ליס: "חד משמעית לא קרה. התלמידים התעמתו עם המורה, והיא אכן הגיבה מילולית, אפילו בקול רם, אבל כל ניסיון 'חטיפה' לא בוצע".

לגבי הטענה כי מנהלת החטיבה העליונה בבית הספר דיווחה למשטרה על כך שתלמידים מניפים דגל פלסטין וביקשה מהשוטרים לא להכניס אותם למתחם ההפגנה, השיב ליס: "מנהלת החטיבה העליונה ביקשה מהמשטרה להרחיק משטח העצרת את הקבוצה שכל מטרתה היתה פרובוקציה. באותו האופן בדיוק ביקשתי מהמשטרה להרחיק תלמידים שהזדהו עם הליכוד, והניפו שלטי תמיכה בביבי, לא בגלל עניין פוליטי אלא בגלל שהם התעמתו עם התלמידים האחרים".

לגבי טענת התלמיד כי בשיחת נזיפה שנערכה לו נאמר לו כי "הנפת דגל פלסטין אינה חוקית", אף שאין שום חוק שאוסר על הנפת דגל זה, השיב ליס: "הדבר לא נאמר בשום מסגרת שאני נכחתי בה, כולל לא בפגישה שהתקיימה אצלי ביחד עם המחנכת שלו ויועצת השכבה. השיחה המדוברת לא היתה שיחת נזיפה, אלא שיחת הבהרה. התלמיד לא ננזף, לא נענש, לא נתבקש לעשות משהו וכו'. שיחה מורכבת, אבל ללא כוונה מוגדרת".

לגבי טענת אותו תלמיד, נער טרנסג'נדר, כי בתגובה לתלונתו על כך שפנו אליו במגדר הלא הנכון, נאמר לו "אל תצפה שנתייחס לזהות המגדרית שלך בכבוד, אם אתה לא מכבד את הסמכות שלנו", השיב ליס: "אין כל שחר לדברים, לא נאמר בשום מצב. הבהרתי זאת גם להוריו של התלמיד שנפגע".