רק יוזמה פנים פלסטינית תוכל להציל את עזה

התוקפנות הישראלית ברצועת עזה, ואיתה רצח העם של אזרחים פלסטינים, טרם הגיעה לסופה. בקהילה הבינלאומית הולכים ומתגברים הקולות המגנים את פשעי המלחמה של ישראל, וברחבי העולם מתחזקות תנועות עממיות המכריזות סולידריות עם העם הפלסטיני ודורשות להפסיק את הטבח, שאפילו במדינות התומכות בישראל – בפרט בארצות הברית, בריטניה ובמדינות אירופיות מערביות אחרות – מתנגדים לו. כל זאת חרף ניסיונותיהן של חלק מהמדינות למנוע הפגנות התומכות בזכות הפלסטינים לחיים ולחופש.

ישראל מצידה מתעקשת להמשיך את המלחמה עד שתנצח את חמאס, כלומר תחריב את התשתית הצבאית של הארגון ותנטרל את אפשרותו להתקיים כתנועת השלטון בעזה. בדרכה לממש את מטרתה זו, ישראל מוכנה להחריב את עזה מן היסוד ולהרוג מספר עצום של עזתים. לצורך כך היא מנצלת את האור הירוק שמעניקות לה ארה"ב ומדינות מערביות אחרות ללא מעצורים או עכבות.

הלחץ הציבורי הנרחב, ובפרט הסכנה המרחפת מעל סיכוייו של הנשיא ג'ו ביידן להיבחר לכהונה שנייה, גרמו לממשל האמריקאי לקרוא להגנה על האזרחים הפלסטינים ולהפחית את הפגיעה בהם, ולקרוא לקיום הפוגות זמניות בלחימה שיאפשרו להכניס ציוד לסיוע הומניטרי.

הטענות של האמריקאים שלפיהן הם "לא מסוגלים ללחוץ על ישראל להגיע להפסקת אש", הן כוזבות ומגוחכות, שהרי ישראל ללא ההתערבות האמריקאית האקטיבית והסיוע חסר התקדים לא היתה מצליחה להמשיך במלחמה. גם הישראלים יודעים שהגורם היחיד שמסוגל לכפות על ישראל להפסיק את תוקפנותה כלפי העם הפלסטיני הוא וושינגטון, שכן היא שותפה מלאה של תל אביב בתכנון ובביצוע של כלל ההיבטים הנוגעים למלחמה, ויש ברשותה מנופי לחץ שבאמצעותם היא מסוגלת לכפות על ישראל כל עמדה.

אל מול מצב מזוויע זה מתעורר צורך להציל את עזה כולה מן המלחמה, והדבר כולל את כל האזרחים, כולל חברי חמאס, את התשתיות ואת צורכי החיים המושמדים על ידי ישראל ללא מגבלה. הפתרון במקרה זה יתקיים במסגרת שתהיה ראשית כל פלסטינית, ולאחר מכן ערבית ובינלאומית, אם הפלסטינים כולם יגיעו להסכם שיגן על עמנו. הפתרון למצב עשוי לחבר בין הצורך להציל את עזה לבין הרצון להשיג הסדר מקיף וכולל של הסוגיה הפלסטינית.

דיאלוג רציני ובונה בין כל הפלגים

הדבר יתרחש על ידי כך שחמאס יקבל על עצמו כמה עקרונות, ובהם פירוז עזה מנשק בפיקוח ובביטחונות בינלאומיים והקמת ממשלה לאומית אחת, הכוללת את כל הכוחות שיהיו אחראים לעזה ולגדה המערבית. כמו כן, יש לכלול פתרון מדיני בפיקוח ובהתערבות בינלאומיים משמעותיים ואסרטיביים, שיבטיחו את סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 4 ביוני 1967, שבירתה מזרח ירושלים וכן את פתרון בעיית הפליטים באמצעות ההחלטות המוסכמות בקהילה הבינלאומית, כלומר יישום יוזמת השלום הערבית.

יש הסבורים שכעת אין זה הזמן המתאים לצאת ביוזמות, אולם זוהי הדרך היחידה להציל את מה שנותר לנו בעזה. ברור שישראל לבדה לא תרצה לעסוק כעת באף נושא מדיני, והיא דנה רק בכיבוש עזה תוך שמירה על שליטה ביטחונית ברצועה והותרת גוף ניהולי שינהל את ענייני הרצועה. כמו כן, על פי מסמך סודי של משרד המודיעין הישראלי שהודלף לתקשורת, ישראל מסרבת לחזרת שלטון הרשות הפלסטינית לעזה משום שהדבר יוביל להקמת מדינה פלסטינית. לאור זאת, יוזמה מדינית שתביא לסיום המלחמה ולהחזרת עזה למסגרת לאומית פלסטינית מאוחדת פוגעת במטרות של ישראל.

מה שמרמז על אפשרות של פתרון כזה הוא העובדה שחמאס החל לשלוח מסרים לגורמים אזוריים ובינלאומיים שלפיהם הוא מעוניין בפתרון המתבסס על לגיטימציה בינלאומית, ובתוך כך הארגון מוכן לנוכחות כוחות בינלאומיים שהביטחון ברצועה יופקד באחריותם. בהקשר זה, ההצעה של טורקיה היא יוזמה משותפת לה ולחמאס: כבר לפני כמה שבועות הציג שר החוץ הטורקי הקאן פידאן, אשר ידוע ביחסיו הטובים עם הדרג הביטחוני בישראל, תוכנית מדינית שמובילה לפתרון שתי המדינות. במסגרת תוכנית זו, יוצבו כוחות רב־לאומיים בעזה אשר יבטיחו את יישום ההסדר המדיני. טורקיה תהיה אחת המדינות המעורבות, וגם ארה"ב תידרש להשתתף, כך שישראל תהיה מחויבת לעניין באופן רציני. לצד זאת, הקהילה הבינלאומית השתכנעה שיש צורך להגיע לפתרון מדיני כדי להבטיח את הביטחון ואת היציבות באזור ואת אי־הישנותן של אלימות ושל מלחמות.

מה שנחוץ ברגע זה, אם כן, הוא תוכנית לדיאלוג רציני ובונה בין כלל הפלגים בחברה הפלסטינית, ובפרט בין התנועות פת"ח וחמאס. בשיחה הזו לא יהיו סיסמאות וחשבונות קטנוניים, שכן הזמן כעת יקר ועולה בדמם, בחייהם ובעתידם של הפלסטינים. ההיסטוריה לא תרחם על כל מי שיתרשל ויביא לחורבן כולל, לרבות חיסול חלום החירות והעצמאות של עמנו. בפועל, אין מחלוקות פוליטיות מהותיות בין הצדדים ובין הכוחות הפלסטיניים השונים – כולם כאחד מעוניינים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967. לכן אין הצדקה להמתין; הפתרון צריך להיות פתרון פלסטיני, ולא פתרון שגורם חיצוני יכפה עלינו.

אשרף אל־עג'רמי הוא פוליטיקאי פלסטיני בכיר וממובילי יוזמת ז'נבה. המאמר המקורי התפרסם בעיתון אל־איאם ב־8 בנובמבר 2023. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק, המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. מערבית: נטע איפרגן