רוצים לדעת איך ייראה המשמר הלאומי? הסתכלו על מזרח ירושלים

התוכנית להקמת משמר לאומי נולדה אחרי המהומות בשנת 2021, כמהלך נגד הציבור הערבי, ולא עוררה בזמנו התנגדות רבה בקרב הציבור היהודי. כעת היא נתפסת בצדק כמכשיר לדיכוי פוליטי שיופנה נגד מי שהממשלה חפצה ברעתם, כולל נגד המחנה שבחודשים האחרונים נאבק בחקיקה לסירוס מערכת המשפט.

שינוי העמדה של מחנה המרכז-שמאל ביחס לתוכנית הוא ענין מבורך ולא מובן מאליו. נכון, הסיבה המרכזית לשינוי היא ההבנה שהמשמר הלאומי יופנה גם נגד מי שמוחים כעת ברחובות. אבל לצד האינטרס העצמי, אפשר לקוות שיש כאן גם עוד דוגמה לתובנות חדשות בדבר אינטרסים משותפים, שהמרכז-שמאל היהודי חולק עם הציבור הערבי.

עד כמה מסוכנת הכוונה של הממשלה לשלוט באמצעות כוח סמי-צבאי? תשובה מפורטת אפשר למצוא במזרח ירושלים, שבה "משמר לאומי" הוא לא בגדר תוכנית אלא מציאות ארוכת שנים. במזרח ירושלים נוכחותה של המשטרה הכחולה – זו שאמורה לפעול כשירות לתושב – בטלה בששים, ורוב רובו של השיטור נעשה על ידי כוחות משמר הגבול, המבוססים על חיילים. תושבי מזרח ירושלים מוגדרים לא כמי שהשוטרים-חיילים צריכים לשרת, אלא להפך, כאיום שצריך להילחם או לכל הפחות לשלוט בו.

ההשלכות הרסניות. זכות המחאה נרמסת שוב ושוב במזרח ירושלים כשמפגינים פלסטינים לא אלימים מפוזרים באמצעות רימוני הלם, פרשים דוהרים והתזת מי בואש. מי שמסומנים כפעילים מרכזיים נעצרים מעצרי שווא, והשוטרים-חיילים גם לא מהססים לבדות נגדם האשמות שקריות. הודאות שווא נסחטות לא פעם תוך שימוש באלימות ועינויים.

>> מיליציה יהודית חמושה בלוד אינה נוסחה להחזרת השקט. להיפך

התפקיד הפוליטי של כוחות השיטור נגד תושבי מזרח ירושלים בא לידי ביטוי באינספור דרכים: משיתוף הפעולה המוצהר שלהם עם תנועות המקדש נגד הווקף הירדני וציבור המתפללים המוסלמים, דרך הסיוע הצמוד לארגוני מתנחלים המסלקים משפחות פלסטיניות מבתיהן ועד לאבטחה המסיבית של מצעד הדגלים הגזעני.

תקצר היריעה מלפרט את הענישה הקולקטיבית או את הפציעות הקשות – ואף מקרי המוות – משימוש סיטונאי בכדורי מתכת מצופי ספוג. הביטוי הברור של מה שקורה כשפוליטיקאים יכולים להפעיל את "המשמר" שלהם נגד תושבים הוא ההוראות של בן גביר להרוס בתים במזרח העיר כדי לכסות על אזלת היד של הממשלה בהגנה על שלומם של ישראלים ופלסטינים.

המחאה נגד ההפיכה המשטרית עוד רחוקה מלהיות מחאה למען שוויון מלא ודמוקרטיה אמיתית. הגילוי שהמשמר הלאומי, שנולד כמהלך נגד ערבים, יכול בקלות להיות מופנה גם נגד יהודים מראה שחצי דמוקרטיה היא לא דבר שאפשר להמשיך ולשמר. חלק בלתי נפרד מהאפליה והדיכוי של פלסטינים משני צידי הקו הירוק הוא הטיפוח והחיזוק של הכוחות הלא דמוקרטים בחברה היהודית. אחרי עשורים של התחזקות, הכוחות הללו מרגישים כיום חזקים די בשביל לפעול גם נגד הדמוקרטיה ליהודים.

הפגנות הענק ושאר צורות המחאה של מתנגדי הממשלה בלמו בינתיים את מהלכי החקיקה של הממשלה. אבל אפילו אם ננצח במאבק הזה, לא נוכל להימלט מהצורך בהכרעה: התמודדות עם הכיבוש

והאפליה נגד ערבים אזרחי ישראל או חזרה לסטטוס קוו. בחירה באפשרות השנייה היא אולי הקלה בטווח הקצר. אולם היום יותר מתמיד אמור להיות ברור שמציאות המבוססת על אי שוויון ודיכוי תאפשר לכוחות האנטי-דמוקרטים בישראל להתחזק, ובעתיד לנסות שוב לממש את מה שהם מנסים לעשות כיום.

אביב טטרסקי הוא חוקר בעמותת עיר עמים