פעילי זכויות בעלי חיים – זאת גם המחאה שלנו

אני זוכר איך בתור ילד למדתי על החשיבות של שמירה על איכות הסביבה: בית הספר יזם פרויקטים במגוון תחומים סביבתיים כמו מיחזור, הכנת קומפוסט ושימוש במי גשמים. המורים דאגו לשלב אותנו התלמידים בפרויקטים, למשל באמצעות שימוש בקומפוסט בגינה קהילתית, כדי ללמד אותנו כיצד להתנהל בצורה חסכונית ומתחשבת בסביבה. המסר החינוכי היה חד וברור: העתיד בידיים שלנו, ועלינו ליטול את האחריות עליו, באמצעות שינוי הרגלים אישיים.

עד היום אני מאמין שהרגלים אישיים יכולים לקדם עולם טוב יותר. שינוי הרגלים הוא דרך בסיסית, אינטואיטיבית ולעתים פשוטה להשפיע על הסביבה והחברה, אפילו השפעה קטנה. למעשה, הרגלים הם לרוב לא אישיים לגמרי, כי יש להם השפעה על המעגלים החברתיים שבהם אנו חיים. למשל, אדם שמחליט לאכול בריא יותר עשוי לחשוף את שאר בני משפחתו למזון בריא.

אך שינוי הרגלים לבדו הוא כמעט חסר תועלת בהיבט של שינוי חברתי; רוב החשיבות שלו נעוצה בסינרגיה בינו לבין גורמים נוספים. למשל, הרגלים מפתחים מודעות ויוצרים זהות, וכך מעודדים חשיבה ופעולה. אדם שמקפיד למחזר נייר ובקבוקים עשוי עם הזמן להתעניין בדרכים נוספות לשמירה על איכות הסביבה. ככל שהוא נוהג באופן סביבתי יותר בחיי היומיום, גדלים הסיכויים שהוא יפתח זהות סביבתית. וככל שהוא יפתח זהות סביבתית, כך גדלים הסיכויים שהוא יפעל יותר בתחום הסביבתי. זהו מעגל קסמים חיובי, שמותנע על ידי שינוי הרגלים.

מעגל הקסמים הזה קיים גם בתנועה לשחרור בעלי חיים. תנועה זו השכילה לייצר לעצמה זהות משותפת, מעין קהילה מדומיינת, סביב דפוסים של צריכה מהצומח. כיום ברור שעבור רבים, הטבעונות היא לא רק דפוס צריכה, אלא גם זהות. אך משום מה, בתנועה לשחרור בעלי חיים התקבעה התפיסה ששינוי חברתי עובר בעיקר דרך שינוי הרגלי צריכה. אני מכנה את הגישה הזו "גישה חישובית": כדי ליצור שינוי חברתי, עלינו לחשב נכון כמה אנשים עוברים לטבעונות בעקבות פעולות הסברה, שכנוע והנגשת מזון. בהקבלה, הדבר דומה למאבק פמיניסטי שמתמקד בשכנוע גברים לא לצרוך זנות ופורנו, או למאבק לזכויות אדם שמתמקד בשכנוע בעלי עבדים לשחרר את עבדיהם לחופשי. אלו שיטות שנועדו לכישלון, כי דיכוי לא ממגרים באמצעות שכנוע, אלא באמצעות מאבק פוליטי.

מובן כי הגישה החישובית אינה בלעדית לתנועה לשחרור בעלי חיים. פעילים מארגנים הפגנות ופעולות ישירות, והארגונים המרכזיים פועלים גם בבתי המשפט ובכנסת. בנוסף, בשנים האחרונות קמו כמה התארגנויות של חשיבה משותפת על אודות אופי המאבק לשחרור בעלי חיים, והרוח המהפכנית והיצירתית ניכרת מפעם לפעם בשטח. יחד עם זאת, בהשוואה לשנים קודמות, מספר ההפגנות ומיצגי השטח פחת באופן ניכר, ומוקד הפעילות נמצא בתחומים של שכנוע, סימון והנגשת מזון, חינוך והסברה.

תחומים אלה חשובים ואין להזניחם, אך זו טעות להציבם בלב המאבק. הדבר מעיד בעיקר על כך שהתנועה לשחרור בעלי חיים טרם הפנימה את טבעו הפוליטי של מאבקה. זכויות נשים, איכות הסביבה, זכויות להט"ב, שחרור בעלי חיים ושאר מאבקים לצדק ולשוויון – כולם פוליטיים במובן פשוט, כלומר נסובים סביב יחסי כוח חברתיים. אלו לא רק תנועות לחישוב של מספר צרכני זנות, מזהמי נחלים או להט"בפובים.

זו הסיבה שארגוני סביבה, להט"ב ונשים הצטרפו לאחרונה למאבק נגד המהפכה המשפטית – הרי בית המשפט העליון משמש לא פעם כמבצר הגנה מפני התקפות של פוליטיקאים כנגד קבוצות מוחלשות. אנשים לא מגיעים להפגנות כי משעמם להם. הם מגיעים כי הם מבינים שדמוקרטיה היא האויב של השליטה הגברית, של ההטרו-נורמה ושל הפגיעה בסביבה.

אך מה אנו שומעים מהכיוון של התנועה לשחרור בעלי חיים? בעיקר דממה. זו דממה צורמת, כי לנגד עינינו מתרחשת מהפכה בסדר גודל חסר תקדים, שעלולה להשפיע לרעה על חייהם של מיליארדים. אם עד עכשיו לא היה פה בית משפט חזק ועצמאי מספיק, יכול להיות שעוד היו מפטמים אווזים או ממיתים חתולי רחוב בריאים. אם המהפכה המשפטית תושלם, מרחב הפעולה המשפטי להגנה על בעלי חיים יצטמצם. יוזמות עתידיות להגנה על בעלי חיים עלולות לא לצאת לפועל, וחמור מכך – הישגים קודמים עלולים להתבטל.

למרות זאת, אנו לא רואים את הארגונים מפרסמים הצהרות רשמיות בנושא, או את הפעילים מתייצבים בשטח. התנועה לשחרור בעלי חיים כבר הוכיחה בעבר שהיא מסוגלת להוציא אלפים לרחובות. לארגונים יש יכולות ארגון ולפעילים יש מחויבות ורצון טוב. אך כל אלה לא באים לידי ביטוי כאשר צפה סוגיה גורלית כל כך לעתיד המאבק. ההמונים שיצאו בעבר לרחובות בקריאה לציבור לעבור לטבעונות, לא יוצאים לרחובות בקריאה לשמור על מרחב הפעולה המשפטי של התנועה. הארגונים ממשיכים לקדם טבעונות במדיה וברשתות החברתיות, אך חוששים לקשור בפומבי בין מאבקם לבין המאבק במהפכה המשפטית.

אם הארגונים אכן יודעים שהמהפכה המשפטית עלולה לגרום נזק רב כל כך, למה הם לא מתייצבים נגדה באופן פומבי וברור? למה הם חוששים לקשר בין המאבק לשחרור בעלי חיים למאבק במהפכה המשפטית? לדעתי, ההסבר הטוב ביותר לתופעה הזאת הוא לא חוסר ידע על השלכות המהפכה, אלא חוסר מודעות פוליטית. הגישה החישובית היכתה שורש, והתנועה לשחרור בעלי חיים מעדיפה לשמור על ניטרליות, מחשש ליצור אנטגוניזם בקרב תומכי המהפכה המשפטית. אך דווקא בשעה קשה זו, עלינו כתנועה להביע עמדה ברורה.

אלון איזק הוא פעיל למען בעלי חיים