עמק הסיליקון משתיק את המאבק לזכויות הפלסטינים

בתוך מבול החדשות האפוקליפטיות של התקופה האחרונה, הידיעה על כך שזום ביטלה בחודש שעבר וובינר שאירחה סן פרנסיסקו סטייט יוניברסיטי (SFSU), בהשתתפות לילה ח'אלד ופעילים פלסטינים ופעילים למען זכויות הפלסטינים עברה כמעט מתחת לרדאר. אך לצעד יש השלכות מדאיגות מאוד עבור מי שנאבקים על עולם שוויוני שמאפשר חיים.

ההחלטה לבטל את האירוע, שאירגנו התוכנית ללימודי קבוצות אתניות ופזורה ערבית ומוסלמית (AMED) ומחלקת לימודי נשים ומגדר באוניברסיטה, התקבלה אחרי ש"פרויקט הלוחמה המשפטית" – קבוצת סיוע משפטי ימנית-ציונית – איימה לתבוע את זום בגין מתן במה לח'אלד.

ח'אלד היא חברה ותיקה בחזית העממית לשחרור פלסטין. היא היתה מעורבת בחטיפת מטוס ב-1969 שבה לא נפגע איש, ובניסיון לחטיפת מטוס ב-1970 שבו דייל נפצע קשה.

מזום מסרו בתגובה לפרויקט הלוחמה המשפטית כי "לאור הקשר או החברות של הדוברת בארגון שהוגדר על ידי ארה"ב כארגון טרור זר וחוסר היכולת של SFSU לאשר שהדבר אינו נכון, קבענו כי הפגישה מפרה את תנאי השירות של זום והודענו לאוניברסיטה כי אינה יכולה להשתמש בזום לצורך האירוע הזה".

עם זאת, ג'יליאן יורק מקבוצת הזכויות הדיגיטליות "קרן החזית האלקטרונית" אמרה לארגון הלא ממשלתי הלבנוני SMEX (שעוסק בקידום חברות מידע במזה"ת ובצפון אפריקה) כי לחברות האמריקאיות יש "זכות שמוקנית להן בתיקון הראשון לחוקה 'לארגן' תכנים בכל דרך שיבחרו". זום קובעת בעצמה את תנאי השירות שלה, ולמרות הטענות בתקשורת הפרו-ישראלית, לא היתה לה שום חובה חוקית לבטל את הוובינר.

בהמשך, האירוע בהשתתפותה של ח'אלד נמחק מפייסבוק, וקצת אחרי שהתחיל השידור החי, הוא גם הוסר מיוטיוב, במה שנראה כדוגמה נוספת לנטייה של עמק הסיליקון לשתף פעולה עם קבוצות ימניות ופרו-ישראליות.

ביטול הוובינר הגיע זמן לא רב אחרי שפייסבוק חסמה "בטעות" עמודים של פעילי סביבה, עמים ילידים ופעילי צדק חברתי, ואחרי שהטילה באוגוסט השנה צנזורה על עמודים אנטי-פשיסטיים ואנרכיסטיים בתואנה של מאבק ב"אלימות ושנאה".

האירועים האלה הם עדות לכך שהקריאות הגוברות והולכות לענקיות הטכנולוגיה לקחת אחריות על הכוח שיש בידיהן ולמנוע הפצה של מידע כוזב והתארגנויות גזעניות – משמשות כנשק להשגת המטרות ההפוכות.

בעיצומה של מגיפת הקורונה, משבר האקלים והקיטוב הגובר והולך במגרש הפוליטי המשתנה במהירות, ניתן להפיק כמה לקחים מביטול הוובינר בהשתתפות ח'אלד.

אין זה מפתיע שוובינר פרו-פלסטיני הוא האירוע האקדמי הראשון שזום מבטלת. פעילים לסולידריות עם פלסטין  סובלים כבר זמן רב מחשיפת פרטיהם, הם לא מקבלים עבודות, נחסמים מפלטפורמות ואף נחשבים לעבריינים בגין קריאות לשחרור פלסטין.

במקביל, גורמים ישראליים מייצאים טקטיקות משטרתיות, טכנולוגיית ריגול ונשק שנוסה על פלסטינים, והשיטות שהם מפעילים כנגד פעילי זכויות הפלסטינים יכולות לשמש גם כנגד תנועות ומאבקים נוספים.

במקרה של ח'אלד, ישראל ובעלי הברית האנטי-פלסטינים שלה השתמשו באמצעים מוסדיים ובהצקות במדיה החברתית כדי להפעיל לחצים על זום לבטל את האירוע. אחרי הביטול, התקשורת הפרו-ישראלית והישראלית הציגה את הביטול כמניעה חוקית של במה מטרוריסטית.

אם לא יידרשו לקחת אחריות, זום וחברות אחרות ימשיכו להיכנע לארגוני ימין ולצנזר אירועים פרוגרסיביים נוספים – דבר מדאיג במיוחד בתקופה שבה רוב הפעילות האקדמית הפכה תלויה בקונגלומרט שיחות הווידיאו הגדל והולך.

מכבסת המילים משתלטת על השיח

המלחמה שישראל מנהלת נגד מבקריה כרוכה בשימוש מתוחכם בפוליטיקת זהויות כנשק, בעיקר באמצעות  הטחת האשמות לא מבוססות באנטישמיות כדי להשתיק כל ביקורת על ישראל. התהליך הזה מרוקן את מושג האנטישמיות מתוכנו, בזמן שבו אידיאולוגיה אנטישמית של ממש ושנאת יהודים שגרתית חיות ומשגשגות בתקשורת ובמסדרונות השלטון.

המקרה של ח'אלד משקף את הקונפליקט סביב המילה "טרוריסט", שהופכת למושג ריק שכל צד מטיח בשני. פרשנים אנטי-פלסטינים וכלי התקשורת שלהם קוראים לח'אלד "מחבלת חוטפת מטוסים" מבלי לתת כל רקע או הקשר, ונותנים את הרושם שמדובר באוסמה בן לאדן הפלסטינית. תומכיה של ח'אלד, לעומתם, טוענים כי היא קורבן של הטיהור האתני של פלסטין ב-1948, סוציאליסטית ערכית ופמיניסטית, וגולה מהפכנית שזכתה לפירסום לפני 50 שנה אחרי שהובילה חטיפת מטוס וניסיון לחטוף מטוס אחר, שבהם איש לא נהרג.

באותו זמן, בכירים ישראלים שהורו על הפצצות של אוכלוסייה אזרחית, אישרו לצלפים לירות במפגינים ודנים את האוכלוסייה הנצורה של עזה למגיפות, הפצצות ומחסור במים נקיים, מוזמנים לבית הלבן ומקבלים במות באוניברסיטאות.

"אלימות", כמו "טרור", היא מילה נוספת שהתרוקנה ממשמעות ומשמשת את ישראל ואת הימין כנשק. בעדכון אחרון של מדיניות הצנזורה שלה, החליטה פייסבוק להוריד מהרשת קבוצות ופרטים שנטען כי הם "קשורים לאלימות". באופן מעשי, החברה הסירה עמודים של אנטיפה (קיצור ל"אנטי-פאשיסטים", משהו שפרשנים נוטים לשכוח) ושל אנרכיסטים, לצד עמודים של תומכי קונספירציות מהימין הקיצוני. זה דומה לניסיון לאסור על מאמצי הכיבוי לצד האיסור על האש עצמה.

במקרה הזה, "פאשיזם" כצורה של התנהגות פוליטית וצורה של שינוי מבני במוסדות המדינה הופך לנורמלי, ואילו המונח עצמו "מכובס" באמצעות השמטה. מתברר כי בתקופה שבה יש צורך אקוטי להילחם בתיאוריות קונספירציה, בפייק ניוז ובהתארגנויות גזעניות, אנחנו לא יכולים לסמוך על ענקיות הטכנולוגיה שיסייעו במאבק הזה.

להקים אינטרנט על בסיס של שוויון

אלה מאתנו שנאבקים למען שוויון וכדור ארץ שאפשר לחיות בו צריכים להשתמש בכישורינו כדי ליצור חלופות טכנולוגיות בנות קיימא. המשמעות אינה התנתקות מלאה וטהרנית, אלא הקמה של תשתיות אוטונומיות שיהוו משקל נגד להשפעה חסרת התקדים של עמק הסיליקון על העברה של רעיונות ועל הלגיטימיות החברתית. סיגנל, ג'יטסי, מסטודון וקולקטיבה הן דוגמאות לפלטפורמות של תקשורת, וידיאו ורשתות חברתיות אלטרנטיביות, אבל אפשר לכוון אפילו יותר גבוה.

כפי שלמדנו מהמהפכה במצרים ב-2011, ממשלות יכולות לסגור את ספקיות שירותי האינטרנט כרצונן. בשל כך, אנו צריכים לחשוב על הקמה של אינטרנט בר קיימא מבוסס משתמשים ומבוזר באמת, כמו Web 3.0 ו-Othernet , כעל חזית חדשה שבה נוכל להיות בשליטה על אמצעי ייצור המידע.

ענקיות הטכנולוגיה שולטות על הגישה שלנו לידע, ומנצלות את הדאטה שאנו מייצרים בזמן שהן חושפות אותנו למידע שנבחר בקפידה ומשרת את המטרות הפיננסיות והאידיאולוגיות שלהן; "אינטרנט עממי" יתמוך במאמצי ההתארגנות שלנו בצורה פרקטית מאוד, וייתן מקום להחלפת רעיונות אמיתית בתנאים שוויוניים.

להתמקד בחופש עצמו במקום ב"חופש ביטוי"

הרגע הפוליטי הנוכחי אינו מונע על ידי דיאלוג, אלא על ידי מאבקי כוחות. הימין מבין את זה, ומצנזר את השמאל ביד אחת בזמן שהוא מאמץ את הרטוריקה המשחררת של חופש הביטוי כדי לקדם אג'נדות רצחניות וגזעניות ביד השנייה.

אל תבלעו את הפתיון הזה. השמאל צריך להקשיב ולקדם נרטיבים פלסטיניים לא בגלל "שוק רעיונות" קפיטליסטי, אלא מכיוון שחירותם של כל בני האדם תלויה גם בחירות הפלסטינית.

בהתאם לכך, אנחנו לא צריכים להיכנס לדיאלוג עם פאשיסטים ופושעי מלחמה, מכיוון שאנחנו נתונים לדיכוי שהם מקדמים. ה"ניו יורק טיימס" ו"וושינגטון פוסט" – מעוזים ליברליים שממהרים לגנות כל אירוע חריג של שבו מורידים מהבמה דובר גזען בקמפוס נידח כזה או אחר – לא דיווחו אפילו על הצנזורה חסרת התקדים, שזום הטילה על לילה ח'אלד.

לעומת זאת, ביוני פירסם ה"טיימס" מאמר מסית שכתב הסנאטור הרפובליקני טום קוטון, שקורא לנשיא דונלד טראמפ "לשלוח את הצבא" כדי למחוץ את המחאות שפרצו סביב הרצח של ג'ורג' פלויד.

מאמינים קנאים בחופש הביטוי ראו במאמר הדעה ניסוי מחשבתי מעניין שצריך להתמודד אתו. למעשה, זו היתה קריאה בעלת משמעות משפטית של בכיר שמחזיק בכוח רב, שהתבססה על שקר שניתן להפריכו, ושסללה את הדרך לפריסה של סוכנים פדרליים נגד מפגינים בפורטלנד חודש לאחר הפרסום, ולחיסול של הפעיל האנטי פאשיסטי מייקל פורסט ריינול.

השתקת הנרטיבים הפלסטיניים, במקביל להגברה של ההסתה הימנית, מדגימה את המנגנון הכללי הזה: בארה"ב השיח סביב חופש הביטוי איבד כל קשר לחופש, שעליו הוא אמור להגן.

חברות הטכנלוגיה נגד האנושות

הגיע הזמן להפסיק את הפיצול ואת היעדר הסולידריות בתוך האקטיביזם הממוסד, הממוקד בסוגיה אחת בלבד. כשפייסבוק הסירה אנטי פאשיסטים ואנרכיסטים מהרשת שלה באוגוסט, ארגוני סביבה לא אמרו דבר (פרט לארגונים Earth First! ו-Rising Tide North America). אחרי שפייסבוק הסירה עמודים של פעילי סביבה בספטמבר, רק מעטים השמיעו התנגדות. ועכשיו, הפלסטינים, כרגיל, נותרו בודדים במערכה.

דמיינו לעצמכם עולם, שבו ההתנגדות לפאשיזם ולאפרטהייד הישראלי נחשבת לחלק מהמאבק הסביבתי על הפיכת כדור הארץ לראוי למחיה. רשתות, שנראות מנותקות זו מזו, יכולות להפוך את העולם הזה למציאות באמצעות הנעה של תנועות שטח חזקות, של דמויות ציבוריות בעלות השפעה ושל מגוון רחב של פלטפורמות תקשורת, בצורה שלא תאפשר לחברות הטכנולוגיה הליברליות לכאורה להיכנע לימין.

אנשי עמק הסיליקון נמצאים בצומת דרכים דומה לזאת שבה היתה הבורגנות בצרפת בתחילת המאה ה-19: הם מחזיקים בערכים פרוגרסיביים; הם אינם מרוצים מהפגיעה שפוגעת המדינה בחירויות האישיות ובעסקים; אך הם מפחדים מאוד מכוחם של ההמונים ומהאיום הנלווה לחלוקה מחדש של העושר.

אחרי המהפכות של 1848 באירופה, הבורגנות שיתפה פעולה עם השמרנים ובגדה במעמד הפועלים כדי לקדם עידן חדש של התרחבות קפיטליסטית ברחבי העולם ולתוך התודעה האנושית. הם החריבו את הסביבה באמצעות יכולות תעשייתיות חדשות והפכו כל ההתנהגות האנושית לסחורה באמצעות תעשיית הפרסום.

באמצעות השימוש באינטרנט המסדיר את כלכלת המעקב והקשב החדשה, נראה כי אנשי הטכנולוגיה מרחיבים את מה שעשו התעשיינים במאה ה-19 אחרי המצאת מנוע הקיטור.

הצנזורה שהוטלה על לילה ח'אלד ועל אחרים עלולה לאותת על כך שאנשי הטכנולוגיה – שכמו הבורגנים בעידן המהפכה התעשייתית, מוצאים את עצמם מפעילים כוח שחורג מהיכולות הפוליטיות שלהם – יכרתו שוב ברית עם "החוק והסדר" נגד האנושות ונגד כדור הארץ. עם זאת, בסופו של דבר העתיד אף פעם לא שייך לימין. האג'נדות השמרניות של המאה ה-19, כמו שימור סחר העבדים הטראנס-אטלנטי או המונרכיה, כבר נזרקו מאז לפח האשפה של ההיסטוריה.

סולידריות נגד צנזורה

ענקיות הטכנולוגיה שמרו על שתיקה כמעט מוחלטת בזמן המהומות בפרגוסון ב-2014 (שפרצו בעקבות הריגתו של מייקל בראון על ידי שוטר), אבל עכשיו הן משמיעות את קולן, משנות מדיניות ותורמות כספים למטרות של צדק חברתי באופן שמסמל כי התגבש קונצנזוס חדש בנושא. לפני 2020, מי היה יכול להאמין שתנועה שקוראת לביטול המשטרה יכולה לזכות בפופולריות ולהשיג תוצאות כמעט מיידיות? עבור אנשים מסוימים, קיומה של המשטרה נותר משהו מובן מאליו. אבל לפני 1848 ככה חשבו גם על המלוכה.

הביטול של הוובינר בהשתתפות לילה ח'אלד קרה בעידן שבו הוק ניוסם, יו"ר סניף ניו יורק בבלאק לייבס מאטר, יכול להופיע בפוקס ניוז ולהגן על ההתפרעויות מבלי שיכנו אותו טרוריסט או יחסמו אותו בפייסבוק. זו עדות לא רק לחוסנה של התנועה, אלא גם לשינויים בתחום הלגיטימיות הפוליטית.

ברגע הזה ב-2020, רעיונות שאנחנו יודעים שהם אמיתיים – כמו העובדה שחיי שחורים חשובים, שאפרטהייד הוא דבר מתועב, שהמלוכה היא מיושנת – יכולים להפוך לקונצנזוס. במסגרת הזאת נפתחות אפשרויות חדשות. הפעולות של דמגוגים פרו-ישראלים ימנים יכולות להוביל לריאקציה, שתערער את מעמדם ותגרום להם לאבד את תפקידם.

בזמן שהימין וישראל משתמשים בדומיננטיות הגוברת של עמק הסיליקון לצורכיהם, הרגע הזה יכול להיות הזדמנות למאבקים נפרדים אך תואמים להתאחד ולהפגין סולידריות אחד כלפי השני. הניסיון להדיר אנטי פאשיסטים, אנרכיסטים, פעילי איכות סביבה ופלסטינים מהרשת הדיגיטלית יכול לעורר השראה לשיתופי פעולה מבחוץ, מבפנים ונגד המשטר המתפורר.

אמיתי בן-אבא כתב והפיק את הסרט התיעודי "מסרבת", שיראה אור בישראל ב"פסטיבל סולידריות". המאמר פורסם במקור במגזין 972+. תרגום: יונית מוזס