סייבר התקפי הוא כלי נשק, אי אפשר להשתמש בו נגד אזרחים בלי חוק

הפרשה חושפת את הקשר העמוק בין צמרת המדינה לחברה עם מוניטין בעייתי. צילום אילוסטרציה (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

פרסום דוח הביניים הגלוי של ועדת הבדיקה על שימוש המשטרה בתוכנת פגסוס של חברת NSO קבע, שהמשטרה לא השתמשה ברוגלה של החברה ללא צו בית משפט. מבחינת גורמים במשטרה, בכנסת ובמשרד לביטחון הפנים, הדוח נתפס כתו הכשר לכך שהמשטרה פעלה כדין: שימוש בכלי פריצה של חברת NSO נעשה כראוי, לאחר קבלת צו בית משפט, ולכן יש להחזיר מיד למשטרה את האפשרות להשתמש בכלים אלו, הנחוצים למלחמה בפשיעה.

למרות טענת המשטרה שצוות הבדיקה מנקה אותה מכל רבב, יש לקרוא את ממצאי הדוח בהתאם לסמכות הבדיקה המצומצמת שהוענקה לוועדה. למעשה, הוועדה הוסמכה לענות על שתי שאלות בלבד: האם המשטרה פרצה בעזרת רוגלת פגסוס של NSO למכשירי טלפון של אנשים ספציפים, שהוזכרו בתחקירי "כלכליסט"? והאם שימוש כזה נעשה ללא צו בית משפט. ממצאי הדוח מעלים כי התשובה לשתי השאלות היא שלילית.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

ואולם שאלות שראוי היה לשאול עוד לפני מינוי ועדת הבדיקה, ועדיין אינן נשאלות, הן כיצד התבצעה ההתקשרות בין חברת הסייבר ההתקפי NSO לבין משטרת ישראל, ללא הסמכה מפורשת בחוק, והאם עצם ההתקשרות, שנעשתה הרחק מעין הציבור, בין המשטרה לחברה פרטית המייצרת כלי תקיפת סייבר, היא לגיטימית? אחרי הכל, בדמוקרטיה, קודם מחוקקים ואחר כך משתמשים בסמכות שהחוק מעניק. ואולם על פי הפרסומים, התקשרות המשטרה עם NSO החלה כבר ב-2013, ונמשכת עד היום, אף שאין חוק מפורש המתיר שימוש בכלי סייבר התקפי נגד אזרחים.

מלבד שאלת ההסמכה החוקית, הדוח מצייר תמונה מדאיגה על מקומה המרכזי של NSO בצמרת הביטחונית-שלטונית בישראל. צירופה של NSO לוועדת הבדיקה, המוזכרת באותה נשימה עם נציגי שב"כ ומוסד, מציירת מצב אבסורדי, שבו מוסדות שלטוניים נסמכים על חברה פרטית כדי לתת תוקף לממצאי בדיקה ממשלתית על שימוש המשטרה במוצרי אותה החברה. NSO מוצגת בדוח כחיצונית לפרשה, כגוף שאפשר להסתמך על יושרתו ואמינות הטכנולוגיה שלו כדי לקבוע אמיתות ציבוריות, ולא כבעל אינטרס בפרשה.

בקרב המשטרה והפרקליטות שוררת תמימות דעים, שהתקשרות עם NSO ושימוש במוצריה הם לגיטימיים. כיוון שכלי הפריצה של NSO שימשו את המשטרה באופן חסוי במשך שנים, מעולם לא נערך דיון ציבורי בישראל על שאלת הלגיטימיות: האם ראוי שרוגלות – שהן סוג של כלי נשק המוסדר במסגרת הסדרי הייצוא הביטחוני של ישראל – תשמשנה ככלי שיטור, שיכול להיות מופעל נגד אזרחים במדינה דמוקרטית? ונניח שהתשובה חיובית, מה צריכות להיות דרישות הסף מהחברות המפתחות טכנולוגיות כאלו?

אילו נשאלו השאלות הלגיטימיוּת אלה בישראל, NSO היתה ככל הנראה בבעיה. בשנים האחרונות נקשר שמה של NSO בשורת פרשיות מעבר לים, המעלות טענות קשות לגבי שימוש לרעה במוצרי החברה באופן שהוביל לפגיעות חמורות בזכויות אדם, ולעתים אף לפגיעה בחיי אדם.

מבחינת המשטרה, אין בעיה עם השימוש ברוגלות. ראש הממשלה בנט עם מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי (צילום: יוסי אלוני / פלאש 90)

בשנה האחרונה פרסמו ארגוני חברה אזרחית, ושורה ארוכה של כלי תקשורת בינלאומיים, סדרת תחקירים, שהציגו ראיות שפגסוס של NSO שימשה משטרים למעקב ולדיכוי של עיתונאיות, פעילי זכויות אדם, נשים ולהט"בים, מתנגדי שלטון ואפילו בני משפחה של שליטים. כל אלה אינם עונים להגדרה של כלי נשק קונבנציונלי, המופעל במצבי לוחמה בטרור או בפשיעת סייבר. ככל שהצטברו התחקירים (המגובים בראיות), כך עמדה NSO בהכחשת מעורבותה ואחריותה למקרים בהם נעשה שימוש חורג ברוגלה.

כלי התקיפה של חברת NSO אכזריים במיוחד, מפני שהמתקיף רואה הכל, בעוד שהמותקף לא מודע לדבר. הרוגלה בנויה כך שלא תשאיר ראיות פורנזיות, אך יכולה לשתול ראיות מפלילות אצל בעלי המכשירים. הם אכזריים מפני שהם משתמשים בפרצות אבטחה שעוד טרם התגלו, וכי על פי פרסומים שונים מנהלי החברה ובכיריה לא בוחלים בשימוש בשיטות מפוקפקות.

בתחילת החודש פרסם וושינגטון פוסט כי החברה הציעה לחברות טלקומוניקציה אמריקאיות "שקים של מזומנים" תמורת גישה למידע על תקשורת סלולרית. מנהלי החברה ובכיריה הצהירו שוב ושוב שמערכת פגסוס חסומה למספרים ישראליים ואמריקאיים. והנה, מתגלה כי NSO מספקת שירותי רוגלה למשטרת ישראל במשך שנים.

בעוד שבדמוקרטיות מערביות בעולם, פגסוס נתפסת ככלי אנטי-דמוקרטי, בישראל NSO היא מוקד לגאווה לאומית, שטופחה במשך שנים על ידי ממשלות ישראל. תעשיית הסייבר הישראלית נחשבת לחוד החנית של הייצוא הביטחוני של ישראל; היא מגלמת בתוכה את הידע הטכנולוגי המתקדם ביותר, ועוטפת אותו בהצדקות שפועלות כמו מילת קסם על הרדמת שיח ציבורי: מלחמה בטרור, שמירה על ביטחון, מניעת פשיעה.

הלגיטימיות של NSO בציבוריות הישראלית חוצה מחנות פוליטיים, ומעידה על שיתוף פעולה צמוד בין המדינה לחברה הפרטית, שייתכן שאנחנו לא יודעים עליו מספיק. לראייה, בשנת 2020 אגף הייצוא של משרד הביטחון כלל טכנולוגיות ניטור מגעים של NSO בקטלוג טכנולוגיות ישראליות להתמודדות עם משבר הקורונה. ראש הממשלה נפתלי בנט רצה להטמיע טכנולוגיה כזו, המשתמשת בבינה מלאכותית, כדי להעניק מדד הדבקה אישי לכל אזרחית, מדד שפותח על ידי NSO בשיתוף עם מפא"ת (המִנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון) על בסיס נתונים על אזרחי ישראל שלא ידוע מה מקורם.

הצדיק את השימוש בסייבר. שר הביטחון, בני גנץ (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

בתחילת החודש פרסם חיים לוינסון ב"הארץ" שהמוסד השתמש באופן לא רשמי בפגסוס של NSO, ושבעת כהונתו כראש המוסד, נהג יוסי כהן לבקר במשרדי NSO עם נציגי מדינות זרות. לאחר הפרסומים שמכשיר הטלפון של נשיא צרפת עמנואל מקרון הודבק בפגסוס, ושפגסוס שימשה להפללה של ארגוני זכויות אדם פלסטיניים כארגוני טרור, שר הביטחון בני גנץ קשר יחד טכנולוגיה עם ביטחון בקשר גורדי המצדיק את השימוש בטכנולוגיה של NSO: "ישראל היא דמוקרטיה מערבית בעלת יכולות טכנולוגיות גבוהות […] ישראל מאפשרת את ייצוא אמצעי הביטחון לדמוקרטיות, למען שימוש חוקי ובמטרה לחקור פשעים וטרור".

הצדקות כמו אלו שהשמיע שר הביטחון נשמעות מפי אנשים, הסבורים שבדמוקרטיה מערבית המשטרה מוכרחה, פשוט מוכרחה, להשתמש בכלי תקיפת סייבר מתקדמים כדי להתמודד עם אתגרי הפשיעה הטכנולוגית. טענת המשך היא ש-NSO היא רק הספק, והיא אינה צריכה לשאת באחריות לאופן שבו המשטרה עושה שימוש בכלי הסייבר ההתקפי שלה.

שתי הטענות חסרות בסיס: הטענה שיש הכרח להשתמש בכלים האלה כמעט זהה לטענה שהושמעה בתקופת איכוני השב"כ, לפיה ישראל מוכרחה, פשוט מוכרחה, לעקוב אחרי כלל האוכלוסייה באמצעות טכנולוגיות שפותחו בשירות הביטחון הכללי למען לוחמה בטרור כדי לפתור את משבר הקורונה. הטיעון הזה מנע מהמדינה לפתח חלופות מתאימות לאיכונים. לאחר שנה של איכונים, התברר שהם לא היו האמצעי האפקטיבי ביותר להתמודדות עם הקורונה, שנמצאת איתנו עדיין.

כשם שאפשר היום ללמוד ממקרה איכוני השב"כ שמעקב טכנולוגי אינו הכרחי, ויכולות להיות לו חלופות אזרחיות, כך אפשר לטעון היום שמשטרת ישראל יכולה להשתמש בחלופות ראויות יותר למלחמה בפשיעה. לטענת תפקידה של NSO כספק שאינו נושא באחריות לשימוש במוצריו ושפועל תחת רישיונות ייצוא ביטחוני, בדיוק כמו רפא"ל, אפשר לענות כך: האם נוכל להעלות בדעתנו שמשטרת ישראל תשתמש בכלי נשק של רפא"ל נגד אזרחים? NSO היא לא השב"כ, ולא רפא"ל. היא חברת ייצור נשק בעל מוניטין מפוקפק, ששמה קשור בפגיעות בזכויות אדם, ומדינת ישראל נעזרת בשירותיה באופן חסוי במשך שנים, תחת הצדקות ביטחוניות, ללא הסמכה בחוק.

פרופ' ענת בן דוד היא חוקרת תקשורת דיגיטלית וחברת סגל במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה