סופו של החזון לברית ערבית-בינלאומית נגד איראן

חוגים דיפלומטיים רבים, ויש להניח שגם גופי מודיעין, הופתעו לנוכח ההודעה שיצאה מבייג'ינג על סיום פרק ממושך של נתק דיפלומטי בין סעודיה לאיראן. ההסכם כשלעצמו היה הפתעה, ולא פחות מכך גם זהות המתווך הסיני. עצם החתימה על ההסכם בחסות סינית יש בה משום מכה למעמדה של ארה"ב במזרח התיכון – והיא עשויה לשרטט מפה חדשה של האזור, שהיה נתון במשך עשורים להשפעה אמריקאית כמעט בלעדית.

לחתימה על ההסכם קדמו סבבי שיחות בין הצדדים בחסות עיראק ועומאן, שנמשכו כמעט שנתיים, אולם לא הביאו לתוצאות של ממש. לא ידוע הרבה על המאמצים שהשקיעה סין מאחורי הקלעים עד שהמהלך הניב פירות, אך ברור למדי כי סין ממנפת את עוצמתה הכלכלית להשפעה מדינית. האינטרס הכלכלי של שתי המדינות בקשר עם לסין איפשר לה לרשום הישג דיפלומטי וכלכלי אסטרטגי בעל משמעות רבה.

תקופת המתיחות בין סעודיה לאיראן, שהתאפיינה בין היתר בניתוק היחסים הדיפלומטיים, באה בעקבות הוצאתו להורג של איש הדת השיעי נימר א-נימר ב-2016, שהואשם על ידי סעודיה בפעילות עוינת ובהסתה עדתית. כתגובה ספונטנית, או בעידוד השלטונות באיראן, פרץ המון איראני זועם לשגרירות הסעודית בטהרן ולקונסוליה במשהד, והעלה אותה באש. סעודיה הגיבה בניתוק קשריה הדיפלומטיים עם איראן, וכמה ממדינות ערב נקטו צעד דומה לאות הזדהות עם סעודיה.

ניתוק היחסים ב-2016 לא היה הביטוי היחיד להיסטוריה רוויית העוינות בין שתי המדינות. יחסים אלה לא היו במיטבם במשך תקופה ארוכה. סעודיה רואה את עצמה כמנהיגת העולם הסוני ושומרת המקומות הקדושים, ואילו איראן רואה עצמה מנהיגת השיעים. ליריבות הדתית הזאת יש היסטוריה של מאות שנים, והיא יצרה מאבק איתנים על ההגמוניה ועל ההשפעה אזורית.

מאז המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, הצהירו מנהיגי הרפובליקה האסלאמית הצעירה על מטרתם לייצא את מותג המהפכה האיראנית למדינות מוסלמיות אחרות, בעיקר למונרכיות ערביות במפרץ כמו סעודיה, שחששה מהתקוממויות בקרב אוכלוסיות המיעוט השיעיות שלה.

סעודיה לא נשארה אדישה לניצחון המהפכה האיראנית ולכינון משטר עוין ומאתגר בעברו האחר של המפרץ. לכן היא לא איחרה לעמוד מאחורי סדאם חוסיין, שהכריז מלחמה על איראן ב-1980, והיא הטילה את כל כובד משקלה לצד עיראק במלחמה שהתישה את שתי המדינות ושנמשכה עד 1988. כל זה התרחש בעידוד ארה"ב ומדינות מערביות אחרות.

בשנים שאחרי המלחמה, היו אירועים נוספים שהעיבו על היחסים בין המדינות. שיא המתיחות היה ב-1987, בזמן העלייה לרגל למכה, שבסעודיה. עולי הרגל האיראנים הניפו סיסמאות פוליטיות, שהובילו להתנגשות עם המשטרה הסעודית. האירוע הסתיים במותם של יותר מ-400 איש, מהם 275 עולי רגל איראנים ו-85 שוטרים סעודים.

בתקופת כהונתו של הנשיא האיראני מוחמד ח'אתמי (2005-1997), שנחשב מראשי הרפורמה באיראן, חל שיפור ביחסים בין המדינות ונחתמו כמה הסכמים לשיתוף פעולה. אולם המתיחות גברה בשנית בתקופת כהונתו של הנשיא האיראני מוחמד אחמדינז'אד (2013-2005), בעקבות פלישת האמריקאים לעיראק. סעודיה האשימה את איראן בניסיון להשתלט על עיראק בסיוע מליציות שיעיות.

גם ההתרחשויות והמשברים שפקדו כמה מדינות ערב לאחר פרוץ האביב הערבי הביאו להחרפת היחסים בין סעודיה לאיראן, והפכו את המאבק ביניהן למלחמת פרוקסי: חיזבאללה בלבנון מול כוחות פרו־סעודיים; המשטר בסוריה שנאבק נגד ארגונים ומליציות שנתמכו בין היתר על ידי סעודיה; עיראק השסועה והשרויה בסכסוכים עדתיים ופוליטיים; ולבסוף המלחמה רוויית הדם בתימן.

בכל הזירות האלה נראה כי ההשפעה הסעודית נמצאת בנסיגה לעומת התחזקות האיראנים: חיזבאללה מתחזק בלבנון מול התקפלות של בני בריתה המסורתיים של סעודיה; המשטר בסוריה הצליח לשרוד והמורדים בודדו באזורים הסמוכים לגבול עם טורקיה; בעיראק הממשלה הנוכחית קרובה לאיראן; ובאשר לפצע הפתוח של המלחמה בתימן, נדמה כי סעודיה הגיעה למסקנה שאינה יכולה להכריע את המורדים החות'ים באמצעים צבאיים.

סין מעמיקה השפעה באזור

התפתחויות אלה, נוסף על השינויים המתחוללים בזירה הגלובלית, הביאו את סעודיה לחשב מסלול מחדש – ולנסות להתוות אסטרטגיה עדכנית בתחום יחסיה עם הכוחות האזוריים ועם הכוחות הבינלאומיים, ובכלל זה יחסיה עם איראן ועם ארה"ב. הסעודים ככל הנראה מעריכים שהסדר העולמי בדרכו להשתנות; מעמדה של ארה"ב נשחק בהדרגה, והיא לא תמשיך להיות מעצמת העל היחידה בעולם. מכאן סבורים הסעודים כי לא ניתן לשים את כל הביצים בסל של ארה"ב. תפיסה זו התחזקה בעקבות המלחמה באוקראינה.

אולם תהליך זה לא בא בפתאומיות, הוא החל כבר בתקופת נשיאותו של ברק אובמה. סעודיה לא גילתה התלהבות מהסכם הגרעין שחתם הממשל האמריקאי עם איראן. היא אף התנגדה לו, ולו במשתמע. דונלד טראמפ פירק את החבילה עם איראן וחידש את העיצומים נגדה, לשביעות רצונה של סעודיה. אך חיש מהר נחלה סעודיה אכזבה קשה, כאשר לאחר התקיפה שבוצעה על מתקני הנפט שלה ב-2019, הממשל האמריקאי לא יצא להגנתה, ולא הגיב צבאית נגד איראן.

למרות הערותיו העוקצניות של טראמפ כלפי סעודיה, בסגנון "בלעדינו לא תישאר מלך אפילו שבועיים", סעודיה הטילה את יהבה עליו וקיוותה שייבחר שוב. היא העדיפה אותו על פני המועמד הדמוקרטי, שהתבטא בחריפות נגדה בשל פרשת רצח העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י בטורקיה ב-2018. מפלס המתיחות בין המדינות עלה עוד עם היבחרו של ג'ו ביידן לנשיא. הוא הכריז על הפסקת הסיוע האמריקאי לסעודיה במלחמתה בתימן, ובכלל זה על איסור מכירת סוגים של אמל"ח.

עם פרוץ המלחמה באוקראינה, שגרמה לטלטלה בשוקי האנרגיה והנפט, ביקשה ארה"ב לתקן את יחסיה עם סעודיה כדי לרצותה, כדי לפצות על המחסור בנפט בעקבות החרם המערבי שהוטל על רוסיה. ביידן יצא לביקור בסעודיה לשם מטרה זו, אולם נתקל בכתף קרה, וחזר כלעומת שבא.

השינויים במדיניות הסעודית החדשה ניכרים בתחום יחסיה ההולכים ומתהדקים עם רוסיה ועם סין. באופ"ק+ (קרטל המדינות מפיקות הנפט אופ"ק ובעלות בריתן), סעודיה חברה לצד רוסיה, דבר שהוציא את האמריקאים מכליהם. בצל האכזבה של הסעודים מהמדיניות האזורית של ארה"ב, הם החליטו לפנות מזרחה – הפעם לכיוון בייג'ינג, שם הכריזו על לידתו של הסכם הנורמליזציה עם איראן. אין ספק כי זו היתה סטירת לחי לממשל האמריקאי, והוכחה לכך שסין היא מעצמה שלא ניתן להתעלם ממנה.

בניגוד לקבלת הפנים הקרירה שזכה לה הנשיא האמריקאי בביקורו בסעודיה, נערכה לנשיא הסיני, שי ג'ינפינג, קבלת פנים מלכותית בביקורו האחרון בריאד – שהעידה על הניסיונות של סעודיה ליצור בריתות חדשות, ולצמצם את תלותה בארה"ב. במסגרת הביקור, דווח כי נחתמו עסקאות בשווי של כ-30 מיליארד דולר בין שתי המדינות. בנוסף לקבלת הפנים החמה, נערכו שתי פסגות בהשתתפות הנשיא הסיני: אחת של מדינות המפרץ, ושנייה של מנהיגי העולם הערבי.

לעומת סעודיה, איראן במצב קשה יותר בצל הסנקציות המערביות. בלית ברירה, היא מצאה ברוסיה ובסין משענת ובנות ברית, שיכולות לפצות אותה אל מול יחסיה המורעלים עם מדינות המערב בכלל וארה"ב בפרט. איראן מצפה שהידוק היחסים עם רוסיה וסין יבטיח לה מרחב תמרון בזירה הגלובלית, וכן מנופים כלכליים שיאפשרו לה לעקוף את הסנקציות המערביות. היא חתמה על הסכם לשותפות כלכלית-אסטרטגית עם סין בשווי של מאות מיליארדי דולרים למשך 25 שנה.

כעת, מתברר שהאינטרסים של סעודיה ושל איראן מצטלבים בהקשר הסיני. שתי המדינות אמורות ליהנות משיתוף הפעולה הכלכלי עם סין, שמגבירה את מעורבותה במזרח התיכון בעשור האחרון באמצעות מגה פרויקטים במסגרת "יוזמת החגורה והדרך". פרשנים ומשקיפים סבורים כי כבר לא ניתן לערער על מעמדה של סין כמעצמת על עולמית. תפקיד התיווך שמילאה בהצלחה בין סעודיה לאיראן מעיד על העמקת השפעתה באזור ועל הקרדיט שניתן לה מצד שחקנים אזוריים מרכזיים לקדם את הפשרת היחסים הכה מורכבים ומסובכים האלה.

בהיבט הכלכלי יש לסעודיה ולאיראן אינטרסים משותפים משמעותיים, שמימוש הפוטנציאל לקידומם התעכב בגלל הנתק. התחרות האזורית ביניהן, במיוחד בתימן ובסוריה, הסבה הפסדים כבדים לכלכלה של שתי המדינות. עשרות מיליארדי דולרים בוזבזו על מלחמות במקום שיופנו לפיתוח ולצמיחה. יתר על כן, האיום הביטחוני מתימן בדמות הטילים הבליסטיים וכטב"מים שהחות'ים משגרים לעבר סעודיה אינו מאפשר ליורש העצר הסעודי לממש את "חזון 2030" השאפתני שלו, להפוך את סעודיה למעצמה כלכלית שאינה נסמכת רק על נפט. הסרת האיום מתימן הוא תנאי הכרחי, שאמור למשוך משקיעים זרים וחברות רב לאומיות לריאד.

אין לצפות שאיראן וסעודיה יהפכו לידידות בין לילה. מבחנים קשים אורבים להן בדרך, ומשקעי עבר ימשיכו להעיב על יחסיהן. ההסכם ביניהן אמור להנמיך את הלהבות, ולהביא לסיומם של משברים אזוריים כמו המלחמה בתימן, מלחמת האזרחים בסוריה, המשבר הכלכלי והפוליטי בלבנון והמתיחות בין הכוחות הפוליטיים והעדתיים בעיראק. אבל אין ספק שההסכם – בהנחה שיתממש ככתבו וכלשונו – יחולל שינוי מרחיק לכת במזרח התיכון ומחוצה לו.

באשר לישראל, הסכם הנורמליזציה בין סעודיה לאיראן אינו בשורה טובה. שיתוף הפעולה הכלכלי הצפוי בין סעודיה לאיראן לצד היחסים הכלכליים ההולכים ומתהדקים בין איראן מצד אחד לסין ולרוסיה מצד שני כמעט שיבטל את החנק שהושת על הכלכלה האיראנית. בחומת הסנקציות נפערו סדקים גדולים, ואיראן יוצאת מחוזקת מבידודה הכלכלי והמדיני.

ישראל תהיה המדינה הראשונה שתיפגע מההסכם הזה. היעד שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצהיר עליו השכם והערב – נורמליזציה של היחסים עם סעודיה – מתרחק, והחלום הישראלי להקמת מעין ברית נאט"ו ערבית-בינלאומית נגד איראן יהפוך לנחלת העבר.

ע'אזי אבו ג'יאב כותב בפרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מכון ון ליר בירושלים, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית