סבסטיה: ללמוד מהפלסטינים איך לשמר עתיקות
ביקור בסבסטיה מגלה לא רק עיירה תיירותית ציורית, אלא גם תושבים פלסטינים השומרים בקנאות על המורשת הארכיאולוגית שלהם. להרס העתיקות במקום אחראים דווקא הישראלים
משלבים את העתיק עם הקיים. מבקרים באתר העתיקות בסבסטיה (צילום: פלאש 90)
בלב העיר העתיקה של סבסטיה עומד בור עתיק וגדול ממדים. קשה להתעלם ממנו. רוחבו כעשרה מטרים ועומקו כחמישה מטרים. במרכז הבור, מתקן עץ עצום, המתנשא לגובה של כשבעה מטרים. דפנותיו של הבור מכוסות לבנים ומהן מבצבצת צמחיה, ובתוכו, לצידי המתקן, פזורים סרקופגים (ארונות קבורה עשויים אבן) רומיים ושברי עתיקות. השאלות מיד צפות. מהו המתקן העתיק? למה הוא שימש? אבל במקום אין שלט הסבר.
מי ששופך אור על התעלומה הוא סגן ראש העיר סבסטיה, ניזאר כאחד, שהוביל אותנו ברחובות העיר. את המתקן, מספר כאחד, בנו הישראלים במטרה לחלץ את הסרקופגים מהבור, אבל החבל נקרע והמתקן נשבר, וחלק מהסרקופגים נפלו והתנפצו. מאז חלפו עשרות שנים ומתקן העץ מ"התקופה הישראלית החדשה", העומד בליבה של העיר, מספר סיפור דומם על יחסם של הישראלים לעתיקות, אבל לא פחות מכך, ואולי יותר, על יחסם של בני העיירה אליהן. אותו רגע שמונצח בצורה חיה, מעיד יותר מכל על האופן שבו משמרים הפלסטינים בסבסטיה את מורשתם ואת ההיסטוריה העשירה שהם חיים בתוכה ולצידה.
>> מאחז ארכיאולוגי בגדה: רשות העתיקות חוצה את הקו. הירוק
בשנים האחרונות החדירו המתנחלים לשיח הציבורי, בעמל רב, את הטענה כי הפלסטינים הם הורסי עתיקות. לפעמים הם טוענים שהפלסטינים מבקשים להרוס את ההיסטוריה היהודית, ואת המזימה הזו הם מוציאים לפועל באמצעות פיתוח. סלילת הכביש בהר עיבל היא דוגמה טובה לכך. לפעמים הם טוענים שההרס נובע משוד עתיקות שהמניע לו כלכלי, אך השורה התחתונה שלהם היא תמיד אחת: יש להחיל ריבונות ישראלית על אתרי העתיקות בגדה המערבית.
הטענה לא פוסחת גם על האתר הארכיאולוגי סבסטיה/שומרון העתיקה, אבל מי שמבקר בעיירה סבסטיה, הנמצאת בשטח B, לא יכול שלא ליפול בקסמיה ולחוש כמה מופרכת הטענה. בעקבות התוכנית הממשלתית להשקיע 32 מיליון שקלים באתר הארכיאולוגי, הגענו, צוות ארגון "עמק שווה", לפגישה עם ראש העירייה וסגנו. הרחובות היו יפים ומטופחים כפי שאפשר היה לצפות מעיירה שתיירות היא אחד מענפיה החשובים, וכמו תייר בלעתי את המראות בשקיקה.
זו המורשת שלנו. מסגד שנבנה על שרידים עתיקים בסבסטיה (צילום: אורי ארליך)
ליד בניין העירייה התנוססו ציורי גרפיטי של ראשי החזית העממית ושל צ'ה גווארה, משקיפים על מסגד נבי יחיא (הוא יוחנן המטביל בשמו הערבי, אשר מוכר באסלאם כנביא). המסגד הוא אתר מרשים שבו מבנים ושרידים משלל תקופות – איובים, צלבנים ועות'מאנים, כולם עומדים זה לצד זה במקום שבו עמדה בעבר כנסייה ביזנטית ומצליחים להמחיש איך הארכיאולוגיה יכולה לבנות גשרים. האיובים והצלבנים אמנם נלחמו זה בזה, אבל שרידי המבנים שבנו נמצאים בדיאלוג עם עצמם, עם תושבי סבסטיה, ולרגע חטוף, גם איתנו.
על פי המסורת המקומית, יוחנן המטביל נכלא, הוצא להורג ונקבר במקום, וראשו הערוף נקבר באתר הארכיאולוגי הנמצא בשטח C, שעליו נדבר בהמשך. המסורת החלה בתקופה הביזנטית, אז גם הוקמה במקום כנסייה, ובתקופה המוסלמית הקדומה שימשה כאתר פולחן מוסלמי. בתקופה הצלבנית הוקמה במקום שוב כנסייה, שלפי השלט המוצג באתר נהרסה כתוצאה מרעידת אדמה. המבנה קם שוב במאה ה-19 על ידי העות'מאנים, הפעם כמסגד.
המבנה האיובי (המאה ה-12) מוביל למרתף שבו נמצא לכאורה תאו של יוחנן, ובמבנה אחר ניתן לראות שני פסלים: האחד, ראש עגל שאחד מאנשי האתר הציג כפסלו של האל הכנעני בעל, ולידו פסל שראשו חסר, אך הוא בעל זקן ויידי הדמות המפוסלת מושכות בזקן של עצמה. ההסבר שניתן לנו במקום היה כי זהו פסלו של הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס, אשר הורה לבקשת אחייניתו שלומית, שהיתה גם בתו של אשתו, לערוף את ראשו של יוחנן המטביל.
זהו סיפור מרכזי בנצרות, ששימש השראה לפסלים, ציורים ואופרות. לפי הסיפור המקומי הפסל מציג את הורדוס אנטיפס, שכאשר שמע בבוקר שלמחרת על מעשיו בהיותו שיכור, זעם על עצמו ותוך כך משך בזקנו. בתוך אחד המבנים גם מוזיאון שבו מוצגים ממצאים שנמצאו בסבסטיה, המוקדמים בהם מתקופת הברונזה הקדומה.
אלמנטים עתיקים פזורים בין בתי העיירה. עתיקות בסבסטיה (צילום: אורי ארליך)
לאחר שיצאנו מהמתחם, פסענו בשבילי העיר העתיקה וראינו קצ'ר (ארמון) של אחד ממכובדי האזור בתקופה העות'מאנית, ששוקם. לאחר מכן הגענו אל הבור. בסביבתו ראינו בתים עתיקים עם כיפות, וממש בסמוך אליו בית עם קומה שנייה, חדשה. הפיתוח המודרני עדין ומכבד. באחד הבתים ראינו שימוש משני בעמוד עתיק , שהמחיש שוב עד כמה ההיסטוריה של המקום היא חלק מהחיים בסבסטיה וממורשתה. מתחת לאבני הרצפה המסותתות, סיפר כאבד, יש פסיפס. התחזוקה שלו יקרה ובלעדיה ייהרס, ולכן בינתיים העדיפו לשמור אותו תחת האבנים. עוד דוגמה לחשיבה מרחיקת הראות של העירייה המקומית, שחושבת על העבר גם במונחי עתיד.
העירייה הזו, טוענים המתנחלים, היא זו שהורסת עתיקות. ההוכחה שלהם היא שלאחרונה סללה העירייה כביש ובמהלך סלילתו נחשפו מערות קבורה וחומה הרודיאנית. לטענת המתנחלים, החומה והמערות נהרסו. הסיפור הפלסטיני שונה. כשנחשפו העתיקות, מיהרה העירייה להזמין את אגף העתיקות הפלסטיני למקום, אך ישראל מנעה ממנו לטפל בהן. אפשר לנחש שללא התערבות ישראלית, היו זוכות העתיקות לכבוד, בדיוק כפי שזוכות לו שאר העתיקות במקום, שמשמשות משאב מרכזי לתושבי העיירה התיירותית, והסיפורים שהן מספרות הם גם סיפורם ומורשתם של בני המקום.
המחלוקת העיקרית בין ישראל לפלסטינים בסבסטיה היא על האתר שבשטח C: הגן הלאומי סבסטיה, אתר מרשים ורב שכבתי שנחפר לראשונה בראשית המאה העשרים, אז נחשף לראשונה ארמונו של אחאב מלך ישראל. שומרון היתה גם בירתם של השומרונים שרואים עצמם כישראלים האמיתיים, אך הם גורשו ממנה על ידי חייליו של מוקדון שהקימו בה פוליס הלניסטית. לקראת סופה של המאה השנייה לפנה"ס, כבש את העיר המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס והרס אותה. לשיא פארה הגיעה העיר בתקופה הרומית, אז הוקפה חומה חדשה והורדוס בנה בה מקדש שהוקדש לקיסר הרומי אוגוסטוס. במאה ה-3 לספירה נבנה בה גם רחוב עמודים שחצה את העיר ממערב למזרח ולצידו נבנו חנויות שונות.
סיפורו של יוחנן המטביל, הוא יחיא, ממשיך, כאמור, גם באתר. בתקופה הביזנטית הוקמה באתר כנסייה במקום שזוהה על ידי הביזנטים כמקום בו הוסתר ראשו של יוחנן המטביל. לפי אמונה אחרת, ראשו נקבר בכנסיית יוחנן המטביל הביזנטית בדמשק, שלימים הפכה למסגד האומיי, שגם כיום מוסלמים ונוצרים מאמינים כי שם קבור ראשו.
הגישה לאתר עוברת דרך העיירה סבסטיה שבשטח B. לפני כשלוש שנים החלו הפלסטינים לפתח רחבה בשטח B סמוך לפורום הרומי, ובה מגרש חנייה גדול שבמרכזו תורן ודגל עצום ממדים, לטובת המבקרים והאוטובוסים הרבים שמגיעים לאתר. אלפי תלמידים מרחבי הגדה פוקדים אותו מדי שנה. הפלסטינים הגישו בקשה להכיר בסבסטיה, העיירה והאתר הארכיאולוגי, כאתר מורשת עולמי. הוא נמצא כרגע ברשימה הטנטטיבית של אונסק"ו, ומומחים מטעמה ליוו את העבודות. אז גם החלו המתנחלים להציג טענות על הרס עתיקות ושוד ולחצו על הממשלה והצבא לספק ליווי צבאי קבוע כדי להביא ישראלים לאתר, ולסלול כביש שיוביל לאתר משטח C.
מקום קבורתו של יוחנן המטביל (צילום: אורי ארליך)
אם יש אמת בטענות לשוד, הפלסטינים אינם יכולים לעשות דבר. לטענתם, הם רצו להקים נקודה של משטרת התיירות הפלסטינית, האחראית על עבירות מסוג זה ברשות, אך ישראל מונעת זאת; כך או כך מדובר בשטח שבשליטה ישראלית. ובנוגע להרס – זוכרים את הכביש הפלסטיני? לא רק שהתוכנית הישראלית מבקשת לסלול כביש, היא מבקשת גם להקים מרכז מבקרים ולהכשיר שטחי חנייה עצומים באתר, תוכניות הרסניות פי כמה וכמה מהפיתוח הפלסטיני שמטרתו לשרת קהילה.
חלק נוסף בתוכנית הוא לגדר את האתר ולגבות דמי כניסה. התשלום, לפי התוכנית הישראלית, יממן את אחזקתו, שלפי מסמכים של המתנחלים עלותה כ-3.25 מיליון בשנה. כשהאתר יגודר ובכניסה ייגבה תשלום, יידרשו הפלסטינים שירצו לבקר באתר שבו הם רואים את מורשתם, לממן מכיסם את הגדרות שנבנו כדי להרחיק אותם ממנו.
בשבוע שעבר ביקרה באתר משלחת של דיפלומטים מאירופה. בשיחה עם פרנסי העיר, היישיר שגריר האיחוד האירופי לגדה המערבית ולעזה את מבטו לראש העירייה ואמר: "אין דבר כזה שטח B ו-C, זה הכל פלסטין, וסבסטיה היא המורשת שלכם". למרות הצהרות השגריר, בשטח ממשיכה ישראל לקדם תוכניות לסבסטיה ולאתרים ארכיאולוגיים נוספים, כמו ארמונות החשמונאים ביריחו, שישמשו התנחלויות תיירותיות בליבה של האוכלוסייה הפלסטינית וייפגעו באתר שזוכה לחיבוק של התושבים המזהים בו את עצמם.
אורי ארליך הוא דובר עמותת עמק שווה
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
