newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נורת האזהרה מפני אלימות משטרתית היתה צריכה להידלק כאן מזמן

הציבור הישראלי נדהם נוכח מקרי האלימות של שוטרים כלפי אזרחים בגלל אי עטיה או עטיה חלקית של מסכות. אולי הציבור היה מופתע פחות אילו טרח להסתכל על האלימות שאותה משטרה מגלה דרך קבע כלפי התושבים הפלסטינים

מאת:

"הם הפרידו אותנו לשתי מכוניות. אותי זרקו בכוח לתוך רכב הסוואנה. הייתי על הרצפה של הרכב, שכבתי על הגב ושלושה שוטרי יס"מ נתנו לי סטירות במשך איזה שתי דקות. אחר כך המכונית נסעה ואני נשארתי על הרצפה. שוטרי היס"מ דרכו עם הרגליים שלהם על החזה והבטן שלי והכאיבו לי מאד. הרכב נעצר בכניסה לאל-עיסאוויה,  ליד תחנת הדלק של הגבעה הצרפתית, ושם העבירו אותי לרכב אחר. תוך כדי ההעברה הנהג של הרכב הכשיל אותי ונפלתי על הרצפה, ואז הוא דרך לי על הראש במשך דקה".  זוהי רק עדות אחת של קטין בן 17 מכפר אל-עיסאוויה, מתוך דו"ח בצלם "התעמרות המשטרה בתושבי אל-עיסאוויה".

זוהי אחת מן העדויות הסטנדרטיות והפחות קשות לקריאה שניתן למצוא בדוחות ארגון בצלם. התקשורת לא מדווחת,  הדמיון של הישראלי הממוצע לא תופש כי לא יודע או לא רוצה לדעת, הפה של החייל שנוכח באירוע דומה נדם והמורה לאזרחות בבית הספר נדרשת לדקלם את הדימוי הכוזב על השוטר רוברט או דן השוטר המצטיין.

שוטר נותן דו"ח, ירושלים, יוני 2020 (נתי שוחט / פלאש 90)

שוטר נותן דו"ח, ירושלים, יוני 2020 (נתי שוחט / פלאש 90)

על חוסר המודעות ועצימת העיניים משלם עכשיו האזרח הישראלי שהורגל לדבר בשפת ההנאות במקום שפה הזכויות. בשעה שהאדים הרעילים מתפזרים לכיוונו, הוא עומד שמוט שפה מול אלימות השוטרים המופנית כלפיו. כל עוד דובר באלימות השוטרים כלפי פלסטינים ופליטים כהבטום זרהום, לא ניסה הישראלי לדמיין את מנחת המגף על החזה ואת אימת העלבון שבפלישת האגרוף אל הגוף.

כבר ב-5 במאי 1995 אמר זאב שטרנהל, אשר הלך מאתנו לפני יותר מחודש: "החברה הישראלית פיתחה לה מנגנוני הגנה צדקניים שנועדו לחסנה בפני ביקורת, ספק וייסורי מצפון. ..  תופעת הבריונות שקנתה לה שליטה בחברון נוטה להתפשט אל תוך הקו הירוק…  הגולם ההתנחלותי [חושף] את פרצופו המכוער והסרטן מאיים להתפשט ולכרסם בנו".

קולו של שטרנהל חסר וההווה שב ומוכיח את צדקת דבריו; היום, רצוי לו לכל ישראלי הגון גם בתוך הקו הירוק שיחשוש, לא רק מפגישה בלתי רצויה עם בנדיט, אלא גם מפגישה עם מי שאמור להיות לו למגן: השוטר, שכעת דוהר בהוראת השר הממונה הישר אל קוד חדש: המסכה. המקרים שתועדו מרעידים, אזכיר רק שלושה מהם.

לפני מספר ימים, צעירה בשם קורין התהלכה לה בגפה כשהיא מחזיקה בידה האחת את המסכה כדי לשאוף קצת ממשב הים. סביר שהיא לא דמיינה עת יצאה מביתה שיום זה יהיה אחד הימים הטראומטיים והאלימים בחייה. לקרין ניגשים שני שוטרים, ודקות ספורות אחר כך היא כבר נגררת אל הניידת ונאבקת על חירותה. ניידת זה לא המקום בשבילה, היא מסרבת, תחנוניה נשמעים: "רגע, תנו לי לשים מסיכה, תגידו לי על מה אני עצורה?" קולה מופתע, ראשה שמוט על הכביש, רגליה מפושקות. השוטר מרחיק את הצלם שבחוסר אונים תמה על מה שמתחולל לנגד עיניו במדינה שהוא הניח עד כה שהיא דמוקרטית: "אסור לכם לעצור ככה…זה לא חוקי.. תגידו אתם השתגעתם?", אך השוטרת ממשיכה וגוהרת מעל הבחורה שמנסה לעטות את המסכה כדי לאזוק את ידיה.

תמונות דומות נראו בתחילת החודש ודווחו בערוץ 12, שוטרים גוהרים מעל נער בן 17 עם צרכים מיוחדים שלא עטה מסיכה. השוטרים אוזקים את ידיו, שוברים בדרך שתיים משיניו, אמו רצה לעברו, מתחננת על בנה, "זה הבן שלי, שחרורו אותו.. מה קורה לכם.. בגלל מסיכה?". על אף ההבדל התהומי שבין המקרים, משהו בתמונות האלה בכל זאת מזכיר את הרג הצעיר הפלסיטני בעל הצרכים המיוחדים, איאד אלחלאק.

בתקשורת נמסר כי מפקד מחוז דרום הצהיר שיפתח בחקירה, אך יומיים לאחר מכן סרטון מתעד את חוסר המזל של צעיר אחר, הפעם בחולון, דוד ביטון, בן 24. גם במקרה זה נראה האזרח ברגע אחד מתכוון להוציא את תעודת הזהות וברגע האחר הוא כבר שכוב על  הרצפה, סופג אגרופים בפניו ובכל חלקי גופו מידי שני שוטרים גדולי ממדים. עובר אורח או חבר צועק לעברם "היי היי שוטר… בוא'נה תראה איזה מכות הוא מביא לו… כולו דם… הרגת אותו".

האזרחים הישראלים שהוכו ואלה שתיעדו את אלימות המשטרה כולם נשמעו מוכי תימהון. עד כה חגגו כבפלנטה נפרדת את חייהם, האלימות של כוחות הביטחון כלפי הפלסטינים לא מדווחת על ידי כלי התקשורת, גם לא זעקות השבר של אם פלסטינית על בנה. בשלושת המקרים הנזכרים מהחודש, נשמעה זעקה על פגיעה שרירותית של גוף מדינתי באזרחים. השוטרים מצדם "רק" ממלאים פקודות, אם כי בלתי חוקיות בעליל, ממש כמו בזירה הפלסטינית.

לגבי המקרים המתועדים בשטחים הכבושים, יש לדרוש את חשיפת המקרים בכלי התקשורת הישראלים. ולגבי ריבוי המקרים  בתוך ישראל, יש להקים מערך דומה של תיעוד לאלימות המשטרה, אשר ישמש כערוץ למקרים שלא תועדו ויזואלית. את הדין  בשני המקרים, יש לדרוש לא רק מהמבצעים אלא גם מן הפוקדים. האימה שמהלכים כעת על עיתונאים נועדה להמשיך את ההשתקה וההפחדה. השאלה האם יעמוד לה כוחה של החברה האזרחית שלא לעצור ברמזור אדום כוזב.

ד"ר נגה וולף, מרצה בחוג לחינוך במכללה למנהל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

היוזמה משאירה את תושבי עזה נתונים לחסדיהן של אותן ממשלות המסייעות למתקפה הישראלית על הרצועה. חוף העיר עזה, 13 ביוני 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

"הומניטריות מהכורסה": הכשלים של מסדרון הסיוע הימי לעזה

חמישה וחצי חודשים לתוך המלחמה, תושבי עזה זקוקים לסיוע משמעותי שיאפשר להם לשרוד. היוזמה האמריקאית להקמת מסדרון ימי תסייע בכך בטווח המיידי, אך היא מתעלמת מסיבת היסוד לאסונה של עזה: שליטת החנק הישראלית ארוכת השנים  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf