מורות צריכות לקבל שכר כמו טאלנט בטלוויזיה

לא רבים ממי שאינם נמנים על עובדות ההוראה ובני משפחותיהן יודעים ששכר המורות מחושב על פי יחידת הקצה שנקראת "שעה שבועית" (ש"ש), כלומר על פי מספר השעות שבהן מורה נמצאת מול כיתת תלמידים. כמו שכר של בייביסיטר.

משרד החינוך מקצה לבית הספר שעות הוראה לפי מפתח של מקצוע לימוד לכיתה, נגיד 5 שעות אנגלית לכיתה ז', שעות ספורות לכיתה ח' וכדומה. כדי להגיע לשכר של משרה מלאה – 22 שעות הוראה בשבוע לפי הסכם "אופק חדש" – צריכה מורה לספרות, נניח, ללמד 10 כיתות בשבוע.

לימוד של 10 כיתות בשבוע כולל לא רק את שעות ההוראה הפרונטליות, אלא גם דברים כמו הכנת שיעורים, בדיקת מבחנים, למידה והתמקצעות, אסיפות הורים, ישיבות פדגוגיות וכדומה. משרד החינוך מקצה למורות 9 שעות בלבד לכך, ועוד 4 שעות שבועיות לעבודה פרטנית עם תלמידים.

מגישת טלוויזיה, לעומת זאת – בטח כזאת שיושבת על חוזה טאלנט – מקבלת שכר כולל שאינו נקבע על פי השעות שבהן היא מופיעה על המסך. אילו מגישת טלוויזיה היתה מקבלת את שכרה לפי אותו מבנה כמו המורות, היא היתה מקבלת תמורה רק על מהדורות החדשות שהיא מגישה. זה היה מצריך אותה להגיש חדשות בעוד ערוץ כדי לגמור את החודש, או לחלופין לעשות חלטורות בתוכניות ילדים בקיץ.

בלמידה מרחוק, ההבדל בין עבודת המורה לעבודה של מגישת הטלוויזיה מצטמצם בפועל – שתיהן עכשיו ראשים מדברים מתוך מסך – אך מבנה השכר השונה נותר בעינו.

ההורה הסביר רואה עכשיו יותר מתמיד רק את קצה הקרחון של עבודת המורה – את הרגע שבו היא עולה מול הילד בזום ומתנסה, לפעמים לראשונה בחייה, בפרפורמנס של הגשת מידע ושיח מרחוק. לפעמים זה מוצלח, לפעמים זה חורק, אבל כמעט תמיד זה משמעותי לילדים פי כמה מאשר מישהי שאינם מכירים כלל שמדברת על משהו באולפן השידורים המוקלט של משרד החינוך. עבור הילדים, המורה שלהם היא הטאלנט שלהם, והם אינם מעוניינים במגישה אחרת.

פרט לחוסר ההוגנות במבנה השכר, יש כאן גם עניין של ערכים סימבוליים. המגישה נתפסת ככוכבת – כאדם שלם, ששווה לשלם לה על עצם היותה ולא רק על התפוקה שהיא מייצרת. יש ערך למראה שלה, לנוכחותה, לניסיון המקצועי שלה, לעבודת החשיבה והתחקיר שהיא משקיעה בין המהדורות, וגם לרשת הקשרים ולאבק הכוכבים שלה. ויש לה צוות הפקה שעומד לשירותה במגוון ההיבטים של עבודתה. המורות, משום מה, אינן נתפסות כך.

הגיע הזמן שבמקום להיאבק על פירורים, ארגוני המורים יילחמו על השוואת שכר ותנאים לאלה של מגישות הטלוויזיה – אולי לא בסכום הכולל, אבל בוודאי שבמבנה ובהתייחסות. המורות צריכות להיות מוגדרות כ"טאלנטים", ולקבל שכר כולל שנותן כבוד לנוכחותן, לאישיותן, לשלל פעולות ההכנה, הלמידה וההפקה שהן עוסקות בהן – ולא רק לתצוגת התכלית שלהן מול התלמידים.

יולי חרומצ'נקו היא מנהלת שותפה בתוכנית חלוץ חינוכי להצמחת מורים צעירים למנהיגות