מהפח אל הפחת: הכיבוש, הזיהום והמיליונים בבקעת הירדן

כמעט מונופול על הטיפול בפסולת האורגנית הביתית שלא מוינה. אתר קומפוסט משואה בבקעת הירדן (צילום: מתן גולן)

במשך תקופה ארוכה מתלוננים תושבים בבקעת הירדן, ישראלים ופלסטינים, כי באדמות הבקעה מפוזרות כמויות עצומות של פסולת לא מעובדת. תחקיר שנעשה בחודשים האחרונים ב"שיחה מקומית" מצביע על כך שמקור הפסולת הזו הוא במתחם קומפוסט משואה, שמחזיק בכמעט מונופול בישראל על הטיפול בפסולת האורגנית הביתית שלא עברה מיון במקור. קומפוסט משואה אמור להפוך את הכמויות העצומות האלה – 1,500 טונות ליום – לדשן לשימוש חקלאי, אבל התחקיר העלה חשדות שהמפעל למעשה מייצר חומר שאינו ראוי לעיבוד חקלאי ומפזר אותו באופן לא מסודר ולא מפוקח בשדות בקעת הירדן.

אתמול (יום ג') החשדות האלה הפכו לחקירה משטרתית גלויה. המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה ומשטרת ישראל פשטו על משרדי חברת ורידיס, אחת מחברות המיחזור הגדולות בארץ, הבעלים של קומפוסט משואה, על משרדי חברה-הבת שלה, מ.מ.מ. ועל אתרי פסולת וקומפוסט במשואה, בחיריה ובעפולה, תפסו מסמכים וציוד טכנולוגי, ועיכבו לחקירה "מספר חשודים". ל"שיחה מקומית" נודע שמדובר בבכירים בחברה. מייד אחרי הפשיטה חברת ורידיס הודיעה כי "החברה ועובדיה משתפים פעולה עם המשטרה ויוסיפו לשתף פעולה ככל שיידרש".

לפי ההודעה המשותפת של המשרד להגנת הסביבה והמשטרה, החקירה גילתה כי "פסולת היוצאת מאתר קומפוסט בבקעת הירדן מוטמנת באופן בלתי חוקי במסווה של קומפוסט בשטחים שבבקעת הירדן". בהודעה נאמר עוד כי החקירה "עוסקת בחשדות לפעילות עבריינית כלכלית בתחום איסור הלבנת הון" וכי "בהתאם לחשדות הראשוניים, מדובר בעבירות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים מכספי ציבור".

באוקטובר 2022 פוזרו ערימות חוּמות בכביש הגישה להתנחלות חמרה, שבצפון בקעת הירדן. אקטיביסט שמגיע בקביעות לאזור סיפר שעלה מהן ריח "מסריח מאוד". לפי עדותו, ולפי תמונות שצולמו במקום, הערימות הכילו שיירי פסולת ביתית, "זכוכיות, פלסטיקים והדיפו ריח כימי מטורף". הערימות האלה היו דומות להפליא לערימות שפוזרו בשדות המושב קצת יותר מחודשיים קודם לכן, והכילו מכל טוב: עטים, מברשות שיניים, שיירי בקבוקים, שברי זכוכית ועוד. ימים ספורים לאחר שהתלוליות הופיעו בשטח, באוגוסט האחרון, בולדוזרים החלו לפזר את הזבל באדמה, יוצרים משטח מצחין ורווי חלקיקי זכוכית ופלסטיק.

לא מתאים לשימוש בחקלאות. ערימות שפוזרו בשדות מושב חמרה בבקעת הירדן (צילום: מתן גולן)

סיפור רחב יותר

אלעד עמיחי, סמנכ"ל בכיר לשלטון מקומי במשרד להגנת הסביבה, אמר ל"שיחה מקומית" לפני כמה חודשים, לפני שחקירת המשטרה הפכה לגלויה, כי מקור החומר שפוזר בשדות חמרה הוא במפעל קומפוסט משואה, שבעלות "ורידיס". המפעל, סיפר עמיחי, מטפל ב-90 אחוז (!) מכלל הפסולת האורגנית הביתית הלא ממוינת המטופלת בישראל, ולפיכך המפעל ממלא תפקיד "מרכזי עד כדי מונופוליסטי" בטיפול בכמויות הפסולת העצומות האלה.

"קומפוסט משואה", כפי ששמו עשוי לרמז, אמור להפוך את הפסולת הזו לקומפוסט, כלומר לדשן לשימוש חקלאי. אבל זה לא מה שקורה בפועל. המשרד להגנת הסביבה, כמו גם ארגון אדם טבע ודין, טוענים שהתוצר הסופי של המפעל אינו ראוי לשימוש חקלאי. "אין לנו משהו נגד חברת ורידיס", אמר עמיחי ל"שיחה מקומית", "אנחנו חושבים שהחומר הזה (המיוצר ב"קומפוסט משואה", מ.ג) לא מתאים לשימוש בחקלאות. אנחנו לא רוצים שהחקלאות הכל כך חשובה של מדינת ישראל תהפוך להיות המפלט לחומרים אורגניים מלוכלכים".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

כפי שמעלה התחקיר של "שיחה מקומית", חקירת החשדות להטמנה לא חוקית של פסולת בבקעת הירדן ולעבירות הון הקשורות לכאורה לפעולות האלה, מספרת סיפור רחב יותר. סיפור על האופן שבו ישראל משתמשת בגדה המערבית כאתר שבו היא מטפלת באחוזים ניכרים מהפסולת המסוכנת והבעייתית שלה; סיפור על האופן הרשלני, המזהם והמסוכן לסביבה שבו ישראל – על פי המשרד להגנת הסביבה עצמו – טיפלה עד היום בפסולת האורגנית שלה;

סיפור על מאות מיליונים שמשלמות העיריות בישראל עבור הטמנת הפסולת שהן מייצרות, ומגיעים לידי חברות פרטיות, במקום לקרן לתיקון הנזקים הסביבתיים שההטמנה הזו גורמת; סיפור על אתרי טיפול בפסולת, הפועלים בסמוך למטעי תמרים ולמאגר מים המרכזי המשקה אותם, וגורמים "למטרדי ריח קשים. ולנזקים סביבתיים ובריאותיים חמורים", כך על פי עתירה שהוגשה לבג"ץ.

סיפור המשלב בתוכו את הכיבוש, את האדישות לבריאותם ולרווחתם של הפלסטינים, ואפילו של הישראלים, החיים תחתיו, ואת האמת על האופן השערורייתי שבו ישראל מטפלת בפסולת שהיא מייצרת. אנחנו רוצים "למנוע את הפיכת אזור יהודה ושומרון למעין 'חצר אחורית' שבה מותר לכאורה לעשות דברים שאינם מקובלים בישראל", נימק ארגון "אדם טבע ודין" עתירה שהגיש בנושא.

תלונות על ריחות קשים. אתר קומפוסט משואה (צילום: מתן גולן)

אשליה של מיחזור פסולת

בעתירה שהגיש הארגון בשיתוף תושבים בבקעת הירדן ביוני האחרון לבית המשפט המחוזי בירושלים הוא ביקש לבטל את התב"ע שאושרה למתקן בתחילת 2022, בטענה שהאתר פועל בניגוד לחוק, שהוא מייצר פסולת במסווה של קומפוסט ושהוא גורם למפגעי ריח ובריאות.

"פעילות האתר", נאמר בעתירה, "יוצרת את האשליה שכמות עצומה של פסולת אורגנית, שמקורה בגוש דן, לכאורה ממוחזרת. המציאות היא הפוכה". העתירה יוצאת גם נגד מנהל התכנון במינהל האזרחי, המאפשר את ההטעיה הזו. "מוסד תכנון שעוצם את עיניו בפני מציאות זו, שאינו עושה את המאמץ המינימלי לברר האם אמנם מיוצר באתר זה קומפוסט (שהרי אם זה באמת קומפוסט חייבים להיות לו לקוחות, שכן בישראל, וסביר שגם בשטחים, הביקוש לקומפוסט אמיתי הוא גדול מאוד)… נותן יד למעשה מרמה", נאמר בעתירה.

בספטמבר 2022 הודיעה המדינה לבית המשפט כי היא מבקשת לבטל את התב"ע ולהשיבה לדיון בהתנגדויות. "אנחנו רוצים קביעה של בית המשפט שיחזיר את הגלגל לאחור, כדי שהדברים יהיו ברורים", אמרה נציגת הפרקליטות בדיון. ורידיס התנגדה, וכך גם מושב משואה. אף שאדם טבע ודין ביקשו מבית המשפט להוציא החלטה המבטלת את התב"ע, החליט בית המשפט בסופו של דבר למחוק את העתירה בעוד התב"ע נותרה בתוקף, והמתקן ממשיך לפעול.

אדם טבע ודין פנה כמה פעמים לוועדת ההתנגדויות של מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי בדרישה לבטל את התב"ע, אולם הוועדה לא הגיבה. בסוף נובמבר 2022 פנה אדם טבע ודין לבית המשפט העליון בבקשה שיורה למינהל האזרחי לבטל את התב"ע. הדיון בבג"צ נקבע ליולי 2023.

לטענת המשרד להגנת הסביבה, מה שקרה ב"קומפוסט משואה" הוא אחת מתוצאות העובדה שהפסולת הלא-אורגנית בישראל לא ממוינת כראוי עוד בשלב הראשון. לפי המשרד, יותר משליש מסך הפסולת העירונית הנוצרת בישראל היא פסולת אורגנית שלא הופרדה במקור, ורק כ-30% מהפסולת הזו – כ-600 אלף טון בשנה – מטופלת. הבעיה היא, לפי המשרד, כי "תוצרי הטיפול של הפסולת אינם איכותיים ואינם מאפשרים שימוש מעשי (בה)".

בספטמבר 2020 פרסם המשרד תקנות חדשות למניעת מפגעים מפסולת אורגנית, שאמורות לשים קץ למצב הזה, כמו גם לצמצום פליטת גזי החממה מפסולת אורגנית שלא טופלה כראוי, שמהווים כ-10% מפליטות גזי החממה בישראל. התקנות מגדירות לראשונה באופן מחייב תקן איכות לקומפוסט, ואוסרות את ייצורו מפסולת אורגנית שלא הופרדה במקור, כמו שקורה היום – לדברי הסנמכ"ל עמיחי – ב"קומפוסט משואה". התקנות מחכות לאישור הכנסת כדי להיכנס לתוקף.

יצוין כי גם משרד החקלאות מתנגד לשימוש בקומפוסט שלא עבר הפרדה במקור. "גורמי המקצוע במשרד גיבשו עמדה, לפיה המשרד מתנגד לשימוש חוזר בקומפוסט שלא עבר הפרדה במקור, בשל החשש מחדירה של מתכות ופלסטיק לתוצרת החקלאית הטרייה", נאמר בתגובת המשרד ל"שיחה מקומית".

ריכוז גבוה של מתקנים לטיפול בפסולת באזור בקעת הירדן. הכניסה למתקן לטיפול בפסולת רפואית רעילה ליד מעלה אפרים (צילום: מתן גולן)

הכבשים התחילו לצלוע

קצת רקע: בגדה המערבית, ובמיוחד בצפון בקעת הירדן, יושבים האתרים המרכזיים לטיפול בפסולת בישראל. 90 אחוז מהפסולת האורגנית שאינה מיועדת להטמנה מגיעה, כאמור, לקומפוסט משואה. מתקן סמוך קולט בין 44 ל-54 אחוז מכלל הבוצה הנוצרת במתקני טיהור השפכים בישראל, במטרה להפוך אותה לדשן. קומפוסט משואה צמוד לאתר ההטמנה טובלן, גם הוא בבעלות ורידיס, שאליו מגיעים כשבעה אחוז מהפסולת להטמנה בישראל.

לא רחוק משם, באזור מעלה אפרים, פועל אחד המתקנים הגדולים בישראל לטיפול בפסולת רפואית רעילה. במילים אחרות, ישראל עושה כל מאמץ למלא בתוכן את האמירה שהפלסטינים חיים בזבל. היא פשוט זורקת את האשפה שלה עליהם ואפילו על המתנחלים החיים לידם.

"עוברות בכביש הראשי שלנו עשרות משאיות כל יום, מלאות בזבל למשואה. בנסיעה עפים ניילונים לכביש שליד הבתים, והריח נשאר ברחוב. אנחנו חיים בתוך זה", מספר פלסטיני תושב ג'יפטליק. הכביש החוצה את ג'יפטליק משמש כעורק ראשי לשינוע פסולת מצפון הארץ למשואה, אף שהוא כביש דו נתיבי צר במצב תחזוקה ירוד העובר ליד בתי מגורים. תושב אחד ההתנחלויות באיזור הוסיף כי מדי יום בכבישי המועצה הצרים עוברות מאות משאיות, אך התשתיות אינן ערוכות לעומס הזה.

לערימות שנשפכו ליד מושב חמרה היתה השפעה על הרועים הפלסטינים באזור. "זה היה שטח המרעה העיקרי שלי ושל עוד חמישה רועים", אומר א', רועה פלסטיני, בעודו נשען על מקלו. הוא מסביר כי בשנה הקרובה לא יוכל לרעות את הצאן באדמות העמק, שממילא צומצמו מאוד מאז הוקם "המאחז של משה", בסמוך. "לפני כמה שנים פיזרו זבל דומה באדמות על הגבעה ליד", הוא מצביע על הגבעה, שעליה תלוליות שממתינות לטיפול.

האדמות שא' הצביע עליהן הן אדמות חקלאיות שהמדינה נתנה למושב חמרה, והמושב משכיר אותן בחוזים עונתיים לחקלאים פלסטינים, לצורכי גידול חיטה. לרועים הסכם רעייה על אדמת השלפים לאחר הקציר. "כשהלכתי בעבר עם הכבשים על אדמות שזובלו בדשן הזה, הכבשים התחילו לצלוע ונהיו חולות. התחילו להן פצעים ליד הפה ופריחה בגוף. זה לא היה מזכוכיות – הן נחרשו לאדמה. משהו בחומר שיש שם צרב להן. צריך לחכות לפני שחוזרים לאדמה הזאת, לפחות שבעה חודשים".

לא יכול להמשיך לרעות. רועה פלסטיני באזור שבו פוזרו ערימות של פסולת (צילום: מתן גולן)

"קומפוסט משואה" הוקם על שטח של 200 דונם בקרקע עם ייעוד חקלאי, ולא עם ייעוד למתקנים הנדסיים, כנדרש, וללא היתר בנייה. ב-2015 החל תהליך אישור תב"ע בדיעבד לאתר, והוא נכנס לתוקף במרץ 2022.

רישום רישיון עסק דורש את חתימת מהנדס הרשות המקומית. כאשר הוא מנוגד לתב"ע, ניתן לאשר שימוש חורג לתקופה מוגבלת. אבל בנייה בניגוד לתב"ע וללא היתר בנייה היא מסורת בשטחי הגדה, אבן יסוד של מפעל ההתנחלות. קודם בונים, אחר כך מכשירים. רק שבמקרה הזה לא מדובר בקרוואן על גבעה, אלא באתר הגדול ביותר לטיפול בפסולת אורגנית שמקורה בישראל.

"חקלאות לא היתה שם"

לפי המסמכים שהוגשו במסגרת התב"ע, "קומפוסט משואה" אמור למכור את התוצרת שלו לחקלאים פלסטינים וישראל באזור. אולם כבר ב-2020 נאמר בדו"ח אסטרטגי של המשרד להגנת הסביבה כי התוצר הסופי של "קומפוסט משואה" אינו בר שימוש, וכי הוא מסולק מהאתר באופן בלתי מבוקר. בסוף יוני 2022 הודיע המשרד כי הוא מנהל "חקירה פלילית אינטנסיבית בתחום הפסולת" בנוגע ל"מפגע סביבתי חדש ורחב היקף" שנוצר כתוצאה מפיזור של "חומר אורגני" מפסולת ביתית שמקורו בחברת ורידיס. החקירה הזו הפכה עכשיו לגלויה.

עמיחי הסביר שהחקירה קשורה, בין היתר, למיזם משותף של ורידיס והמועצה האזורית בקעת הירדן להפעלת "אתרים לטיוב קרקע" באזור מוצב ינשוף בבקעת הירדן. "חקלאות לא היתה שם", אומר עמיחי. "החומר שהגיע לינשוף לא היה קומפוסט, והוא לא מתאים לטיוב קרקע. לפעמים אפשר לדון אם הקומפוסט איכותי או לא. מה שהיה שם זה מעבר לכל ספק".

"מצאנו שם קומפוסט שלא עבר ניקוי", אמר עמיחי בעבר ל"כלכליסט" לגבי החומר שפיזרה ורידיס ליד המשואה. "רמות הלכלוך שלו מאוד גבוהות, פסולת במצב כמעט גולמי. האשפה עצמה עדיין תוססת, גורמת למפגעי ריח",

תושב ישראלי החי בבקעת הירדן סיפר כי "במשך חודשים ראינו משאיות דאבל קבינה מגיעות מלאות ויוצאות ריקות משטחים פתוחים ליד ינשוף".

עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת וקיימות ב"אדם טבע ודין", מסביר שקומפוסט משואה מקבלת את החומר שלה ממפעלים למיון הפסולת בחיריה ובעפולה, הנמצאים גם הם בבעלות חברת ורידיס, וגם עליהם פשטה המשטרה במסגרת החקירה הגלויה. אולם מכיוון שהפסולת בישראל מכילה 44% תכולה אורגנית, ורטובה יותר מפי שניים מאשר באירופה, ומשום שאין כמעט הפרדה במקור, חלק מהפסולת המגיעה ל"קומפוסט משואה" כולל זכוכיות שבורות, פלסטיק, ניילון, מתכות, בטריות ועוד. זה בדיוק המצב שהתקנות החדשות של המשרד להגנת הסביבה מנסות לשנות על ידי תמריץ לרשויות המקומיות להפריד פסולת במקור ולאסור על שיווק לשימוש חקלאי של "קומפוסט" מפסולת אורגנית שלא הופרדה במקור.

חלקי פלסטיק נשארו על הקרקע. הערימות בשדות מושב חמרה (צילום: מתן גולן)

"הפסולת המעורבת עוברת באתרי המיון בנפה עם חורים של עשרה סנטימטר", מסביר לפידות. "לטעון שזו הפרדה זה קשקוש מקושקש, כי פסולת גושית נופלת בחורים האלו. החומר האורגני מתפרק לאט לאט, אבל הפסולת הגושית נותרת", אומר לפידות. "מהקומפוסט לכאורה הזה, שהוא בפועל פסולת, לפחות לפי התקן של האיחוד האירופי, צריך איכשהו להיפטר. הם לוקחים את הכאילו קומפוסט ומפזרים אותו בשטחים בבקעת הירדן, חלק ניכר ממנו בשטחים של פלסטינים".

לאן הולכים דמי ההטמנה שמשלמות העיריות

ייצור הקומפוסט במשואה החל בשלהי 2007, במקביל לרגולציה חדשה שהוחלה באותה שנה וחייבה את המטמנות בישראל בתשלום היטל הטמנה לקרן לשמירת ניקיון, שייעודה שיקום סביבתי. את ההיטל, העומד היום על 111 שקל לטון, משלמות העיריות לחברות הטיפול בפסולת, והחברות  אמורות להעביר אותו למדינה. לפי התקנה, פסולת המגיעה לאתר קומפוסט פטורה מהיטל.

אולם מפסיקה משפטית בנוגע לדרישת תשלום שתבע המשרד להגנת הסביבה מחברת תמ"מ, הבעלים של אתר טובלן ושל קומפוסט משואה וחברה-בת של ורידיס, שגם אל משרדיה הגיעו החוקרים, עולה כי ב-2007, זמן לא רב אחרי שהתקנה החדשה נכנסה לתוקף, השתנו דרמטית נתוני הדיווח באתר טובלן: לפתע הוכפלה כניסת המשאיות שהביאו לכאורה לאתר חומר אורגני שעבר מיון, שאינו מחויב בהיטל, בעוד ששיעור הפסולת הלא ממוינת צנח, וזאת ללא כניסת טכנולוגיה חדשה לאתר או לאתרי המיון.

חשב המשרד לאיכות הסביבה דאז פתח בחקירה בנושא במרץ 2008. בסופה, החברה נדרשה לשלם תוספת היטל הטמנה בסך 3.1 מיליון שקל. היא ערערה, אולם בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי לאתר טובלן כלל לא היה היתר לייצר קומפוסט באותן שנים. מאוחר יותר הקנס צומצם ל-950 אלף שקל בהסכם פשרה, בלי שהקביעות של בית המשפט שונו.

"כמויות הפסולת הגדולות שעליהן דיווחו מפעילי האתר טובלן כמועברות לאתר הקומפוסט מחזקות את הטענה כי התמריץ העיקרי הוא הקטנת תשלומי היטל ההטמנה", אמרה בעדותה נעמה אשור בן ארי, בכירה במשרד לאיכות הסביבה. איכות החומר המיוצר על ידי תמ"מ, אמר המשרד עוד ב-2013, ירודה ו"סביר שלא תמצא שווקים כקומפוסט".

בעיתון "כלכליסט" דווח היום מפי "גורמים המעורבים בחקירת הפרשה" כי אחד החשדות נגד ורידיס הוא "אי תשלום היטלי הטמנה למדינה עבור הפסולת המוטמנת".

זמן לא ארוך אחרי פסק הדין בתביעה הזו, החליטה ורידיס לעשות מעשה: לפתוח ליד אתר ההטמנה טובלן אתר עצמאי לייצור קומפוסט, שפטור כאמור מההיטל שמטילה המדינה על הטמנת פסולת. ואכן, סביב 2010 הוקם בצמידות דופן לאתר טובלן אתר "קומפוסט משואה", האח הקטן, שהחומר שנכנס בשעריו פטור מאותו היטל.

העלות לציבור של אי העברת היטל ההטמנה מחברות הטיפול בפסולת יכול להגיע למאות מיליונים. דו"ח מבקר המדינה מ-2016  קבע שהתחום הזה פרוץ לחלוטין. לא מתקיימת "כל בקרה שמטרתה להבטיח כי תשלומי היטל ההטמנה ששילמו הרשויות המקומיות, המסתכמים במאות מיליוני שקלים, אכן מועברים לייעודם – הקרן לשמירת הניקיון", נכתב בדו"ח. "לטענת מרכז השלטון המקומי, הפרשי כספים בסך מאות מיליוני שקלים נכנסו לקופתם של בעלי אתרי הקליטה של הפסולת". במילים אחרות, "מאות מיליוני שקלים" שמשלמים אזרחי ישראל באמצעות הארנונה שלהם מגיעים לידיים פרטיות במקום לשקם את הסביבה.

העיריות משלמות היטל הטמנה שמועבר לחברות המיחזור. למתקן המצולם אין קשר לטענות בכתבה (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

אם התוצרת של "קומפוסט משואה" לא יכולה להיחשב כדשן, כפי שאומרים במשרד להגנת הסביבה ובארגון אדם טבע ודין, מה עושה המפעל עם מאות אלפי טונות הפסולת הביתית שמגיעה אליו מכל רחבי ישראל? בעוד חברות אחרות לייצור קומפוסט מוכרות בסכומים נאים את תוצרי פעולות המחזור שלהם לחקלאים לצורכי דישון, עדויות שהגיעו ל"שיחה מקומית" מצביעות על כך ש"קומפוסט משואה" מוסרת את ה"קומפוסט" לכאורה שלה לחקלאים בחינם.

במהלך התחקיר יצרנו קשר עם שבעה חקלאים בבקעת הירדן, שניים מהם בעלי השדות ממושב חמרה. חקלאי חמרה ניתקו במהרה את השיחה. החקלאים האחרים, שהסכימו לשוחח, טענו כי אינם משתמשים בקומפוסט משואה בגלל איכותו הירודה, ואינם מכירים אחרים שמשתמשים בו.

"חקלאי, שהקים חווה חדשה, התקשר אליהם לשאול אם הוא יכול להזמין קומפוסט", מספר לפידות מאדם טבע ודין. "הוא סיפר לי ששכנעו אותו לרכוש ממקום אחר. מפעל שמייצר 1,000 טון קומפוסט ביום כדאי שיהיה לו מנגנון שיווק. הוא לא קיים. כי הם לא מוכרים קומפוסט, כי הם לא מייצרים קומפוסט. זה סיפור כיסוי על כאילו קומפוסט".

"אני לא רוצה להגיד משהו שעלול אחר כך לשבש חקירה", אמר עמיחי בתשובה לשאלה לגבי שאלת התגמול שמקבלת או לא מקבלת קומפוסט משואה תמורת פיזור החומר שלה בשטחים של חקלאים בבקעת הירדן, לפני שנודע על החקירה הגלויה. "את כל הדברים האלו בהחלט צריך לבדוק. ברור שכשאתה רוצה לקנות  משהו איכותי, אתה משלם עליו, וכשאתה רוצה להיפטר ממשהו – אתה, נפטר ממנו".

ריחות חריפים

בעתירה של  אדם טבע ודין מובאות עדויות של תושבי היישובים באיזור משואה, המעידים על ריחות חריפים ועלייה בתחלואה כרונית וסרטן בפרט.

התב"ע שלו אושרה אחרי שכבר הוקם. קומפוסט משואה בבקעת הירדן (צילום: מתן גולן)

נורית צור, בת 43 שמתגוררת במושב פצאל כל חייה, מצוטטת בעתירה כאומרת "בזמן האחרון אני סובלת מאסטמה ומשתמשת במשאף. לא עישנתי סיגריה בחיי… אני פותחת את הדלת ואני חוטפת מכת סירחון, אני פותחת את החלון ומריחה ריח של נבלות מהאתר להטמנת פסולת… ברחוב שלי, כולל בעלי שנפטר מסרטן, כל הסביבה מסביבי יש זוגות חולי סרטן".

ד"ר גיל כץ, שהגיש חוות דעת מומחה בעתירה, כתב כי הבדיקות שלו באזור מצאו נוכחות גבוהה של חומרים מסרטנים ומזרזי תחלואה כרונית באוויר. הרחבת התב"ע של "קומפוסט משואה" עלולה רק להחריף את הסכנות, לפי ד"ר כץ.

"אנחנו מאוד סובלים מהיחס של המועצה לנושאי איכות סביבה, היחס כאן לנושאים האלו הוא מזעזע. יש כאן פוליטיקה כבדה מאוד סביב הנושא הזה. ובסוף הילדים שלנו נושמים את זה", אמר מ', תושב הבקעה. על אדמות מושב משואה מצויים שני בתי הספר היסודיים האזוריים. "למועצה יש אינטרס מובהק לשמור על הפעילות באתרים האלו בגלל ארנונה ומיסוי. פקחים שמנסים לפעול מוצאים את עצמם נטולי כלים".

"עצי תמרים נפלו"

תמרים, ענבים, פלפלים ועשבי תיבול מהווים את עיקר הגידולים בבקעה. רובם מיועדים ליצוא. לפי הנספח הסביבתי בתב"ע של קומפוסט משואה, "הקומפוסט המיוצר באתר משמש את הפעילות החקלאית של המגזר הערבי וההתיישבות היהודית בבקעת הירדן ובין השאר את הכרמים ואת מטעי התמרים הרבים והמפותחים באזור".

מטעי התמרים קרובים מאוד לאתר הטיפול בפסולת. (צילום: מתן גולן)

קילומטרים לפני ההגעה לאתר משואה, הסירחון באוויר כבר עומד. אל השטח ירדתי לאחר עריכת מרבית התחקיר, אך הממדים של האתר, כמו גם הצחנה העולה ממנו, היכו בי.

בצמוד לגדר ההיקפית, פרוש מטע התמרים של מושב תומר. שורות התמרים הצמודות למתחם לא מופקות למאכל, כך סיפר לנו תושב האזור. את התמרים ממרכז המטע, כנראה תוכלו לקנות בסופר.

ישראל היא המדינה המובילה בעולם בגידול תמרים מסוג מג'הול, שנחשב לזן המובחר והיקר בין התמרים. ב-2020 ישראל הפיקה כ-50,000 טון תמרים, מרביתם מזן מג'הול. כ-29,000 טון יוצאו לחו"ל, הרווחים נעמדים בכמיליארד שקל בשנה. התמר הפך למוצר הדגל החקלאי המרכזי לייצוא בישראל, כאשר פירות ההדר משתרכים מאחוריו. כ38% מהתמרים האלה גדלים בבקעת הירדן.

בעתירת אדם טבע ודין מצוטטים דבריו של ישראל מאושר, מגדל תמרים מפצאל. הוא מספר כי ב-2016 פנה אליו נציג של ורידיס, הציע לו לדשן את מטע התמרים באמצעות קומפוסט מאתר משואה והבטיח לו כי הוא מיטיב עם מטעי תמרים. "התוצאות היו גרועות מאוד. הזבל היה מלא בחתיכות זכוכית ופלסטיק וייבש את שורשי העצים מעל פני הקרקע ו-20 ס"מ מתחת לפני הקרקע. כתוצאה מכך עצים רבים נפלו".

שאלת הפגיעה בחקלאות עלתה גם בתביעה שהגישו חקלאים בבקעת הירדן נגד תמ"מ, ורידיס וחברת קומפוסט אור, המפעילה את האתר לטיפול בבוצה בבקעת הירדן. בתביעה נטען כי כתוצאה מפעילות האתרים חשופים מטעי התמרים "לזיהום מסיבי, מזיק, קשה ומסוכן החורג מהותית מהמותר בדין ובתקנים הרלוונטים".

בבדיקות שנערכו באזורי המטעים שלהם נמצאה, לפי התביעה, "חריגה של מאות אחוזים בריכוזי חלקיקים, גזים, מתכות, אורגנים נדיפים, עופרת, אבץ, בורון קדמיום, אמוניה ועוד". לפי התביעה, החומרים המזהמים האלה "מתנדפים לאוויר ממפעלי הקומפוסט ואתר ההטמנה", שוקעים בקרקע של המטעים וגורמים נזקים לגידולים. המגדלים דורשים פיצוי בסך כ-60 מיליון שקל.

"בחקלאות אנחנו אומרים שמה שאנחנו נותנים לצמח, זה מה שהוא ייתן לך", אומר לפידות. "פלסטיק לאט לאט מתפרק למיקרו-פלסטיק, שנכנס לתוך הפירות. נשארים עם המיקרו פלסטיק לעולם. אי אפשר להיפטר מזה. מתכות כבדות יכולות להיכנס גם, תלוי ברמת הקומפוסט. מה יאכל מי שיקנה את התמרים האלו אחר כך? זה משהו שבהחלט צריך לבדוק אותו".

מאגר שמספק מים למטעי התמרים

המרחק בין מאגר המים תרצה לאתר הקומפוסט הוא קצת יותר מקילומטר. מאגר תרצה (הפס הכחול בראש התמונה) על רקע המתחם (צילום: מתן גולן)

בשדות חמרה התלוליות שוטחו על הקרקע למשטח בעובי 5-10 סנטימטר, שהם 50-100 קוב לדונם. עד שהגענו לשטח, החומר כבר "הוצנע" עמוק לאדמה. על פי נתוני משרד החקלאות, יחס סטנדרטי הוא 2-3 קוב לדונם בשנה. משמע, בשדות חמרה פוזר פי 25 מכמות הקומפוסט המומלצת לדישון. "אחרי שמצניעים את החומר בשדות, הרבה פעמים מביאים פועלים זרים שינקו את הפלסטיקים שנשארו על פני האדמה. קוסמטיקה. זה לא נראה טוב" מספרת תושבת בקעת הירדן.

ההתנחלויות בבקעת הירדן, ומושב חמרה בפרט, שואבים את מי השתייה שלהם מקידוח מקומי מאקוויפר ההר, עטרה, שנמצא בסמיכות למושב. "אם אנשי חמרה מסכימים גם לפזר את הפסולת הזו וגם לשתות אותה, שיחשבו שוב על הילדים שלהם" אומר לפידות מאדם טבע ודין.

על פי נתוני מו"פ בקעת הירדן לשנת 2016 כ-70% ממטעי התמרים בבקעת הירדן מושקים ממי מאגר תרצה, הנמצא במרחק כקילומטר בלבד ממתחם משואה.

בשנות ה-90 הוקמו לאורך נחל תרצה שלושה סכרים לאיגום. במרחק כ-1.7 ק"מ נמצאים אתר ההטמנה טובלן, שפעיל יותר מ-20 שנה, אתר "קומפוסט אור", שמטפל ב-54% מבוצת השפכים הישראלית, ואתר קומפוסט משואה, שמטפל כזכור ב90% מהפסולת ה"אורגנית" הישראלית. כדי להוסיף קצת תיבול, מאגר תרצה נהנה גם מאספקה שוטפת של מי קולחין ממט"ש אוג, שמנקז את השפכים בנחל קדרון.

מאגר תרצה מספק מים לכרבע ממטעי התמרים בישראל. תמרים מוגדרים כסוג יבול חקלאי שניתן להשקות בקולחין באיכות נחותה. אולם, נחותה עד כמה?

בתביעה שהגישו החקלאים מבקעת הירדן נגד אתרי מתחם משואה והרשויות הרלוונטיות, מאשימים החקלאים את הנתבעים "בכך ש(הם) מזהמים ו/או מאפשרים את זיהום מקורות הקרקע ו/או המים תוך פגיעה במטעי התובעים".

מאגר תרצה ביחס לאתרים לטיפול בפסולת. מספק את המים לרוב מטעי התמרים.

שיעור כלוריד פי שניים מהתקן

בדו"ח איכות מים להשקיה 2006-2016 של רשות הטבע והגנים ורשות המים מוצגות מפות עם מיקומי מאגרי הקולחין בישראל והתקינות שלהם. כאן מתרחש דבר מה מוזר. מאגר תרצה מופיע לראשונה בחלק ממפות 2014 עם נתונים חורגים מהתקן. כך, לדוגמה, בשנים  2014ו-2015, עמד שיעור הכלוריד במאגר תרצה על יותר מפי שניים מהתקן, שיעור הנתרן על קצת פחות מפי שניים, וגם שיעור הבורון היה גבוה מהשיעורים המקסימליים הקבועים בתקנות. לפי התקנות, מים שחורגים ממדדים אלו "לא ישמשו להשקייה חקלאית אלא באישור מנכ"ל משרד חקלאות".

בשנת 2015 שונה מבנה דו"ח ניטור איכות הקולחין של משרד הבריאות, ולאחריו הוסרה מהדו"ח טבלת תוצאות הדיגום, מאגר תרצה לא הוזכר עוד בשום דו"ח פעילות מסכם של המשרד. בהמשך לפנייתנו, משרד הבריאות העביר ל"שיחה מקומית" את מדדי ניטור מאגר תרצה לשנים 2020-2022, אולם מדובר במדדים חלקיים בלבד.

לאחר שפנינו לרשות המים בבקשה לקבל את נתוני הניטור של מאגר תרצה, נמסרו לנו נתוני הניטור לשנת 2020. נתוני ניטור לשנים קודמות לא נמסרו. הנתונים ל-2020 מגלים החמרה בהשוואה לדו"ח 2015 במאגר תרצה ב'. שיעור הכלוריד, לדוגמה, זינק לפי שלוש מהתקן.

מרשות המים נמסר בתגובה כי "אין שום קשר בין איכות המים במאגרי תרצה א'-ג' לבין אתר טובלן שבבקעת הירדן. החלחול מהאתרים יכול להגיע לנחל תרצה אבל מבחינת המאגרים ומפעל ההשקיה בבקעת הירדן, נחל תרצה הוא מקור משני ביותר. התוצאות שלכאורה חריגות על פי תקנות בריאות העם אינן חריגות כלל. מדובר על אינדיקציות למליחות הגבוהה של המים כתוצאה משילוב ההפקה מנהר הירדן במאגרים ובמפעל. הפקה זו מתאפשרת מפני שהמים משמשים להשקיית גידולי התמרים שרגישותם למליחות נמוכה."

לא לטובת מי שחי בשטחים הכבושים

בחוות דעת שפרסם ב-2006 מייק בלאס, אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, נכתב כי המהלך של העברת פסולת לאתרים בגדה המערבית "לכאורה אינו עולה בקנה אחד עם החובות המוטלות על המדינה על פי המשפט הבינלאומי", שכן האתרים האלה משמשים את טובתה של מדינת ישראל ולא את טובתם של מי שחי בשטחים הכבושים האלה, כלומר הפלסטינים.

הפגנת פלסטינים ב-2005 נגד אתר פסולת סמוך לקדומים (צילום: אקטיבסטילס)

לפי דו"ח "בצלם" מ-2017, הרגולציות המחמירות בנושאי סביבה בתוך ישראל, וכן התנגדויות תושבים ישראלים, הובילו לאורך השנים את המדינה לתעדף את הקמתם של מתקני טיפול בפסולת ותעשיות מזהמות בשטח הגדה. לפי הדו"ח, ישראל אף הציעה סובסידיות ממשלתיות להקמת אתרי פסולת בגדה, בעוד התושבים הפלסטינים אינם מסוגלים להתנגד להם. התוצאה – שחלקה תואר גם בסדרת כתבות ב"הארץ", בכאן ובזמן ישראל – היא מפגע תברואתי רחב היקף ורב שכבות, אשר אינו מבדיל בין אדם לאדם. הכיבוש קם על יוצרו.

הסיפור הזה, על אתרי הפסולת בבקעת הירדן, מעיד על נתק רגשי מן האדמה, שכן, אדם אינו מחריב ביודעין אדמה שהוא רואה בה את ביתו, את מולדתו. הוא לא יכול להעלים עין מכך שתהפוך ללא ראויה למחייה לצאצאיו, ובפרט באזורים מיושבים וחקלאיים. בעולם ניהול הפסולת ישנו מושג בשם NIMBY, ראשי תיבות של Not In My Back Yard. אולם במקרה הזה מדינת ישראל מתנהלת כאילו צפון בקעת הירדן אינה אפילו החצר האחורית, כי אם החצר של השכן. "זו אחת מהסיבות בעיני שישראל בוחרת לא לספח, היא מרוויחה מהמצב הזה", מסכמת ע', מתנחלת תושבת הבקעה.

תגובות:

לוורידיס נשלחו שורה של שאלות הנוגעות לאחריותה לפיזור החומר הלא אורגני, לטענות שהיא מעבירה לחקלאים את ה"קומפוסט" שהיא מייצרת ללא תשלום, ולטענות שעלו מהמשרד להגנת הסביבה ומהעתירה של "אדם טבע ודין", ולפיהן החומר שהיא מייצרת ב"קומפוסט משואה" אינה יכול להיחשב כדשן.

ורידיס הסתפקה בתגובה קצרה: "האתר מופעל על ידי תמ"מ תעשיות מיחזור משולבות בע"מ, חברת בת של ורידיס. האתר פועל על פי אישורים שניתנו לו כדין ובכלל זה תמ"מ מפעילה את האתר על פי תנאי רישיון העסק של האתר. באשר לעתירה שהוגשה על ידי אדם טבע ודין, תמ"מ הגישה תגובה מפורטת לבית המשפט, המסבירה מדוע דין העתירה להידחות. בנוגע לטענות אודות היטל ההטמנה, אתרי הטמנה שמופעלים על ידי ורידיס ו/או חברות קשורות מעבירות את מלוא היטל ההטמנה לקרן לשמירת הניקיון בהתאם להוראות החוק".

אף שנשאלה באופן מפורש יותר מפעם אחת אם החומר שפוזר בשדות מושב חמרה הגיע מקומפוסט משואה, החברה סירבה לאשר או להכחיש את הטענה. יצוין כי התגובה נמסרה לפני פשיטת המשטרה על משרדי החברה.

המינהל האזרחי והמועצה האזורית בקעת הירדן לא השיבו לשאלות שהוגשו להם בנוגע לפיקוח שלהן על פעולת מתקני הפסולת בבקעת הירדן.

ממשרד הבריאות נמסר: דרישות המשרד בהיבט התברואי (במאגר תרצה) יושמו ומתבצע מעקב מתמשך אחר ביצוען. המדדים שהמשרד בודק במאגרי תרצה הצביעו על כך שניתן לאשר השקיית מטעי תמרים בקולחים אלו. נושא חלחול מאתרי הקומפוסט למאגרי תרצה אינו מוכר לנו ובאם בוצע מחקר או שהצטברו עדויות לכך, נודה בהעברתם אלינו."

מתן גולן היא צלמת עיתונות ומתכננת ערים, בעלת תואר שני בתכנון בינ״ל ופיתוח מקיים.

לזכרו של יוחנן דרום ז״ל, פעיל זכויות אדם וסביבה, שסייע בתחקיר זה ונפטר מדום לב במהלך ליווי רועים פלסטינים בבקעת הירדן.