כיבוש וחסמים בירוקרטיים: קשיי הפלסטינים האמריקנים בדרך להצבעה  

ארבע השנים האחרונות בפוליטיקה האמריקאית היו מייאשות לפלסטינים. הנשיא דונלד טראמפ העביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, הכיר בריבונות הישראלית ברמת הגולן הכבושה, ויזם תוכנית "שלום" במזרח התיכון שמתעלמת מהפלסטינים.

במהלך התקופה, הפלסטינים האמריקאים עדיין הצליחו להשיג הישגים חסרי תקדים, ובהם בחירתה של חברת הקונגרס רשידה טליב, בת למהגרים פלסטינים, במישיגן. נראה כי ניצחונו של טראמפ עודד יותר ויותר ערבים ופלסטינים אמריקאים לפעולה.

"הרבה אנשים רצו לקום ולומר, 'כן, אני אמריקאי'", אומרת כיפאח אבוח'דיר, אשת חינוך פלסטינית-אמריקאית. עם זאת, לדבריה, קשה לחוש את ההתלהבות הזאת בקרב כמה אלפי הפלסטינים האמריקאים שחיים בשטחים הכבושים. "אלה הם שני דברים שונים לחלוטין, מה שקורה בארה"ב ומה שקורה כאן", היא אומרת. "אנחנו חלק מהמארג האמריקאי, ואנחנו לא מבינים את הכוח שיש לנו".

"אנחנו חייבים להתגבר על המכשול שנקרא טראמפ". מפגינים בשכם נגד הכרזת טראמפ על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים (נאסר שתייה / פלאש 90)

אבוח'דיר, שגדלה באטלנטה, ג'ורג'יה, זוכרת זמנים בארה"ב "שבהם אנחנו הפלסטינים היינו שום דבר, כשאמרו לנו שוב ושוב שאנחנו לא קיימים". היום, עם נציגות כמו טליב ואילהאן עומר, "יש לנו ממש מקום בפועל בתוך בית הנבחרים. זה מדהים".

אבוח'דיר, חברה רשומה במפלגה הדמוקרטית, התחילה לפעול במסגרת דמוקרטים בחו"ל, הזרוע הבינלאומית של המפלגה, אחרי שטראמפ נבחר ב-2016. היא מנסה להקים סניף פלסטיני מאז, אבל "הרבה פלסטינים לא מרגישים בטוחים להיות חלק ממשהו כזה", היא מסבירה. "הם לא רוצים לעלות על הרדאר של אף אחד".

"הרבה מהאנשים האלה הם אמריקאים, נכון, אבל הם מרגישים כאילו שהם נמצאים תחת מיקרוסקופ או זכוכית מגדלת, שמישהו תמיד מסתכל עליהם. הם מרגישים כאילו שקיים פה מעין 'אח גדול'. בגלל זה הם לא מצביעים".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

תמריץ שלילי נוסף, מציינת אבוח'דיר, הוא בלבול בנוגע לתהליך ההצבעה. "אני חושבת שהתהליך אפוף בהרבה מסתורין. אין הודעות ברורות בעניין".

זו אכן היתה החוויה של דארין אמורי, פלסטינית-אמריקאית מירושלים. עבורה, ההצבעה כתושבת חוץ היתה מסובכת שלא לצורך. "היו כמה אתרים ממשלתיים שסיפקו מידע שונה", אומרת אמורי.

היא מוסיפה כי התקשרה לשגרירות כמה פעמים, "אבל לא היה שם עם מי לדבר". רק בשבועות האחרונים היא הצליחה למצוא את המידע הנחוץ באתר השגרירות האמריקאית, אבל עד אז "לא היתה שום ודאות שלא התאמצתי לחינם, שההצבעה שלי אכן הגיעה ונספרה".

"בטוח יש דרך פשוטה יותר לעשות את זה"

אזרחי ארה"ב שחיים בחו"ל צריכים להירשם להצבעה ולבקש פתקים מיוחדים למי שאינם מתגוררים בארה"ב. לכל מדינה אמריקאית יש חוקים ותקנות משלה; חלקן מאפשרות רישום דיגיטלי, אחרות דורשות מאזרחים לשלוח את הפרטים שלהם בדואר.

בגלל האפשרות של שיבושים בדואר עקב משבר הקורונה, השגרירות האמריקאית בישראל עודדה את המצביעים לקבל את הפתקים שלהם בדואר האלקטרוני או בפקס במידת האפשר, או לשקול לקבל אותם באמצעות דואר שליחים פרטי. המצביעים יכולים למסור את פתקי ההצבעה בשגרירות בירושלים או במשרדים בתל אביב בזמנים מסוימים.

התנועה של פלסטינים תחת כיבוש היא מוגבלת. כדי להגיע לשגרירות האמריקאית בירושלים, מצביעים פלסטינים שמתגוררים בשטחים הכבושים צריכים להחזיק באישור מעבר בתוקף ולעבור דרך מחסומים ישראליים – מסע שנהפך מאתגר אף יותר בתקופת המגיפה, ואחרי שהרשות הפלסטינית הפסיקה את התיאום הביטחוני עם ישראל במאי.

הגבלות התנועה מצד הכיבוש מכבידות על האפשרות להצביע. מחסום קלנדיה (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

המכשולים האלה חמורים אף יותר עבור הפלסטינים שמתגוררים בעזה, שנמצאת תחת מצור ישראלי כבר 13 שנה עם מגבלות חמורות על תנועת אנשים וסחורות.

בתגובה לשאלה בנוגע למעורבות הקהילה לקראת הבחירות, ואם נעשה משהו כדי לשפר את היכולת של פלסטינים להצביע, כתב קית יוז, האחראי על המידע בחטיבה הפלסטינית בשגרירות: "השגרירות עבדה קשה כדי להבטיח שכל האזרחים האמריקאים בישראל, בגדה המערבית ובעזה שזכאים להצביע בבחירות ב-3 בנובמבר יוכלו לממש את זכותם החוקתית לעשות זאת. למטרה הזאת, ביצענו קמפיין נרחב ברשתות החברתיות כדי ליידע אזרחים אמריקאים בתחומי אחריותינו הקונסולרית בנוגע לתהליך הצבעת תושבי החוץ. קיימנו אירועים בפייסבוק וצייצנו לינקים אליהם".

אמורי רשומה להצביע בטקסס, שם חיה משפחתה. "אבא שלי עבר לארה"ב בגלל החלום האמריקאי. יש לו חשיבה עסקית, וכשהוא הגיש בקשה להתקבל לאוניברסיטה הוא הבין כמה מעט אפשרויות יש לפלסטינים תחת כיבוש", היא מסבירה. אבל כפלסטינים תושבי ירושלים, "קיים איום מתמיד שלא נוכל לחזור", ולכן בני המשפחה נעים בין טקסס לירושלים כדי לשמור על מעמד התושב שלהם.

אמורי קיוותה שבגלל המגיפה יהיה ניתן להצביע באופן מקוון לחלוטין. אך כתושבת טקסס, היא יכולה לבקש את פתקי ההצבעה בדואר אלקטרוני, אבל עדיין צריכה לשלוח את הצבעתה בדואר הרגיל. "זה לא מעשי. חייבת להיות דרך קלה יותר לעשות את זה, שהיא גם יותר אמינה", היא אומרת. "הקורונה הוכיחה שארה"ב היא מדינת עולם שלישי, רק עם תיקי גוצ'י".

אמורי הרגישה כי חשוב מאוד להצביע בבחירות האלה. "כתושבת ירושלים, אני לא יכולה להשתתף בשום בחירות לאומיות אחרות, לא בישראל ולא בפלסטין. היכולת שלי לממש כל זכות חוקתית או מעורבות אזרחית קיימת רק בצורה הזאת", היא אומרת. עבורה, להיות אמריקאית זה יותר מעניין פורמלי בלבד; זה חלק מהזהות שלה, לדבריה. "אני מודעת לכך שלהיות אזרחית אמריקאית זו פריבילגיה, ואני רוצה להשתמש בה לטובה".

בו בזמן, אמורי מודה שאין לה אמון במוסדות הפוליטיים האמריקאים, ושהיא לא מאמינה שההצבעה שלה יכולה לגרום לשינוי משמעותי. היא תיכננה להצביע עבור מועמד המפלגה הדמוקרטית לא מכיוון שהיא מתרגשת מהרעיון של ג'ו ביידן כנשיא, אלא כדי למנוע כהונה נוספת של טראמפ. "למה שאעבור את כל הטרחה הזאת כדי להצביע למישהו שאני לא באמת מאמינה בו, ושלא יוביל לשינוי גדול כל כך במקום הזה?"

תהליך ההצבעה לא לוקח בחשבון את הכיבוש

מרים ברגותי, סופרת פלסטינית מרמאללה, משמיעה היסוס דומה. ארה"ב מתעדפת "שגשוג כלכלי" על פני זכויות הפלסטינים, היא אומרת, והאפלייה הזאת אינה ייחודית לפלסטינים – "זוהי המהות של המערכת".

ברגותי עדיין מקווה להצביע, אבל התהליך גרם לה להרגיש "נטולת כוח לחלוטין", היא אומרת. השתתפות בבחירות בארה"ב עלולה להיות תסבוכת ביורוקרטית עבור מצביעים רבים, אפילו כאלה שגרים בארה"ב, אבל בפלסטין "יש שכבה נוספת, כי התהליך לא לוקח בחשבון את ההקשר של הכיבוש".

לדברי סם בחור, יועץ עסקי פלסטיני-אמריקאי מרמאללה וחבר הוועד המנהל של ארגון Just Vision (המו"ל-השותף של אתר שיחה מקומית, ה"ש), סיבה נוספת לכך שהפלסטינים האמריקאים בשטחים הכבושים לא מעורבים כל כך בבחירות היא שהקמפיינים מתעלמים מהם. "הם לא מתעלמים מישראלים. יש להם ביקורים, והם מתעניינים בתקשורת עם הקהילה. אבל בין אם זה ביידן, טראמפ או כל מי שהיה לפניהם, הם לא רואים בקהילה הפלסטינית-אמריקאית כמו משהו שכדאי להקדיש לו תשומת לב", הוא אומר.

הפרגמנטציה הגיאוגרפית משבשת כל יכולת להתארגנות בפלסטין, גם סביב הבחירות בארה"ב, אומר בחור. "אילו משטר המחסומים לא היה קיים, והיינו יכולים לכנס את כל הפלסטינים האמריקאים כאן, אני מניח שיש מסה קריטית שתוכל להשיג תשומת לב", אומר בחור. "אבל שכם לבדה, רמאללה לבדה, עזה לבדה, הן חסרות יכולת להשיג מספיק תשומת לב".

הפיצול הפיזי הזה הוא מכשול מרכזי בפני החיים הפוליטיים הפלסטינים באופן כללי, אומר בחור. "כשאנשי ממשל אמריקאים רוצים לבקר כאן, הדבר הראשון שהם אומרים הוא: 'איפה מצעד המיליון שלכם? איפה הצעדה בסגנון מרטין לותר קינג?' ואני אומר, ובכן, האנשים שאמורים לצעוד נמצאים בכלא. ואפילו אם לא היו בכלא, הם לא היו יכולים לעבור ממקום למקום בגלל המחסומים והמתקנים הצבאיים שמפרידים בין הקהילות השונות. הפרגמנטציה הגיאוגרפית היא לא עניין תיאורטי, היא דבר אמיתי".

בחור, שנולד אוהיו, הצביע בבחירות בארה"ב לפחות שמונה פעמים. השנה, התהליך שעבר היה פשוט מאוד: מרכז ההצבעה קיבל את הבקשה שלו לקבל טופסי הצבעה של תושב חוץ בינואר, הטפסים הגיעו בסוף ספטמבר, והוא שלח אותם בדואר כמה ימים לאחר מכן.

עבור בחור, המכשול הגדול יותר היא שאין מועמד ראוי להצביע עבורו. "ככל שהפוליטיקה האמריקאית נהיית גרועה יותר, כך לקהילה שלנו יש פחות עניין להיות מעורבים בה", הוא אומר. "ואני לא חושב שזה מיוחד לקהילה שלנו. אני חושב שלשכנע אנשים להצביע כשהם איבדו אמונה, אמון ועניין זה דבר קשה. בגלל זה אני מציין את הצורך במאמצים מאורגנים. בלי מאמצים כאלה, אנשים לא יחזרו להיות מעורבים".

למרות הכל, בחור הצביע לביידן. "זו לא היתה הצבעה למישהו שטוב יותר לעניין הפלסטיני. זו הצבעה למישהו שיכול אולי לעצור את הנזק שנגרם", הוא מסביר. "אנחנו חייבים להתגבר על המכשול שנקרא טראמפ".

הנרייט שקר היא עורכת וכותבת ב-972+, שם פורסם המאמר במקור. תרגום: יונית מוזס