ישראל ידעה שצבא קולומביה מעורב בהרג אזרחים, וסייעה לו

ביוני 2022 פורסם הדו"ח הסופי של ועדת האמת בקולומביה על מלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה במדינה בין השנים 1958-2021. לפי ממצאי הוועדה, במלחמת האזרחים נהרגו כ-450 אלף איש, 80% מתוכם אזרחים שלא מעורבים בלחימה. מיליציות פרה-צבאיות היו אחראיות ל-45% מההרוגים, כוחות הגרילה ובראשם ה-FARC, מחתרת השמאל שנלחמה בממשלה, היו אחראים ל-27% ממקרי ההרג וסוכנים של המדינה ל-12%.

110 אלף איש נעלמו, ולפי הדו"ח, המיליציות היו אחראיות ל-52% ממקרי ההיעלמות, כוחות הגרילה ל-24% וסוכנים של המדינה ל-8%. במהלך השנים האלה התרחשו 4,237 מקרי טבח, מחציתם בידי מיליציות. כשמונה מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם ומאדמותיהם. הנתונים האלה יוצאי דופן בגודלם משום שבכל השנים האלה שרר לכאורה בקולומביה משטר דמוקרטי-אזרחי והתקיימו בה בחירות סדירות.

את המיליציות, שהיו אחראיות כאמור לעיקר ההרוגים, הקימו כוחות הביטחון, סוחרי הסמים, פוליטיקאים ובעלי עסקים או אינטרסים אחרים. חלק מהמיליציות סרו למרותם של כמה גורמים, למשל, הצבא וסוחרי הסמים יחדיו.

משנות ה-70 קולומביה הפכה ליצרנית הכי גדולה בעולם של קוקאין, וקרטלי הסמים נהנו מכוח אדיר. לפי סיכום שהכין שגריר ישראל בקולומביה יעקב גוטל באוגוסט 1986, ההכנסות השנתיות מסמים בקולומביה הגיעו לסך 5 מיליארד דולר, בעוד שההכנסות הכוללות החוקיות של המדינה מייצוא בשנת 1985 עמדו על 3 מיליארד דולר בסך הכל. קולומביה קיבלה אמנם סיוע צבאי גדול מארה"ב לצורך "המלחמה בסמים", שלישית רק לסיוע שקיבלו ישראל ומצרים, אולם בפועל פוליטיקאים ובכירים בכוחות הביטחון קיבלו במקביל שכר מקרטלי הסמים ושיתפו פעולה איתם.

בדו"ח האמת מוזכרת מעורבותו של יאיר קליין, לשעבר קצין בדרגת סגן אלוף, במלחמת האזרחים. בפסק הדין שדחה את תביעת לשון הרע שהגיש קליין נגד העיתונאי רון בן ישי, כתבה השופטת דליה דורנר כי אחרי שחרורו מצה"ל קליין הקים חברה בשם "חוד החנית" שעסקה במכירת אימונים צבאיים, בהקמת יחידות ללוחמה נגד טרור ובייצוא נשק.

>>> טבח של מאות אלפים לא הפריע לישראל לנסות לסחור עם אינדונזיה

בסוף שנות ה-80 הקים קליין מיליציות של חוואים בקולומביה, שהתברר שהיו קשורות לקרטלים של הסמים, ביצעו פשעי מלחמה וטבחו באזרחים. בספטמבר 1989 ביקשה קולומביה מישראל להסגירו לידיה, ועשר שנים מאוחר יותר בית משפט בקולומביה הרשיע אותו בשל אותה פעילות, שלא בפניו. קליין ישב בכלא ברוסיה במשך כשלוש שנים של מהלך הוויכוח על הסגרתו. בנובמבר 2012 הסכים קליין להעיד לפני טריבונל מיוחד בקולומביה, ואמר: "אני מצטער שיצרתי כוח ששירת בסופו של דבר את קרטל הסמים".

במהלך הפרשה, ישראל העדיפה להציג את קליין כעשב שוטה שפעל ללא רישיון ופיקוח וללא שום קשר לממשלה. ישראל, נאמר בהודעות רשמיות של משרדי החוץ והביטחון, מקפידה על יצוא ביטחוני חוקי בלבד. ספק אם קיימת מדינה כלשהי בעולם שיש לה כללים ותקנות מחמירים על עסקאות הנשק כמו אלה של ישראל, צוטט יצחק רבין, אז שר הביטחון, בהתייחסו לפרשה.

משרד הביטחון אף הגיש תלונות נגד קליין על כך שפעל ללא רישיון ייצוא ביטחוני במספר מדינות. קליין הורשע בחלק מהפרשיות, והשופטת מרים ברנשטיין כתבה כי "כאשר אדם בעל מוניטין של לוחם ומפקד בכיר ביחידה מובחרת של צה"ל כנאשם קליין משתמש במוניטין שלו ובעיקר במוניטין של צה"ל, כדי לעשות חייל לביתו ומוכר לגורמים זרים, בלתי מבוקרים, את הידע והמוניטין שרכש בצה"ל, כ'חרב להשכיר' בלא פיקוח וביקורת הרשות האמונה על שמירת האינטרסים החיוניים של הציבור, הפגיעה העלולה להיגרם על ידי מעשים כאלה לשמה הטוב של המדינה, למוניטין של צה"ל וליחסי החוץ של ישראל (הפגיעים כל כך בלא הכי) היא קשה".

אולם מעיון בתיקים של משרד החוץ משנות ה-80, שנפתחו השנה לציבור בארכיון המדינה, עולה תמונה מורכבת יותר. בעוד ישראל התנערה מקליין, לא היתה לה בעיה לייצא, ברישיון, נשק וידע צבאי לכוחות הביטחון הקולומביאנים, על אף שנציגי ישראל ידעו היטב שהם מפעילים מיליציות שרוצחות אזרחים ופוליטיקאים מהשמאל וקשורים לקרטלי הסמים. בעוד נציגים ישראלים בקולומביה מדווחים כי בכירים בצבא קולומביה, כולל כאלה שהיו בקשר ישיר עם ישראל, היו אחראים לרצח פעילים פוליטיים, יצוא הנשק של ישראל לקולומביה הגיע לשיא בשנות ה-80, ובכירים לשעבר ממערכת הביטחון הישראלית הגיעו לקולומביה, באישור, כדי לתת ייעוץ ב"מלחמה בטרור".

לפי התיקים במשרד החוץ, בשנות ה-60 וה-70 ישראל לא הצליחה להגיע לעסקאות ביטחוניות עם קולומביה, כנראה בגלל התנגדותה של ארה"ב, שהיתה ספקית הנשק הבלעדית שלה. אין במסמכי משרד החוץ הסבר מה הוביל לשינוי בשנות ה-80, אולם ייתכן שהוא קשור להשתלטות על חמושים מארגון הגרילה 19M על בניין השגרירות הדומיניקנית בבוגוטה, בירת קולומביה, ב-27 בפברואר 1980.

בין בני הערובה היו שגריר ישראל אליהו ברק ורעייתו. השגריר ברק הוחזק בשבי במשך 61 ימים עד ששוחרר, יחד עם דיפלומטים אחרים, לאחר תשלום כופר. במהלך המשבר, העיתונות הקולומביאנית דיווחה שנשלחה לקולומביה יחידת קומנדו ישראלית. אין תיעוד להגעת יחידה כזו במסמכי משרד החוץ שנחשפו, אך לפי מברק מ-27 באפריל 1980 שנשלח מהשגרירות בבוגוטה למטה משרד החוץ בירושלים, יועץ רה"מ לענייני טרור, רפי איתן, נשלח לקולומביה כדי לקיים קשר שוטף עם ארה"ב לגבי המשבר בשגרירות. מסדרה של מברקים ששלחה השגרירות בבוגוטה עולה שישראל נתנה ייעוץ שוטף לקולומביאנים במהלך המשבר.

כארבעה חודשים לאחר מכן, באוגוסט 1980, העביר שגריר קולומביה בישראל למנכ"ל משרד החוץ, דוד קמחי, בקשה מהשב"כ הקולומביאני (DAS) "למסירת ציוד קשר", כך לפי סיכום הפגישה. קמחי הבטיח ש"בקשתם תיבדק באהדה". במברק ששלח ב-3 באפריל 1980 מנהל מחלקה אמל"ט (אמריקה הלטינית) במשרד החוץ, מנחם כרמי, לשגרירות ישראל בבוגוטה, הוא כתב שקיבל משגריר קולומביה בישראל "בקשה שנארח לשבוע מהנדס מומחה למערכות רדיו, שילמד שיטות כיצד לאתר אנשי טרור באמצעות שירותי הרדיו שלהם".

>>> ישראל ומשטר השאה באיראן: סיפורה של ברית סודית בלתי כתובה

בדצמבר 1980 ביקר בישראל שר הביטחון הקולומביאני. במברק מ-3 בדצמבר 1982 ששלח שגריר ישראל בבוגוטה, חיים אהרון, למנהל מחלקת אמל"ט כרמי, הוא כתב שנמצאים בקולומביה "נציג משהב"ט, תע"א ונציגי תעשיות אחרות". לפי מספר מברקים שנשלחו בין משרדי החוץ והביטחון, בספטמבר 1983 סוכם שימונה בבוגוטה נציג קבוע של סיב"ט (יחידת הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון), שתפקידו יהיה "להיות נציג משרד הביטחון בקולומביה ולעסוק גם בקידום מכירות של ציוד ביטחוני (לגורמים ממשלתיים בלבד ולא כסוכן אלא כ"קושר קצוות")".

במקביל להתחממות היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות, החלה שגרירות ישראל בבוגוטה לדווח למשרד החוץ על כך שכוחות הצבא, וביניהם הנספח הצבאי של קולומביה בישראל, הפעילו מיליציה בשם MAS (מוות לחוטפים, Muerte a Secuestradores). במברק ששלח השגריר בבוגוטה אהרון ב-12 במרץ 1982, הוא דיווח ש"MAS (ארגון של המאפיה נגד החוטפים) רצח את אחד מעורכי הדין המפורסמים שהגן על ה-M19… כמה עורכי דין פרסמו מכתב ממנו משתמע כי ארגון ה-MAS הוא ארגון שמאחוריו עומדים אנשי צבא וכדוגמה הביאו רצח שארע לפני כשנתיים שבוצע מהג'יפ של שומר הראש של הגנרל VEGA המוכר לנו כנספח צבאי של קולומביה בארץ".

ב-23 בפברואר 1983 כתב השגריר אהרון למשרד החוץ שהתובע הכללי של קולומביה "פרסם מסקנותיו לגבי הארגון הנ"ל אשר טבעו ידוע לכם, לפיהן יותר מ-50 אנשי צבא חברים בו". הבחירה של השגריר אהרון להשתמש במילים "ידוע לכם" מעידה על המודעות המלאה של משרד החוץ הישראלי לכך.

המודעות לפשעי המלחמה של הצבא והמשטרה בקולומביה עולה גם ממברק ששלח ב-1 בנובמבר 1984 יעקב גוטל, השגריר החדש בבוגוטה, למנהל מחלקת אמל"ט חנן עולמי, ולפיו ארגון אמנסטי אינטרנשיונל פרסם דו"ח על כך ש"נעלמו 80 אסירים, שבוצעו עינויים סיסטמטיים על ידי המשטרה והצבא וש-300 הוצאות להורג ללא משפט בוצעו על ידי גורמים של הצבא והמשטרה. עד כה לא פורסמה כל הכחשה להאשמות הנ"ל מצד גורמים ממשלתיים בקולומביה".

סחר משגשג בפחם ובנשק

התחממות הקשרים הביטחוניים היתה קשורה גם לצורכי האנרגיה של ישראל. עם התחזקות הסנקציות הבינלאומיות בשנות ה-80 על משטר האפטרהייד בדרום אפריקה, שסיפק 60% מתצרוכת הפחם של ישראל, ישראל החלה לחפש מקורות אנרגיה חלופיים. קולומביה עלתה על המפה בהקשר הזה. בינואר 1985 נחתם מסמך כוונות לעסקת חליפין של פחם תמורת נשק. "במשך תקופה ארוכה התנהל מו"מ בין חברות הפחם הישראלית והקולומביאנית, ובמקביל בין התעשייה האווירית ומשרד הביטחון הקולומביאני, בדבר עסקת חליפין בסך של 200-300 מיליון דולר – פחם תמורת מטוסים", כתב השגריר גוטל לסמנכ"ל משרד החוץ, מרדכי דרורי, בנובמבר 1985.

מסמך הכוונות בוטל לבסוף, כך עולה ממסכמי משרד החוץ, בגלל משבר החובות העצום שקולומביה היתה נתונה בו, אולם הסחר בפחם ובנשק החל לפרוח.

בסיכומים שהכין השגריר גוטל עבור משרד החוץ ב-26 בספטמבר 1984 וב-1 באפריל 1984, הוא כתב כי תע"א הגיעה לעסקה בסך 33.5 מיליון דולר לחידוש מטוסי מיראז', עסקה בסך 80 מיליון דולר לרכישת והתקנת מערכות ברק ונמצאת במשא ומתן מתקדם למכירת 18 מטוסי כפיר; חברת תדיראן מכרה ציוד קשר בסך מיליון וחצי דולר, שסופק ב-1983-1984, וציוד קשר בסך ארבעה מיליון דולר ששולמו ויסופק ב-1984-19855, וכן נחתם חוזה בסך חמישה מיליון דולר לאספקת ציוד קשר ב-1985; תע"ש מכרה ציוד בסך חמישה מיליון דולר שסופק ב-1983-1984, וגם ציוד בסך 10 מיליון דולר ששולם ויסופק ב-1984-1985; רפאל מכרה ציוד בסך שני מיליון דולר ששולם ויסופק ב-1985; וחברת המרגמות סולתם מכרה ציוד בסך 1.8 מיליון דולר שסופק בתחילת 1985. במקביל, בששת החודשים הראשונים של 1985, ישראל רכשה מקולומביה פחם בשווי 3.5 מיליון דולר.

במברק ששלח ב-3 בינואר 1985 השגריר גוטל למנהל מחלקת אמל"ט עולמי, הוא דיווח שאחד ממפקדי ארגון 19M בקרבות באזור קורינטו אמר בראיון לטלוויזיה, שהצבא התוקף משתמש ב"רובי גליל המסופקים על ידי ישראל". במברק ששלח גוטל לעולמי שישה ימים מאוחר יותר, הוא דיווח שהצבא הקולומביאני פרסם הודעה בה הודה שהוא משתמש "במטוסי ערבה ישראליים לצרכי תצפית ומודיעין" בפעילות נגד כוחות הגרילה. במברק ששלח גוטל לעולמי באותו חודש הוא דיווח שבחדשות בטלוויזיה הקולומביאנית הובלט ש"השוטרים צוידו בעוזים ישראלים".

במברק ששלח ב-5 במאי 1986 נחמן סובר, נציג משרד הביטחון בקולומביה, למנהל יחידת אמל"ט בסיב"ט, י' שדות, הוא כתב שנחתמו עסקאות ביטחוניות בסך 100 מיליון דולר. השגריר גוטל דיווח לעולמי ב-3 בפברואר 1986 שממשלת קולומביה "אישרה החודש רכישת ציוד ביטחוני מתע"ש על סך 29 מיליון דולר", ו-12 במאי אותה שנה הוא דיווח לו שעסקה שאושרה בסך 29 מיליון דולר של תע"ש גם נחתמה והיא "לרכישת רובי גליל ותחמושת". במברק אחר מ-3 בנובמבר 1987 דיווח גוטל לעולמי שמתנהל משא ומתן בין תע"א לממשלת קולומביה על עסקה בסך 200 מיליון דולר.

ב-12 במרץ 1986 הציע גוטל לעולמי לחדש את המגעים לרכישת פחם, בנימוק שהצבעותיה של קולומביה במליאת האו"ם "הולכות ומשתפרות". "אחת הדרכים הנראות לי לשיפור יחסינו עם קולומביה היא הגברת רכישותינו ממדינה זו", כתב השגריר גוטל, "בעיקר ע"י רכישת פחם, דבר אותו חזרתי והצעתי מספר פעמים. בצורה כזו ניתן ליצור מידה מסוימת של תלות כלכלית קולומביאנית בישראל". גוטל העריך שאם וירחיליו ברקו ייבחר לנשיאות, "יש סיכוי שידידותו ואהדתו האישית לישראל יבואו לידי ביטוי גם במערכת הבין-לאומית".

הערכת השגריר גוטל התבררה כנכונה. ברקו לא רק סיפק לישראל פחם ונפט, אלא גם הזמין מישראל נשק ויועצים ביטחוניים, וזאת לאור החלטתו לנטוש את מאמציו של קודמו בתפקיד, הנשיא בטנקור, להגיע להסכם שלום ורצונו להגביר את ה"מלחמה המלוכלכת" לחיסול כוחות הגרילה והשמאל במדינה.

זמן קצר לאחר ניצחונו של ברקו, כתב השגריר גוטל באוגוסט 1986 (תאריך לא ידוע) ש"קולומביה הפכה לקונה מס' 1 של ישראל באמל"ט, בעיקר בתחום הביטחוני". עליית המדרגה ביחסים באה לידי ביטוי בביקורו בקולומביה של אריאל שרון, שר התעשייה, ב-19 בספטמבר 1986, אז נפגש עם שר ההגנה הקולומביאני ועם הנשיא ברקו.

לפי מזכר שהוכן בעקבות הפגישה, בביקור הושגה הסכמה לנהל משא ומתן לרכישת פחם ונפט על בסיס שנתי קבוע, והנשיא ברקו אמר לשרון ש"יש לעשות שינוי יסודי בתפיסת הביטחון הקולומביאנית" והדגיש את הצורך "בסיוע של ישראל בתחום זה". במסיבת עיתונאים שקיים לאחר הפגישה, השר שרון קרא "להקמת חזית מאוחדת של כל המדינות החופשיות בראשותה של ארה"ב למלחמה בטרור" וטען שלאחר מלחמת לבנון, "נמצאו הוכחות על שיתוף פעולה בין מחתרות קולומביאניות ואש"ף".

כחמישה חודשים לאחר ביקורו של שרון, ב-11 בפברואר 1987, כתב השגריר גוטל למשרד החוץ שהעיתונות הקולומביאנית דיווחה בהבלטה על משלוח נשק גדול שהגיע מישראל לנמל קרטחנה, היה מיועד לכוחות הביטחון הקולומביאנים, וכלל "רובי גליל, מקלעים, עוזים, רימונים ותחמושת במשקל של 160 טון". השגריר גוטל העריך שמשלוח הנשק הזה עורר עניין מיוחד על אף ש"אין זה המשלוח הראשון המגיע מתע"ש לקולומביה", בשל הסמיכות ל"פרשת רפי איתן".

גוטל התכוון לדיווח שהופיע בעיתון "הארץ" בסוף ינואר 1987, וצוטט אחר כך בהרחבה בתקשורת הקולומביאנית, ולפיו רפי איתן, שהיה אז כבר איש עסקים פרטי, שהה במשך שבועיים בקולומביה וייעץ למשרד הביטחון המקומי במלחמה נגד המחתרות. למחרת הפרסום ב"הארץ" שלח גוטל מברק בהול למנכ"ל משרד החוץ ועדכן שבעקבות הפרסומים הוא קיבל איום טלפוני בביתו, ובו נאמר לו: "אנחנו ננקום את הרוגינו שאתם עוזרים לרצוח. נגמור עם כל הישראלים בקולומביה וגם עם היהודים". "הנני סבור שפעילות ישראלים יוצאי צבא ושירותי הביטחון בקולומביה והפרסום על פעילותו של איתן מסכנים סיכון של ממש הן את השליחים הישראלים והן את הקהילה היהודית ויש לנקוט מידית באמצעי ביטחון נוספים", כתב גוטל.

במברק נוסף, יומיים מאוחר יותר, סיפר גוטל שקיבל הודעה משר הביטחון הקולומביאני על "כעסו ודאגתו של הנשיא ברקו מפרסום מעורבותו של רפי איתן בנושאי ביטחון פנים של קולומביה". אולם בישראל התעלמו מאזהרתו השגריר. במברק ששלח גוטל שנה מאוחר יותר, ב-10 בפברואר 1988, למנכ"ל משרד החוץ, אברהם טמיר, הוא כתב כי "העלייה לרגל לקולומביה של אלופים במיל' ואנשי ביטחון לשעבר נמשכת. אחרי רפי איתן, גנדי ואחרים, נודע לי מידידים במשרד הביטחון הקולומביאני שהאלוף במיל' אלי זעירא נפגש עם שר הביטחון בנוכחותו של שגריר קולומביה בישראל, גילינסקי. דבר פגישתו של זעירא עם שר הביטחון נשמר בסוד כלפי השגרירות וגילינסקי… גם לנספח סיב"ט בבוגוטה לא הודיעו על ביקורו של זעירא".

אבל היצוא הביטחוני הישראלי לקולומביה המשיך בכל המרץ. ב-29 באפריל 1987 הודיע השגריר גוטל לשר החוץ שמעון פרס ש"בידינו הזמנות ליצוא ב-1987 שיתקרבו ל-50 מיליון דולר. כ-85% מהיצוא שלנו הינו יצוא ביטחוני". כמה חודשים מאוחר יותר הוא דיווח למשרד החוץ כי שר הביטחון הקולומביאני ומנכ"ל תע"א סיכמו על עסקה בשווי 200 מיליון דולר, שכוללת "רכישת 13 מטוסי כפיר מדגם C-2 שישופצו בקולומביה, הפיכת מטוס בואינג למטוס תדלוק, ונשק נגד טנקים ונשק נגד מטוסים". ב-15 בינואר 1988 דיווח השגריר על עסקאות נוספות, כולל שיפוץ 16 מנועים של מטוסי מיראז' בשווי 10 מיליון דולר ועסקאות לאספקת ציוד קשר ומרגמות.

האמריקאים תהו על העסקאות בין ישראל וקולומביה לשיפוץ ולרכישת מטוסי קרב. ב-16 בנובמבר 1987 דיווח השגריר כי נפגש עם ה"יועץ בשגרירות ארה"ב בבוגוטה", שהתעניין בנושא התקדמות עסקת הכפירים. ה"יועץ" אמר לשגריר גוטל כי האמריקאים לא התנגדו למכירה, אבל העירו ש"אינם סבורים כי זה סוג הנשק לו זקוקה קולומביה כיום, שכן האיום המידי אינו חיצוני אלא פנימי". בפועל, חיל האוויר של קולומביה עשה במטוסי קרב שימוש "פנימי" תכוף כדי להפציץ את כוחות הגרילה וגם קהילות ואזרחים שהצבא חשד שהם תומכים במורדים. ההפצצות דווחו בתקשורת הקולומביאנית, וגם בדו"ח ועדת האמת יש התייחסות לכך.

בירוקרטיית המוות

גם כוחות הגרילה התחמשו בנשק ישראלי והדבר גרם למדינת ישראל למבוכה. במברק ששלח השגריר ב-24 באוקטובר 1985 הוא דיווח שנשק שבידי הצבא נופל לא פעם לידי כוחות הגרילה ו"באחד המקרים נפל בידי התוקפים שלל שכלל 27 רובי גליל". השגריר גם דיווח על אירוע מביך מבחינת ישראל: לאחר שאנשי ארגון הגרילה 19M ניסו להשתלט על בית המשפט העליון, התברר שחלק מכלי הנשק שנשאו המורדים היו רובי גליל שישראל מכרה בעבר לדיקטטור סומוזה בניקרגואה, והסנדיניסטים שתפסו את השלטון העבירו אותם, ונשק ישראלי נוסף, למורדים בקולומביה.

הגילוי הזה הוביל לפרסומים בעיתונות בקולומביה על כך שישראל תומכת צבאית בכל הצדדים במלחמת האזרחים. ב-29 בספטמבר 1986 נפגש השגריר גוטל עם מנכ"לית משרד החוץ של קולומביה, וזו אמרה לו, לפי דיווח שהעביר שהשגריר לישראל, ש"ידוע לממשלת קולומביה ולכוחות הביטחון שלה שהפרסום על מכירת נשק ישראלי למחתרות בקולומביה איננו נכון".

במקביל לאספקת הנשק, באותן השנים הגיעו משלחות צבאיות מקולומביה לישראל. ב-25 בדצמבר 1986 אישר משרד החוץ למשרד הביטחון להביא לישראל משלחת מבית הספר הגבוה למלחמה הקולומביאני. בתחילת יולי 1987, ביקר שר הביטחון הקולומביאני רפאל סמודיו בישראל, ונפגש, בין היתר, עם שר הביטחון רבין ועם מפקד חיל האוויר.

ב-19 בפברואר 1988 מנהל יחידת אמל"ט בסיב"ט, י' שדות, שלח מברק ליחידת אמ"ן, שבו הודיע כי בתיאום עם נציג סיב"ט בקולומביה עומד להגיע לישראל קורס של גנרלים קולומביאניים מחיל היבשה ומחיל האוויר, המעוניינים לקבל הכשרה בעניין "התמודדותה של ישראל עם בעיית הטרור מבחינה חוקית" ו"נושא הטרור – איום ומענה".

בראש המשלחת עמד האלוף ארמאנדו אריאס קַבְּראלֶס (Armando Arias Cabrales). אותו קבראלס היה אחראי להוצאות להורג ולהעלמת אזרחים כאשר פיקד על כוח הצבאי שפשט על בית המשפט העליון בנובמבר 1985. שנה לאחר האירוע, ב-7 בנובמבר 1986, כתב השגריר גוטל כי "גורלם של 12 עובדי הקפטריה לא נודע עד היום. גוויותיהם לא נמצאו. בני משפחותיהם לא הפסיקו במשך שנה זאת לתבוע חקירה ממלכתית כדי לדעת מה עלה בגורלם". השגריר גוטל הסביר שמאחר שהעובדים אפשרו את כניסת פעילי ארגון הגרילה לבניין, ההשערות הן ש"הם חוסלו על ידי כוחות הביטחון לאחר שנעצרו".

הדבר לא עניין את ישראל, ובמברק של שדות הוא ציטט מדברי קבראלס ולפיהם הביקור בישראל חשוב, "בגלל מערכת היחסים עם ישראל ובגלל הרחבת היחסים הצפויה". 31 שנה מאוחר יותר, בספטמבר 2019, בית המשפט העליון בקולומביה אישר את עונש המאסר של 35 שנה שנגזר על קבראלס באשמת העלמת האזרחים.

מסמכי משרד החוץ מראים שישראל סיפקה ידע ונשק לצבא קולומביה, בזמן שהנציגים שלה בבוגוטה ידעו היטב שהצבא מפעיל ומחמש מיליציות שמחסלות אזרחים ופעילי שמאל, ובמיוחד פעילים במפלגת UP (Unión Patriótica), מפלגה שהקים ארגון FARC כחלק משיחות השלום שהואצו ב-1985. בהקשר זה צריך לומר שגם את ארה"ב, שהתה התומכת הפוליטית והצבאית המרכזית של קולומביה, לא עניינו הרציחות וההעלמה של האזרחים. ב-13 בספטמבר 1984 דיווח השגריר גוטל למשרד החוץ ששגריר ארה"ב בקולומביה אמר לו ששיחות השלום עם ארגוני הגרילה לא יחזיקו מעמד וכי "תקוותם במקרה זה שתינתן יד חופשית לצבא על ידי הדרג הפוליטי לנסות ולחסלם. הצבא יעשה זאת בשמחה. האמריקאים מאמינים שהצבא הקולומביאני מאומן יפה למטרה זו".

ב-1 באפריל 1985 דיווח השגריר כי "ארגון מחתרתי ימני MAS (מוות לחוטפים) הכריז על חזרתו לפעילות. מניחים שהארגון מורכב מאנשי ימין ומקצינים בצבא ובמשטרה, שמטרתם להילחם בארגוני המחתרת בדרכים בלתי חוקיות". שלושה חודשים מאוחר יותר כתב השגריר, שלפי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, קולומביה מנהלת "מלחמה מלוכלכת" שכתוצאה ממנה נרצחו ונעלמו 600 אנשים במחצית הראשונה של 1986. לפי אמנסטי, דיווח השגריר, את מעשי הרצח ביצעו הצבא והמשטרה ו"אקדוחנים הפועלים בשירות שני המוסדות האלה".

ב-13 במאי 1987 דיווח השגריר, כי מנהיג מפלגת UP האשים אנשי צבא ומשטרה בשירות פעיל ומילואים בהשתתפות ברצח של יותר מ-300 פעילי מפלגתו מאז היווסדה, ונקב בשמות של מפקדי חטיבות וגדודים ספציפיים שהשתתפו ברצח. באותו היום דיווח יוסף אוריין מהשגרירות בבוגוטה כי היה ניסיון לרצוח שלושה מפעילי מפלגת ה-UP ובהמשך נרצחה "קטינה שהיתה עדה לניסיון ההתנקשות האמור והיתה עלולה לזהות את הפושעים".

במהלך 1987 המשיך השגריר גוטל לדווח למשרד החוץ על רצח של פרופסורים, סטודנטים ומנהיגי שמאל ממפלגת UP. מאז הקמת המפלגה, כתב השגריר גוטל ב-12 באוקטובר 1987, נרצחו 471 ממנהיגיה, "ביניהם 2 סנאטורים, 2 צירים בבית התחתון, ראשי עיריות ואחרים. הרוצחים לא נתפסו בכל המקרים הנ"ל". "מנהיגי UP", כתב גוטל ב-18 בנובמבר אותה שנה, "מאשימים ברציחות אלו קבוצות ימניות הנהנות מתמיכת כוחות הביטחון ואף דורשים את התפטרותו של שר הביטחון. עיתונאים, מרצים באוניברסיטאות, פעילים למען זכויות האדם, מואשמים בשמאלניות ובתמיכה במחתרות ומאוימים. חלקם אף עזבו את המדינה בגלל איומים אלו, וביניהם מבכירי העיתונאים".

ישראל גם ידעה שכוחות הביטחון שהיא תומכת בהם מעבירים נשק למיליציות של הימין באזורי הכפר. ב-3 באוגוסט 1987 דיווח השגריר שמתנהל בקולומביה ויכוח נוקב בדעת הקהל ומעל דפי העיתונות, "לאחר שנודע על קיום מיליציות כפריות המצוידות בנשק אותו קיבלו מכוחות הביטחון". הממשלה לא הכחישה את הטענות, סיפר גוטל, ושרי הביטחון והמשפטים הקולומביאנים "הצדיקו את ארגון וקיום המליציות הנ"ל בטענה לזכות ההגנה העצמית בפני התקפות של מחתרות ופושעים המאיימים על חייהם, רכושם וכבודם של הכפריים". הנשיא ברקו "פטר את העניין באמירה שמדובר רק בנושא סמנטי".

ישראל היתה מודעת לרצחנות של המיליציות האלה. ב-11 במרץ 1988 דיווח השגריר גוטל דיווח כי מיליציה כפרית רצחה 26 חקלאים שעבדו חוות בננות באורבה. הוא כנראה לא ידע אז שמדובר במיליציה, שנטען בהמשך שחברים בה אומנו על ידי קליין. תיקי משרד החוץ בארכיון המדינה בעניין פרשת קליין עדיין חסויים לציבור.

המסקנה שעולה מהמעורבות הישראלית בקולומביה היא שלשיטת ממשלות ישראל, כל עוד אזרחים נרצחים ברחבי העולם באמצעות נשק וידע צבאי שיוצאו עם רישיון ותחת הפיקוח של משרד הביטחון, הדבר לגיטימי. אבל אם איש צבא לשעבר מבצע ללא רישיון את אותם הדברים שישראלים אחרים מבצעים ברישיון ממשרד הביטחון, אז מדובר בדבר חמור שראוי לגינוי.

אולם סביר להניח שאת משפחות הקורבנות בקולומביה מעולם לא עניינה "בירוקרטיית המוות" הישראלית. לא ממש חשוב להן אם מי שסיפק את הנשק והידע, שבאמצעותם נרצחו או נעלמו יקיריהם, פעל ברישיון או לא, ואם הנשק הועבר ישירות מישראל למיליציה או בעקיפין דרך כוחות הביטחון, שהעבירו אותו הלאה למיליציה.

באופן דומה, בעסקה שתיווך בה ראש השב"כ הדרום סודני, תוך עקיפת המנגנונים הפורמליים בדרום סודן לרכישת נשק, רכשה ממשלת דרום סודן בקיץ 2013 מישראל רובי גליל אייס, שהועברו הלאה למיליציה של הממשלה, הקרויה "Mathiang Anyoor", והתאמנה בחווה הפרטית של הרודן הדרום סודני, סלבה קייר. הרובים שימשו את המיליציה לטבח בבני שבט הנואר בדצמבר 2013 בבירה ג'ובה ובסביבתה, טבח שסימן את פרוץ מלחמת האזרחים בדרום סודן.

מדינת ישראל מעולם לא נתנה ודין וחשבון על מעורבותה בזוועות במלחמת האזרחים בקולומביה, ובאמצעות פרשת קליין הצליחה להרחיק את עצמה בתודעה הציבורית מהמלחמה. השיטה הזו עובדת לה גם בדרום סודן, ומאפשרת לה להיות מעורבת בזוועות גם במדינות אחרות.