newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חדשות 2 שוב משקרים בדיווח על רצח נער פלסטיני

מהר מדי ובקלות רבה מדי אימצו בחלקים מהתקשורת את השמועות שמוחמד אבי ח'דיר נרצח על ידי בני משפחתו. בערוץ 2 לקחו את הקו הזה צעד אחד קדימה לפרסום עובדות לא נכונות. וגם: האם המשטרה עמדה מאחורי הפרסומים?

מאת:

קודם כל העובדות: ביום רביעי ה-2 ביולי נחטף מוחמד אבו ח'דיר, בן 16, לא רחוק מביתו בשועפאט, בסביבות השעה ארבע בוקר. גופתו נמצאה שעה וחצי לאחר מכן. הוא עונה, הוכרח לשתות דלק, ואז הרוצחים שרפו אותו בעודו בחיים.

ב-7:18 בבוקר הרצח, פחות משעתיים מזמן מציאת הגופה, כשאין עוד אפילו זיהוי, "מעריב" מפרסם שנבדק חשד כי הרצח בוצע "על רקע חילול כבוד המשפחה". "נענע10" מפרסם מבזק דומה ב8:07. מקור אמין סיפר כי המשטרה היא זאת שהפיצה את הדיווח וטרחה להוסיף כי עצרו כבר ארבעה מבני המשפחה. היא טרחה להוסיף שאסור להם לכתוב על המניע של כבוד המשפחה כי מדובר בקטין ואף הזהירה אותם. שזה כמובן כמו לתת לפירומנים גפרורים ואז לומר להם לא לשחק איתם כי זה מסוכן.

רצח על רקע כבוד המשפחה הוא שם קוד לרצח נשים, גברים לא נרצחים על הרקע הזה. מיותר לציין כי המשטרה לעולם לא הייתה מרשה לעצמה להפיץ טענה דומה אם היה מדובר בנרצח יהודי. אז כמו עכשיו, אין שום ראיות לכך.

מטרת המשטרה הייתה כנראה להשתמש בגזענות והבורות של התקשורת ושל קוראיה בכדי להתחיל בחרושת שמועות שיסיטו את תשומת הלב ממה שהוא בסבירות גבוהה לינץ' אכזרי של גזענים מהימין. זה כמובן עבד, אמצעי התקשורות ציטטו בהרחבה את הסברה וברשתות החברתיות הסיקו מכך (כצפוי) שהנרצח היה הומוסקסואל והגיבו בהומופוביה הצפוייה.

מאז לא ניתן למצוא ידיעה ברשת בנושא שבה הסברה חסרת הבסיס לא מצוטטת בהרחבה.

תגובות הומופוביות לרצח

תגובות הומופוביות לרצח

בשידור "חדשות 2" ביום הרצח דיווח משה נוסבאום כי משפחתו של הנרצח התלוננה על החטיפה של האח הצעיר יומיים קודם לכן. הוא חוזר על עצמו בסיכום הדיווח כדי שיהיה ברור מה כוונתו "להזכירך אורן אנו מדברים על אחיו בן ה-9 של הנער מוחמד אבו ח'דיר". אתר חדשות של המתנחלים "ערוץ 7" אף כינה את הדיווח "ההוכחה של נוסבוים: רוצחי הנער הערבי – ערבים". מטרת הדיווח היתה לתת משנה תוקף לשמועות כאילו הרצח לא בוצע על רקע לאומני.

הדיווח הזה הוא שקר. שוב ניסו בערוץ, כמו במקרה הרצח הכפול לכאורה בבתוניא, לטשטש את העובדות על רצח של פלסטינים ולטעון כי לא בישראלים האשמה. האמת היא כי בליל שני, קצת יותר מ-24 שעות לפני הרצח, אכן בוצע ניסיון חטיפה דומה בשכונה שרק בנס לא הסתיים ברצח. למרות שהמשטרה נקראה לאזור היא לא טרחה אפילו לבקש את מצלמות האבטחה אשר תיעדו אותו.

> אותה האש שרפה את מוחמד אבו ח'דיר ואת משה סילמן

כעת המשטרה חושדת כי מדובר באותו רכב ששימש למחרת ברצח אבו-ח'דיר. שמו של קורבן ניסיון החטיפה הוא מוסא ז'לום, בן 7. הוא לא שייך לאותה משפחה, גם לא לאותה משפחה מורחבת, ולכן מן הסתם הם לא חולקים שם משפחה. מה שבדיקה פשוטה היתה מראה, כמו שאכן עשו למשל ב"המקום הכי חם בגיהנום" וטרחו לראיין את המשפחה.

הבדיקה כה פשוטה, עד שאי אפשר לשלול את הסברה כי נוסבאום לא רק שיקר, אלא גם עשה זאת ביודעין ואולי אף בשליחות המשטרה, שלא הפסיקה מאותו בוקר להפיץ את השמועות הללו. ברור גם שלעולם נוסבאום לא היה מרשה לעצמו לדווח על ניסיון חטיפה דומה אם הנרצח היה יהודי בלי לבצע בדיקה בסיסית.

עצובה מכך היא העבודה העיתונאית האומללה שלו במקרה הזה. הרי השאלה הראשונה שהיה צריך לשאול היא האם יש קשר בין המקרים? האם זהו שוב מחדל עצום של המשטרה שהתעלמה מניסיון החטיפה? איך יכול להיות שגם ללא קשר לנסיון החטיפה המשטרה לא פרסה כוחות גדולים בשכונות הערביות, בטח בשעות הללו בהם יוצאים בשכונה לתפילו הרמאדן, כאשר הרשת מוצפת באיומי רצח מפורשים של גזעני הימין וכאשר אלה כבר ביצעו מספר תקיפות? אלה כמובן תהיות. חובת ההסבר על הדיווח המוזר היא על נוסבאום.

נשאלת השאלה למה המשטרה הפיצה את השמועות נטולות הבסיס, האם פשוט רצתה בכך להרוויח כמה ימים של שקט? האם זה פשוט זול כי מדובר בערבי והשר לביטחון פנים לעולם לא יאלץ להתנצל על כך בניגוד למקרה שלי דדון למשל? בשעות אלו, כשהאמת המחרידה מתפרסמת, ומתברר שככל הנראה פעילי ימין קיצוני הם הרוצחים, ראוי ששאלה זו תבדק לעומק.

למגיבים באתרי החדשות, אגב, זה לא ממש משנה. הם מיהרו לחגוג בדרכם בקודש.

> למה ערוץ 2 לא רואה את סבלם של ילדים פלסטינים?

חגיגות על הלינץ' בנער

חגיגות על הלינץ' בנער

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf