הממשלה לא מבינה דבר פשוט: מניעת רעב זו אחריות שלה
בעוד חוסר הביטחון התזונתי מתרחב, ממשלות ישראל התנהגו כאילו זו לא הבעיה שלהן: אין יעדים, אין מידע עדכני, ורוב המימון למלחמה בעוני מגיע מתורמים, לא מהממשלה. הגיע הזמן לשנות כיוון
95 אחוז ממימון המאבק בחוסר ביטחון תזונתי מגיע מתורמים ומארגונים אזרחיים. סועד בבית תמחוי (צילום: פלאש 90)
הזכות למזון מוגדרת בעשורים האחרונים כזכות אדם בסיסית. "ביטחון תזונתי" הוא מושג שמשמעותו גישה סדירה למזון בריא ומספק, הנחוץ לחיים פעילים ובריאים. שלילתו היא המושג "אי-ביטחון תזונתי", המתאר היעדר גישה סדירה למזון ראוי.
טרום עידן הקורונה, המושג רווח בעיקר בקרב חוקרים ואנשי מקצוע. היום הוא נכנס למרחב השיח הציבורי. אולם השיח הציבורי על אי-ביטחון תזונתי מתמקד בעיקרו בשני ממדים: יוקר המחיה, שמעניין בעיקר את צרכני המעמד הבינוני, ואיכות ובריאות המזון, שמעניין במיוחד את א.נשי מערכת הבריאות והאקדמיה. הממד השלישי, הממוקד בעוני, לא זוכה להתייחסות ציבורית מספקת.
סקר חלקי שפרסם המוסד לביטוח לאומי בדצמבר 2021 מגלה ש-522 אלף משפחות (16.2% מהמשפחות בישראל) חיות בתנאי אי-ביטחון תזונתי, מהן 265 אלף משפחות (8.2% מכלל המשפחות) בתנאי אי-ביטחון תזונתי חריף, כלומר רעב. דו"ח אי-הביטחון התזונתי של "לתת" לשנת 2022, הממוקד בצרכי המשפחות, מעריך שהמספר גבוה יותר: 680,475 משפחות חיות בחוסר ביטחון תזונתי, לפי לתת.
מחקר, שערך מרכז טאוב ב-2017, העריך שהעלות החודשית של סל המזון הבסיסי הממוצע למבוגר הוא 844 שקל, ולילד – 737 שקל. באופן לא מפתיע, התברר שבשני העשירונים התחתונים של ההכנסה המשפחתית "רכישת הסל הבריא אינה אפשרות זמינה במגבלות הכנסת משק הבית… נתונים של ששת העשירונים התחתונים מעידים על הוצאת חֶסֶר ביחס לנדרש למימון סל מזון בריא".
ביוני 2021 פרסם משרד הבריאות את קשת המזון החדשה, ואת "ההמלצות התזונתיות החדשות" שלו. א.נשי ארגון לתת הלכו לרשתות ורכשו את סל המזון המומלץ וגילו כי משפחה בת חמש נפשות – זוג הורים ושלושה ילדים בגילאי 6, 9, ו־12 – צריכה להוציא 3,186 שקל בחודש כדי לרכוש סל מזון בריא בסיסי. לשם השוואה, לפי סקר הוצאות והכנסות של הלמ"ס מ-2018, 40 אחוז מאוכלוסיית ישראל מוציאה בממוצע כ-2,100 שקל לחודש על מזון. הרבה פחות מסל המזון הבריא הנדרש, לפי משרד הבריאות.
אולם למרות השכיחות של אי-הביטחון התזונתי, הנושא לא זכה להתייחסות פוליטית. גם הממשלה וגם הכנסת לא השקיעו את הזמן והמשאבים הדרושים לצמצומו, לא נקבעו יעדים להפחתתו, ובתי המשפט לא נענו לעתירות בנושא.
כאשר אין יעדים להפחתת אי הביטחון התזונתי, אין גם תקציב מתאים. יש תקציב הומניטרי קטן, לנושא לא הוקדשו כמעט סקרים, מחקרים ותחזיות, והתחום נשאר במסגרת יודעי ח"ן וחוקרים מועטים. רק מעטים מקובעי המדיניות התייחסו לאוכלוסיות הפגיעות ביותר – מבקשי מקלט, חרדים, ערבים ועובדי קבלן – והשיח הציבורי התעלם מהם. אם "בניכוי הערבים והחרדים מצבנו מצוין", כפי שטען בזמנו ראש הממשלה בנימין נתניהו, אין גם צורך בדיון על איכות חייהם.
לא מספק את הנתונים בזמן. הביטוח הלאומי (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)
הקורונה החריפה את המצב
מגפת הקורונה, הסגרים והתרחבות האבטלה גרמו להגדלת מספר העניים ולהגדלת מספר האזרחים שחיים בתנאי אי ביטחון תזונתי. לעניים "הישנים" נוספו מאות אלפי עניים "חדשים", שרובם לא השתייכו לקבוצות העוני הקלאסיות.
סקר שפרסם המוסד לביטוח הלאומי בדצמבר 2021 על ממדי העוני והאי-שוויון בהכנסות 2020 גילה, שתחולת העוני עלתה ל-22.7 אחוז בכלל האוכלוסייה, ול-31.2 אחוז אצל ילדים. "ממדי העוני ב-2021 עלו על אלה שהיו ב-2019, טרם פרוץ המשבר", נאמר בסקר.
הנתונים החלקיים של המוסד לביטוח לאומי, שפורסמו אחרי דחיות אין ספור, סיפקו תמונה על חוסר הביטחון התזונתי ב-2021. על פי הסקר, ב-2021 1,641,000 אזרחים בישראל התקיימו בתנאים של חוסר ביטחון תזונתי, לעומת 1,593,000 ב-2016. מהם 821,000 חיו בתנאי רעב, ירידה קלה מ-832,000 רעבים ב-2016. מספר הילדים במחסור תזונתי עלה ל-665,000 ילדים בשנת 2021, לעומת כ-638,000 ב-2016.
הנתונים המלאים מראים ירידה באחוז המשפחות שסובלות מאי-ביטחון תזונתי בחברה היהודית (מ-13.7% ל-11.1%) ועלייה באחוז המשפחות שסובלות בחברה הערבית (מ-42.4% ל-43.3%). אלה רק נתונים חלקיים. המוסד עדיין לא פרסם דוח מלא ומפורט.
מאז אמצע שנות השמונים, לכל הפחות, הממשלות בישראל מקדמות תפיסות נאו-ליברליות. עבור ראשי הממשלה והשרים, רעב הוא הבעיה של הרעבים ולא של הממשלה. הממשלות השונות לא העלו את קצבת הבטחת הכנסה או מימנו באופן ראוי חלוקת מזון שיטתית לכלל המשפחות בחוסר ביטחון תזונתי.
משאירים הכול ליוזמה הפרטית
את ההוכחה לכך אפשר למצוא בתקציבים. תקציבי הביטחון התזונתי של משרד הרווחה מונים חמישה מוקדים (כספי "קמחא ד'פסחא", חג נוסף, סלי מזון, הזנה ועמותות גג). בשנת 2015 עמד התקציב על 41,585,080 שקל. משנת 2016 נוסף תקציב בן 20 מיליון שקל למימון "המיזם לביטחון תזונתי", אך במקביל שאר התקציבים קוצצו. וכך, למרות התוספת, בשנים 2016 עד 2019 עמד ממוצע התקציב המוקדש לנושא על כ-46 מיליון שקל בלבד. לכך יש להוסיף את תקציבי תוכניות "ארוחות חמות" לתלמידי בית הספר היסודיים שבתקציב משרד החינוך.
העמותות תופסות את מקום המדינה. פעילים ממיינים מזון לקראת חלוקה לנזקקים בירושלים (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)
המיזם לביטחון תזונתי היה אמור להבטיח תמיכה בביטחון התזונתי של כ-10,800 משפחות, מתוך ה-252,000 משפחות באי-ביטחון תזונתי חריף, לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי ב-2016. הוא תוקצב ב-60 מיליון שקל לשנה בלבד, מתוכם 20 מיליון מידי הממשלה, חמישה מיליון מידי הרשויות המקומיות ו-35 מיליון מתרומות.
נכון לאוקטובר 2022, כ-219,000 משפחות עומדות בקריטריונים של זכאות לסיוע של המיזם. כ-28,000 משפחות זוכות לתמיכה, ומשרד הרווחה מעוניין לעלות את מספרם ל-30,000 משפחות. רוב 190,000 המשפחות האחרות ממשיכות לחיות באי-ביטחון תזונתי.
להבדיל מממשלות קודמות שלא ספרו את חסרי הביטחון התזונתי, "ממשלת השינוי" החלה בשנה האחרונה לטפל בנושא. בתקציב 2022, לראשונה, הוקצו 46 מיליון שקל לביטחון תזונתי בבסיס התקציב, ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים הצליח להבטיח עוד 100 מיליון שקל שלא בבסיס התקציב.
אולם גם בשנה זו היו אלה בעיקר ארגוני החברה האזרחית, שנאבקו ברעב ובחוסר הביטחון התזונתי. פרופ' אהרון טרואן, שבחן את נתוני רשם העמותות, מצא ש-1,745 ארגונים עוסקים במזון – 189 כעיסוק מרכזי ו-1,556 כעיסוק משני. לפי הערכתו, תקציבם הוא יותר משני מיליארד שקלים.
הגדולים שבהם, שתקציבם גדול מתקציב הממשלה לביטחון תזונתי בשנת 2021-2022, הם אשל ירושלים (יותר מ-195 מיליון, מהם כ-85 מיליון תמיכות והקצבות המדינה), לתת (יותר מ-174 מיליון, מהם כ-5.7 מיליון תמיכות), לקט (כ-168 מיליון, מהם כ-0.4 מיליון תמיכות), ופתחון לב (יותר מ-81 מיליון, מהם יותר מ-12 מיליון תמיכות).
הארגונים האלה פועלים לצד ארגונים התומכים בתזונת נזקקים אך גם בצרכים אחרים, כמו יד אליעזר (יותר מ-332 מיליון, מהם יותר מ-17 מיליון תמיכות והקצבות), יד עזרא ושולמית (יותר מ-118 מיליון, מהם יותר מ-3.7 מיליון תמיכות), חסדי נעמי (יותר מ-70 מיליון, מהם קרוב ל-2 מיליון תמיכות) ושאר ארגוני חלוקת המזון.
התחיל לחולל שינוי. שר הרווחה מאיר כהן (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)
אמריקה הקפיטליסטית דואגת יותר לרעבים
היחס הזה בין תרומות ובין תקציב ציבורי הוא יוצא דופן, אפילו ביחס למדינות קפיטליסטיות כמו ארה"ב. נתוני התקציב הפדרלי בארה"ב בשנת 2019 מראים, שתקציב תוכנית הסיוע של התזונה משלימה (Supplemental Nutrition Assistance Program, ובקיצור SNAP) עמד על 68 מיליארד דולר והגיש תמיכה ל-38 מיליון אמריקאים, כ-12% מתושבי ארה"ב. כלומר 1 מכל 9 אזרחים אמריקאים זכה לתמיכת הממשלה בביטחונו התזונתי.
בעקבות הקורונה, ב-2021 עלה התקציב ל-111 מיליארד דולר שתמכו ב-41 מיליון אמריקאים. לפי הערכות, סך התמיכה בנזקקים מבחינה תזונתית עמד בארה"ב על 5 מיליארד דולר ב-2019: הממשל מימן 93 אחוז מהסכום הזה, ואילו הפילנתרופיה וארגוני החברה האזרחית מימנו כשבעה אחוז ממנו.
המצב בישראל הוא תמונת מראה למה שקורה בארה"ב: פחות מחמישה אחוזים ממומנים על ידי המדינה, וכ-95 אחוז על ידי נדבנים, קרנות וארגוני חברה אזרחית.
מגפת הקורונה הביאה לדלדול משאביהן של עמותות חלוקת המזון. צמצום הפעילות שלהן ושל רבים מארגוני החברה האזרחית, בצד הרחבה דרמטית של העוני, מבטיחים שללא התערבות ממשלתית רחבה, נראה עלייה דרמטית נוספת של אי-ביטחון תזונתי בשנה הקרובה.
כדי לתכנן פעילות, לתקצב תחום או לקבוע מדיניות, נדרש מידע עדכני. אבל המידע הדרוש בנושא זה חסר ולא מעודכן. שני הגופים שאמורים לספק מידע– הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) ומחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי – מספקים מידע, שרלוונטי אולי להיסטוריונים, לא למקבלת החלטות. רק בסוף דצמבר 2021, זמן רב אחרי שהדיונים על התקציב הסתיימו, פרסם המוסד לביטוח לאומי נתונים חלקיים בנושא ביטחון תזונתי. המידע שהיה בידי מקבלי ההחלטות בדיוני התקציב לשנת 2022 התבסס על נתוני 2016.
המוסד השלישי, שהיה אמור לדאוג לסוגיית הביטחון התזונתי, המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, התקיים שנים רק על הנייר. השנה, שר הרווחה, מאיר כהן, הקים אותה מחדש והעמיד בראשה את פרופ' רוני סטריאר, ובימים אלו המועצה מאוישת מחדש.
אחד מכל תשעה אמריקאים מקבל סיוע במזון מהמדינה. חסר בית בניו יורק (צילום: קרלן מסקולו CC BY-NC-ND 2.0)
לפי החוק, המועצה אמורה להגיש אחת לשנה דו"ח לשר ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. הממשלה אמורה לקיים דיון בדו"ח הזה במסגרת דיוני התקציב, להתייעץ עם המועצה ולתקצב אותה. אולם עד השנה האחרונה, המועצה לא תוקצבה. האתר ודף הפייסבוק שלה מעודכנים ל-2014.
כדי שדיוני תקציב המדינה בנושא הביטחון התזונתי יתבצעו באופן שקבע החוק, צריכים חברי וחברות הכנסת והציבור הישראלי לקבל את המידע העדכני מהמוסד לביטוח לאומי ומהלמ"ס, וכן לקבל המלצות ממועצה מאוישת ומתפקדת לביטחון תזונתי. כרגע זה לא קורה.
אינני יודע מי ייבחר להקים ממשלה ב-1 בנובמבר, ואם השינויים החיוביים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים ישרדו את הבחירות. אבל מה שברור הוא שהגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות על המאבק בעוני ובחוסר הביטחון התזונתי, תתכנן תוכניות ותקבע יעדים. הגיע הזמן שתקצה תקציבים משמעותיים לקידום הביטחון התזונתי ותפסיק להישען על מימון המאבק ברעב על ידי נדבנים, קרנות וארגונים.
הזכות למזון היא זכות אדם בסיסית, והביטחון התזונתי של האזרחים הוא באחריות הממשלה ולא באחריות קרנות ונדיבי העולם. ממשלות ישראל חייבות להפנים שהן שאחראיות לכך שברגע זה ילד אחד משלושה חסר ביטחון תזונתי.
ד"ר ישי מנוחין הוא פעיל זכויות אדם ומנהל התוכנית בישראל של מזון – תגובה יהודית לרעב. גילוי נאות: ארגון מזון נמנה על התורמים לאתר שיחה מקומית
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
