newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההסכם עם רע"מ מעורר תקוות בנגב: "כל שינוי יהיה טוב"

ההסכם הקואליציוני עם רע"מ כולל סעיפים שמבטיחים להכיר בישובים לא מוכרים ולמנוע הריסות. לצד הרבה סקפטיות ותחושת בגידה, יש גם אופטימיות: "המצב כל כך רע, שכל התקדמות הכי קלה תעזור", אומרים שם

מאת:

במפלגת רע"מ טוענים כי ההסכם שמכניס אותם לממשלת השינוי בראשות נפתלי בנט מבטיח לשפר את חייה של החברה הערבית בישראל, בעיקר בנגב. בין השאר, נאמר בהסכם הקואליציוני כי ישונו חלק מתקנות חוק קמיניץ – שמחמיר ענישה על עבירות בנייה ופוגע בעיקר בחברה הערבית.

הישוב הוכר לפני עשור, עד היום עוד אין תשתיות. הכפר ביר הדאג' בנגב (צילום: אקטיבסטילס)

הישוב הוכר לפני עשור, עד היום עוד אין תשתיות. הכפר ביר הדאג' בנגב (צילום: אקטיבסטילס)

עוד סעיף בהסכם קובע כי תוך 45 יום יוכרו שלושה כפרים לא מוכרים בנגב – עבדה, ח'ושם זנא ורח'מה. תהליך ההכרה בכפרים האלה כבר התחיל, אך ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עצר אותו בחודשים האחרונים. עוד הוסכם כי תמונה ועדה שתבחן את מצבם של שאר הכפרים הלא מוכרים ואת שיפור תנאי החיים בנגב בתחומים רבים.

בעקבות ההסכם, והקמפיין הנמרץ שניהלה רע"מ בנגב בבחירות האחרונות, תושבים רבים בכפרים הלא מוכרים ממתינים בקוצר רוח להקמת הממשלה, ותולים בה תקוות גדולות. אך לצד הקולות האלה, יש מי שמזהירים מפני תליית תקוות בממשלה, שעלולה להיות לא פחות ימנית מקודמותיה.

ויש לכך גם סימנים מקדימים. ראש הממשלה המיועד, נפתלי בנט, אמר בראיון לערוץ 12 כי צריך "להחזיר את המשילות". בנט דיבר על הצורך "לרכז אותם (את הבדואים; ב"ז) ביישובים", שכן כיום "(הם) פזורים באלפי אלפי אלפי פחונים פה ושם". לדבריו, הריכוז ביישובים "טוב לבדואים ולמדינה".

האמירות האלה על "ריכוז" הבדואים, לצד האמירה של בנט כי הוא "לא מכר את הנגב לערבים" והעובדה שחוק קמיניץ לא יבוטל לגמרי בסופו של דבר, מעוררות חששות שהשינוי שתביא עמה הממשלה החדשה לא יהיה לטובה.

פעילים בנגב מציינים גם שההכרה המובטחת בשלושת הכפרים עלולה להיות בעייתית. כך לדוגמה, התוכנית הקיימת להכרה בכפר עבדה עלולה להיות כרוכה בפינוי שלושה כפרים קטנים – סהל אל-בגאר, ואדי אלריחה, ואל אפדאי (נחל חווה) – והעברת תושביהם לעבדה. הכפרים המקוריים, על פי התוכנית הזו, אמורים להפוך למקומות שמותר לארח בהם תיירים, אבל לא לחיות בהם.

הפעילים גם מזכירים כי עצם ההכרה בכפרים לא בהכרח תשנה את המצב בהם. כך לדוגמה, המדינה הכירה בכפר ביר הדאג' ב-2003, ובכפר אל-פרעאה ב-2008, אבל עד היום אין בכפרים האלה תשתיות בסיסיות כגון חשמל, מים ותכנון.

למרות זאת, "מי שגר בכפרים שלנו יודע עד כמה אנחנו מחכים לכל הזדמנות לשפר את התנאים", אמרה ל"שיחה מקומית" גאליה אבו כף, תושבת כפר אום בטין, שהוכר לפני 16 שנה אך עדיין חסרים בו שירותים בסיסיים ביותר. אבו כף היא מנהלת המחלקה לפיתוח כלכלי בארגון ינאביע, שפועל בנגב לפיתוח החברה הערבית.

לדבריה, "אנו דורשים שיספקו לנו שירותים בסיסיים. בכפרים הלא מוכרים אין חשמל, מים, אינטרנט או כל דבר אחר, ואפילו בכמה כפרים מוכרים חסרים רוב השירותים הבסיסיים הללו. אנחנו מדברים על כפרים שבקטן ביותר שבהם מתגוררים לפחות 500 איש, ובגדולים יש כמה אלפי תושבים.

"אם חקלאי יהודי מקים חוות בודדים קטנה בנגב, יספקו לו חשמל ומים באותו יום. אנו סובלים מתנאים שגם במדינות עולם שלישי לא סובלים מהם. בירדן לכל בית מגיעים קווי חשמל ומים, בעוד שבכפר כמו הכפר שלי, אום בטין, שהוכר לפני שנים, רק בית הספר מחובר לחשמל, אין אינטרנט, קווי המים הם פרימיטיביים ואין תשתיות ביוב. בתקופת הקורונה ילדינו לא למדו בכלל כי אין רשת".

אבו כף אומרת: "אנחנו יודעים שבראש הממשלה הזו אמור לעמוד נפתלי בנט, איש הימין, ואנחנו מכירים את הימין היטב. אבל האמת היא שגם ממשלות שמאל הנציחו את הגזענות הזו נגדנו במשך שנים. היום אנו בקשר עם ח"כ סעיד אל-חרומי (איש רע"מ; ב"ז), ואנחנו יודעים שברע"מ ימשיכו לטפל בעניינים שלנו הודות לכך שהם יהיו נוכחים בממשלה הזו. אנו סומכים על כוונותיהם הכנות. כל הישג שיושג הוא דבר טוב, טוב יותר מהמציאות הקיימת והקשה שממנה אנו סובלים".

"ההכרה בכפרים היא האינטרס של כולם"

ד"ר קייד אל-עות'מין חבר הוועדה המקומית בכפר הלא מוכר ח'אשם זנא, העובד כרופא בבית החולים סורוקה בבאר שבע, תולה גם הוא תקוות בממשלה החדשה. לדבריו, "האמת היא שהמצב הנוכחי הוא המצב הגרוע ביותר האפשרי, ולכן כל שינוי יהיה טוב, גם אם הוא לא מספיק.

"כל הצדדים שעוקבים אחר הנושא הבינו שאין אפשרות להרחיק אותנו מהכפרים שלנו. הפתרון הוא רק הכרה בכפרים. אם היו מסתמכים רק על שיקולים מקצועיים, היו מכירים בכל הכפרים כבר לפני שנים. אבל הקריטריונים הם פוליטיים וגזעניים בלבד.

"אנו אופטימים לגבי הממשלה החדשה. אופטימיות זהירה, מכיוון שאנו יודעים שיש בה מרכיבים ימניים קיצוניים. אך מי שסובל ממחסור בשירותים או מחוסר שירותים מוחלט, כל התקדמות קלה מועילה לו ומשפרת את חייו. הכפרים הלא מוכרים סובלים כבר יותר מ-70 שנה מהתנאים הגרועים ביותר.

"בנוסף לכפרים אלה, גם היישובים שכבר הכירו בהם סובלים עדיין ממחסור בשירותים בסיסיים. אפילו ערים כמו רהט, כסייפה ויישובים מוכרים אחרים סובלים ממחסור בשירותים, תכנון ואפשרויות מחיה. רמת ההשכלה בנגב נמצאת בתחתית הטבלה ברמה הארצית, שיעורי ההצלחה בבגרות נמוכים, אין ביטחון אישי וגם האבטלה גבוהה מאוד. כל הנסיבות הללו גורמות לנו לדבוק בכל הזדמנות לשיפור. כל דבר טוב יותר מכלום.

"גם רע"מ לא השיגה את כל הדרישות שלה. די בכך שהיא העמידה את נושא הנגב על סדר היום. זה בהחלט ישפר את התנאים. אנחנו נשארים בנגב, לא נפסיק לדרוש את זכויותינו, ואין לנו אפשרות לוותר".

לא בטוח שההסכמים אכן יביאו להכרה. יו"ר רע"מ, מנסור עבאס (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

לא בטוח שההסכמים אכן יביאו להכרה. יו"ר רע"מ, מנסור עבאס (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

אל-עות'מין אומר כי "המטרה היא להכיר בכפרים נוספים, אך אסור לחזור על טעויות קודמות, אז הכירו בכפרים מבלי להתעקש על תוכניות לספק להם שירותים ותכנון, שמתאימים לתושבים בהתאם למורשתם ותרבותם.

"הזיזו אותנו בכוח לפני 70 שנה, והם צריכים לשנות את החוק כדי להכיל אותנו שוב. אנחנו לא רוצים לפעול מחוץ לחוק. אנחנו לא רוצים לבנות בלי היתר, ואנחנו לא רוצים ללכת ברחובות באופן לא חוקי. אנחנו רוצים שירותים ותנאים נורמליים ותקינים".

חליל אל-עמור, מהכפר הלא מוכר אל-סורה, לשעבר מורה בבית ספר והיום מדריך טיולים וחבר המועצה האזורית של הכפרים הלא מוכרים, אומר: "על המדינה להבין שהכרה בכפרי הנגב היא אינטרס של כולם. אנחנו מקווים לטוב ביותר מההסכם עם רע"מ. ההסכם מחייב הכרה בשלושה כפרים, שכבר מתנהל תהליך להכרה בהם אך הוא לא הגיע לסופו. העובדה שניתן פרק זמן של 45 יום להכרה יאיץ את קצב העבודה.

"אנחנו יודעים שלא כל הכפרים יוכרו ולא כל הבעיות שלנו ייפתרו באופן מיידי, אבל בעבר ראינו שברגע שתהליך ההכרה מתחיל, הדברים מתקדמים. עכשיו אנחנו רוצים לפעול לכך שיותר כפרים יוכרו. זה מה שאנחנו רוצים ומצפים מהממשלה החדשה".

"רע"מ איבדו את הדרך"

לעומת האמירות החיוביות האלה, נשמעים בנגב גם קולות שמתנגדים להסכם שחתמה רע"מ. אנאס אבו דעבס, פעיל חברתי מרהט, כתב לדוגמה בדף הפייסבוק שלו שהוא מבין את תושבי הכפרים הלא מוכרים החושבים שההסכם עם בנט ויאיר לפיד יביא להקלה.

"אני מבין את האמא שמפחדת שביתה ייהרס או הצעיר שהפך משותק אחרי שנורה על ידי פושעים ולא יכול לצאת החוצה כי אין רחוב בכפר", כתב אבו דעבס. "כולם משלמים מדי יום את מחיר המדיניות המדכאת והגזענית של המדינה זו".

למרות זאת, אבו דעבס מתנגד להסכם. "לא ניתן לקנות את כבודנו ואת הרגש הלאומי שלנו עם תקציב כאן או הפחתה בחומרת הגזענות והפשיזם שם", הוא כותב. "וזאת במקרה שהרמאי ומנהיג המתנחלים שהתפאר ברצח ערבים (הכוונה לבנט; ב"ז) ימלא את ההתחייבות שלו להסכמים". דעבס מסתייג מלתאר את מה שעשו רע"מ כ"בגידה", אבל טוען שהם "איבדו את הדרך".

יו"ר מפלגת ימינה, נפתלי בנט, מגיע לבית הנשיא ב-5 במאי 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

הצהרות ימניות וגזעניות. יו"ר מפלגת ימינה וראש הממשלה המיועד, נפתלי בנט (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

הכניסה של רע"מ לממשלה, כתב אבו דעבס, "היא סטייה חסרת תקדים מהקו הלאומי הכולל", ולא מוצדק לשווק אותו כמקור "לגאווה ולחגיגה" הודות להישגים שהושגו בו כביכול. "הכניסה לקואליציה השלטונית היא טעות שנשלם עליה באופן פנימי וחיצוני לאורך זמן רב, אפילו אם נקבל טריליונים ולא רק מיליארדים, כי יש דברים שלא ניתן לקנות… ההתרברבות הזו ב'הישגים', שטרם הושגו בפועל, תוביל אותנו ל'תמחור'. זה יום חשוך שמעמיק את הפיצול שלנו. לא ביקשנו להיום קבצנים, אלא להתאחד".

נותר רק לחכות ולראות אם הממשלה החדשה תממש את תקוותיהם של תושבי הכפרים הלא מוכרים ותושבי הנגב, ולו באופן חלקי בלבד; ואם רע"מ תצליח לעמוד בהבטחותיה, או שהתושבים הבדואים יתאכזבו בסופו של דבר, ובישראל תמשול ממשלה ימנית וגזענית יותר, אם נסתמך על ההצהרות הנוכחיות של מי שיעמוד בראשה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf