המסר להנהגה הערבית: מילה אחת יותר מדי תוביל לשנים בכלא
חקירתו של מוחמד ברכה והדיונים בנוגע לגזרי הדין שמבקשת המדינה להטיל על רג'א אגבאריה והשייח' כמאל ח'טיב מעידים כי רדיפת ההנהגה הפלסטינית בישראל עולה מדרגה. נוסף לאכיפה בררנית בוטה, נראה כי המטרה היא לקבוע מדיניות של החמרת רף הענישה גם בתיקים עתידיים
ניסיון להכפיף בדיעבד אירועים מהעבר למדיניות ענישה שהתעצבה במציאות פוליטית וביטחונית מאוחרת יותר. רג'א אגבאריה בבית המשפט (צילום: באדיבות המצולם)
כשיו"ר ועדת המעקב העליונה לשעבר, מוחמד ברכה, יצא מתחנת המשטרה באריאל לאחר שעות של חקירה, השאלה העיקרית שהתעוררה בחברה הערבית לא היתה מדוע זומן לחקירה, אלא מדוע דווקא עכשיו. זאת משום שבמוקד החקירה לא עמדה התבטאות שהשמיע ברכה לאחרונה, ואף לא דברים שאמר אחרי 7 באוקטובר ובעקבות המלחמה בעזה, אלא נאום שנשא ברמאללה ב-2022.
שאלה דומה עולה גם ביחס לשני דיונים שצפויים להתקיים בקרוב בבתי משפט בישראל. ב-7 ביולי צפוי בית משפט השלום בחיפה לדון בבקשת הפרקליטות לגזור על רג'א אגבאריה, ממנהיגי תנועת בני הכפר, עונש של 18 עד 40 חודשי מאסר בגין עשרה פוסטים שפרסם בשנים 2017–2018. שבוע לאחר מכן צפוי בית משפט השלום בנצרת להכריע בעניינו של סגן יו"ר התנועה האסלאמית (הפלג הצפוני) לשעבר, השייח' כמאל ח'טיב, לאחר שהפרקליטות ביקשה להטיל עליו עונש של 30 עד 50 חודשי מאסר בגין נאום ושני פרסומים ממאי 2021.
שלושת התיקים, שלכאורה אינם קשורים זה לזה, חולקים שני מאפיינים משותפים: זהות המעורבים – כולם אנשי הנהגה – ועיתוי ה"עבירות" המיוחסות להם. כל המעשים שבגינם נפתחו ההליכים התרחשו לפני פרוץ המלחמה, בעוד החקירות והדרישה להטיל את העונשים החמורים התגבשו באקלים הפוליטי והמשפטי שנוצר לאחר 7 באוקטובר. כך, השאלה המונחת כעת לפתחם של בתי המשפט אינה רק אם הפרסומים והנאומים חצו את גבולות חופש הביטוי, אלא גם אם ניתן להכפיף בדיעבד אירועים מהעבר למדיניות ענישה שהתעצבה במציאות פוליטית וביטחונית מאוחרת יותר.
קשה לנתק זאת מהשינוי שעברה ישראל מאז פרוץ המלחמה. האכיפה נגד ביטויים פוליטיים בחברה הפלסטינית בישראל התרחבה לאחר 7 באוקטובר באופן חסר תקדים. מאות אזרחים זומנו לחקירה בעקבות פרסומים ברשתות החברתיות; עשרות כתבי אישום הוגשו מכוח חוק המאבק בטרור; וההליכים כוונו נגד סטודנטים, רופאים, עיתונאים, אנשי אקדמיה, אומנים ופעילים פוליטיים. במקביל חזר גם השימוש הנרחב במעצר מנהלי נגד אזרחים פלסטינים בישראל, לאחר שבמשך שנים הדבר נחשב צעד חריג ביחס אליהם.
בעוד רוב התיקים הללו עוסקים בהתבטאויות שפורסמו במהלך המלחמה, עניינם של ח'טיב ואגבאריה מבוסס על פרסומים ונאומים שקדמו לה. מכאן שגם קו ההגנה בשני התיקים דומה במידה רבה: אין להחיל מדיניות ענישה שהתעצבה לאחר 7 באוקטובר על מעשים שבוצעו ב-2017 וב-2021, שכן את הענישה יש לבחון לפי אמות המידה המשפטיות שהיו נהוגות בעת ביצוע המעשים, ולא לפי הנסיבות הפוליטיות והביטחוניות שנוצרו לאחר מכן.
במוקד החקירה עמד נאום שנשא ברמאללה ב-2022. מוחמד ברכה במסיבת עיתונאים בירושלים, ב-3 בנובמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
אגבאריה הורשע בעבירות של הסתה לטרור וגילוי הזדהות עם ארגון טרור, בעקבות עשרה פרסומים בפייסבוק. לפי כתב האישום, הפרסומים כללו שיתוף מחדש של תמונות והודעות הנוגעות לצעירים פלסטינים שביצעו פיגועים ונהרגו לאחר מכן, דברי אבל על אותם צעירים, וחומרים שהתביעה ראתה בהם דברי שבח לארגונים שהוצאו מחוץ לחוק.
במרכז עדאלה, המייצג את אגבאריה, מדגישים כי בית המשפט לא הרשיע אותו בקריאה לביצוע פיגועים וכי הפרקליטות לא הציגה כל ראיה לכך שהפרסומים הובילו, או היו עשויים להוביל, למעשי אלימות או לנזק ממשי. עוד נטען כי לא הוכח כל קשר בין הפרסומים לאירוע קונקרטי שהתרחש בפועל, וכי היקף החשיפה להם היה מצומצם יחסית למקרים אחרים שנדונו בבתי המשפט בשנים האחרונות.
לאגבאריה, כיום בן 74, אין עבר פלילי והוא סובל ממצב רפואי מורכב. במהלך ההליך המשפטי שהה 40 ימים במעצר, ולאחר מכן היה נתון במעצר בית במשך שנה ותשעה חודשים. בשנה שעברה אף הוחזק ארבעה חודשים במעצר מנהלי.
עניינו של ח'טיב נוגע לנאום ושני פרסומים מתקופת אירועי מאי 2021, שעסקו בתקיפות הישראליות במסגד אל-אקצא, באירועים בשכונת שייח' ג'ראח ובפעולות המשטרה כלפי הפלסטינים בירושלים. לאחר יותר מחמש שנים של הליכים משפטיים הרשיע אותו בית המשפט בעבירות של הסתה לאלימות והסתה לטרור, אך זיכה אותו מעבירת הזדהות עם ארגון טרור, שהיתה אחד הנדבכים המרכזיים בכתב האישום.
גם כאן טוענים במרכז עדאלה, המייצג גם את ח'טיב, כי התיק אינו עוסק במעשי אלימות שיוחסו לו או בתוצאות שנבעו מהתבטאויותיו, אלא בהפללת השיח הפוליטי והנרטיב הפלסטיני סביב אירועי מאי 2021. לטענת ההגנה, הפרקליטות לא הוכיחה כי דבריו הובילו למעשי אלימות או יצרו אפשרות ממשית להתרחשותם.
המאבק המשפטי מתמקד בענישה
גם במקרה של אגבאריה וגם במקרה של ח'טיב, המאבק המשפטי כבר אינו מתמקד בעצם ההרשעה, אלא בשאלת הענישה. הפרקליטות מבקשת להטיל עונשי מאסר חריגים בחומרתם ביחס לתיקים דומים, בעוד ההגנה מבקשת לשכנע את בתי המשפט שלא להפוך את האקלים הביטחוני שנוצר לאחר המלחמה לאמת המידה שעל פיה יוטלו עונשים בגין מעשים שבוצעו שנים קודם לכן.
הפללת השיח הפוליטי והנרטיב הפלסטיני סביב אירועי מאי 2021. השייח' כמאל ח'טיב, סגן ראש הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית (צילום: Sammo Kudsi, CC BY-SA 3.0)
למשל, ב-2016 הותיר בית המשפט העליון על כנו עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל שנגזר על השייח' ראיד סלאח בתיק הסתה, אף שלחובתו עמד עבר פלילי (תיקים דומים; ב"ז). כיום, לעומת זאת, מבקשת הפרקליטות להטיל עונשי מאסר של עד 40 ו-50 חודשים על שני נאשמים חסרי עבר פלילי.
אין בכך כדי לקבוע מראש שבתי המשפט יאמצו את עמדת הפרקליטות, אולם די בכך כדי להמחיש מדוע שלב גזר הדין הפך למוקד המרכזי של המאבק המשפטי. ההגנה טוענת כי הדיון כבר אינו עוסק בענישה על התבטאויות או פרסומים ספציפיים, אלא בעיגון מדיניות ענישה בעבירות הקשורות לביטוי פוליטי, שעשויה להעלות את רף הענישה גם בתיקים עתידיים.
את הטענה הזאת משמיעים לא רק מרכז עדאלה וסנגוריהם של הנאשמים. במאמר שפרסם בחודש שעבר מזהיר פרופ' ברק מדינה, מומחה למשפט חוקתי והנשיא לשעבר של האוניברסיטה העברית, מפני "שחיקה מדאיגה" בהגנה השיפוטית על חופש הביטוי, ובייחוד בתיקים הנוגעים לאזרחים הערבים. לטענתו, בתי המשפט מעניקים כיום משקל רב יותר לשיקולים ביטחוניים מכפי שהעניקו להם בעבר, גם כאשר מדובר בהתבטאויות שקדמו לאירועים הביטחוניים הנוכחיים. זאת לצד התרחקות מהמבחן שעיצב בית המשפט העליון במשך עשרות שנים, שלפיו יש להוכיח קיומה של אפשרות ממשית שהביטוי יוביל למעשי אלימות. מדינה מזהיר כי מגמה זו עלולה להרחיב את גבולות ההפללה ולצמצם את ההגנה שהעניקה הפסיקה הישראלית לאורך השנים לחופש הביטוי הפוליטי.
ההבדלים בוטים במיוחד כשבוחנים את האופן שבו הסתיים הדיון בתיקים אחרים של הסתה, שחלקם נדונו אחרי 7 באוקטובר. כמה מהם עסקו בקריאות מפורשות לרצח, איומים נגד שופטים, הסתה נגד אזרחים, האדרת רוצחים והנפת נשק, ובכמה מהם הנאשמים היו בעלי עבר פלילי או דמויות ציבוריות בעלות השפעה. למרות זאת, בתיקים אלה השופטים הסתפקו שוב ושוב בהטלת עונש של עבודות שירות, שירות לתועלת הציבור, מאסר על תנאי או מאסר לתקופות קצרות. המכנה המשותף לאותם התיקים הוא שהנאשמים בהם היו יהודים.
כך, בתיק נפתלי עמר נ' מדינת ישראל, הורשע הנאשם בשמונה עבירות של הסתה לאלימות, בעקבות פרסומים שכללו ביטויים כמו "אני הייתי מוציא אותם להורג בתלייה בכיכר"; "להרוס ולהשמיד הכול עד היסוד את כל כנופיית שלטון החוק החמוצה והרקובה"; ו"צריך סכין גדולה כדי לשפוך את המעיים". למרות חומרת הביטויים, נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר בעבודות שירות בלבד. בתיק מדינת ישראל נ' יעקב יתח, שעסק בפרסומים לאחר 7 באוקטובר, קרא הנאשם לרצח שופטי בג"ץ וילדיהם, לשבירת ידיים ורגליים של מפגינים ולשריפת נשים. הוא גם החזיק סרטונים נוספים שנועדו להפצה וכללו איומים ברצח, באונס ובשריפת בתים וילדים. גם שם הסתיים ההליך בעשרה חודשי מאסר בלבד.
הדוגמה הבולטת ביותר היא פרשת "חתונת השנאה", שנדונה במסגרת מדינת ישראל נ' יקיר אשבל, שם לא דובר רק במילים שנכתבו ברשת, אלא באירוע פומבי שבו רקדו המשתתפים כשהם מניפים כלי נשק, בקבוקי תבערה ותמונות של בני משפחת דוואבשה שנרצחו בפיגוע הצתה.
אשבל רקד כשהוא מניף רובה M4, בקבוק דמוי בקבוק תבערה ושלט עם תמונת בני המשפחה, ובהמשך הניף שלט שעליו נכתב "נקמה". הנאשם דניאל צבי משה פינר, שלו שלוש הרשעות קודמות, לבש חולצה עם סמל תנועת כך, רקד כשהוא מניף רובה M16, והורשע גם בתמיכה בארגון טרור, בהסתה לגזענות ובהחזקת נשק. נאשם אחר, יהוידע סוכי, שגם לחובתו עבר פלילי, רקד עם שלט "נקמה" תוך הפרת הוראה שיפוטית. נאשם נוסף, שמואל פיין, רקד רעול פנים, הניף את תמונת התינוק עלי דוואבשה, הצית אותה וקרע אותה לגזרים מול המשתתפים. הנאשם צבי יהודה זלטקין הניף גם הוא את תמונת עלי דוואבשה. למרות החומרה הציבורית והסמלית של האירוע, העונשים נעו בין 180 שעות שירות לתועלת הציבור לשישה חודשי עבודות שירות בלבד.
ענישה מקלה. איתמר בן גביר ובנצי גופשטיין בעדלאידע ברחוב השוהדא בחברון, ב-2013 (צילום: אורן זיו)
פער דומה עולה גם מתיקים ותיקים יותר, למשל בפרשת מדינת ישראל נ' אליהו אליאב מועלם, הורשע הנאשם בפרסומי הסתה לאלימות ולגזענות, בהם אמירות כמו "מוות לכל הערבים", דברי שבח לרצח מוחמד אבו ח'דיר וקריאה לרצח של ילדים ערבים נוספים. בית המשפט גזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל; בפרשת מדינת ישראל נ' גופשטיין, הורשע יו"ר ארגון להב"ה, בנצי גופשטיין, בהסתה לגזענות. העונש שנגזר עליו היה 260 שעות שירות לתועלת הציבור, קנס ומאסר על תנאי; בפרשת אליצור נ' מדינת ישראל, הורשע הרב יוסף אליצור בהסתה לאלימות בעקבות מאמרים שהצדיקו ועודדו פגיעה בערבים, אך נענש בשבעה חודשי מאסר על תנאי בלבד, ללא מאסר בפועל.
שאלה ציבורית
דוגמאות אלה, שאותן הביא מרכז עדאלה בטיעונים לעונש בעניינו של אגבאריה, מוכיחות כי השאלה אינה רק משפטית אלא גם ציבורית, וכי מלבד המחלוקת על חומרה של ביטוי כזה או אחר, יש כאן גם פער עמוק ועקבי באופן שבו מערכת האכיפה והענישה מתייחסת לנאשמים ערבים לעומת נאשמים יהודים.
גם האזהרות מפני רדיפת ההנהגה הערבית אינן חדשות. בדוח שפרסם מרכז מוסאוא לפני כשני עשורים תועדו עשרות חקירות והליכים שננקטו נגד חברי כנסת ערבים. מסקנת הדוח היתה כי במקרים רבים עצם הפתיחה בחקירה שימשה אמצעי הרתעה ולחץ פוליטי, גם כאשר ההליכים הסתיימו ללא הגשת כתב אישום. באותה עת התמקד הדוח במתרחש בזירה הפרלמנטרית. כיום עבר מרכז הכובד אל חדרי החקירות ואולמות בתי המשפט, ומעגל היעדים התרחב והוא כולל גם מנהיגים פוליטיים מחוץ לכנסת, עיתונאים, אומנים ופעילים.
בחברה הערבית בישראל התיקים האלה נתפסים כחלק מהקשר רחב יותר. בזמן שהאכיפה נגד עבירות חופש ביטוי גוברת, משבר הפשיעה המאורגנת מוסיף להעמיק, ושיעור פענוח מקרי הרצח נותר נמוך באופן חריג – כ-12% במחצית הראשונה של 2026, לפי נתוני יוזמות אברהם.
מאז תחילת השנה נרצחו כ-150 אזרחים ערבים, אך רבים סבורים כי רשויות אכיפת החוק, ובהן גם מערכת המשפט, מפגינות יתר מהירות ונחישות כאשר מדובר ברדיפה על רקע פוליטי, בפרסומים או בתיקי הריסות בתים, מאשר במאבק בפשיעה המאורגנת ביישובים הערביים. בין שהרשויות מקבלות את ההשוואה הזו ובין שלא, היא הפכה לחלק בלתי נפרד מתפיסתה של שכבה רחבה בציבור הערבי, שאיבד כמעט לחלוטין את האמון ברשויות המדינה.
השאלה שהתיקים הללו מעוררים אינה נוגעת רק לגורלם של רג'א אגבאריה והשייח' כמאל ח'טיב, אלא גם לכיוון שאליו פונה מערכת המשפט הישראלית. אם בתי המשפט יאמצו את מדיניות הענישה שמקדמת הפרקליטות, המסר שיעבור עשוי לקבוע רף חדש להתמודדות עם תיקים הנוגעים לביטוי פוליטי פלסטיני. רף כזה לא ייקבע הפעם בידי הקואליציה הימנית הקיצונית או זרועותיה, אלא בידי הרשות השופטת, שעדיין מציגה את עצמה כמופקדת על שמירת מה שנותר מההיגיון ומהערכים הדמוקרטיים במקום הזה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
