משבר חוקתי עלול לסכן את האזרחים הערבים באופן חסר תקדים

נראה שהמצב הופך לקיצוני ומשוגע יותר ככל שמתקרב מועד הבחירות. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת, שלמה קרעי, ב-28 במאי 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אינני יודע מה טומן בחובו העתיד. ייתכן, כפי שרבים בשמאל בארץ ובעולם חוששים, שאנו דוהרים לעבר אסון ודיסטופיה. ואולם, אם נשכיל להבין את גודל הרגע ההיסטורי ולבנות קואליציות רחבות ככל האפשר, נוכל לנצל את האתגרים העומדים בפנינו כדי לבנות אלטרנטיבה רעיונית למען עתיד טוב יותר.

משמעות הצהרותיה של הממשלה כי לא תכיר בהחלטות מועצת הרשות השנייה ברורה: ממשלת ישראל אינה מתכוונת להכיר בפסיקות בג"ץ. בכך היא מייצרת תנאים ונורמות פוליטיות ומשפטיות של אי-ציות למערכת המשפט, חודשים ספורים לפני מערכת הבחירות, שככל הנראה תהיה הגורלית ביותר שידענו זה שנים.

עם כישלון ההימור של נתניהו במערכות מול איראן, ולנוכח דשדוש הקואליציה שלו בסקרים על אף כל המשאבים שהועברו בשנים האחרונות לשותפיו הקואליציוניים, נראה שהמצב הופך לקיצוני ומשוגע יותר ככל שמתקרב מועד הבחירות.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

ההקצנה הזו צפויה להשפיע על כולם, אך ברגע הנוכחי החברה הערבית בישראל היא שנמצאת במוקד. הצלחתו המסחררת של הימין לעצב מחדש את הפוליטיקה הישראלית יצרה מצב שבו לא רק שהממשלה כולה מורכבת ממפלגות ימין, אלא שגם באופוזיציה יש להן רוב. עם זאת, בשל המחלוקות הפנימיות בין אגפיו השונים של הימין, עצם השתתפותם של אזרחים ערבים בבחירות בשיעורים גבוהים עשויה לחסום את האפשרות שנתניהו ירכיב ממשלה.

הנורמה הפוליטית שמתחילה להתעצב, שבה שרים בממשלה קוראים בפה מלא שלא לציית לפסיקות בג"ץ והציבור ממשיך בשגרת יומו כאילו דבר לא קרה, מסמנת הצלחה נוספת במסעו של נתניהו להחלשת מוסדות המדינה. היא גם מסמנת התהוות של נורמה חדשה ומסוכנת, שבה הממשלה אינה בוחלת באמצעים כדי להבטיח את ניצחונה בבחירות הקרובות.

כמעט בכל מערכת בחירות בעשורים האחרונים הוגשו בקשות לפסול רשימות או מועמדים ערבים. בכמה מערכות בחירות אף פסלה ועדת הבחירות המרכזית רשימה ערבית או מועמד ערבי, אך ברוב המקרים בית המשפט העליון ביטל את הפסילה. אולם ברגע של משבר חוקתי, כאשר הממשלה מאותתת כי אינה מחויבת עוד לכללי המשחק, אין לדעת אם הנוהג הזה יישמר.

מגמה מדאיגה. השייח' ראאד סלאח (במרכז) ויו"ר ועדת המעקב לשעבר, מוחמד ברכה (משמאל), במחאה נגד האלימות בחברה הערבית מול הכנסת בירושלים, ב-21 במאי 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בחינת ההקשר הרחב יותר, של התנהלות מוסדות שלטון אחרים, כגון המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, ביחסם למנהיגי הציבור הערבי בשנים האחרונות, מצביעה על מגמה מדאיגה. לפני כשבועיים זומן מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב לשעבר וחבר כנסת לשעבר, לחקירה במשטרת אריאל בגין נאום שנשא לפני כארבע שנים בכנס פת"ח ברמאללה. גם חברת הכנסת לשעבר חנין זועבי זומנה לפני כשנה לחקירה בגין נאום; סגן יו"ר התנועה האסלאמית הצפונית לשעבר, השייח' כמאל ח'טיב, הורשע גם הוא בגין נאום שנשא; ורג'א אגבאריה, מזכיר תנועת בני הכפר, נעצר ומתנהל נגדו משפט.

כעת, אל מול המשבר החוקתי שמתהווה לנגד עינינו, עולה שאלה מהותית: כיצד ישפיע המשבר על המפלגות הערביות, לנוכח התפקיד המרכזי הצפוי להן בבחירות הקרובות.

ראשית, חשוב לומר כי המשבר עצמו הוא תוצאה של מאבקים בתוך החברה היהודית בישראל. סוגיות כמו משפט נתניהו, מעמד היועצת המשפטית לממשלה, גיוס חרדים, הרשות השנייה, מינוי מבקר המדינה ועוד כהנה וכהנה קונפליקטים ממחישים את עומק השבר בין חלקים שונים בחברה.

לפיכך ניתן להניח שרבים בחברה הישראלית אינם רואים בחברה הערבית את הסוגייה הבוערת או החשובה ביותר. לכן, אם ועדת הבחירות המרכזית תפסול שוב מפלגה ערבית, אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו בית המשפט העליון, בניסיון ליצור איזונים מול הממשלה ולצמצם את המתח עימה, יבחר שלא לבטל את הפסילה. ייתכן שבית המשפט יבקש שלא להצטייר כגוף "שמאלני" מדי בדעת הקהל, בייחוד במציאות שלאחר 7 באוקטובר ובצל היחס הציבורי לחברה הערבית.

אך השאלה החשובה יותר היא כיצד נערכות המפלגות הערביות לאפשרות כזו.

ההיגיון הבריא מחייב להבין כי הוויכוחים בין המפלגות הערביות, חשובים ככל שיהיו, הופכים לשוליים לנוכח המציאות החדשה שמתהווה. נתניהו מקדם שינוי מהותי בכללי המשחק הפוליטיים בישראל. ככל שחולף הזמן, וככל שמתרבות פעולות הממשלה והצהרות השרים הבכירים, כך הוויכוח הפנימי בין המפלגות הערביות מאבד מחשיבותו על רקע גודל הסכנה.

לא משום שאין ויכוחים אידיאולוגיים. כמובן שיש. אך הוויכוחים הללו מתנהלים בדרך כלל במסגרת נורמות והסכמות פוליטיות מקובלות. כעת, כאשר איש אינו יודע מה תהיה משמעותו של משבר חוקתי או מה יהיה קצב ההידרדרות ביחסים שבין הרשות השופטת לרשות המבצעת, כל האפשרויות נמצאות על השולחן.

עכשיו זהו רגע של אחריות היסטורית. ראשי בל"ד, תע"ל וחד"ש ורע"מ, אחרי חתימה על מזכר הבנות להקמתה מחדש של הרשימה המשותפת בסח'נין, ב-22 בינואר 2026 (צילום: שימוש סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

הבנה זו אמורה היתה לגרום למפלגות הערביות לשאול את עצמן מה ניתן לעשות במציאות של כאוס פוליטי וחוקתי. הדבר ההגיוני ביותר במצב כזה הוא להתכנס, להיערך ולהתכונן לקראת התרחישים הגרועים ביותר. הדרישה להחזרת הרשימה המשותפת אינה מסתכמת בהקמת קואליציה טכנית בין המפלגות הערביות; היא עמוקה הרבה יותר. אין מדובר רק בחלוקת משאבים או בוויכוחים פוליטיים סביב סוגיית ההשתתפות בממשלה. כל הנושאים הללו יהפכו לשוליים ברגע שיפרוץ משבר חוקתי, על אחת כמה וכמה כאשר מתנהלת רדיפה נגד כלל המפלגות הערביות וההנהגה הערבית.

האירוניה המצערת בוויכוח בין המפלגות הערביות בימים אלה היא שהן זקוקות זו לזו כדי לשרוד ולצלוח את הכאוס שנתניהו מתכנן להביא כדי לשמר את כוחו בשלטון. לכן, הדיונים כעת אינם צריכים לעסוק בשאלה מי צודק יותר בוויכוח הישן, אלא בשאלה כיצד בונים אסטרטגיה משותפת לחודשים הקרובים.

אם המפלגות הערביות יצליחו לעבור את הבחירות בשלום, ואם ממשלת נתניהו תיפול, יהיה יותר מלגיטימי לשוב ולהתווכח, לריב ולא להסכים. אבל לא עכשיו. עכשיו זהו רגע של אחריות היסטורית.

עבד אבו שחאדה הוא יו"ר המועצה האסלאמית הנבחרת ביפו. כיהן כחבר מועצת עיריית תל אביב-יפו כנציג הקהילה הפלסטינית בין השנים 2018–2024. כיום הוא מגיש את הפודקאסט "אל-מידאן" באתר ערב48