משרד האוצר מציג נתונים מגמתיים בשירות מדיניות חינוך הרסנית
בכנס בכנסת הוצגו נתונים שחיזקו את הקריאה להפרטת החינוך. אך הנתונים שהושמטו מגלים כי צוואר הבקבוק האמיתי הוא ההשקעה בתלמידים החלשים. המסקנה המתבקשת היא דווקא חיזוק האחריות של המדינה למערכת
לפי האוצר יש שפע תקציב בחינוך והבעיה היא בניהול הכושל והבלתי יעיל של משרד החינוך. נציגת משרד האוצר בכנס החירום למערכת החינוך, ב-17 ביוני 2026 (צילום מסך מתוך ערוץ הכנסת)
כאשר משרד האוצר מציג בפני חברי הכנסת נתונים על מצב מערכת החינוך, יש חשיבות עליונה לכך שהם יהיו בהירים ומלאים. אחרת, עלולים מקבלי ההחלטות לקבל תמונה חלקית או שגויה ולתמוך במהלכי מדיניות שיביאו עלינו אסון.
כך בדיוק קרה ב"כנס חירום למערכת החינוך", שנערך ביוזמת חברי הכנסת משה טור-פז (יש עתיד), ודן אילוז (הליכוד). השניים תומכים בהפרטת החינוך ובהעברת סמכויות הניהול לשלטון המקומי. הנתונים החלקיים שהוצגו על יד משרד האוצר "הרימו להם להנחתה", כפי שנאמר בישיבה. עולה מהם תמונה שגויה, לפיה יש שפע תקציב בחינוך והבעיה היא בניהול הכושל והבלתי יעיל של משרד החינוך.
אלא שהנתונים המלאים, כפי שאציג בהמשך, מובילים למסקנה הפוכה לגמרי. יש בהחלט מחסור בתקציב החינוך, הוא אף ניכר במיוחד בבתי הספר שבהם לומדים תלמידות ותלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש. העברת החינוך לידי השלטון המקומי יחמיר את מצבם של אלה המתגוררים ברשויות עניות וימנע מהם הזדמנות הוגנת לחינוך. רק חינוך שנמצא באחריותה המלאה של המדינה עשוי לשפר את הישגי התלמידים החלשים, ובכך לשפר את ממוצע הציונים של ישראל, לצמצם את הפערים ואף להגדיל את היקף המצוינות במערכת.
הצגה מגמתית של שפע תקציבי
המסר המרכזי של מצגת משרד האוצר (כאן, מדקה 15) נאמר כבר בפתיחה: "התקציב הוא לא הבעיה של מערכת החינוך". הבעיה לפיה היא האופן שבו הוא מנוהל ומנוצל. מכאן והלאה לא נותר אלא לעטוף את המסר הזה בנתונים תומכים. למשל, שישראל נמצאת במקום הראשון בעולם אם מודדים את חלקו של תקציב החינוך מתוך התוצר, או שתקציב החינוך בישראל גדל ב-15 השנים האחרונות ב-120%.
לאחר שנוצר רושם של שפע, יכלה גם נציגת האוצר להזכיר שאין למספרים האלה שום משמעות, שכן ההוצאה לחינוך תלויה במספר התלמידות והתלמידים שהתקציב משרת. וראו זה פלא – כאשר מודדים את ההוצאה לתלמיד (חלוקת התקציב במספר התלמידים), ישראל לא מובילה את העולם ואף לא נמצאת בין המדינות המובילות. ישראל היא מדינה בינונית מינוס, שמשקיעה בכל תלמידה ותלמיד מעט מתחת להשקעה הממוצעת במדינות האחרות.
כדי לעמעם את הנתון הזה, הוזכר בישיבה שקצב הגידול של ההוצאה לתלמיד בישראל הוא גבוה יותר מאשר בשאר המדינות. זה בהחלט נכון. אבל לא הוזכר שישראל נמצאת בפיגור כה גדול, שגם בקצב גידול כפול מאשר ממוצע המדינות, לא הצלחנו להשיג את ההוצאה הממוצעת לתלמיד.
ראו בתרשים (שלא הוצג בכנסת): בישראל ב-10 השנים האחרונות היה גידול של 24% בהוצאה לתלמיד, וזה הביא אותנו להוצאה של 10,602 דולר לתלמיד לשנה (ממוצע של כל דרגות הגיל). רק כעת, הגענו למקום שבו היה ממוצע המדינות לפני עשור (10,599 דולר). אלא שהמדינות האחרות המשיכו להתקדם, וגם עם קצב גידול קטן יותר (13%), השאירו אותנו שוב מאחור.
אשר להישגי התלמידים, נאמר בישיבה ש"התמונה די עגומה". זה אינו מדויק, ואתקן זאת בהמשך. כאן הגענו לטענה המרכזית של האוצר: "ההשקעה בחינוך בישראל אינה יעילה בהשוואה בינלאומית". כלומר יחסית לכסף שאנחנו משקיעים בחינוך, ההישגים של תלמידינו נמוכים. זאת לעומת מדינות אחרות, שמצליחות להפיק מההשקעה התקציבית הישגים טובים יותר.
בישיבה הוצג תרשים שבו ישראל נמצאת במקום האחרון מבין המדינות ביכולת להפיק הישגים לימודיים בהתאמה להוצאה התקציבית. התרשים הזה נראה חשוד, שכן לא נכתב בו מהם נתוני המוצא ואיזה תרגיל סטטיסטי נעשה. למשל, דרום קוריאה ויפן מוצגות בתרשים כמדינות היעילות ביותר בתרגום התקציב להישגים. אכן, בשתי המדינות הישגי התלמידים הם דומים וגבוהים מאלו של תלמידי כל המדינות האחרות. אבל ההוצאה לתלמיד בדרום קוריאה כפולה מאשר ההוצאה ביפן. מכך, על כן מתבקש להסיק לכאורה שליפן יש מערכת חינוך יעילה הרבה יותר מאשר לדרום קוריאה.
האמת – מערכת החינוך ענייה ומיובשת
הנקודה הזו חשובה, שכן אם אכן מערכת החינוך בישראל היא במקום האחרון בעולם במדד היעילות, עלולים מקבלי ההחלטות להסיק שיש לפרק את משרד החינוך ולהעביר את סמכויותיו לגורם אחר. על כן פניתי למשרד האוצר בבקשה להבהיר את הנתונים שהוצגו. לצערי, אגף הדוברות, אגף פניות הציבור ואגף התקציבים בחרו להתעלם.
לשמחתנו לא צריך את תשובת האוצר, שכן המידע לגבי הקשר בין הישגים לבין תקציב הוא גלוי ופשוט. הוא מוצג בפני כול בדוחות המבחנים של ארגון המדינות OECD (למשל כאן: Figure I.4.14). הנה הוא בתרשים לפניכם:
מתברר שיש קשר בין הוצאה לתלמיד לבין הישגים לימודיים, והוא מיוצג בתרשים בקו הכתום. ככל שמדינה משקיעה יותר כסף בחינוך (ממוקמת ימינה בתרשים), כך ההישגים של תלמידיה טובים יותר (ממוקמת כלפי מעלה בתרשים).
ישראל נמצאת בדיוק במקום שניתן לצפות: מעט מתחת לממוצע בהשקעה תקציבית, ולכן מעט מתחת לממוצע בהישגים. ניתן להניח שהאמת הפשוטה הזאת לא הוצגה בישיבה מפני שהיא סותרת את המסר המרכזי שמשרד האוצר ביקש להעביר.
אי אפשר לסחוב כל כך הרבה נכשלים
נתונים בינלאומיים נוספים, שגם הם לא הוצגו בישיבה, מאפשרים לנו לזהות היכן בדיוק נמצא צוואר הבקבוק התקציבי בחינוך.
מתברר שמצב המצוינות בישראל הוא טוב מאוד. במבחני פיזה למשל, אחוז תלמידי ישראל שהגיעו לדרגת ההישגים הגבוהה ביותר גבוה מאשר בממוצע המדינות. לא רק שיש לנו יותר מצטיינים, אלא שההישגים שלהם גבוהים בהשוואה לעמיתיהם במדינות האחרות. למשל, כפי שמוצג בתרשים, הציון של רבעון התלמידים בדרג חברתי-כלכלי גבוה בישראל (535), גבוה מאשר הציון בממוצע המדינות (527).
מנגד, מצבם של התלמידים החלשים בישראל הוא רע מאוד. למשל, מחצית מתלמידות ותלמידי ישראל נכשלו במבחן הבנת הנקרא של פיזה. הציון הממוצע של התלמידים החלשים בישראל נמוך מאשר עמיתיהם במדינות האחרות. למשל (ראו בתרשים): הציון של רבעון התלמידים בדרג חברתי-כלכלי נמוך בישראל (412), נמוך מאשר הציון בממוצע המדינות (434).
ומכיוון שהתלמידים המצטיינים – מצטיינים יותר והחלשים – חלשים יותר, הפערים בישראל הם גדולים מאוד, יותר מאשר בכל מדינה אחרת. על כן, זה לא נכון לומר שההישגים של כלל תלמידות ותלמידי ישראל הם נמוכים. במקום זאת יש לומר שבגלל ההישגים הנמוכים מאוד של השכבות החלשות, ממוצע ההישגים בישראל הוא נמוך, על אף שפע המצוינות הקיימת במערכת.
כאשר מנסחים את הצגת הנתונים בדרך זאת, ברור היכן חסר הכסף בחינוך בישראל: בשוויון ההזדמנויות לאוכלוסיות החלשות!
גם מסקנה זאת נתמכת על ידי הנתונים (ראו כתבה נפרדת). במבחן פיזה האחרון נמצא, שככל שמדינות מצליחות לדחוף מלמטה תלמידים חלשים מעבר לדרגת המינימום (כלומר, שיעברו את המבחן), כך יש בהן יותר תלמידים מצטיינים. למשל, לפי מדד ההכללה רק 49.5% מתלמידי ישראל עברו לפחות ברמת מינימום את שלושת מבחני פיזה. לעומת זאת, בכל 17 המדינות שבהן יש יותר תלמידים מצטיינים במתמטיקה מאשר בישראל, מדד ההכללה הוא גבוה יותר, סביב 63%.
מכאן עולה המסקנה הברורה: יש רק דרך אחת לשפר את ממוצע ההישגים של ישראל ואת יעילות ההשקעה התקציבית – לתמוך בשכבות החלשות.
אבל מסקנה זאת לא נשמעה בדיון בכנסת, לא מפי משרד האוצר האמון על הנתונים, וכמובן לא מפי חברי הכנסת, שלפי השקפת עולמם מעדיפים הפרדה מעמדית על פני מצוינות ושפע. וזה, לדעתי, העוול החברתי הנורא הטמון בהצגת הנתונים החלקית לחברי הכנסת.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
