הדרה דיגיטלית: בלי טלפון נייד חסרי בית מתקשים לקבל טיפול רפואי
למהפכה הדיגיטלית בשירותי הבריאות יש מחיר: בלי טלפון נייד חסרי בית לא יכולים לקבוע תור לרופא, לקבל תזכורות או תוצאות בדיקות. המדינה צריכה להגיע אליהם, אומרים מתנדבים המטפלים בהם
"יומיים ניסיתי לבקש מאנשים שיתקשרו בשבילי כדי לקבוע תור לרופאה, אבל לא הצלחתי". מ' ליד כסא הגלגלים המשמש לה בית (צילום: ורד לי)
מ', בת 56, ישנה זה חודש בכיסא גלגלים. לפני כחודש וחצי נפגעה ברגלה מכלי רכב. היא אושפזה בבית החולים איכילוב, אך כעבור יום אחד בלבד עזבה על דעת עצמה וחזרה לרחובות התחנה המרכזית בתל אביב.
מ' מכורה שנים ארוכות לסמים קשים. למרות ההתמכרות, היא הצליחה להתגורר בדירה שכורה ולעבוד בעבודות מזדמנות. אבל לפני כשלוש שנים איבדה את הדירה והגיעה לרחוב. מאז מצבה הבריאותי מידרדר בהדרגה. הפגיעה ברגלה בתאונת הדרכים החמירה את מצבה, וכיום היא מתניידת בכיסא גלגלים. "זה הפך לבית שלי", היא אומרת ומצביעה על החפצים הספורים שהיא מניחה בו ועל התיק הקטן שתלוי עליו, האוצר את כל רכושה בעולם.
ב-24 ביוני האחרון התעצם הכאב ברגלה. מ' רצתה להגיע בדחיפות לרופאת המשפחה שלה, המטפלת בה בקופת חולים מאוחדת. כמו חסרי בית רבים, למ' לא חסרה רק קורת גג, אלא גם גישה לטלפון. אין לה טלפון נייד, גם משום שאינה יכולה לעמוד בעלויות אחזקתו וגם משום שטלפונים ניידים הם פריט מבוקש בכלכלת הרחוב, ולכן הם נגנבים במהירות מחסרי הבית.
אך ללא טלפון נייד, גם פנייה בסיסית לקבלת שירות רפואי הפכה לאתגר. כמו חסרי בית אחרים, היא גילתה שהיעדר טלפון נייד יוצר מעין "הדרה דיגיטלית" משירותי הבריאות.
בשנים האחרונות מובילים משרד הבריאות וקופות החולים בישראל מהפכה דיגיטלית. הטמעת כלים דיגיטליים נועדה להנגיש מידע, לייעל תהליכים, להתמודד עם מחסור במשאבים ולקדם חדשנות. אולם ככל ששירותי הבריאות עוברים למתן שירותים מקוונים, כך חסרי הבית נותרים הרחק מאחור. ללא גישה לטלפון נייד, אין להם אפשרות לקבוע תורים, להשתמש באפליקציות של קופות החולים, ליצור קשר טלפוני עם המרפאה, לקבל תזכורות לתורים, לעיין בתוצאות הבדיקות ולהיות בקשר עם רופאים ועובדים סוציאליים.
הטלפון הנייד הפך לכלי חיוני לקבלת טיפול רפואי. למצולם אין קשר לכתבה (צילום אילוסטרציה: ליאור מזרחי / פלאש90)
"במשך יומיים ניסיתי לבקש מאנשים שיתקשרו בשבילי כדי לקבוע תור לרופאה, אבל לא הצלחתי", היא מספרת. מ' הגיעה למרכז יזהר בדרום תל אביב כדי לבקש עזרה. במרכז פועלת תוכנית מטעם האגודה לבריאות הציבור, משרד הבריאות והמשרד לביטחון לאומי, המיועדת למזעור נזקים בקרב אוכלוסיות קצה: חסרי בית המכורים לסמים, נטולי עורף משפחתי, המנותקים משירותי הרווחה והבריאות.
המרכז מספק שירותים חיוניים באנונימיות ותוך שמירה על כבוד האדם: החלפת מזרקים, חלוקת אמצעי מניעה, מתן בגדים נקיים, מקלחת, אוכל ושתייה, סיוע במיצוי זכויות, הפניה לגמילה וליווי לשיקום. מתנדבי המרכז התקשרו למרפאה בשמה של מ' ותיאמו עבורה תור לרופאת המשפחה למחרת.
"לפחות פעם בשבוע חסרי בית פונים אלינו בבקשה שנתקשר עבורם למרפאות בקופות החולים", אומרת דפנה פלדהיים (27), מנהלת מרכז יזהר בתל אביב. "זו בקשה שכיחה מאוד של חסרי הבית. החסם הזה מאפיין את כל קופות החולים ואת כלל שירותי הבריאות. הוא מסרבל ומכביד על חסרי הבית, שעבור כל פעולה בסיסית מול שירותי הרפואה צריכים להסתייע במתנדבי יזהר ולהגיע במיוחד למרכז. החסם הזה פוגע לא רק בבריאותם אלא גם בעצמאותם והופך אותם לתלויים באחרים".
משה שפירא (28), רכז רפואי בתוכנית "הבית הכחול" בבאר שבע (הפועלת בשיתוף הביטוח הלאומי והאגודה לבריאות הציבור), מוסיף: "אנחנו נתקלים הרבה בבקשות מצד חסרי בית שנתקשר לקבוע תורים רפואיים. זו בקשה שגרתית". שפירא מלווה חסרי בית, נפגעי התמכרות לסמים וא.נשים בזנות בהתמודדות מול חסמי מערכת הבריאות, ואומר שהיעדר טלפון נייד הוא רק אחד מהחסמים העומדים בפני האנשים שהוא מטפל בהם.
תוכנית "הבית הכחול" פועלת מאז דצמבר 2025. "התוכנית הוקמה מתוך הבנה שיש לזה ביקוש גדול", אומר שפירא. "מכורח הנסיבות, לאנשים ברחוב אין אפשרות להחזיק בטלפון נייד, אם מטעמי עוני או בגלל שהוא נגנב שוב ושוב". שפירא מספר על מקרה שבו טיפל לאחרונה: "חסר בית התעורר ברחוב עם כאב חזק ביד. מאחר שאין לו טלפון, הוא הגיע אליי וביקש שאקבע לו תור לרופא משפחה. התור נקבע לעוד כשבוע. אין לו דרך לקבל תזכורת לתור, כי אין לו טלפון. נחסמת לו גם האפשרות לקבל תור טלפוני, שהוא בדרך כלל זמין יותר. אני מניח שהוא יתקשה לזכור את מועד התור בעוד שבוע, ועלול לפספס אותו".
צריך להקים מרפאה ניידת שתגיע אל חסרי הבית. חסר בית בירושלים (צילום אילוסטרציה: דניאל שטרית / פלאש90)
שפירא, המסיים בימים הקרובים את תפקידו, סבור כי הגעת חסרי בית למרכזים כמו המרכז שבו הוא פועל אינה פתרון ואינה מסירה את החסמים בנגישות לשירותי הרפואה. "יש להנגיש את שירותי הבריאות ככל האפשר", הוא אומר, "למשל, באמצעות הקמת מרפאה נייחת ייעודית לחסרי בית, שאליה הם יוכלו להגיע ללא קביעת תור מוקדם. בנוסף, יש לתגבר הכשרות ייעודיות לצוותים רפואיים בנושא הנגשת רפואה לאוכלוסיית חסרי הבית. זה תחום התמחות של ממש, שלא נלמד כיום באופן מעמיק בקרב צוותים רפואיים".
שפירא מציע שקופות החולים בקהילה יקצו שעות ספציפיות או זמני טיפול קבועים, פעם בשבוע, לחסרי בית.
פלדהיים מסכימה. "ייתכן שהדרך האמיתית והבסיסית ביותר לגבור על החסם היא ליצור תוכנית ייעודית לחסרי בית בשיתוף כל קופות החולים, כי החסם משותף לכל קופות החולים", היא אומרת. "אם חסרי הבית צריכים לראות רופא, צריך לאפשר להם להגיע מיידית למרפאה שמטפלת בהם, בלי הליך קביעת תור טלפוני שמהווה חסם, ולפגוש רופא.
"תור רפואי בדרך כלל לא נקבע לאותו היום. לאוכלוסיית חסרי הבית, שאין ברשותה טלפון נייד, אין תזכורות לתור, והם צריכים לזכור בעצמם. חסרי בית ישנים על מדרכות או בתוך בניינים נטושים, ומרביתם צורכים סמים קשים ומנותקים ממעגלים רבים. היכולת שלהם לזכור תור שנקבע לעוד יום או יומיים היא חסם נוסף בפני עצמו".
ד"ר יעל גילרמן, מומחית לרפואת משפחה ויו"ר איגוד רופאי המשפחה, מכירה את ההדרה הדיגיטלית של חסרי הבית לא רק כרופאה בקופת חולים, אלא גם במסגרת תפקידה כמתנדבת בעמותת "רפואת רחוב", המנגישה טיפול רפואי לחסרי הבית ומעודדת אותם לשמור על קשר עם הרופאים ולא לוותר על הטיפול הרפואי.
"הקושי לקבוע תור בהיעדר טלפון נייד מהווה חסם שפועל בהרבה יותר דרכים ממה שניתן לדמיין", היא אומרת. "ראשית, יש כמובן את החסם העיקרי שבקביעת תור לרופא, אבל גם אם חסרי בית מצליחים להיעזר באנשים שיתקשרו עבורם, התלות בטלפון הנייד במהלך מתן השירות הרפואי עדיין גדולה. הם לא יקבלו תזכורות לתורים, לא תהיה להם נגישות לתוצאות בדיקות, ולא תהיה להם חשיפה לתיק האישי ולמידע הרפואי שאמור להיות נגיש.
"אחד הדברים שעמותת 'רפואת רחוב' עושה הוא לתווך את הפערים האלה בין חסרי הבית שאנחנו פוגשים בסיורים ברחוב ובין המרפאות שהם מטופלים בהן. הרבה פעמים אנחנו לוקחים פרטים של חסר בית ומנסים לתאם תור, אבל לא מסתפקים בזה כי זאת אוכלוסייה מנותקת קשר מהרשויות, מרביתם ללא תעודות זהות ומסמכים וללא יכולת כלכלית לממן הגעה. אנחנו משתדלים לא רק לקבוע תור עבורם, אלא גם לקחת אותם. כשאנחנו מלווים אותם אנחנו יכולים לסייע בזיהוי, גם אם אין להם תעודת זהות".
אין נגישות לתוצאות בדיקה. דגימות בדרך למעבדה, יולי 2020 (צילום: יוסי זלינגר / פלאש90)
גילרמן אומרת שמחקרים מראים כי מצבם הבריאותי של חסרי הבית גרוע בהרבה ביחס לאוכלוסייה הכללית, עם שכיחות גבוהה יותר של מחלות כרוניות בגיל צעיר יחסית – אסתמה, מחלות לב, מחלות כבד ומחלות קשות נוספות. היעדר טלפון נייד "הוא עוד חומה" שחוסמת את דרכם לקבל טיפול רפואי ראוי.
"הרבה פעמים החברה מסתכלת בשיפוט ובזלזול על חסרי בית במבט של 'עצלנים, לכו לעבוד'", אומרת גילרמן. "החברה לא מבינה כמה אתגרים ניצבים בפני חסרי בית, במיוחד כשיש להם רקע התמכרותי או של טראומה מורכבת ופגיעות נפשית. זה כמו להסתובב בעולם עם משקולות קשורות לרגליים".
הפתרון, לפי גילרמן, הוא להקים "מרפאה רפואית נייחת-ניידת ייעודית, כלומר מרפאה ניידת שהצוות שלה קבוע ויכולה לנוע ברחבי העיר בין חסרי הבית, ולצידה מרפאה נייחת באזור שבו שיעור הצפיפות של חסרי הבית גבוה, כדי שהשירות יהיה נגיש להם". לדבריה, צריך גם לפתוח נקודות טיפול רפואי שיהיו משותפות לכלל קופות החולים וימוקמו במרכזים של ארגונים שנותנים להם מענה, כמו תוכנית יזהר בתל אביב ובבאר שבע.
ממשרד הבריאות נמסר כי "כלל שירותי הקופות ניתנים גם באמצעים שאינם דיגיטליים, אולם עדיין נותר צורך ליצור קשר עם הקופה כדי לקבל שירות. מרכזי הסיוע השונים מסייעים במקרים הנדרשים, כפי שהוצג במקרה האמור (המקרה של מ'; ו"ל). לחלופין, ניתן להגיע לסניף הקופה בשעות הפעילות לצורך קבלת תוצאות בדיקות מהרופא או האחות ולצורך קביעת תורים על ידי נציגות השירות שבסניף".
מקופת חולים מאוחדת, שבה מ' מטופלת, נמסר כי הקופה "פועלת להנגיש את שירותיה לכלל המבוטחים, במגוון דרכים שונות כגון המוקד הטלפוני, האתר, האפליקציה, המרפאות, ועד מנהלי קשרי קהילה לאוכלוסיות מיוחדות. במקרים של אוכלוסיות המתמודדות עם אתגרי נגישות שונים, ובהן גם אוכלוסיות שאינן דיגיטליות וכן עובדים זרים המבוטחים בקופה, הקופה מעניקה שירות באמצעות הצוותים במרפאות ובאמצעים נוספים המותאמים לאוכלוסיות אלו. יש לציין כי לעיתים מנהלי קשרי קהילה שונים מטעם הקופה מגיעים למרכזים המספקים שירות לאוכלוסיות במצבי חירום מורכבים, במטרה לסייע בקבלת שירותי הקופה ולתווך את המענה הרפואי והמנהלי בעת הצורך.
"חשוב לציין כי תופעת אי-הגעה לתורים (No-show) מהווה אתגר מוכר בכל מערכת הבריאות, ולכן קיים גם צורך בשמירה על מערך זימון תורים יעיל, המאפשר ניצול מיטבי של זמני הרופאים לטובת כלל המטופלים".
"תגובת משרד הבריאות משקפת חוסר הבנה במציאות היומיומית של אדם שמתמודד עם התמכרות ונמצא ברחוב", אומר שפירא. "אנחנו אלה שצריכים לפעול כדי להקל עליהם, כדי שיוכלו לקבל טיפול רפואי הולם ומכבד".
"חשוב לזכור שחסרי בית הם ברובם המכריע אזרחי ישראל", מוסיפה גילרמן, "ויש כמעט לכולם ביטוח בריאות. לכן, מבחינתי, לא מתנדבים צריכים לתת להם את השירות, אלא המדינה מחויבת לספק אותו.
"אנחנו צריכים לקחת אחריות על האוכלוסייה הזאת. הם זכאים, כמו כל אזרח ואזרחית, לטיפול רפואי שוויוני, ועל המדינה לספק אותו. נדרש שילוב ידיים של כל הרשויות והמוסדות כדי לפרק את החסם הזה. זאת לא בקשת חסד, אלא מימוש זכויות האדם של חסרי הבית, שהמדינה נדרשת לא להפר".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
