newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האינטרסים הלא מדוברים של מכחישי חטיפות הילדים

תחקירו של רביב דרוקר על פרשת חטיפות ילדי תימן, המזרח והבלקן הסתמך על בלוגרים ומומחים מטעם עצמם לפרשה. בעוד שהאינטרסים של המשפחות ועדויותיהן הועמדו שוב ושוב בסימן שאלה, איש לא טרח לשאול מה האינטרסים של אלה שפועלים במרץ להפריך אותן

מאת:

הפרומואים הפרובוקטיביים לתחקיר "המקור" ששודר ברשת ביום ה' חזרו ושאלו "למי יש אינטרס לשקר לכם?" הפרומואים, שקושטו בהתבטאויותיהם של חברי הכנסת אמיר אוחנה ונורית קורן מהליכוד, הבטיחו כי כל מה שידענו על ילדי תימן עומד להשתנות.

דרוקר, שקנה לו שם של אדם המבצע תחקירי עומק, אמר במפורש בראיון לגל גבאי שנערך יום לפני השידור כי התחקיר שישודר מבוסס על תחקיריהם של בלוגרים מהרשתות החברתיות. בעוד אין פסול בהסתמכות על ידע חיצוני כבסיס לתחקיר, עיתונאי במעמדו של דרוקר ראוי היה שיבחן באופן ביקורתי את הטענות והאינטרסים המגיעים לפתחו.

לצד הצגתם של מקרים מורכבים, אשר ידועים ומוכרים ככאלה גם על ידי הפעילים בפרשה, כמו סיפורו של אורי וכטל וסיפורה של צילה לוין, מוטלות בספק כל עדויות המשפחות. את המקרה של מרים שוקר, לדוגמא, מתארים בתכנית כ"ניפוח" שמקורו בבעית רישום, אשר כמובן מאשימים בה את האם שמסרה לכאורה שם משפחה שונה, ופוסקים כי לא היתה חטיפה. אף ריס לא נע, אף עין לא זזה לכיוון העובדה שרישום של ילד, כל ילד, חייב להתבצע עם רישום פרטי הוריו, אשר החזיקו במספרי עולה, וששחרור ילד לידי הוריו היה צריך לחייב סוג כלשהו של זיהוי? מילא מרים שוקר ומרים שרעבי (שהוא לכשעצמו שם נפוץ למדי), האם יוסף כהנים פשוט חולקו מבתי החולים באופן אקראי על פי דרישה? מה האינטרס שעומד מאחורי בחירת המערכת לא לעסוק בשאלות כאלה?

יו"ר צעירי העבודה: ""אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מי היו אחראים, אבל ברור לנו שאלה לא היו רק אחיות ובודדים, היתה פה עוולה מערכתית". יום המודעות לחטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן. 21 ביוני 2018 (שירז גרניבאום / אקטיבסטילס)

למי באמת יש אינטרס לשקר? הפגנת יום המודעות לחטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן. (צילום: שירז גרינבאום / אקטיבסטילס)

הבלוגר אבשלום בן צבי, המוצג בתוכנית כ"היסטוריון חוקר הפרשה", למרות שהתואר השני שלו עוסק בכלל במושבים, מצהיר כי "מנגנון של חטיפות היה חייב להשאיר שובל ארכיוני". אמירה זאת נאמרת כהוכחה ניצחת מבלי שום ניסיון לעמת אותה עם כך שמסמכי ארכיון רבים כלל לא הגיעו אל ידי הועדה, ביניהם ארכיוני בתי התינוקות במחנות ש"לא אותרו", וארכיון הסוכנות שמסמכיו הועברו לשריפה לאחר שהתקבלה בקשה להעבירם לוועדה, או עם כך שבחינת מסמכי הארכיון מעלה לכשעצמה כמה ממצאים המעלים חשד בנוגע למהימנותם, כמו תעודת פטירה שהונפקה לאדם חי.

שאלת האינטרס, כמובן, מעולם לא הועלתה לגבי בן צבי, אשר לא נדרש לשום גילוי נאות על הקשר המשפחתי שלו, לא לגבי סבתא רבתא שלו, שרה כפרי, שפעלה למען חוק האימוץ תוך החלת החיסיון גם על מקרי האימוץ שקדמו לו, ואף הצהירה בכנסת ש"כידוע, קיים שוק שחור לאימוץ ילדים. משיגים אותם  באופן פרטי תמורת כסף, לעתים כסף רב", ולא על מעורבות משפחתו בניהול בית אומנה אשר מוזכרת בועדת החקירה.

נוכחותו של ירון לונדון בפאנל בסוף התכנית מעוררת תמיהה גם היא. ניכר כי יש לו דעה בנושא, אך כזאת יש גם לאבנר מהמכולת למטה, שדווקא לא הוזמן לפאנל. הביטחון הרב שבו הוא מדבר, למשל, על רגולציה של ניסויים רפואיים בשנות ה-50 בישראל, משכנע מאוד, למרות שהוא עומד בסתירה לממצאים האקדמיים המופיעים בעבודת הדוקטורט של חדווה אייל, שמצביעה על פיקוח חלקי בלבד ועל טשטוש והסוואת ניסויים תחת כותרת של טיפול רפואי באותה תקופה. גם לונדון לא נשאל האם היות אמו עובדת סוציאלית במעברות משפיעה באופן כלשהו על עמדתו ולהט דבריו.

שאלת האינטרס לא נענית במפורש ונותרת תלויה באוויר, מותירה רמיזה לאינטרסים עלומים של השלטון. חברת הכנסת קורן מוצגת כמובילת השיח, על אף הביקורת הרבה שהופנתה מצד פעילים במהלך השנים על רשלנותה של קורן ופעולותיה, והביקורת הכללית על קואופטציה של המאבק על מנת להשתיקו. נאמר ורצה דרוקר לתקוף את השלטון הנוכחי על יחסו לפרשה, הוא יכול היה לשאול שאלות נוקבות לא מעטות. ניתן היה לשאול, למשל, מדוע ביבי ביד אחת מברך על פעילותה של קורן ובשנייה מפוצץ את המשא ומתן עם המשפחות ונציגיהן; לשאול מדוע אוחנה שמכהן כעת כשר המשפטים לא מסייע למשפחות המבקשות לפתוח את קברי משפחותיהן במאבקן מול הפרקליטות; יכול היה אף להגדיל ולבדוק מדוע הופעלה משמעת קואליציונית להצבעה נגד הצעת החוק להכרה שהגיש בוז'י הרצוג; לשאול מה האינטרס לטעון כי יש צורך בהענקת תשובות והכרה למשפחות תוך סיכול מתמיד של הצעדים שיכולים להוביל לכך. אבל צדק למשפחות ומזור לכאביהן, מסתבר, מעולם לא היה האינטרס של התחקיר הזה.

רחלי סעיד היא כותבת, עורכת, מתרגמת ואקטיביסטית, פעילה בעמותת עמר"ם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf