גם בזמן מלחמה, חשוב לשמור על חופש הביטוי

שתי עובדות בעמותות בשירות עיריית ירושלים פוטרו מעבודתן עקב ציוצי תמיכה בחמאס; סטודנטים מאוניברסיטת חיפה וממוסדות נוספים הושעו מלימודיהם לאחר שהביעו תמיכה בחמאס; מועמד לראשות עיריית רהט נעצר בטענה כי סייע "לאויב בזמן מלחמה", לאחר שפרסם בפייסבוק, לצד פרשנות, מפה שמנתחת את האפשרויות לכיבוש רצועת עזה; הזמרת וחוקרת המוח, ד"ר דלאל אבו אמנה, נעצרה אתמול (שלישי) בחשד ל"הסתה", לאחר שפרסמה פוסט שבו כתבה "אין מנצח מלבד אללה" כשברקע דגל פלסטין.

בנוסף, נציבות שירות המדינה מבקשת להביא להשעייתה של ציפי נבון, מנהלת לשכתה של שרה נתניהו, אחרי שפרסמה פוסטים בפייסבוק, שבו כתבה "לא רחוק היום שכל הקושרים להפיכה יועמדו לדין" והתבטאה נגד גורמים שונים, בהם גופי מחאה, ערוצי ואנשי תקשורת.

חופש הביטוי הוא הזכות שמוקנית לכל אדם להביע את דעתו בכל דרך, לרבות ברשתות החברתיות, גם בנושאים שנויים במחלוקת וגם בימים רגישים, מבלי שיוטלו עליו הגבלות שרירותיות. כמובן שזה לא בלתי מוגבל, וכפוף לחקיקה שמצמצמת אותו, למשל הגנה מלשון הרע או מקרים שעולים לכדי עבירה פלילית מכוח חוק העונשין.

כך למשל, הסתה, גזענות וקריאה למעשה אלימות, דינם עד 5 שנות מאסר, כאשר המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עמו, ושעל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות.

חשוב להבהיר שבין חופש הביטוי לחקיקה המגבילה אותו יש ספקטרום רחב, וגם באווירה טעונה של מלחמה, מעסיקים, אוניברסיטאות או המשטרה מוגבלים ביכולת לעשות דין לעצמם, לכפות עמדות פוליטיות, ולהחליט על דעת עצמם היכן עובר הגבול בין השקפת עולם לא לגיטימית לבין מה שיכול להיתפס כרדיפה פוליטית.

במקומות עבודה, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי מעסיק מחויב להעסיק את העובד ולהימנע מלהפלותו, גם אם השקפת עולמו של העובד אינה מקובלת עליו, פוגעת בו או אף מעליבה אותו. ואולם גם לכלל הזה יש חריגים.

פעילות ברשת חברתית – כמו העלאת פוסט, שיתוף פוסט אחר או סימון "לייק" – היא כלי לביטוי דעות, מחשבות, רעיונות ועוד, שנחשבים בבחינת "השקפה" כהגדרתה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. חשוב לציין: אין הבדל בין עמדה העולה כפוסט או כתגובה לפוסט אחר או "לייק".

בית המשפט ציין כי הגנת המחוקק מפני אפליה מחמת השקפה לא נועדה להשקפת אדם הנצורה בלבו, אלא באה לעגן את חופש הביטוי והזכות להביע דעה, וחופש הביטוי כולל גם ביטויים פוגעים, מרגיזים ושקריים שצורמים את האוזן.

עם זאת, הפעילות ברשתות מאתגרת את גבולות חופש הביטוי. עמדה שפעם היתה נאמרת בסלון הבית של עובדת למשל, נכתבת היום על ידה בפרהסיה, ומגיעה לעתים לידיעת המעסיק, בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות צדדים שלישיים, כמו נפגעים מהפרסום או לקוחות של המעסיק.

החריגים מעטים, ולא בכדי

יש לערוך הבחנה בין דף פרטי ברשת החברתית לבין דף של מקום העבודה. דף של מקום העבודה או המזוהה עם מקום העבודה של העובד, למשל עם לוגו של מקום העבודה, נחשב לחלק מקניינו של המעסיק. במקרה כזה, פוסטים שאינם הולמים את מדיניות המעסיק יכולים להיות עילה להליך בירור מול העובד ובמקרים חמורים אף לפיטורים.

בדף הפרטי של העובד עצמו, שאינו קשור לעבודה, הסיפור שונה – המעסיק לא יכול להתערב בנעשה שם, אבל גם במקרה זה מדובר באיסור שאינו מוחלט.

דף פרטי של אדם ברשת חברתית כולל את קבוצת חבריו, עמם הוא בוחר לשתף את דעותיו וגם אם אדם משתף או מעלה פוסט בנושא שנוי במחלוקת, הדבר אינו קשור למקום עבודתו. שדה פעילותו כאדם פרטי ברשתות החברתיות אינו מעניינו של המעסיק ובלבד שהעובד לא קישר בין עמדתו לבין המעסיק, או לא כתב את הדברים בשם המעסיק, או שהעובד אינו מזוהה בדף הפייסבוק עם המעסיק.

עם זאת, בתי המשפט ראו בסוג העובד כעניין מהותי, תוך שהם עושים הבחנה בין עובד בחברה פרטית לבין עובד ציבור. חופש הביטוי של עובד ציבור מוגבל יותר מעובד בחברה פרטית, בגלל מעמדו וייחודו.

בית המשפט, למשל, דחה עתירה של עובדת עירייה לביטול פיטוריה בעקבות הבעת שמחה בדף הפייסבוק שלה על נפילתם של 13 חיילים במהלך מבצע "צוק איתן", אף שהעובדת התנצלה ומחקה את הפוסט. באותו מקרה, בית המשפט קבע כי מדובר בעובדת ציבור, שתפקידה המהותי הוא חינוכי פסיכולוגי, ושהציפייה מעובד ציבור היא לריסון ומתן דוגמה לכל מי שנזקק לשירותיו. הבעת השמחה על נפילת חיילים, ואיחולים לנפילת נוספים, היא פעולה שסליחת המעסיק הציבורי קשה בעניינם.

מנגד, במקרה אחר של חברה פרטית, קבע בית המשפט כי המעסיקה מחויבת לשלם לתובעת פיצויים של 30 אלף שקל, לאחר שפוטרה ללא שימוע ולאלתר. באותו מקרה מדובר היה בעובדת שסירבה להסיר את תמונת ה"פרופיל" שלה בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה – תמונתו של מי שביצע פיגוע דקירה – בחשבון שבו הזדהתה כעובדת של המעסיקה. בנוסף, נפסק לזכותה גם פיצוי בסך של 10,000 שקל בגין עוגמת נפש, בעקבות מכתב שהוציאה המעסיקה לכלל העובדים במועד שבו פוטרה העובדת, שממנו עולה כי העובדת הביעה תמיכה בפעילות חבלנית.

גם באווירה טעונה של מלחמה, מעסיק אינו יכול לכפות עמדות פוליטיות או לקבוע לעובד את גבול הלגיטימיות של השקפת עולמו. החריגים לכלל מעטים: הבעת עמדה מצד העובד בדף פרטי, אבל באופן שניתן לזהות את העובד כחלק מן המעסיק, ובכך להביא לפגיעה במעסיק; הבעת עמדה בדף של המעסיק; או במקרה של עובד ציבור. ולא בכדי הם מעטים. כל פרשנות אחרת, רחבה יותר, תביא לעוד פגיעה באחד מהיסודות החשובים ובחוסנה של הדמוקרטיה.

עו"ד אמיר בשה הוא שותף במשרד עו"ד בשה זבידה, המתמחה ביחסי עבודה