newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יו"ר המזכירות הפדגוגית מועל בשליחותו החינוכית

כאשר איש החינוך הבכיר ביותר במשרד החינוך טוען שבחינות הבגרות תורמות לצמצום פערים ולמוביליות חברתית, אפשר לקבוע כי הפוליטיקה ניצחה את החינוך

מאת:

לפני כחודשיים פרסם ד"ר אברהם פרנק נייר עמדה, ובו הצעה לביטול בחינות הבגרות. אברמל'ה הוא מהפעילים מקרב אנשי החינוך בישראל, ולאחרונה עמד בראש כנס המחאה "חינוך ראוי לישראל", עליו כתבתי כאן. אברמל'ה טוען כי בחינות הבגרות פוגעות באוטונומיה של בתי הספר התיכוניים לבחור תכנים, דרכי הוראה ודרכי הערכה, והן מקבעות תהליך למידה ארוך ובזבזני. לחלופין הוא מציע להסתפק בשתי בחינות ארציות: בשפת אם ובאנגלית, ובתעודת גמר שתכלול את הציונים שהתלמיד אסף במהלך שנות לימודיו בתיכון.

אנשי מקצוע בסביבת עבודה פוליטית

בגיליון ינואר 2017 של כתב העת "הד החינוך" התפרסם ריאיון עם אברמל'ה (כאן, עמוד 50), שעיקרו: "יש אמירה שהמטרה של מערכת החינוך היא שהתלמידים ירכשו מיומנויות שונות. אבל בתי הספר לא עוסקים בזה, אלא עוסקים בהכנת התלמידים לבחינות המיצ"ב והבגרות". דברים ברורים. באותו גיליון ניתנה זכות התגובה לד"ר משה וינשטוק, יו"ר המזכירות הפדגוגית. וינשטוק מונה לתפקיד הבכיר, ראש וראשון לאנשי החינוך במשרד החינוך, בידי נפתלי בנט. זה קרה מיד עם כניסתו ללשכת השר, ולאחר שהדיח את היו"ר הקודם ד"ר ניר מיכאלי, שנחשד כשמאלני בעיני בנט. וינשטוק הוא בוגר המכינה הקדם צבאית בעלי, בית היוצר של הנהגת האחים היהודיים, והוא נולד ומתגורר עם משפחתו בהתנחלות אלון שבות.

אני כותב זאת כדי שיהיה ברור שאין ספק באשר לנסיבות הפוליטית שבהן מונה וינשטוק לתפקיד. ולמרות זאת, אפשר היה לחשוב שוינשטוק יתמוך בהצעה של אברמל'ה, שכן קודם לתפקידו הנוכחי, הוא עסק רבות בפיתוח הלמידה המשמעותית (ימי השר פירון). בשנת 2014 הוא כתב בעניין זה: (כאן, עמוד 148): "רוב המבחנים בודקים את הידע, בעיקר ברמות נמוכות של שינון הידע. […] בגישת החלופות בהערכה אנו רואים את האדם כקומה שלמה […] משום כך תהליכי ההערכה יכללו ויביאו לידי ביטוי רבדים מגוונים באישיות […] ויינתן ביטוי למגוון יכולות וכישורים של הלומד."

אבל לא. אולי משום שפירון התחלף בבנט, ואולי מסיבות אחרות, וינשטוק דווקא מתגלה כתומך נלהב בבחינות הבגרות. את נימוקיו הוא מביא מעולם הצדק החברתי, לא פחות. בחינות הבגרות הן אחלה, משום שהן "יוצרות את הלמידה", מהוות "קרש קפיצה לשוויון הזדמנויות", מהוות "מדד אובייקטיבי המאפשר מוביליות חברתית" וכן אמצעי ליצירת "קורפוס משותף של ידע" בידי כלל האזרחים. עם כל הכבוד לבעל התפקיד הרם, ובשם כל השנים בהם למדתי והשכלתי בתחום החינוך, הריני לומר שאין בטענות של וינשטוק אפילו לא מיליגרם אחד של אמת.

בחינות נועדו למיין אנשים

בחינות לא יוצרות למידה. התלמיד הוא שיוצר את הלמידה, ולעזרתו עומדים המורים ותהליך ההוראה שהם מייצרים. הבחינות יוצרות משטר: הן מחייבות את המורים ללמד בהתאם לשאלות שיכללו בבחינה, והן מחייבות את התלמידים ללמוד, במידה והם יודעים איך לעשות זאת ובמידה וחשוב להם לקבל ציונים טובים. בחינות הבגרות, כמבחן אחיד ארצי לכל התלמידים בסיומו של מסלול הלימודים, התקיימו לראשונה בפרוסיה (גרמניה) בשנת 1788. מטרתן הייתה ברורה ומוצהרת: "ליישר" את כל מערכת החינוך בהתאם לכוונת השליט, שכתב את נוסח הבחינה.

> דו"ח חדש: עלייה ניכרת בנטל ההוצאה על חינוך ילדים עד גיל חמש

בחינות נועדו למיין אנשים (צילום: flickr, Aslan Media, cc-by-nc-nd2.jpg(

בחינות נועדו למיין אנשים (צילום: flickr, Aslan Media, cc-by-nc-nd2)

בחינות אינן יוצרות שוויון הזדמנויות. הבחינה נועדה להבחין בין תלמידים מצליחים לבין נכשלים. בהכשרת המורים מלמדים שבחינה שבה כל התלמידים מצליחים, כמו גם בחינה שכולם נכשלים, היא חסרת תוקף. בחינה "טובה" היא כזאת שחושפת את "ההתפלגות הנורמלית" בכיתה: מעט מצטיינים, רוב בינוני, ומעט נכשלים. לכאורה אפשר היה לחשוב שלאחר הבחינה יוכל המורה להעניק לתלמידים שנכשלו תגבור מתאים, כך שגם הם יצטיינו. אבל בפועל בחינות הבגרות מתקיימות בסוף מסלול הלימודים, לאחר שהמורים סיימו את מלאכתם. בחינות הבגרות הן הזדמנות למצליחן לקבל אישור להצלחתו, והזדמנות לנכשל להיווכח בכישלונו. אולי זה השוויון שוינשטוק מתכוון אליו.

למעשה בחינות ומדידות מגדילות פערים. זה קורה משום שהתלמידים מגיעים לתחילת תהליך הלמידה, כבר בכיתה א', בדרגות שונות של מוכנות מבית הוריהם. יש ביניהם פערים כבר בתחילה, עוד לפני שהמורים פתחו את פיהם. תלמיד שמצליח בבחינה הראשונה מקבל משוב חיובי להצלחתו. המורה אוהבת אותו, ההורים גאים בו וחבריו מתייחסים אליו בהערכה. ביטחונו העצמי עולה, ומהצלחה להצלחה הוא יתחזק ויתעצם. לעומתו תלמיד שנכשל בבחינה הראשונה מקבל משוב שלילי. המורים, ההורים והחברים ימעיטו בערכו, וסביר שגם הוא עצמו יתאכזב מהישגיו. מכישלון לכישלון הולכת ונבנית אצלו תדמית של ילד כושל. ואכן, מחקרים מראים שיש פערים בין תלמידים כבר בכניסה לכיתה א', ושבמהלך שנות הלימודים בבית הספר הפערים הולכים ומתרחבים.

בחינות אינן אובייקטיביות. אם ביצעתם את הבחינה מוקדם בבוקר או בערב; אם הייתם שבעים או רעבים; אולי לילה קודם ישנתם מצוין ואולי לא; נאמר ובכיתת הבחינה היו רעש והפרעות; האם אתם טיפוסים חרדתיים או נינוחים? תסכימו איתי שכל המשתנים האלה עלולים להשפיע על מידת הצלחתכם בבחינה. די בזה כדי לומר שבחינה בבית ספר אינה מודדת את "הידע" שלכם בנושא הנבחן, כשם שסרגל מודד אורך. עצם ביצוע הבחינה, כמו גם תנאי הסביבה בעת המדידה, משפיעים על האנשים הנמדדים. וינשטוק אמור היה לדעת את זה.

בחינות לא מאפשרות מוביליות חברתית. הטענה הזאת היא ממש חוצפה. הרי משרד החינוך בעצמו פרסם: "בכל המבחנים ובכל השנים נמצאו פערים ניכרים בהישגיהם של תלמידים מרמות שונות של רקע חברתי-כלכלי: ככל שהרקע החברתי-כלכלי גבוה יותר, כך ההישגים גבוהים יותר". יש אם כך, קשר ישר, חזק ויציב בין המעמד החברתי כלכלי של ההורים לבין ההישגים של הילדים. אז על סמך מה מרשה לעצמו הפדגוג הראשי לפנטז על מוביליות חברתית?

בחינות הבגרות לא יוצרות "קורפוס משותף של ידע". גם כאן התשובה ברורה: כמחצית מתלמידי כל שנתון אינם לומדים במסלולים לבגרות או שאינם מצליחים בבחינות הבגרות. גם בעניין זה יש קשר חזק למעמד הכלכלי חברתי של ההורים: 79 אחוזים מהתלמידים להורים עמידים סיימו תיכון בשנת 2013 עם תעודה בגרות, לעומת 7 אחוזים מהתלמידים להורים במעמד חברתי כלכלי נמוך. מכאן שהקורפוס של הידע אינו משותף לכלל ילדי ישראל, אלא רק למחצית האוכלוסייה מהמעמד החברתי-כלכלי גבוה. זה דווקא מתאים לאחים היהודים להתייחס רק לעצמם כאל כולם.

> בלי פערים בחינוך, עם הרבה צבא: 2016 דרך עמוד הפייסבוק של בנט

בחינות הבגרות יוצרות שוויון הזדמנויות? יו"ר המועצה הפדגוגית, משה וינשטוק (ויקיפדיה cc)

בחינות הבגרות יוצרות שוויון הזדמנויות? יו"ר המזכירות הפדגוגית, משה וינשטוק (ויקיפדיה cc)

מי ישמור על החינוך בצמרת משרד החינוך?

צמרת משרד החינוך מורכבת כך שיישמר האיזון בין הצרכים והאינטרסים השונים. כך למשל השר (ולאו דווקא הנוכחי) מגיע מתוך המערכת הפוליטית, ולכן סביר שהוא יכוון את המערכת בהתאם לצרכים הפוליטיים. מתחת לשר ניצב המנהל הכללי, שמתוקף תפקידו מביט דרך הצרכים הארגוניים, המנהלתיים והכלכליים. התפקיד השלישי בחשיבותו במשרד הוא זה של יושב ראש המזכירות הפדגוגית. הוא שמייצג את ההיבטים החינוכיים: מה שנכון וראוי עבור ההוראה, הלמידה וההתחנכות. אבל אם מראש, המזכיר הפדגוגי אינו שומר אמונים לפדגוגיה שאותה הוא אמור לייצג, ומראש הוא מעוות את הידע החינוכי בהתאם לרוח השררה שמעליו, אז מי יהיה זה שישמור עלינו – ההורים, המורים והתלמידים?

> אתם הטוענים להחלפת נתניהו, מדוע נדם היום קולכם?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf