newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדרך לשינוי בחינוך לא עוברת דרך משרד החינוך

מאות שנים מחפשים דרכים לרפורמה במערכת החינוך ולא במקרה זה לא עובד. השינוי צריך להתחיל בהורים, ראשי רשויות ומנהלים. דברים לקראת כנס מחאה והקמת תנועת חינוך חדשה

מאת:

ביום שלישי הקרוב יתקיים כנס אנשי חינוך (פרטים בהמשך) תחת הכותרת: "חינוך באבדן דרך". המפגש נועד "למחות על אוזלת היד החינוכית ולהציג חלופות רצויות". במהלך הכנס תוכרז התארגנות חדשה בשם "המועצה הציבורית העצמאית לחינוך". אני מביא כאן את תקציר הדברים שיאמר בכנס ניר אוריון, מורה למדעי כדור הארץ ופרופסור להוראת המדעים במכון ויצמן, שטוען שמערכת החינוך כלל לא איבדה את דרכה.

רפורמות מלוא העין ושינוי אין / מאת: ניר אוריון

המערכת המכונה חינוך בישראל מאופיינת בזרם החינוכי הדומיננטי בעולם כולו, המכונה "הזרם המהותני". על פי גישה זו השלטון קובע מהם הדברים ההכרחיים שאותם צריכים ילדים ללמוד. הגישה המהותנית התפתחה במדינות בהן שלטו רודנים, ולכן ככל שהשלטון במדינה הוא שמרני יותר, כך מתאפיינת יותר מערכת החינוך של אותה מדינה בתכנית לימודים הממוקדת בקידום התפיסה הפוליטית-חברתית-כלכלית של האליטות המנהיגות את אותה מדינה. צרכי החברה (המוגדרים על ידי השלטון) מכתיבים את תכנית הלימודים.

> נתניהו הסית, אבל לא את יגאל עמיר

תלמידים בכיתה בירושלים, 2010 (אילוסטרציה: יוסי זמיר / פלאש90)

הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להקים מערכות של חינוך שיתמקדו בקידום הילד ולא בהתאמתו לצרכי ההון-שלטון. תלמידים בכיתה בירושלים, 2010 (אילוסטרציה: יוסי זמיר / פלאש90)

אחד המאפיינים הבולטים של המערכת המכונה חינוך (ולא רק בישראל) הוא שבכל זמן נתון היא נמצאת בתהליך של "רפורמה" בלתי ממומשת. ועדיין, בעוד שיש מרכיבים בחברה המערבית אשר עברו ועוברים שינויים משמעותיים ביותר, בתי הספר של ילדנו ונכדינו דומים מאוד לבתי הספר בו למדו הורינו וסבינו לפני מאה שנים. מוסד זה הוקם לפני כשתי מאות כקומבינת הון-שלטון למטרות שליטה ואילוף: הכשרה של אזרחים צייתנים לשליט ועובדים חרוצים לבעלי ההון. מערכת בתי הספר הציבוריים לא הוקמה כדי לחנך ילדים ולכן מעולם לא איבדה את דרכה. זו מערכת יעילה ביותר, הפועלת בהצלחה מדהימה מזה כמאתיים שנים, ולכן לאליטות שהקימו אותה אין כל עניין לשנותה.

לאחר עשרות שנים של "עאלק רפורמה" הגיע הזמן להפנים שאין דרך לשנות את המערכת הממשלתית המכונה חינוך. הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להקים מערכות של חינוך שיתמקדו בקידום הילד ולא בהתאמתו לצרכי ההון-שלטון, וזאת במקביל למערכת הממשלתית.

המפתח להפיכת בתי ספר למערכת של חינוך נמצא בידיהם של מנהלי בתי ספר. מי שיכול לתת למנהל את הכוח להתמקד בילד הוא ראש הרשות והמקומית. ומי שיכול לגרום לראש רשות מקומית לאפשר למנהלי בתי ספר להתמקד בחינוך, במקום בהכנה למבחנים, הם ההורים הבוחרים את ראש הרשות המקומית.

לכן, אנשי חינוך הרוצים ליצור תהליך שינוי אמיתי ומשמעותי במערכת בתי הספר צריכים להבין שבמקום להשחית את זמנם ומרצם מול פקידי המשרד המכונה חינוך עליהם להתמקד בקהל ההורים. עליהם להשקיע את מרצם בשכנוע הורים ובהענקת כלים שיאפשרו להם לדרוש מראש המערכת המקומית לאפשר פתיחת בתי ספר המיועדים ומתאימים לילדים.

רוצים שינוי?

עד כאן דבריו של ניר. אני (גיל) מוסיף את חידת האתגר הבאה: מי ומתי כתב אודות בית הספר שבו למד את הדברים הבאים:

כמה יש מאיתנו המבוגרים אשר סיימו את מסלול הלימודים עם מושג קלוש לגבי למידה משמעותית! אני, חסר המזל שאני, אחד מתוך אלפים, אשר איבדו באומללות את השנים המתוקות בחיי אדם, ואשר בזבזתי את שנות הנעורים הקסומות על פלפולי סרק חסרי ערך.

ומי הבטיח:

זה אפשרי לשנות את בתי הספר! […] אנו מבטיחים מערכת חינוך כזו שהחינוך הניתן לא יהיה כזב אלא אמת. כלומר, שהחיה התבונית, האדם, יהיה מודרך, לא באמצעות שכלם של אחרים, אלא בשכלו שלו; לא יקרא רק את דעותיהם של אחרים ויתמסר לשננם בזיכרון, אלא יחדור בעצמו אל שורשי הדברים וירכוש את ההרגל להבנה משמעותית וגישה שימושית לדברים שלמד.

התיאור בהחלט מזכיר לי את בית הספר שבו אני למדתי, אבל האמת היא שהדברים נכתבו בידי המחנך הצ'כי יוהאן קומניוס בשנת 1632 (!). אכן, מערכת חינוך חובה מטעם המדינה נוסדה לראשונה בפרוסיה לפני כמאתיים שנים, אולם בתי ספר היו קיימים עוד קודם לכן. כפי שניתן לראות, דרכי ההוראה והחינוך עוררו ביקורת ודרישה לשינוי כבר לפני 400 שנים. במילים אחרות – הדרישה לשינוי היא אכן אחד המאפיינים של מערכת החינוך, מתמיד.

למרות מאות השנים ואלפי האנשים הטובים והחכמים שניסו זאת, טרם התרחש השינוי המהותי שרבים מייחלים לו. צריך על כן להסתכל באומץ על העבר, ולחפש לא רק היכן טועה מערכת החינוך, אלא גם היכן מסתתרת הטעות של אלה הדורשים שינוי בחינוך. ההצעה של ניר להתחיל את השינוי בהורים ובראשי הרשויות היא דבר שראוי לנסות. בדיוק בדרך זאת נוסדו בשנים האחרונות בתי ספר ייחודיים ברחבי הארץ.

חינוך ראוי לישראל

הכנס ביום שלישי (22 בנובמבר) מהווה שלב בהתארגנות של "המועצה הציבורית העצמאית לחינוך". זהו ניסיון של אנשי חינוך רבים וטובים ליצור מסגרת שחושבת חינוך, במנותק מהבירוקרטיה של משרד החינוך ומהפוליטיקה של שרי החינוך.

בכנס תוצג גם החוברת "חינוך ראוי לישראל" (להורדה כאן), שהיא התוצר הראשון של חברי המועצה. זוהי אסופה של ניירות עמדה קצרים, שכתבו החברים בקבוצה, כל אחת ואחד בתחום התמחותם. הכוונה היא שניירות עמדה אלה יהוו את המסד למדיניות חינוך חלופית. את החוברת ערך אברהם פרנק, מהפעילים המובילים את הקבוצה, ובעל בלוג חינוך משל עצמו: כאן.

לארגון ולתכנון הכנס שותפה עמותת חינוך ישראלי, וכן: התאגדות המנהלים העל יסודיים ומועצת התלמידים והנוער הארצית. הכנס יתקיים בבית הספר תיכונט בתל אביב, החל משעה 15.30. נכון לעת הכתיבה נותרו עדיין מקומות, אולם חובה להירשם באתר חינוך ישראלי: כאן.

> ישראל שוקלת לשלול אזרחות של חשוד בפשעים נגד האנושות בארגנטינה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf