פורום קהלת שוב קורא להפרטת החינוך על בסיס "עובדות" מסולפות
דוח חדש של הפורום מנסה להוכיח, בעיקר בעזרת מחקרי פיזה, שהישגי החינוך משתפרים כשנותנים להורים ולבית הספר יותר חופש, ושבישראל חופש הבחירה מצומצם יחסית לעולם. הבעיה היא שממצאי המחקרים, לא רק שלא תומכים בטענות אלה, אלא אף סותרים אותן לחלוטין
מחזור רעיונות ישנים שלא צלחו מעולם. תלמידת כיתה א' בבית ספר בירושלים, ב-28 באוגוסט 2025 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)
עם פתיחת שנת הלימודים פרסם פורום קהלת דוח חדש, שבו קריאה חוזרת להפרטת החינוך, ביזור משרד החינוך ופגיעה בארגוני המורים. עורכי הדוח בחרו להוכיח את עמדותיהם בעיקר בעזרת מחקרי פיזה של ארגון המדינות OECD, אך זאת תוך כדי עיוות מוחלט של תוצאות המחקרים. במקרה הטוב מדובר בחוסר מקצועיות, ובמקרה הרע, בהטעיה מכוונת.
בדוח מוצגות "הוכחות" לארבע טענות מרכזיות: ראשית, שהישגי החינוך משתפרים ככל שיש להורים חופש לבחור את בית הספר שבו ילמדו ילדיהם; שנית, שההישגים משתפרים ככל שיש לבית הספר חופש לנהל את עצמו – ארגונית וחינוכית; ושתי הטענות הנוספות: שבישראל, בשונה מרוב מדינות העולם, חופש הבחירה של ההורים והחופש החינוכי והניהולי של בתי הספר מצומצמים.
מחקרי פיזה לא רק שאינם תומכים בטענות אלה, אלא, כפי שאציג, סותרים אותן לחלוטין. זה אינו מפריע לעורכי הדוח של קהלת להסיק שיש להעמיק את הפרטת החינוך בישראל.
בחירה לא קשורה להישגים
לעניין הבחירה של ההורים נכתב בדוח קהלת בעמוד 3: "מדוחות OECD עולה כי לבחירה ולתחרות בין בתי ספר יש השפעה חיובית על הישגי התלמידים". בעמוד 31 הניסוח ממוקד עוד יותר: "דוח פיזה מוכיח כי יש מתאם חיובי בין היקף הבחירה לבין רמת הקריאה של התלמידים".
משום מה מסתמך הדוח של קהלת על מחקר פיזה מ-2018, אף שיש מחקר עדכני יותר מ-2022, אם כי אין הבדל מהותי בין הדוחות. בשניהם מוכח שאין מתאם חיובי בין המשתנים, וודאי שאין השפעה חיובית (כלומר קשר סיבתי). את היקף הבחירה הגדירו חוקרי פיזה באמצעות שיעור התלמידים הלומדים בבתי ספר שעומדים לתחרות. הוגדרו שלוש קטגוריות: בתי ספר שהרישום אליהם התקיים ללא בחירה; בתי ספר שהלומדים בהם יכלו לבחור בין שני בתי ספר; ובתי ספר שהלומדים בהם יכלו לבחור בין שלושה בתי ספר או יותר.
בלוח המצורף מסודרות מדינות המחקר משמאל לימין, לפי גובה הציון הממוצע במבחן הבנת הנקרא (עמודות כחולות), החל מקולומביה עם ציון 409 ועד אירלנד עם ציון 516. ישראל מודגשת באדום (ציון 474), מעט מתחת לממוצע המדינות המודגש בירוק (ציון 476).
על גרף זה צירפתי את גרף הנקודות השחורות המייצג את שיעור התלמידים הנמצאים בשתי קטגוריות הבחירה העליונות, כלומר שלרשותם בחירה ביותר מבית ספר אחד. אם היה מתאם חיובי או קשר השפעה בין שני המשתנים, הקו החום המחבר את הנקודות היה אמור להיות מקביל לגובה העמודות, כלומר עולה משמאל לימין. אבל הוא ממש לא.
כך למשל בולטת מקסיקו, שבה 88.5% מהתלמידים יכולים לבחור בין בתי הספר, ובכל זאת ציונם הממוצע הוא מהנמוכים (שלישית משמאל): 415 נקודות. בצד הנגדי בולטת פינלנד, שבה רק 38.1% מהתלמידים יכולים לבחור בין בתי ספר, ובכל זאת הציון בקריאה הוא בין הגבוהים: 490 נקודות.
שורה תחתונה: אין קשר בין היקף הבחירה של ההורים לבין הישגים.
היקף הבחירה והתחרות בישראל מעל ממוצע המדינות
בעמוד 15 נכתב: "בישראל עדיין לכשני שלישים מההורים אין זכות זאת [זכות בחירה], והרשות המקומית היא שבוחרת עבור הילד את המוסד החינוכי". בעמוד 23 נכתב בעניין זה: "דוח פיזה מציין כי ישראל, בניגוד לרוב המדינות שנבחנו, מתאפיינת במערכת חינוך המגבילה את חופש הבחירה בחינוך".
האמת היא אחרת. במחקר מ-2018 נמצא שרק 20.2% מהתלמידות והתלמידים בישראל לומדים בבתי ספר שאין להם תחרות כלל, כלומר שרישום התלמידים נעשה ללא בחירת ההורים. מדובר אם כך בחמישית מהתלמידים, ולא שני שלישים!
בהשוואה בינלאומית מצבנו מצוין. ישראל ממוקמת מעט מעל ממוצע המדינות, כלומר יש בישראל פחות תלמידים שנרשמים ללא יכולת בחירה מאשר בממוצע המדינות. ב-37 מדינות שיעור הבחירה גבוה יותר מאשר בישראל (כלומר, פחות תלמידים נרשמו ללא בחירה כלל), וב-34 מדינות שיעור הבחירה היה נמוך יותר מישראל.
שורה תחתונה: ישראל אינה מתאפיינת במערכת המגבילה את חופש הבחירה, ורוב המדינות אינן מתאפיינות במערכת תחרותית יותר מאשר ישראל.
בחירת הורים פוגעת בשוויון ההזדמנויות ובהישגים
בעמוד 16 בדוח קהלת נכתב: "מחקר שערך OECD ב-2019 מצביע על היתרונות של בחירה מבוקרת בהיבט של שוויון הזדמנויות בחינוך. מחקר זה מעלה את החשש כי הגברת הבחירה תגביר סגרגציה חברתית ולימודית". זהו ניסוח מטעה, משום שהדוח דווקא מצביע על חסרונות הבחירה. הוא אינו "מעלה את החשש", אלא מראה מדעית שבחירה מגבירה את ההפרדה החברתית ופוגעת בהישגים.
מדובר במחקר שפורסם ב-2019, המסתמך על מחקרי פיזה ישנים עוד יותר, מ-2015. במחקר נמצא כי ב-15 השנים שחלפו מאז שנת 2000, כל המדינות הגדילו את אפשרויות הבחירה של ההורים בין בתי ספר, אבל הגדלת הבחירה של ההורים והגדלת התחרות בין בתי הספר הניבו תוצאות שליליות.
כך נכתב בדוח:
"תוצאות אמפיריות במחקר זה מצביעות על כך שהיחלשות הקשר בין מקום המגורים לבין ההקצאה לבתי הספר, קשורה לרמה גבוהה יותר של הפרדה בבתי ספר לפי מעמד חברתי". אומנם לחלק מהתלמידים נפתחה גישה לבתי ספר שלא היו זמינים עבורם בעבר, אבל "דבר זה כשלעצמו אינו מקזז את השפעות המיון החברתי (social sorting effects)".
אשר להשפעות המיון החברתי נכתב: "עלייה בבידוד של תלמידים בעלי הישגים גבוהים מתלמידים אחרים קשורה לציונים נמוכים יותר במבחני פיזה בקרב תלמידים מוחלשים חברתית-כלכלית, ללא כל השפעה משמעותית על תלמידים בעלי הישגים גבוהים".
שורה תחתונה: הגברת הבחירה הגדילה את ההפרדה החברתית. הישגי העשירים לא השתפרו, והישגי העניים נסוגו. כתוצאה מכך, הפערים גדלו וממוצע ההישגים ירד.
היקף האוטונומיה בישראל מעל ממוצע המדינות
בעמוד 4 בדוח קהלת נכתב כי ראוי לאפשר פתיחת בתי ספר ייחודיים, משום שהם "מאפשרים לגוון את אפשרויות החינוך המוצעות להורים". כתבתי בעבר על כך שבתי הספר הייחודיים בישראל הם תופעה של בדלנות מעמדית ולא של חדשנות פדגוגית. למשל, אין שום בעיה ליישם בכל בית ספר עקרונות דמוקרטיים, אם רוצים. לפי הדוגמה שבכתבה, העובדה שבית הספר הדמוקרטי גבה מההורים שכר לימוד גבוה פי ארבעה מבתי ספר סמוכים, אינה מוכיחה שהוא דמוקרטי יותר, אלא רק שהוא בדלני יותר.
בעמוד 16 נכתב כי ראוי להגביר את האוטונומיה של בתי הספר משום שהדבר מאפשר לקבל החלטות בדרג הניהול "שיש לו מירב הידע הדרוש כדי לפתור את הבעיות". זה כשלעצמו נכון. אבל, כפי שכתבתי בעבר, שיעור האוטונומיה של בתי הספר בישראל גבוה יותר מהנהוג בממוצע מדינות OECD.
בתרשים המצורף מוצגים כמה מהמשתנים שנבדקו במחקר פיזה מ-2022. כפי שניכר, הגורם המרכזי לקבלת החלטות נמצא בבית הספר (המנהלת או המנהל וצוות המורות והמורים), ולא ברשויות השלטון. כמו כן בולט כי העמודות הכחולות, המייצגות את האוטונומיה בישראל, גבוהות מהעמודות הירוקות המייצגות את ממוצע המדינות.
למשל, 78.6% מתלמידות ותלמידי ישראל לומדים בבתי ספר שבהם למנהלת או למנהל אחריות מרכזית למינוי ולהעסקת המורות והמורים. זהו שיעור אוטונומיה גבוה ב-20% מהנהוג בממוצע המדינות. 49% לומדים בבתי ספר שבהם המורות והמורים קובעים את התוכן הנלמד, גם אם מדובר בתוכנית לימודים (סילבוס) של המשרד, זאת לעומת 39% בממוצע המדינות.
גם ההיסטוריה מלמדת – לא להפרטת החינוך
כללו של דבר, הממצאים המדעיים של מחקרי פיזה, לא רק שאינם תומכים במסקנות של דוח פורום קהלת, הם אף סותרים אותן סתירה מהותית. הבעיה היא שיותר פוליטיקאים ומקבלי החלטות יקראו את הדוח של פורום קהלת מאשר את הכתבה הזאת ב"שיחה מקומית". אם יש למי מאנשי קהלת יושרה מקצועית, ראוי שיגנזו את הדוח ויעשו הבחנה ברורה יותר בין עמדות לבין עובדות.
ראוי להזכיר בהזדמנות זאת כי מדיניות הפרטת החינוך שבה דוגל פורום קהלת נהגתה על ידי פרופ' מילטון פרידמן ב-1955 (!). מדובר במחזור של רעיונות ישנים שלא צלחו מעולם. כל המדינות שניסו ליישם את משנתו של פרידמן חוו קטסטרופה חינוכית וחברתית, וחזרו בהן ממהלכי ההפרטה. ראו למשל כתבות קודמות שלי על כישלון ההפרטה בצ'ילה, בשבדיה, בניו זילנד ובארה"ב.
ב-2016 פרסם אונסקו דוח לסיכום שישה עשורים של כישלון ההפרטות בחינוך, וכך נכתב בו:
"המגמה העולמית של הפרטת החינוך מלווה בכמה בעיות רציניות לעתידם של יחידים וקהילות, שמוצאים את עצמם בקצה הלא נכון של ההיררכיות החברתיות, שאותן הצמיח ההיגיון הניאו-ליברלי. האידיאולוגיה של השוק מייצרת בהכרח מנצחים ומפסידים. אתגר העתיד אינו כלכלי אלא דמוקרטי. הדיון אינו על חופש השוק או על גודל הממשלה, אלא על השאלה בשביל מה יש ממשלה ואת מי היא נועדה לשרת".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
