סרבנית טרנסית: "ברור מה הדבר הנכון לעשות נגד רצח עם – לסרב"

"צו השעה הוא סירוב". הסרבנית אלה קידר גרינברג, בהפגנת תמיכה לפני התייצבותה בבקו"ם, ב-18 במרץ 2025 (צילום: אורן זיו)

אלה קידר גרינברג, סרבנית טרנסית בת 18 מתל אביב, התייצבה אתמול (יום רביעי) בבקו"ם והכריזה כי היא מסרבת להתגייס לצבא ולמלחמה בעזה, שהתחדשה יום לפני תאריך גיוסה. היא נשפטה לתקופת מאסר ראשונה של 30 יום בכלא הצבאי נווה צדק שבבית ליד, בפלוגת הנשים.

קידר גרינברג התייצבה בבסיס תל השומר מלווה בפעילות ופעילי רשת מסרבות ובנק"י, שהפגינו ליד הכניסה לבסיס. בני משפחה שליוו את ילדיהם לגיוס התעמתו עם המוחים, קרעו שלטים וקיללו אותם.

"מול מציאות של השמדה המונית, של הפקרה, של רדיפת קוויריות, של רמיסת זכויות, של רצח עם, צו השעה הוא סירוב", הקריאה קידר גרינברג מהצהרת הסירוב שלה לפני כניסתה לכלא. "כשהנכדים שלנו ישאלו אותנו מה עשינו בזמן רצח העם בעזה, אם נכנענו או נאבקנו, מה תעדיפו לענות? אני יודעת מה אני אענה. אני בחרתי להיאבק. לכן אני מסרבת".

עוד אמרה קידר גרינברג: "כלל המנגנונים מכשירים אותנו כנתינים צייתנים של המערכת. ההיגיון הזה הוא בדיוק הדבר שאנשים טרנסים, כמו גם סרבנים, מערערים עליו. זו הסיבה שאנחנו כל כך מפחידים, כי המערכת הקיימת והתחזוקה שלה מתבססת על כך שאנחנו, האנשים, נישאר ממושמעים וצייתנים".

לפני סירובה של קידר גרינברג – הסרבנית הטרנסית הראשונה מזה כעשור – היה קשה להעריך כיצד ינהג בה הצבא, שמתהדר בגיוס להט"בים, וספציפית טרנסים, ואף מחזיק מש"קית מגדר שמלווה טרנסים לפני ובמהלך גיוסם. הצבא לא היה מודע לכוונתה של קידר גרינברג לסרב לפני גיוסה, ומש"קית המגדר היתה איתה בקשר.

סרבנית המצפון אלה קידר גרינברג, טרנסית בת 18, הגיעה אתמול לבסיס תל השומר כדי להכריז על סירובה להתגייס לצבא, במחאה על הכיבוש והמלחמה.

אלה נשפטה למאסר של 30 יום בכלא הצבאי

ראיון של אורן זיו pic.twitter.com/oV3TaMm5Gt

— שיחה מקומית (@mekomit) March 20, 2025

עו"ד ידין עילם, שביקר את קידר גרינברג אחרי שנכנסה לכלא, סיפר על מצבה – באישורה. לדבריו, "לא נתנו לה להכניס את התרופות שלה, בין היתר הורמונים, כלומר שהצבא מונע ממנה טיפול הורמונלי. היא בפלוגת נשים בתא לבד, שאין בו טלוויזיה, שהשירותים בו לא נסגרים ושיש בו דליפה מהגג. היא היתה מעדיפה להיות עם עוד אסירות בתא.

"לקחו לה את הספרים באנגלית כי אמרו שמותר רק בעברית, שזה היה ככה בעבר רק בפלוגת נשים. לקחו לה את הספר 'המדונה של הפרחים' בעברית, כי יש טוסיק של תינוק על הכריכה, ואפשרו לה להכניס רק שני דיסקים.

"במשפט שאלו אותה למה היא לא מעוניינת להתגייס. היא השיבה שאינה מוכנה לקחת חלק במדיניות הצבא. שאלו אותה איזו מדיניות, וכשאמרה 'השמדה המונית' היא ננזפה על כך, וקיבלה הרצאה על כך שאחרי 7 באוקטובר מותר לעשות הכל פחות או יותר".

פנינו לדובר צה"ל בבקשת תגובה לגבי הטענות. היא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.

מתחילת המלחמה נכלאו עוד תשעה צעירים לפני גיוס שסירבו בפומבי, וחלה החמרה ביחס הצבא לסרבנים, כפי שעולה ממספר ימי הכליאה שהם מקבלים. סרבן הגיוס הראשון במלחמה, טל מיטניק, ריצה בסך הכל 185 ימי מאסר. הסרבן איתמר גרינברג, ששוחרר מוקדם יותר החודש, ריצה קרוב ל-200 יום בכלא, "שיא" של יותר מעשור. על פי תנועת מסרבות, מאז תחילת המלחמה הצבא הפסיק לפטור משירות סרבנים אחרי 120 ימי מאסר.

קידר גרינברג החליטה לסרב בגיל צעיר. היא התחילה להיות פעילה במחאה נגד ההפיכה המשטרית יחד עם בני נוער שמחו נגד הכיבוש, ובין היתר, היתה שותפה לארגון מכתב הסירוב "בני נוער נגד דיקטטורה", שקשר בין ההפיכה לכיבוש. היא גם פעילה בבנק"י מסרבות, והשתתפה במחאות נגד טרנספוביה, נגד פגיעה וסחיטה של להט"בים על ידי הצבא, ונגד פינקוושינג במצעדי הגאווה.

בראיון לפני הכניסה לכלא, סיפרה קידר גרינברג ל"שיחה מקומית" על התהליך שעברה עד שהחליטה לסרב, על פעילותה נגד הכיבוש, בין השאר בנוכחות בגדה המערבית, על הסולידריות שהיא מבקשת להעביר ללהט"בים בגדה ובעזה, ועל המסר שלה לקהילה הגאה בישראל.

מה היה התהליך שעברת שהוביל אותך לסרב?

"מגיל מאוד מאוד צעיר היה לי ברור שאני לא מתכוונת להחזיק נשק או להרביץ לאנשים. היתה לי סלידה מאלימות. אבל זה לא היה ממש מודע, ודי קיבלתי את האמירה של מבוגרים בחיי, שיש דרכים אחרות לשרת ויש כל מיני תפקידים לא קרביים.

"בגיל 14 יצאתי מהארון, ואז מצאתי את המניפסט הקומוניסטי בספרייה של סבתא שלי. שאלתי אותה מה זה, והיא אמרה 'קח תקרא'. לקחתי, קראתי ואהבתי. זה היה בזמן הסגר של הקורונה. לא התחברתי ללימודים של התיכון בזום ולא ממש היו לי חברים, אז מה שעשיתי כל היום, כל יום, במשך שנתיים, היה לקרוא מלא. זה גם הוסיף לדיכאון האישי, שחוויתי במקביל דיכאון פוליטי מאוד עמוק. הרגשתי המון תסכול, ושאין לי יכולת להשפיע על שום דבר. ועם זאת כל יום, כל היום, הייתי עסוקה בכמה שהעולם דפוק וכמה שלי אין כוח להשפיע על זה.

"כשנהייתי מעורבת, קיבלתי את ההחלטה לסרב". הגוש נגד הכיבוש בהפגנה נגד הממשלה בתל אביב, ב-21 בינואר 2023 (צילום: אורן זיו)

"ואז, בתחילת 2023 התחילו ההפגנות (נגד ההפיכה המשטרית; א"ז), ופתאום נפתח לי אפיק להמיר את התסכול לפעולה. הכרתי חבר'ה ויחד הקמנו את 'גוש הנוער נגד הכיבוש', ומשם פשוט המשכתי. אחרי זה אני וחברות שפגשתי שם יזמנו הפגנה נגד השקת הספר 'נזק בלתי הפיך' (ספר אנטי-טרנסי שפורסם בעברית בהוצאת סלע מאיר; א"ז) כשהוא יצא. בהמשך התחלתי להיות יותר מעורבת במסרבות, אחרי שפגשתי את עינת (גרליץ, שסירבה גם היא להתגייס; א"ז) בהפגנה בירושלים. הכרנו עוד לפני זה, כי היינו ביחד באיגי כשהייתי בת 13. אחר כך נהייתי יותר מעורבת בבנק"י, ואז גם בנוער נגד דיקטטורה. כל ההתפתחות לתוך האקטיביזם היתה על רקע תחילתה ומותה האיטי של המחאה נגד הרפורמה המשפטית.

"כשנהייתי מעורבת, קיבלתי את ההחלטה לסרב. ידעתי שאני הולכת לסרב כבר בגיל 16. עם הזמן פשוט הבנתי שאני בכל מקרה לא אשרת".

היית גם נוכחת בשטח, איך זה השפיע עליך?

"בערך חצי מהקיץ בין י"א לי"ב עשיתי במסאפר יטא ובכל מיני הפגנות בבית ג'אן, פרח'ה (כפר חקלאי קומוניסטי בגדה; א"ז), שייח ג'ראח כשעוד היו (מאז המלחמה הפסיקו להתקיים הפגנות בשכונה; א"ז). זה גם השפיע. הפעילות במסאפר יטא שינתה את הצורה שבה אני חווה ומתעסקת בעוולה פוליטית, וגם הפעילות שלנו בפרח'ה. זה לא מאוד שינה את ההחלטה שלי (לגבי הגיוס; א"ז), אבל אחרי זה, בארוחות משפחתיות כשדוד שלי מתווכח איתי למשל, זה ביסס אותי יותר בידיעה המוקדמת שאני לא בעניין של הכיבוש; וזה גם גרם לי להיות יותר מחוברת ברמה הרגשית, להכיר ולהיות באינטראקציה עם אנשים שמושפעים מזה, ולהיות מושפעת מזה בעצמי.

"אני חושבת שאם קודם היתה לי הרבה התנגדות עקרונית, עכשיו יש לי גם טינה וכעס וזעם כלפי צה"ל והמשטרה, בגלל המציאות שנחשפת פה".

איך הגיבה הסביבה שלך להחלטתך לסרב?

"רוב הסביבה שלי לא ידעה עד עכשיו, וחלק מהסביבה שלי תגלה כשתראה כתבות עליי. אבל אמא שלי, זה מה שחשוב, והיא אמנם מאוד איתי בדעות, אבל היא לא היתה בעניין של האפשרות שאני אהיה בכלא. הבהרתי לה שאני אעשה את זה בכל מקרה, והשאלה היתה אם היא תהיה איתי ותתמוך בי או לא. ואז זה נהיה לה מאוד ברור".

סיפרת שקיבלת את ההחלטה מזמן. איך השפיעה עליך המלחמה הנוכחית?

"לפני המלחמה היה בזה משהו מאוד סימבולי, שאנחנו מסרבים לשרת משטר שעושה ככה וככה, ואנחנו עושים את זה בפומבי. אחרי תחילת המלחמה זה נהיה הרבה יותר פשוט. יש רצח עם, ולא מתגייסים לצבא שמבצע רצח עם. הכל מרגיש בו זמנית יותר דחוף ויותר חסר תקווה, אבל ברמה הפוליטית זה הרבה יותר פשוט, ודורש פחות התחבטות. מאוד ברור מה הדבר הנכון לעשות נגד רצח עם – לסרב".

היית מאוד פעילה בזמן ההפיכה המשטרית. באותה תקופה היתה הרגשה שאפשר לדבר עם אנשים על הכול, אפילו על הכיבוש, והמסרים התקבלו בהבנה אצל רבים מהמוחים. עכשיו המצב שונה. איך את רואה את האפשרות לדבר עם בני ובנות נוער על הנושאים האלו?

"בתקופת קפלן היתה תקווה מטורפת. כל שבוע באו יותר ויותר אנשים לגוש, וחלקם גם הצטרפו לפעילות. דברים כמו 'נוער נגד דיקטטורה', שהיה מכתב שמיניסטים מהסוג שבדרך כלל לא מקבל יותר מדי תהודה, קיבל תהודה מטורפת בתקשורת הישראלית. גם בכללי כשמאל, וגם כמישהי שהיתה מעורבת בדברים האלה, בלארגן את 'נוער נגד דיקטטורה' ולהיות בגוש, ואז לראות בפעילויות אחרות אנשים שפגשתי בגוש, זה היה מאוד מעורר תקווה ומאוד מעודד.

"אחרי 7 באוקטובר היה טירוף, ועדיין קצת טירוף, אבל פחות לדעתי. אני מרגישה שהרוחות מאוד נרגעו. אבל עכשיו זה הרגע שבו המדינה, אחרי המשבר שפתאום פירק את מערכת הערכים הישנה, מנסה מהר להשריש ולקבע את מערכת הערכים החדשה שנוצרה לפתע. אם בהתחלה אלה היו הרבה תגובות רגשיות מאוד של זעם וטראומה, עכשיו משתמשים בהן כסוג של פרופוגנדה, מניפולציות לאומניות על אוכלוסייה אזרחית שמאבדת יותר ויותר מהביקורתיות שלה עם כל יום שעובר. אני חושבת שעכשיו זה גם הזמן לנסות שלא יקבעו את זה, שלא יהיה נרמול של אלימות מהסוג הזה בשיח הציבורי.

"עדיין אנשים באים, עדיין יש יותר סרבנים. זו תקופה עם הרבה סרבנים ביחס לשנים קודמות, ובכל פעולה יש אנשים חדשים בבנק"י. זה נורא נחמד לראות שאנשים באים ומתעניינים, ואז הם גם נהיים פעילים וחלקם ממשיכים להגיע. עדיין יש תקווה".

עדיין יש יותר סרבנים. צעירים לפני גיוס שורפים צווי גיוס ב"גוש נגד הכיבוש", בשבוע ה-15 למחאה בקפלן, ב-15 באפריל 2023 (צילום: אורן זיו)

אין תקדים משפטי או צבאי

מה התהליך שעברת מול הצבא כטרנסית? את יודעת מה צפוי לך אחרי שתסרבי?

"אנחנו לא כל כך יודעים. היה מקרה אחד לפני תשע שנים, ושמו אותה קודם בכלא לגברים, אז זה לא נותן לנו המון מידע איך המצב כרגע. גם אני וגם עורך הדין שלי לא יודעות מה יקרה, אין ממש תקדים משפטי או צבאי שאפשר להתבסס עליו, ואין פרוטוקול שאנחנו יודעות עליו, אז נגיע ונראה" (בסופו של דבר, כאמור, קידר גרינברג נשלחה לפלוגת נשים; א"ז).

איך היה הקשר עם מש"קית מגדר לפני תאריך הגיוס שלך?

"היא היתה מאוד חמודה. היא התקשרה אלי לבדוק מה שלומי ואם אני יודעת לאיזו יחידה אני מתגייסת, ואמרה שאם אני צריכה משהו שאדע שהיא כאן ושאשמור את מספר הטלפון שלה. בצו ראשון היה להם ברור שאני טרנסית, אז אני מניחה שמישהו שם במיטב הפנה אותה אליי. היא שאלה לגבי מגורים, ואמרה שהסכימה עם הבסיס שהייתי אמורה לשרת בו, בהגנ"א (מערך ההגנה האווירית שאליו יועדה קידר גרינברג להתגייס; א"ז), שיביאו לי מכולת מגורים אישית עם שירותים ומקלחת. הבעיה היתה שאי אפשר לחבר את התשתיות של המכולה באזור מגורי הבנות, אלא רק ליד מגורי בנים, אבל לא עם הבנים. היא שאלה אם זה בסדר מבחינתי. אמרתי, 'בטח!'".

לסירוב שלך יש גם היבט קווירי או טרנסי?

"החיבור שהכי קל לעשות זה החיבור של המערכות שאנחנו נלחמות נגדן, כי בסוף אנחנו כטרנסים וטרנסיות מערערות על אותה מערכת פטריארכלית בינרית של תפקידים מאוד נוקשים, אלה שדורשים מאיתנו לשרת, אלה של גברים ונשים, אבות ואימהות, שיצרו עוד דור של חיילים ועובדים. אנחנו מערערות על זה, ולכן אנחנו א. כל כך מפחידות את המשטר, וב. שעיר לעזאזל מאוד פשוט וקל שכל הזמן חוזרים אליו.

"אני חושבת שסרבנים מערערים בצורה דומה על הנרטיב הצבאי הישראלי, שוב, כי אנחנו לא ממלאים את התפקיד שמיועד לנו. אני חושבת שזה לא סתם שנמשכתי והגעתי לערער על עוד ועוד הנחות בסיס שנלקחו כמובן מאליו, אחרי שהפרתי את אחת הבסיסיות ביותר שבהן. וכן, מבחינתי, אני כטרנסית מעוניינת בחופש שלי ובחופש של כולם. אני לא מעוניינת בזכות שווה לדכא אחרים או בכרטיס כניסה עם תנאים ברורים למערכת הקיימת, להיות בשורות המדינה במקום במאבק מולה. אני חושבת שהמאבק שמכוון להיכלל במנגנוני הכוח במקום לפרק אותם הוא שגוי, ואנחנו רואים איך הוא שוב ושוב נכשל, גם בכללי וגם ספציפית בתנועה הקווירית, שנים אחורה".

אז הסירוב שלך הוא גם מסר למיינסטרים של הקהילה הגאה, שרבים ממנה תומכים בממסד ובמלחמה?

"לצה"ל לא אכפת מטרנסים וטרנסיות, או מהומואים ולסביות, או מקווירים וקוויריות. לצה"ל אכפת מכוח ומהון. והפוזיציה שצה"ל נמצא בה, להיות כמה צעדים קדימה בנושא הזה עבור החיילות והחיילים שבשורותיו, היא לא מקרית אלא מכוונת מאוד. כמובן שזה לא נוגע לפלסטינים הקווירים שהוא מדכא. זה מכוון כי צה"ל משרת את אותו תפקיד ונמצא באותה פוזיציה כמו מקומות רבים אחרים בחברה ובמדינה שלנו, בשוק העבודה, בתרבות, במדיניות, במאבקים ציבוריים וחברתיים. צה"ל הוא תמיד הגורם המקשר, וגם המשקר.

"בסוף מה שקורה עם הרבה טרנסים וטרנסיות שאני מכירה, שבכנות אני לא עד כדי כך שופטת אותם על זה, זה שצה"ל הוא פיק כלשהו עבורם, להשיג תנאים יותר טובים מהמשפחה שלהם, מהמקום שבו גדלו, משוק העבודה. זה מכוון, זה בשביל הצרכים הציבוריים, בשביל היח"צ של צה"ל, וזה בשביל הפוזיציה שלו במדינה, שגם ביחס לקהילה הגאה הוא רוצה להיות בפוזיציה הזאת. זה מאפשר לנטרל את הקהילה הגאה, להפוך אותנו להומו-לאומנים, כדי שלא נהיה הומואים אנטי-לאומנים. אני בזה לזה. אני חושבת שזה ציני ומגעיל, אבל כל הביקורת שלי לגבי זה היא כלפי המדינה וצה"ל".

תוכלי לספר על השתתפות בהפגנות נגד הפגיעה של הצבא בלהט"בים פלסטינים?

"היתה הפגנה בבסיס גלילות אחרי שהיה מקרה של בחור שנרצח (על ידי חברי גוב האריות בשכם; א"ז), לאחר שהסתבר שהוא מלשין של צה"ל, אחרי שסחטו אותו עם סרטונים שלו עם גבר אחר. ארגנו הפגנה מחוץ לבסיס גלילות. באתי בדראג, צעקנו. גם במצעד הגאווה כל שנה, ב'גוש נגד הכיבוס', זה מסר שחוזר על עצמו, כמו עם הטנק (מיצג עם דגם של טנק ואבר מין זכרי; א"ז).

"לחלוטין אכפת לי מקוויריות פלסטיניות. אני חושבת שספציפית העניין הזה הוא ברמה הרטורית דיסקורסיבית מאוד רלוונטי כשמדברים על האשמות כמו 'מה יעשו לכן בעזה', ו'לכו לעזה תתלבשו ככה', או Chicken for KFC (מתייחס לאמירה של נתניהו בקונגרס האמריקאי, ש"גייז למען עזה זה כמו תרנגולות למען KFC; א"ז).

"אם לממסד היה אכפת באמת מדיכוי של פלסטיניות קוויריות, הוא היה מדבר איתן ועוזר להן, לא משתמש בהן ככלי רטורי זול". אלה קידר גרינברג במיצג של "הגוש נגד הכיבוס" במצעד הגאווה בתל אביב, ב-8 ביוני 2023 (צילום: אורן זיו)

ההתקרבנות הזאת מבחוץ ביחס לשמרנות האמיתית, שאכן קיימת בחלק מהחברה הפלסטינית, זה לצבוע את החברה הפלסטינית כמונולית עם תרבות אחת בלבד, לקחת את החלק הזה כדי להצדיק את כל מה שאנחנו עושים. אם לממסד הישראלי, או לתקשורת הישראלית, או לציבור הישראלי היה אכפת באמת מהצרכים ומהחששות ומהדיכוי של פלסטיניות קוויריות, הן היו מדברות איתן, עוזרות להן, ושואלות אותן מה הן צריכות, ולא מחריבות את הערים שלהן ומשתמשות בהן ככלי רטורי זול.

"ביחס לזה, התגובה העיקרית היא שמדובר בזוועות, ברצח עם, בהשמדה המונית. גם אנשים שמרנים וגם אנשים הומופובים חווים זוועות, ואנחנו נגד זוועות".

איך הגיבו להחלטה שלך חברים פלסטינים בתוך ישראל או בגדה?

"הם מאוד דואגים לי. אני חושבת שעבור חברים מפרח'ה, שגרים בשטחי C, הרעיון של כלא צבאי הוא משהו מסוים, ולקח רגע להבהיר שהכלא הצבאי שאני נשלחת אליו הוא לא כמו הכלא הצבאי הביטחוני שאסירים ביטחוניים נשלחים אליו.

"אני מרגישה שכשאני מגיעה למקומות חדשים, לכפרים שלא הייתי בהם קודם, למקומות שבהם אנשים לא מכירים אותי, הרבה פעמים ברגע שמתפתחת שיחה יותר עמוקה, ישר שואלים מה עשית בצבא, איפה היית בצבא. האמירה הזאת, יש לה ערך אנושי ופוליטי ובין אישי גדול בפעילות המשותפת ובמאבק המשותף שלנו יחד. אין פה בעצם את ואני. באתי לשמור או לעזור או להיראות, באתי לעשות פוליטיקה ביחד. אני חושבת שזה מאפשר להגיע לגובה העיניים עם הרבה פעילים פלסטינים".

יש לך חששות מהכלא? 

"זה חד משמעית מלחיץ. גם אם אהיה בכלא ולא באגף (בבידוד; א"ז), שזו אפשרות, אני לא יודעת כמה טוב יהיה לי חברתית. כל החברים שלי שמאלנים, כי אני חיה בבועה ואני עושה אקטיביזם כל הזמן. ברמה הבין אישית, ביומיום שלי, אני יכולה להתעלם מכמה שהחברה הישראלית חווה פשיזציה, וזה מלחיץ. אבל אני חושבת שבסך הכל אסתדר, יש לי יכולת להיות עם עצמי ולקרוא ולכתוב ולשמוע מוזיקה כל היום. זה נשמע לי כמו תקופת מנוחה נהדרת.

"מה שבעיקר מלחיץ ביחס לזה, זה מחוץ לכלא. יש סכנה חברתית בכלא, במיוחד במקרה הספציפי שלי, כי אני טרנסית וגברים מאוד אוהבים להיות אלימים כלפינו. אבל בסך הכול הכלא הצבאי הוא מרחב מאוד ממושטר במובן הזה, אין בו הרבה אלימות פיזית. אבל בחוץ, אחרי כתבות כאלה ואחרות, כל מיני דברים שמגיעים לאנשים, זה מלחיץ שאנשים מבית הספר או מהעבר שכבר מכירים אותי יכולים להדליף דברים, או שאנשים יזהו אותי ברחוב או בהפגנות, או יחפשו אותי".

איזה ספרים ומוזיקה תקחי לכלא?

"אני מאוד מחפשת ספר שהתחלתי כ-PDF ואני לא מוצאת, את 'הומו סאקר' של ג'ורג'ו אגמבן. אני אקח את 'מחשבות על שלום בתקופת מלחמה' של וירג'יניה וולף, אני אקח אתDebut  של ביורק, את 'יהודית רביץ' של יהודית רביץ, את 'נרקיס וגולדמונד' של הרמן הסה. ספר נהדר. אני צריכה לקחת קצת סיפורת, אני לא יכולה רק לקרוא תיאוריה כל הזמן. אני מאוד אוהבת לקרוא פילוסופיה, אבל אני מניחה ששם אזדקק יותר למפלט. קיבלתי דיסק של של How I'm Feeling Now של Charli XCX מחבר, שזה עזר כי כל המוזיקה של ה-Gen Z, היפר-פופ, פופ גירלי שלי, לא היה לי בדיסקים מההורים, אז חבר קנה לי אותו".

מדוברות הצבא נמסר בתגובה:

"המועמדת לשירות שוהה בבסיס הכליאה לאחר שנשפטה על רקע סירובה להתגייס.
היא הושמה בתא ייעודי, וזאת על מנת להתאים את הצרכים הייחודיים בהתאם לשלב ההתאמה המגדרית, לאחר קבלת עמדת הגורמים המקצועיים על כך בצה"ל.

"בשל סירובה של המועמדת להתגייס לשירות ביטחוני, לא נקלטה במערכת ולא הועברו המסמכים והמרשמים הרפואיים שלה. המועמדת לשירות נבדקה עם קבלתה וממתינים לקבל ממנה את המרשמים הנדרשים על מנת לאפשר לה את הטיפול לו היא זקוקה. נציין כי אמש נבדקה המועמדת לשירות על ידי רופא בסיס הכליאה והטיפול התרופתי ינופק בהתאם למרשמים שיובאו".