newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סרבן מצפון ראשון מתחילת המלחמה: "טבח לא ישיג דבר"

טל מיטניק, בן 18, סבור שלמרות המצב המפחיד והמתקפות על תנועת השלום ואפילו על הפגנות, "זה בדיוק הזמן להראות את הצד השני, להראות שאנחנו קיימים". ראיון לקראת כניסתו הצפויה לכלא

מאת:
טל מיטניק, 17 (צילום: אורן זיו)

"אין פתרון צבאי לבעיה פוליטית". טל מיטניק (צילום: אורן זיו)

טל מיטניק, בן 18 מתל אביב, צפוי לסרב להתגייס לשירות חובה ביום שלישי, ולהיכנס לכלא צבאי. סרבן מצפון ראשון מאז תחילת המלחמה בעזה. מיטניק התחיל את הפעילות שלו במחאה נגד ההפיכה המשטרית, כמו צעירים רבים, הצטרף לגוש נגד הכיבוש, והיה חבר ביוזמת נוער נגד דיקטטורה.

במסר שרבים יתקשו לקבל בתקופה הנוכחית, שבה כל התנגדות למלחמה נתפסת כבגידה, מושתקת ומדוכאת, הוא אומר: "הסירוב שלי מנסה להשפיע על החברה הישראלית, ונועד להימנע מלקחת חלק בכיבוש ובטבח שקורה בעזה. אני מנסה לומר שזה לא בשמי. אני לא מסכים שייהרגו אנשים בשמי. זה לא בשם הביטחון שלי. טבח לא ישיג שום דבר. אני מבטא סולידריות עם החפים מפשע בעזה. אני יודע שהם רוצים לחיות, לא מגיע להם להיות פליטים בפעם השנייה בחייהם".

ככל הנראה, בהתאם לנוהג בעבר, כשמיטניק יגיע ללשכת הגיוס ויסרב לעבור את שרשרת החיול, הוא יישפט במקום על ידי קצין, לתקופת מאסר, שלאחריה ישוחרר וייקרא להתייצב שוב. בעבר, סרבנים ריצו כך כמה תקופות מאסר, שהגיעו אף ל-100 ימי מאסר, ולאחר כן שוחררו על סעיף "התנהגות רעה וחמורה". (עדכון: ביום שלישי נשפט מיטניק ל-30 ימי מחבוש)

במכתב הסירוב שלו, הצהיר מיטניק: "אין פתרון צבאי לבעיה פוליטית. אני מסרב להתגייס לצבא שמאמין שאפשר להתעלם מהבעיה האמיתית, תחת ממשלה שרק ממשיכה את השכול והכאב. השינוי לא יבוא מפוליטיקאים מושחתים פה או ממנהיגי החמאס, המושחתים גם הם. הוא יבוא מאיתנו, בני ובנות שני העמים… האלימות שהצבא מפעיל והפעיל לאורך השנים לא מגינה עלינו. מעגל הדמים הוא אכן מעגל האלימות של הצבא, כמו של כל צבא, מייצרת עוד דם. בפועל, הוא לא יותר מצבא תחזוק הכיבוש ומפעל ההתנחלויות. ברגע האמת הוא הפקיר את תושבי הדרום ואת כל המדינה.

"ב-7 באוקטובר החברה הישראלית חוותה טראומה שלא נודעה כמוה בהיסטוריה של המדינה. בפלישה נוראית, ארגון הטרור חמאס רצח מאות אזרחים חפים מפשע וחטף מאות נוספים, משפחות נרצחו בביתן, צעירים נטבחו במהלך מסיבה ו-240 אנשים נחטפו לרצועת עזה. לאחר מתקפת הטרור, התחיל מסע נקמה לא רק בחמאס, אלא בעם הפלסטיני כולו. הפצצות חסרות הבחנה בשכונות מגורים ובמחנות פליטים בעזה, גב צבאי ומדיני מלא לאלימות מתנחלים בגדה המערבית, ורדיפה פוליטית בקנה מידה עצום בתוך ישראל.

"המציאות שאנחנו חיים בה היא מציאות אלימה. לפי החמאס וגם לפי הצבא והדרג המדיני האלימות היא בלית ברירה, הפתרון היחידי. להמשיך את המעגל הזה: 'הם עשו לנו אנחנו נעשה להם', בלי לחשוב על פתרון ממשי שייתן ביטחון וחירות לכולנו, מוביל רק לעוד הרג וסבל. אני מסרב להאמין שעוד אלימות תביא ביטחון, אני מסרב לקחת חלק במלחמת הנקמה".

בתחילת החודש הופיע מיטניק בפני ועדת מצפון, שדחתה את בקשתו לפטור מהשירות. בראיון לפני כניסתו לכלא, הוא מספר על ההחלטה לסרב, על החשש להיכנס לכלא באווירה הציבורית הנוכחית, ועל המסר שהוא מבקש להעביר לציבור בישראל ובעזה.

איך התגבשה ההחלטה שלך לסרב להתגייס?

"עוד לפני הצו הראשון ידעתי שאני לא מעוניין להתגייס. ידעתי שאני לא מוכן לשרת את המערכת הזאת, שמתחזקת אפרטהייד בשטחים ורק תורמת למעגל הדמים. הבנתי, מהמקום המאוד פריבילגי שאני נמצא בו – יש לי משפחה וסביבה תומכת – שיש לי חובה להשתמש בזה כדי להגיע לעוד צעירים ולהראות שיש דרך אחרת.

"חברים שלי שמכירים אותי, חלקם משרתים וחלקם קיבלו פטור, שדיברתי איתם על למה אני לא הולך לצבא, מבינים שזה מנקודת מבט הומניסטית של התחשבות באחר. אף אחד לא חושב שאני תומך בחמאס או רוצה שלמישהו יהיה רע. יש אנשים שמאמינים שהפעילות הצבאית תביא ביטחון. אני מאמין שהסירוב הפומבי שלי הוא מה שישפיע ויביא הכי הרבה ביטחון".

איך ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית עזרו לך לגבש את תפיסת עולמך? 

"לפני ההפגנות, תפסתי את הפעילות הפוליטית כדבר מאוד רחוק, ולא חשבתי שאפשרי להשפיע כאדם יחיד. כשההפגנות התחילו וראיתי אותן, כולל חברי כנסת שיצאו לרחוב, הבנתי שהפוליטיקה קרובה אליי, שאפשר להגיע לכל פינה בארץ, ושאפשר להשפיע. ושם הבנתי שהמעשים שלי יכולים להשפיע על המציאות שרואים פה, ויש לי חובה לפעול לטובה".

היתה לך התלבטות אם לעשות את זה עכשיו, באווירה הנוכחית?

"כן, היו התלבטויות. תמיד ידעתי שלצבא אין מדיניות קבועה לגבי סרבנים, שהתגובה יכולה להשתנות ברגע – לשחרר את כל הסרבנים, או לשים בכלא להרבה זמן, והייתי מוכן לזה. אחרי 7 באוקטובר והמתקפה הפוליטית על תנועת השלום, על שותפות יהודית-ערבית ועל אזרחים פלסטינים שמביעים תמיכה וסולידריות עם חפים מפשע בעזה, ואפילו על הפגנות, זה מפחיד, אבל זה בדיוק הזמן להראות את הצד השני, להראות שאנחנו קיימים".

נראה לך שיש בכלל מי שמוכן להקשיב בארץ למסרים כאלה עכשיו?

"כולנו יודעים שאנחנו צריכים דרך אחרת, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. כולנו יודעים שזה פשוט לא עובד, שבנימין נתניהו הוא לא 'מר ביטחון'. התחזוק של הסכסוך, זו מדיניות שלא עבדה, וקרסה בסוף. אי אפשר להמשיך עם המצב הקיים, ויש שתי אופציות עכשיו. הימין מציע טרנספר ורצח עם של הפלסטינים בעזה. אני מאמין שאפילו מצביעי ליכוד או ש"ס לא יתמכו ברצח עם ומחיקה של כל הפלסטינים בעזה.

צעדה של הגוש נגד הכיבוש בקפלן, 1 ביולי 2023 (צילום: אורן זיו)

"הבנתי שהמעשים שלי יכולים להשפיע על המציאות, ויש לי חובה לפעול לטובה". טל מיטניק (מימין) בצעדה של "הגוש נגד הכיבוש" ברחוב קפלן בתל אביב, 1 ביולי 2023 (צילום: אורן זיו)

"הצד השני אומר שיש פלסטינים פה, שחיים בין הירדן לים, ומגיעות להם זכויות. אפילו אנשים שהצביעו לביבי, ואפילו כאלה שתמכו ברפורמה המשפטית, יכולים להתחבר לכך שלכולם מגיע לחיות בצדק, שלכולם מגיעה קורת גג, ולתמוך בדו קיום פה.

"יש לי חברים שמשרתים בדרום או שכבר זזו בחזרה לשטחים. חבר שלי בגבעתי. הוא חושב שהדרך שהוא יתרום לביטחון היא להתגייס ולהיכנס לעזה. הדעות שלנו חלוקות לגמרי, אני לא תומך בכניסה לעזה, ואני לא רוצה שייפגע. והוא מעריך את הסירוב שלי ואת הדעה שלי שהשלום הוא מה שיביא ביטחון".

סביב 7 באוקטובר, רבים בשמאל טענו ש"התפכחו". זה השפיע עליך? 

"אין שום הצדקה לפגיעה בחפים מפשע. המתקפה הנפשעת ב-7 באוקטובר, שבה רצחו חפים מפשע, זו התנגדות לא לגיטימית לדיכוי של העם הפלסטיני בעיני. אבל בהוצאה מחוץ לחוק של התנגדות לגיטימית, כמו הפגנות בגדה, או הכרזה על ארגוני זכויות אדם כארגוני טרור, דוחפים אנשים לרדוקציה, ופעולות שמכוונות לאזרחים.

>> הציגו ראיות לאונס, והוכרזו כארגון טרור

"7 באוקטובר לא שינה את התפיסה שלי, אלא רק חיזק אותה. אני עדיין חושב שאי אפשר לחיות עם המצור והכיבוש ולא להרגיש אותם. אני מאמין שהרבה אנשים סוף סוף מבינים את זה. הרעיון של 'רחוק מהעין רחוק מהלב' לא עובד. צריך לשנות משהו. והדרך היחידה היא לדבר, להגיע להסדר מדיני. אני לא אומר שזה יפתור הכל, אבל זה יהיה עוד צעד לכיוון צדק, לכיוון שלום".

השתתפת בהפגנות נגד המלחמה, וגם בהפגנות למען החזרת החטופים. מה קרה שם?

"בהתחלה המשטרה לא אישרה הפגנות נגד המלחמה, ופיזרה אותן באלימות. אחרי כמה שבועות אפשר לראות שיש שוב הפגנות, גם כלליות להדחת הממשלה, וגם רדיקליות שקוראות לסיים את המלחמה, לקחת אחריות, ולא רק להחליף את הממשלה אלא גם לשנות את המדיניות, ליצור עתיד טוב יותר.

>> "נאמר לנו שגם אם חמאס יהרגו חטוף כל יום, לא נפסיק להפגיז"

"בהפגנות של החטופים יצא לי לדבר עם כמה אנשים. יש לנו דעות שונות, אבל בסופו של דבר כולנו רוצים שהחטופים יחזרו. ככל שעובר הזמן, הם רואים שהממשלה מפקירה אותם ולא באמת פועלת כדי לשחרר אותם, בעיקר אחרי הירי בשלושת החטופים. לא משיגים שום מטרה. הרבה מההפגנות קוראות לעסקה, במקום הדרישה 'להחזיר' יש דרישה ברורה – לשחרר אסירים תמורת חטופים, זאת הדרך היחידה להחזיר אותם. הם ביחד עם חמאס, לא נמצאים ברחוב, ואם כן אז ראינו מה קורה להם".

"בוועדת המצפון תקפו את הדעות שלי"

בוועדת המצפון, שבפניה הופיע מיטניק, יושבים כמה נציגי צבא ונציג אחד מהאקדמיה. במשך שנים, הוועדה הבדילה בין סירוב מצפוני-פציפיסטי, שאמור להיות מנותק מהמצב הפוליטי, לבין כל סרבנות פוליטית אחרת. לפני כמה שנים השתנה במידה מסוימת הקו שהובילה הוועדה, שבעבר פטרה רק פציפיסטים מוחלטים. כיום, שתי הנקודות העיקריות שהוועדה בודקת הן אם הסרבן מדבר מתוך תפיסת עולם מוסרית כוללת או מתוך התנגדות למדיניות מסוימת, ואם הסירוב נובע משום שהגיוס מנוגד למצפונו ולעולם ערכיו, או מכיוון שהוא רוצה למחות נגד מדיניות הצבא, להביא לשינוייה ולהניע אחרים לפעול כמוהו.

עו"ד נועה לוי, המייצגת סרבנים מטעם רשת "מסרבות", אמרה כי מתחילת המלחמה הצבא בחר לא לכלוא סרבנים שהצהירו שלא ישרתו. "טל אינו הסרבן הראשון שתאריך הגיוס שלו היה אחרי תחילת המלחמה. לפניו היו עשרות, גם סרבני מילואים וגם סרבני שירות סדיר. אבל הצבא מצא דרכים אחרות להתנהל מולם, ולא שלח אותם לכלא. טל עמד בפני ועדת מצפון שלא הכירה בו כסרבן מצפון, ובמקום לשחרר אותו, ככל הנראה ישפטו אותו וישלחו אותו לכלא".

מיטניק מספר שכאשר ביקש להופיע בפני ועדת מצפון לפני הגיוס, "המראיינת בקדם ועדה היתה אגרסיבית, פקפקה באי האלימות שלי, מכיוון שהתנגדתי לפעולות הממשלה ולכיבוש. בעצם, בגלל הדעות שלי היא אמרה לי שאני לא מתנגד מצפונית, כי מדובר בדעות פוליטיות. בסוף עברתי את הקדם ועדה, והופעתי בפני הוועדה עצמה פחות משבוע אחרי הראיון, כשהרבה אנשים מחכים חצי שנה. הייתי היחיד שהופיע באותו יום. זה היה בתחילת דצמבר".

מה קרה בוועדה עצמה?

"תקפו את הדעות שלי. שאלו אותי מה הייתי עושה ב-7 באוקטובר, איך הייתי מנהל את הסיטואציה. כל הזמן קטעו אותי, אמרו שינסחו אחרת את השאלה. ניסיתי להמשיך לענות, אבל הם אמרו שאני לא עונה להם. הציבו אותי מול שאלה לא הוגנת, שזורקים אותי לבור ושואלים איך אצא ממנו. אם הייתי שולט בעולם וכולם היו כמוני, פציפיסטים, 7 באוקטובר הרי לא היה קורה, ואני לא המנהיג של ישראל, לא יכולים להציב אותי במקום הזה.

"שאלו אותי איך הסירוב שלי שונה מהסירוב של 'אחים לנשק'. עניתי שאני מעריך אותם, ושחשוב שיש אנשים שהבינו שיש להם קו אדום לשירות, אבל אני מציב את הקו האדום לפני זה, ומקווה שהקו האדום שלהם יזוז לכיוון הקו האדום שלי. בשלב הזה, האקדמאית (הנציגה האזרחית בוועדה; א"ז) אמרה שהיא לא מסכימה עם מה שאמרתי, שרק עכשיו הם גילו שיש להם קו אדום.

"זה היה ראיון עוין, אני מול ארבעה אנשים. האקדמאית אמרה שהיא מאמינה באי ציות אזרחי, ושאם אני באמת מאמין שפשוט אלך לכלא. אבל אני תכננתי ללכת לכלא מההתחלה, לא היה להם שום מנוף עליי. אמרתי שיש זכות למצפון, ושכמו כל אזרח, גם לי יש מצפון. אחרי יומיים אמרו לי שלא עברתי את הוועדה. לא הופתעתי. לא קיבלתי את הנימוקים, רק התקשרו ואמרו את התוצאה".

מה התוכנית שלך להעברת הזמן בכלא?

"יש לי כמה ספרים ארוכים, אני מקווה שייתנו לי להכניס אותם. 'לשתות מהמים של עזה' של עמירה הס, ההיסטוריה של ה-CIA, ההיסטוריה של המאבק המזרחי של סמי שלום שטרית. דיברתי עם סרבנים שהיו בכלא, זה בהחלט לא קייטנה, אבל ממה שאני מבין אפשר להתמודד עם זה, צריך רק לדבר נכון, לא לחשוב שאתה מעל אף אחד".

*הטקסט עודכן בתקופת המאסר הראשונה שאליה נשפט טל מיטניק

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

המאבק על פרס ישראל: כוח השררה נגד כוח הרוח

בעתירה לבג"ץ נאמר כי לשר קיש אין סמכות לבטל את פרס ישראל וכי גם מלחמות לא מנעו מחלוקת הפרס בעבר. אבל מעבר להתנכלות הפוליטית לאיל ולדמן, מאחורי החלטתו של קיש עומד רצון עתיק יומין לפגוע בחופש של התרבות והאקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf