"בן גביר רוצה להרוס את החיים, לא את הבתים"
בני משפחת אל-אפשק עמלו השבוע על הרס בתיהם בכפר הלא מוכר א-סר שבנגב. "אנשים הורסים בעצמם כדי להימנע מקנסות, זו חלק מהמדיניות הממשלתית. אבל למי מפריע שהתושבים יישארו פה עוד שנה עד שתהיה שכונה חדשה?" תהה יו"ר ועד הכפר
רק קומץ עיתונאים הגיע לסקר את ההריסות. הריסות בכפר הלא מוכר א-סר, ב-16 ביוני 2026 (צילום: אורן זיו)
ביום שלישי עמלו בני משפחת אל-אפשק בפינוי רהיטים, פירוק גגות ופאנלים סולאריים מבתיהם בכפר הלא מוכר א-סר שבנגב. הכפר, השוכן לצד כביש 40 ומרוחק קילומטרים ספורים מבאר שבע, הפך בשנה שעברה לסמל, לאחר שהריסות עצמיות של בתים, ובהם ביתו של חבר הכנסת המנוח סעיד אל-חרומי, הובילו למחאות המוניות בהשתתפות אלפים מול קריית הממשלה, משרדי רשות הבדואים ובתי המשפט בבאר שבע. המחאה נפסקה בעקבות המלחמה עם איראן ביוני אשתקד, אך מדיניות ההרס נמשכה.
בשכונה של משפחת אל-אפשק נהרסו השבוע 20 בתים, לאחר שהמשטרה אפשרה לתושבים להשלים את ההריסה עד יום ראשון הקרוב. בצידו המזרחי של הכפר, שבו נמצאת השכונה, נהרסו בשנה החולפת יותר מ-200 בתים מתוך 300 בתים ב-20 מקבצי משפחות, בהריסות עצמיות ובהריסה אחת שביצעה המשטרה, כך לפי ועד הכפר. במהלך ההריסה המשטרתית בספטמבר, שבה השתתפו מאות שוטרים ונעשה שימוש בכדורי גומי, בסוסים, ברכבי שטח ובאופנועים, הציתו תושבים את בתיהם במחאה.
מצד הרשויות מדובר בהישג: אנשים הורסים את בתיהם בעצמם, וחוסכים למדינה הן את עלויות ההריסה הן את המראות הקשים של פינוי בכוח. ואכן, בעוד ההריסה בספטמבר זכתה לסיקור נרחב בתקשורת המקומית והבינלאומית, וכללה תמונות של נשים וילדים הצופים בבתים עולים באש ולאחר מכן נהרסים על ידי דחפורים, השבוע הגיע רק קומץ עיתונאים לסקר את ההריסות.
"בן גביר רוצה להרוס את החיים, לא את הבתים", אמר נאסר אל-אפשק (45), בזמן שהוא ושבעת בניו עסקו בפינוי שלושה בתים שבבעלותו, אחד מהם חדש, שבנייתו הסתיימה לפני כחצי שנה. "נתנו לנו הבטחות (הרשויות; א"ז) שישאירו את הבית. סיימנו לבנות אותו, אבל לא נגור בו. אומרים לנו לפנות. לא מעניין אותם לאן נלך. אמרתי להם שאין לנו מקום לשכור, והם אמרו ש'זה לא עניין שלנו'. אני רק מבקש מקום לחיות בו".
ביום שלישי בשעות הצהריים הביאו התושבים שני דחפורים ששכרו, ותוך שעות ספורות כל מה שנותר מהשכונה היה גל הריסות וציוד מפוזר מסביב. "אנחנו הורסים כדי לא לקבל קנס", אמר אל-אפשק. "ההרגשה נוראית. יש לי ילדים שלומדים במכללה, ובמקום ללמוד אנחנו מפנים. אני אגור באוהל כמו שסבא וסבתא שלי גרו פה. אני לא אעבור". כבר כיום יש בכפר תושבים שבתיהם נהרסו והם ממשיכים להתגורר באוהלים בין ההריסות. רק מתחם אחד קיבל אישור לגור במקום; שאר התושבים עושים זאת ללא אישור.
תושבי א-סר הועברו למקום מגוריהם הנוכחי על ידי הרשויות מאזור סמוך בשנות ה-50 של המאה שעברה. האבסורד הוא שהאזור אמור לעבור פיתוח ולהפוך לשכונה של שגב שלום, שבה אמורים המפונים להתגורר באופן מוסדר, אולם ההסדרה מתקדמת בעצלתיים: הלחץ היחיד שמפעילה המדינה הוא להרוס, ואילו לאחר ההריסות היא אינה פועלת באותה נחישות לקידום הפתרונות.
מלחמה בשמונה חזיתות
"סביב ההפגנות בשנה שעברה היתה התקדמות, אבל בספטמבר הכול נעצר וביטלו את ההסכמים על המגרשים", אמר יו"ר ועד א-סר, יאסר אל-חרומי (37), שביתו נהרס בשנה שעברה וכעת משפחתו נעה בין השכונה ההרוסה לשגב שלום. "אנשים הורסים בעצמם כדי להימנע מקנסות, אבל זה מצב טרגי. זה חלק מהמדיניות הממשלתית. למי מפריע שהתושבים יישארו פה עוד שנה, עד שתהיה שכונה חדשה?" תהה אלחרומי.
"הממשלה אחראית על ההריסה הזאת", אמר עטיה אל-אעסם, יו"ר המועצה לכפרים הבלתי מוכרים, ביום ההרס. "הממשלה אומרת שהיא רוצה לנהל מלחמות בשבע חזיתות, אבל בפועל היא מנהלת מלחמה בשמונה חזיתות, כשהחזית השמינית היא הנגב והכפרים הבלתי מוכרים, שתושביהם הם אזרחי המדינה הזאת. המדינה מאלצת אנשים להרוס את בתיהם בעצמם באמצעות איומים במעצר ובקנסות כבדים. נשים, ילדים וילדות הורסים את בתיהם בעצמם".
מאז הקמת הממשלה הנוכחית חלה עלייה חדה במספר ההריסות בנגב, ואלה כללו כפרים ושכונות שלמות. נכון לסוף 2025 נהרסו באזור 2,155 בתי מגורים, ורק 40 משפחות קיבלו מרשות הבדואים מגרשים מוסדרים. לפי נתוני המשרד לביטחון לאומי, ב-2025 בוצעו 5,742 הריסות של "מבנים בלתי חוקיים" בנגב, לעומת 2,850 ב-2022. בין השאר נהרסו בשנה שעברה 1,016 מבנים שיועדו למגורים. לפי רשות הבדואים, בשנתיים האחרונות פונו כ-90 מקבצי מגורים. עם הכפרים והשכונות שנהרסו לחלוטין, נוסף על א-סר, נמנים אום אל-חיראן, ואדי אל-חליל ושתי שכונות באם מתנאן.
פרט לכל אלה, רק בשבוע שעבר הרסו תושבי שכונת אל-נבארי 40 בתים בכפר הלא מוכר תל ערד. גם בתל ערד עדיין ממתינים התושבים לפתרונות ונאבקים על זכותם לשמור על הקהילה מאוחדת, ולא להתפזר בין יישובים שונים. לאחר ההריסות בשבוע שעבר עברו הנשים והילדים ללון בבית הספר המקומי, שהושבת מפעילות, אך המשטרה, כולל קצינים בכירים, נזכרה פתאום לדאוג לחינוך הילדים, והגיעה השבוע למקום כדי לדרוש את פינויו.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
