"באנגלית ישראל מחבקת להט"בים, בעברית יש אבי מעוז"
כמו בשנים קודמות, גם במצעד הגאווה השנה מחו פעילות נגד השימוש בקהילה הגאה כדי להעלים את הכיבוש ועוולות אחרות. הפינקוושינג קיים גם בממשלה האנטי להט"בית הזו, הן אומרות, רק הדיסוננס נעשה יותר בוטה
במצעד הגאווה בתל אביב בשבוע שעבר, בין המוני החוגגים, דגלי הגאווה והמשאיות של החברות המסחריות, בלט מיצג אחד: קבוצה של פעילות הגיעה עם דגם של טנק, רק שבמקום צריח, הורכב עליו פאלוס באורך כמטר וחצי, בצבע ירוק צבאי. השוטרים והמאבטחים בכניסה למתחם המגודר של מצעד הגאווה בטיילת לא אפשרו למייצג להיכנס, אך הקהל גילה עניין ומיהר להצטלם עם הטנק. יאיר לפיד חלף סמוך, אבל המאבטחים חצצו בינו לבין הטנק.
"הטנק עם הפאלוס הענק נועד להעביר את הביקורת על הזקפה הלאומית ועל הרצון של הקהילה הגאה להשתלב בתוך הגוף האלים של הצבא", אומרת עינת גרליץ, פעילה ברשת מסרבות שריצתה 87 יום בכלא הצבאי והשתתפה במיצג.
מיצג הטנק הוא חלק משורה של מחאות שקבוצה של פעילות רדיקליות מארגנות במהלך חודש הגאווה נגד מה שמכונה "פינקוושינג", "כיבוס" בעברית, האופן שבו המדינה והתאגידים משתמשים במאבק הלהט"בי כדי להכשיר ולהסתיר עוולות שונות ובראשן הכיבוש. המחאה נגד "פינקוושינג" אינה חדשה, אולם השנה היא לובשת משמעות מיוחדת, כאשר בממשלה יושבים להט"בופובים מוצהרים כמו אבי מעוז ואחרים.
>>פה חשדתי: כשטוקבקיסטים דואגים ללהט"ב פלסטינים
בממשלות הקודמות, אומרת גרליץ, הפינקוושינג לבש צורה של "תראו איזה גן עדן להט"בי יש בתוך ג'ונגל שמרני. עכשיו פשוט הממשלה יותר קיצונית ואלימה. (אבל) בתל אביב מנסים ליצור מרחב סטרילי עם גן עדן להטב"קי שאפשר לחגוג בו, ולא ירגישו שיש כיבוש וישכחו שכמה דקות משם, אפילו ביפו או בדרום תל אביב, המצב שונה".
לפני שבועיים מאות פעילים ב"גוש נגד הכיבוס" צעדו בירושלים, ושוטרים התנפלו על המוחים וניסו להחרים דגל פלסטין. בתל אביב צעדו ב"גוש" יותר ממאתיים איש. בכמה מקרים, צועדים אחרים ניסו לתקוף את המוחים. הגוש יצעד השבוע במצעד שייערך בחיפה ובשבוע הבא בבאר שבע.
"הקריאה בגוש היא לשחרור קווירי, למעבר מהלאומיות והקפיטליזם לסולידריות", אומרת יהלי אגאי, נערה טרנסית אקטיביסטית. "הממשלה, צה"ל, עיריית תל אביב וכל מיני תאגידים, מבצעים עוולות, אבל החודש (חודש הגאווה, א"ז) הם עוטים על עצמם דגלי גאווה, נותנים תמיכה שטחית במצעד וככה מלבינים את עצמם. המחאה היא נגד הכיבוש והעוולות שפוגעות ישירות בקהילה, כמו סחיטה של להט"בים פלסטינים על ידי הצבא, או העובדה שעיריית תל אביב לא מסייעת לעובדות מין וחסרות בית, שרבות מהן טרנסיות".
"אנחנו נאבקות לא רק בשביל הומואים יהודים שרוצים פונדקאות, אלא בשביל הקהילה הטרנסית, הומואים פלסטינים שנרצחים בשכם ובשביל שרית אחמד", מוסיפה גרליץ. "בתור סרבנית ולסבית אני מרגישה אחריות. כשיצאתי מהארון, המיינסטרים ההטרו-נורמטיבי לא רצה אותי בתוכו. כשגדלתי, בתור סרבנית, אני לא רצויה כי אני מערערת על הנורמות החברתיות-המיליטריסטית. התחושות דומות. אני מחברת את הנקודות בין המאבקים החברתיים".
מאיה בדרשי קירשן, נער ג'נדרקוויר, ביקש להזכיר לצועדים במצעד הגאווה ש"הקהילה הקווירית בנתה את המצעד, לא הממשלה ולא העירייה. עכשיו זה הפך לדבר יותר מיינסטרים וכולם רוצים חלק מהעוגה. רק לפני עשרים שנה המשטרה פיזרה להט"בים בוויגסטוק (פסטיבל דראג ב-1998 שפוזר על ידי שוטרים שעטו כפפות מחשש להדבקה באיידס). היום השוטרים רוצים להראות לא הומופובים".
אין גאווה בדיקטטורה
"הגוש נגד הכיבוס" צועד כבר שנים בתוך מצעדי הגאווה. ב-2001 צעדה הקבוצה האנרכיסטית-קווירית "כביסה שחורה" במצעד בתל אביב תחת הסיסמה "אין גאווה בכיבוש". בהשראת אותה סיסמה, פעילי המחאה ברחוב קפלן ציירו בשבוע שעבר גרפיטי ענק עם המילים "אין גאווה בדיקטטורה". ב-2018 השתמשו פעילים מהגוש בדגם של חומת ההפרדה וחסמו את המצעד בסולידריות עם המחאה מול הגדר בעזה.
אף שהפעילוֹת מותחות ביקורת על אווירת המסיבה במצעד הגאווה בתל אביב, הן מדגישות שהמטרה היא למחות בצורה כיפית. "חגיגה של קוויריות זה מאוד חשוב ומחאתי, אנחנו מוחות וצועקות בשמחה ובהומור תחת הסיסמאות שלנו", אומר בדרשי קירשן. "המחאה שלנו היא להיות מאושרים בצורה חתרנית", מוסיפה אגאי. הסיסמאות משקפות את הרוח הזו: "אנחנו מזדיינים/ות בתחת ומזה לא נולדים חיילים", נכתב על אחד הבאנרים. "בוא אחי, תלבש שמלה, ונפיל את הממשלה", ו"לא עולה ולא יורדת, במדינה אני בוגדת", קראו המוחים.
בעוד בקואליציה הנוכחית חברים להט"בופובים מוצהרים כמו מעוז או שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ב"בגוש נגד הכיבוס" מציינים כי השימוש בקהילה הגאה ככלי הסברה נמשך. עיריית תל אביב מקדמת תיירות להט"בית וברשתות החברתיות שגרירות ישראל בוושינגטון ומדינת ישראל מתגאות באנגלית במצעדי הגאווה וב"אהבה, שוויון וקבלה" שהם מייצגים, תוך התעלמות מכך שאפילו להט"בים יהודים לא נהנים משוויון זכויות.
"פינקוושינג קיים, ועוד איך", אומרת גרליץ. "אנחנו רואות את כל התאגידים שתורמים כלכלית לכיבוש ובאותו זמן נותנים חסות למצעד הגאווה. ההומופוביה הבוטה בממשלה החדשה יכולה לבלבל, אבל הומופוביה זה לא רק חבר כנסת שמדבר על 'אבא ואמא' ועל טיפולי המרה. גם עירייה שמדירה עובדות מין טרנסיות, משטרה שלא מטפלת בתקיפות הומופוביות או מערכת בריאות שמעבירה טרנסיות תהליך משפיל זו הומופוביה".
"יש עדיין פינקוושינג, פשוט הרבה להב"טים בישראל קולטים אותו עכשיו", מוסיף בדרשי קירשן, אני רואה להט"בים שאומרים: באנגלית אתם מחבקים אותנו, ובעברית יש אבי מעוז. הדיסוננס יותר בוטה".
נגד סחיטת להט"בים פלסטינים
ב-21 ביוני, רשת מסרבות תארגן מחאה ראשונה מסוגה מול בסיס 8200 במחאה על הפרקטיקה של סחיטת להט"בים פלסטינים על ידי שירותי המודיעין. באפריל השנה נרצח תושב שכם, לאחר שבארגון "גוב האריות" טענו ששיתף פעולה עם ישראל. בסרטון שצולם לפני שהוצא להורג, סיפר הפלסטיני שנסחט על ידי ישראל על רקע נטייתו המינית.
"הפינקוושיג בצבא הוא הכי חזק," טוענת אגאי. "מצד אחד יש סוג של קבלה של להט"בים למערכת הצבאית, וחלק מהקהילה מאמצת שיח מיליטריסטי לאומני לאומני. מצד שני, צה"ל והמודיעין מפעילים פרקטיקות אנטי להט"ביות באופן מובהק, אלים ואכזרי. סרבני 8200 העידו באופן מאוד גורף שהמודיעין מנסה לאתר להט"בים כדי לסחוט אותם ולהביא אותם לבגוד במשפחה ובחברים שלהם".
ב"בגוש נגד הכיבוס" מוחים גם נגד עוולות חברתיות אחרות. כמה פעילות צעדו בהתארגנות בשם "קוויריות עם גבעת עמל" ונשאו שלטים נגד פינויים בתל אביב-יפו, כמו "אין גאווה בפינויים". "התארגנות שלנו קשורה לג'נטריפיקציה", אמרה שיא ברבי. "גם בקשר לגבעת עמל וגם בגלל הפינויים המתוכננים באבו כביר, שכונת הארגזים, כפר שלם ויפו. התושבים שפונו בגבעת עמל עוד לא קיבלו שום פיצוי".
הפעילות מקשרות את המחאה נגד הפינויים למצב בתל אביב של חברי הקהילה, ושל צעירים בכלל. לדבריהן, העובדה שהעירייה לא מקדמת פתרונות דיור ציבורי, ושהתכנון העירוני מכוון רק למגדלי יוקרה, פוגעת גם בקהילה הלהט"בית. דווקא בגלל העלייה בתקיפות נגד להט"בים בכל ישראל, מסבירה ברבי, בקהילה מרגישים בטוחים יותר לגור בתל אביב, אבל עליית מחירי השכירות דוחפת אותם החוצה.
השיח משתנה
לפני שנתיים פעילות קוויריות הפגינו מול חן אריאלי, חברת המועצה וסגנית ראש העירייה ומי שהיתה יו"ר אגודת הלהט"ב, במחאה על תמיכתה בתוכנית, שהכניסה 365 מיליון שקל לקופת העירייה והקנתה זכויות בנייה מוגדלות ליזמים, אך לא כללה תנאי פיצוי הולמים לתושבים. הפעילות הפגינו גם מול ניצן הורוביץ בעת שהיה שר הבריאות, בדרישה להכרה בחטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן.
בדומה למה שאמרו מפגיני "הגוש נגד הכיבוש" בקפלן, הפעילות ב"גוש נגד הכיבוס" העידו שהן מרגישות שהיום אפשר לדבר על מגוון נושאים, שבעבר היה קשה להציג לציבור הרחב. עם זאת, מספרת גרליץ, הן נתקלו באנשים שאמרו להן שזה לא הזמן לדבר על הכיבוש. "הכי כואב לראות להט"ביות, שחוו על גופן את ההדרה והאפליה, ואז מפעילות על אנשים אחרים את אותה האלימות. עצוב שהמדינה הצליחה לגרום לרבים לחשוב שהשתלבות במפעל הציוני זו הדרך להשתלב בחברה".
"בירושלים כמעט לא היו תגובות רעות, בתל אביב היו יותר ש'נעלבו' מהמסרים", אומר בדרשי קירשן. "(אבל) ככל שהממשלה נהיית יותר גזענית והומופובית, הנושאים האלה עולים. אני לא יודעת כמה אפשר לשכנע במיינסטרים בנושא של להב"טים פלסטינים. אני מקווה שאני טועה".
אגאי רואה במצב הנוכחי צד חיובי. "ככל שהשלטון עוין באופן בוטה, אנשים פחות חוששים לבקר אותו", היא אומרת. "הרבה אנשים יכולים לעבר סוג של רדיקליזציה".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן