רק סרבנות תעצור את ביבי
בימי המאבק נגד ההפיכה המשטרית, האיום בסרבנות הוכח ככלי היעיל ביותר לעצירת הבולמוס של נתניהו ולוין. עכשיו, כשנתניהו מקדם במרץ את פירוק הממלכתיות במחיר חסר תקדים, מן הראוי לחשוב כיצד למנף את הכלי שכבר חוזר בדמות הסרבנות האפורה
היה בפועל הנציג הפוליטי של הצבא במסדרונות השלטון. יואב גלנט ובנימין נתניהו, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
אין קשר ישיר בין פיטוריו של יואב גלנט ממשרד הביטחון ובין הפרשיה הנחקרת עכשיו, בנוגע לשימוש שעשתה לשכת ראש הממשלה במסמכים שהוצאו באופן לא חוקי מהצבא. פיטוריו של גלנט הם בראש ובראשונה עניין פוליטי; הפרשיה היא בעלת אופי פלילי. הדיבורים על פיטורי גלנט היו גלויים במשך חודשים ארוכים; החקירה בעניין המסמכים התנהלה בחשאי, ורק עכשיו פורסמה.
ובכל זאת, יש לשתי ההתרחשויות מכנה משותף. שתיהן נובעות מכך שבנימין נתניהו רואה את הצבא, ואת מערכת הביטחון כולה, כגוף עוין שהעצמאות שלו מונעת ממנו לשלוט כפי רצונו, ולכן יש לפרק אותו. גלנט, גם משום שהוא גנרל לשעבר, היה בפועל הנציג הפוליטי של הצבא במסדרונות השלטון. זה היה נכון לפני המלחמה, כאשר ביטא את החשש שההפיכה המשטרית עלולה לפרק את הצבא ולסכן את ביטחון המדינה; וזה היה בוודאי נכון במהלך המלחמה, שבה גלנט ייצג את עמדות הצבא בשלל נושאים: מהצורך להנחית מכה מוקדמת על חזבאללה מיד אחרי 7 באוקטובר, ועד לאמירות שהמלחמה בעזה מוצתה ולכן אפשר לעשות עסקה ולהגיע להפסקת אש.
אנחנו עדיין לא יודעים את פרטי החקירה – בעצם החקירות – סביב לשכת נתניהו, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שהן נוגעות לניסיון של הלשכה לערער על סמכות הצבא. אם באמצעות שימוש במסמכים שהוצאו מאמ"ן באופן לא חוקי – יזום או לא יזום, בידיעת נתניהו או שלא בידיעתו – תוך עקיפת הדרגים הפיקודיים בצבא, ואם באמצעות ניסיון סחיטה לכאורה של קצין ששירת בלשכה כדי לשנות את הפרוטוקולים, כך שיפילו את האחריות למחדל 7 באוקטובר על הצבא ועל השב"כ, ולא על נתניהו.
>> בליל גלנט הראשון המפגינים איבדו את הפחד. בשני – את התקווה
יחסו העוין של נתניהו כלפי הצבא והשב"כ ניכר עוד בימים הראשונים של המלחמה. "בניגוד לטענות השקריות, בשום מצב ובשום שלב לא ניתנה התרעה לראש הממשלה נתניהו על כוונות מלחמה מצד החמאס", צייץ נתניהו בסוף אוקטובר 2023, "להיפך, כל גורמי הביטחון, כולל ראש אמ"ן וראש שב"כ, העריכו שחמאס מורתע ופניו להסדרה". נתניהו מחק אחר כך את הציוץ הזה, אבל לאורך כל המלחמה הוא לא חדל לפזר רמזים עבים לכך שהצבא הוא זה שמכשיל אותו.
הפלישה לרפיח, האחיזה בציר פילדלפי, המלחמה בלבנון, ועצם ההתעקשות על "הניצחון המוחלט" והסירוב להסכם עם חמאס שיביא לשחרור החטופים ולסיום המלחמה בעזה ובלבנון, כולם הוצגו כהחלטות שנתניהו קיבל נגד רצון הצבא ונגד רצונו של נציגו הפוליטי של הצבא, גלנט. בנו, יאיר, כרגיל אמר את הדברים באופן הכי ישיר שאפשר. "עד לפני שבועיים הייתי משוכנע ב-90% שהיתה בגידה, היום אני משוכנע ב-200%", צייץ יאיר נתניהו ביום שני, בעקבות ההתפתחויות בחקירה בלשכת ראש הממשלה. במילים פשוטות, הצבא והשב"כ הם בוגדים שפועלים נגד נתניהו.
מאמץ רב שנים לפרק את החברה הישראלית
את היחס הזה של נתניהו לצבא צריך לשים בהקשר רחב יותר. לא מדובר רק בניסיון לחמוק מאחריות למחדל של 7 באוקטובר, ולהתכחש לכך שנתניהו היה ראש וראשון לתיאוריה שחמאס מורתע ולכן אפשר להעביר לו מאות מיליוני דולרים, ובלבד שישראל לא תעמוד בפני הסכנה של מו"מ לשלום עם אש"ף. היחס הזה הוא חלק מהמאמץ רב השנים של נתניהו לפרק את החברה הישראלית, תוך כדי התקפה על המוסדות המרכזיים המחזיקים אותה יחד – התקשורת, התרבות, האקדמיה, הפרקליטות, בתי המשפט, וכשהיה להם כוח כלשהו, גם ארגוני העובדים.
לפי נתניהו, בכל המוסדות האלה – שבישראל נהוג לומר שהם מייצגים את ה"ממלכתיות", מושג ישראלי ייחודי – שולטת אליטה המונעת את מימוש רצון העם, בעוד הוא, בגופו וברוחו, מייצג את הרצון הזה. הצבא, בעיניו של נתניהו, היה חלק מהאליטות האלה, אבל לאורך השנים הוא נזהר מלהתקיף אותו ישירות, שכן ידע שהמעמד של הצבא שונה מזה של כל מוסד אחר בחברה הישראלית.
נתניהו רואה את הצבא כגוף עוין שהעצמאות שלו מונעת ממנו לשלוט כפי רצונו. בנימין נתניהו, הרצי הלוי ויואב גלנט בטקס הענקת הדרגות לרמטכ"ל הנכנס, ב-16 בינואר 2023 (צילום: אלכס קולומויסקי / POOL)
במובנים רבים, נתניהו היה החלוץ לפני המחנה העולמי של מנהיגים סמכותניים, כמו ויקטור אורבן בהונגריה, נרנדרה מודי בהודו או דונלד טראמפ בארה"ב. אבל מלבד השאיפה לכוח ולביטול המגבלות שהדמוקרטיה הליברלית שמה על השליטים, למלחמה של נתניהו נגד המוסדות הדמוקרטיים בישראל היתה מטרת על נוספת. מאז שנכנס לפוליטיקה, הפרויקט הפוליטי של נתניהו היה לחסום את דרכם של הפלסטינים למימוש זכויותיהם הלאומיות, שכן לדעתו רק לעם אחד יש מקום תחת השמש של ארץ ישראל – ליהודים.
פירוק ה"אליטות" היה אמצעי בדרך לשבירת הלאומיות הפלסטינית, שכן בעיני נתניהו הן הכשילו ומכשילות את מימוש פרויקט הבלעדיות היהודית בכך שהן דבקות לכאורה בערכים הליברליים הישנים. קמפיין "נתניהו טוב ליהודים", שהביא אותו לשלטון ב-1996, היה דוגמה מובהקת להיזון ההדדי בין שני המהלכים – ריסוק הפלסטינים מצד אחד, וריסוק "הממלכתיות" מצד שני. קו ישר נמתח בין הקמפיין הזה ובין האופן שבו נתניהו מתנהל עד היום.
מתחילת החקירות נגדו, וביתר שאת אחרי הגשת כתב האישום ופתיחת המשפט שלו, המהלך של נתניהו לפירוק ה"ממלכתיות" רק התעצם. עם הקמת הממשלה הנוכחית, נוצר שילוב אינטרסים יוצא דופן בין נתניהו, שרצה לרסק את שלטון החוק – המופע הכי הבולט של ה"ממלכתיות" – גם מסיבות אישיות בנוסף לסיבות האידיאולוגיות, לבין ימין פשיסטי-דתי שרצה לרסק את המערכת הזו כדי להבטיח את מימוש פרויקט האפרטהייד, בשטחים שנכבשו ב-1967 וגם בתוך הקו הירוק. שילוב האינטרסים הזה הוליד את ההפיכה המשטרית. המפלגות החרדיות, שיחסן העוין לבג"ץ ואולי גם לשוויון זכויות באופן כללי, בוודאי לנשים, הוא עתיק יומין, שמחו להצטרף.
אולם פרויקט פירוק הממלכתיות הצליח יותר מדי. הציבור החילוני-ליברלי היהודי (האזרחים הפלסטינים ממילא מעולם לא היו חלק מהממלכתיות הישראלית, ולכן נותרו אדישים) לא רק הגיב במחאות חריפות וגדולות מהצפוי; חלקים לא מבוטלים ממנו הגיעו למסקנה שאם הממשלה הפרה את החוזה איתם, אזי גם הם רשאים להפר את החוזה איתה. ואין הפרת חוזה גדולה ועוצמתית יותר מהצבת סימן שאלה מעל השירות בצבא, לב ליבו של הקונצנזוס הישראלי, הגוף היחיד שנשאר מוסכם על רוב רובם של חלקי החברה היהודית המסוכסכת בינה ובין עצמה.
לאיומים בהפסקת ההתנדבות לשירות מילואים היה אפקט משמעותי מאוד. בשיא ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית, שר המשפטים יריב לוין שוחח עם מכר שלו. "כשיצאנו לרפורמה, צפיתי שתהיה התנגדות גדולה והפגנות", ציטט אותו מכר את דבריו של לוין, "מה שלא צפיתי הוא את ההתגייסות של הצמרת הביטחונית נגד הרפורמה, ובמיוחד לא את האיומים בסירוב לשרת בשירות מילואים. זה שינה את התמונה".
בין שהדברים האלה מדויקים ובין שלא, אם לוין צפה את הפגנות הענק ואם לאו, דבר אחד אפשר לומר בוודאות די גדולה: להפגנות הענק ולהתמשכותן היתה השפעה על כך שהרפורמה המשפטית הוקפאה. להתגייסות של בכירי ההייטק היתה אמנם גם השפעה משמעותית, אבל מה שהכריע את הכף לטובת הקפאת הרפורמה היתה ההודעה של אלפי טייסים ולוחמי יחידות מובחרות שהם יפסיקו להתנדב למילואים.
נתניהו ומקורביו לא שכחו לצמרת הביטחונית – הנוכחית והקודמת – את העובדה שהיא התייצבה נגד ההפיכה המשטרית, ואפילו העזה להזהיר שהיא מסכנת את ביטחונה של ישראל. זה מה שהוביל לפיטורים הראשונים של גלנט. אולם ההלם של 7 באוקטובר, תחושת האיום המשותפת אחרי המתקפה הרצחנית של חמאס והרצון להסיר את האיום של חמאס (וגם לנקום), סתמו לכאורה את הסדקים האלה בין נתניהו לצבא. שיעורי ההתייצבות למילואים היו עצומים, החברה האזרחית התגייסה גם היא. הצבא חזר להיות מעל לכל ויכוח – צבא העם, הצבא הכי מוסרי בעולם.
נתניהו ניצל היטב את הצ'ק הפתוח שנתן הציבור הישראלי-יהודי לצבא אחרי הטראומה והזעם של 7 באוקטובר. פלסטינים בורחים מבית לאהיא לעיר עזה, ב-22 באוקטובר 2024 (צילום: עומאר אל-קטאא)
נתניהו ניצל היטב את הצ'ק הפתוח שנתן הציבור הישראלי-יהודי לצבא אחרי הטראומה והזעם של 7 באוקטובר. בשלב מוקדם למדי במלחמה, הרבה לפני האחרים ובטח לפני שתנועת המחאה נגד ההפיכה המשטרית תספיק להתאושש, נתניהו הבין שמצב של מלחמה מתמדת משרת את מטרותיו. היא מונעת דיון במחדל של 7 באוקטובר, ולפיכך מגנה על ממשלתו מפני הדחה; היא מספקת את תחושות הנקם של הציבור ומעניקה לשותפיו מהימין הדתי והפשיסטי את התחושה שהם חיים ב"ימים של נס", שבהם יושג הניצחון המוחלט והסופי על הפלסטינים; והעיקר – היא מורידה מסדר היום כל אפשרות של עצמאות מדינית פלסטינית ושל משא ומתן להשגתה. היא יכולה אולי גם להכתיב "מזרח תיכון חדש" המבוסס על הגמוניה צבאית ישראלית, פנטזיה ישנה של נתניהו.
אולי משום שהוא רוצה "לפצות" את החברה הישראלית על המחדל של 7 באוקטובר ולהחזיר את ההרתעה האבודה, ואולי משום שהדרג הלוחם בצבא שינה את פניו, כפי שמראים המחקרים של פרופ' יגיל לוי, הצבא מילא את התפקיד שנתניהו הועיד לו במלחמה המתמדת: הוא ממשיך במלחמה בעזה, אף שאין לה כל מטרה ברורה, מממש את "תוכנית האלופים" לטיהור אתני של צפון הרצועה, ואף יצא למלחמה בצפון, שגם לה אין מטרה מדינית ברורה מלבד העתקת שיטות ההרס הג'ינגס חאניות מג'באליה לכפרים של דרום לבנון.
אבל למרות ההצלחה של נתניהו לכפות את המדיניות שלו, הציבור הישראלי לא התייצב מאחוריו. בניגוד לצפוי בימי מלחמה, שיעורי התמיכה בקואליציה שלו נותרו נמוכים, סביב 50 מנדטים (חוץ מהסקרים בערוץ 14 שעורך עד המדינה שהתפכח, שלמה פילבר). המלחמה של נתניהו נותרה פופולרית, אבל הוא עצמו – לא.
מזה חודשים ארוכים, יש רוב בציבור – רוב לא מאוד גדול, אבל עקבי – לעסקה לשחרור החטופים תמורת הפסקת המלחמה בעזה. בסקרים יש רוב עקבי למי שחושבים שנתניהו מסרב לעסקה וממשיך במלחמה בגלל שיקוליו הפוליטיים-אישיים ולא מסיבות ביטחוניות. לצבא היה חלק מרכזי ביצירת הרושם הזה, שכן במשך זמן רב הצבא משדר, דרך דובריו בתקשורת, שהוא כבר השיג את מטרותיו בעזה ומוכן לעסקת לסיום המלחמה תמורת השבת החטופים. "הישארות בעזה לשם ההישארות (היא) תכלית לא ראויה לסכן חיילים בשבילה", אמר גלנט למשפחות חטופים אחרי פיטוריו, לפי דיווח בערוץ 12 ובמקומות אחרים. השיקולים של נתניהו לסרב לעסקה, אמר גלנט, הם "לא שיקולים ביטחוניים, גם לא מדיניים".
הלקח: סרבנות
את הפיטורים של גלנט, אם כן, יש לראות על הרקע של המאבק ארוך השנים של נתניהו לפירוק המוסדות הדמוקרטיים, לפירוק הממלכתיות, בדרך למטרה העליונה של חיסול הלאומיות הפלסטינית. אחרי שהמשטרה כבר נפלה בידיו של איתמר בן גביר, אחרי שבג"ץ הולך ומתיישר עם הימין, אחרי שבית המשפט מאפשר לו להמשיך את משפטו לאין קץ, הצבא נשאר מוקד הכוח המרכזי האחרון שיש לפרק. "ראש הממשלה הוא מפקד השדה של מדינת ישראל כולה – באוויר, בים וביבשה", מצוטטים ב-ynet "מקורביו" של נתניהו שהסבירו מדוע יש לאפשר לו לדחות את עדותו בחודשיים וחצי נוספים. במילים אחרות, אין כבר חיץ בין נתניהו ובין המעשה הצבאי. כשיש "מפקד עליון", באמת שאין צורך במוסדות שיגבילו את פעולתו או יפקחו עליו, גם לא המטכ"ל או שר ביטחון עצמאי מדי.
ההפגנות למען עסקה לשחרור החטופים – שהפכו למעשה להפגנות לסיום המלחמה – הגיעו לשיא בעקבות רצח ששת החטופים ברפיח, שככו אחרי תחילת המלחמה בלבנון, ועכשיו הן שוב צוברות תאוצה אחרי פיטורי גלנט. אבל ברור שהן לבדן לא יוכלו להשיג את המטרה הזו. לנתניהו יש קואליציה של 68 מנדטים, שמבטיחה כרגע את הישרדות ממשלתו עד לבחירות בסוף 2026.
מזה חודשים ארוכים יש רוב בציבור לעסקה לשחרור החטופים תמורת הפסקת המלחמה בעזה. "כיכר החטופים" בתל אביב, בדצמבר 2023 (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)
אם נלמד את הלקח ממחאת קפלן ב-2023, סירוב לשרת בצבא הוא הכלי החזק ביותר כדי לכפות על הממשלה לשנות כיוון. על רקע הטיהור האתני ופשעי המלחמה הגלויים בצפון הרצועה, הקריאות הגלויות לסירוב כבר לא מוגבלות לשמאל הרדיקלי, ונשמעות גם במחנה היהודי-הליברלי, אבל הן עדיין שוליות מאוד ואין להן לגיטימציה.
השאלה הגדולה היא אם התחושה, שרבים מאוד בציבור היהודי שותפים לה, לפיה המלחמה איבדה כיוון והקורבנות הישראלים בלבנון, בעזה ובעורף נופלים לחינם, תדחוף יותר ויותר ישראלים להפסיק להשתתף במאמץ המלחמתי. ההתעקשות של ממשלת נתניהו לפטור מגיוס את החרדים – אחת הסיבות הפוליטיות הישירות לפיטורי גלנט – עשויה בוודאי לתרום לנכונות של אנשי המחנה הליברלי לבחון את האופציה הזו.
כבר עכשיו, גם על רקע אי הגיוס החרדי, נראה שסרבנות "אפורה" כבר קיימת. השבוע דווח ששיעור ההתייצבות למילואים ירד מ-110% בתחילת המלחמה ל-75% עכשיו, ובצבא חוששים שבחצי השנה הקרובה הוא יירד ל-66%. את הירידה הזו לא מסבירים בצבא, כמובן, בנימוקים מוסריים, וגם לא באובדן אמון במטרות המלחמה, אלא בנימוקים אישיים יותר: עייפות, בעיות כלכליות, סטודנטים שמפסידים לימודים. אבל אם זה יימשך, ייתכן של"מפקד העליון" ייחסרו חיילים.
ביולי 2023, ליותר מאלף טייסים ואנשי חיל אוויר היה אומץ להודיע שיפסיקו להתייצב למילואים אם ההפיכה המשטרית תימשך. הערעור שלהם על קודש הקודשים של החברה הישראלית – השירות בצבא – תרם ככל הנראה להקפאת ההפיכה. אם תנועת המחאה רצינית עכשיו ברצון שלה להביא לעסקת חטופים ולסיום המלחמה – ולכולם ברור ששני הדברים כרוכים זה בזה – היא צריכה לחשוב איך לחזור להשתמש בכלי הזה. זה יהיה הרבה יותר קשה, כי סירוב לשרת במלחמה שעדיין יש סביבה קונצנזוס רחב לא דומה לסירוב לשרת בימים של רגיעה. אבל זה האתגר.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
