במקום לצפור, צאו מהרכב והצטרפו לנכים המפגינים בצמתים
מי שחושב שבעניין של נכים יש "הם" ו"אנחנו" טועה. כולנו נכים בפוטנציה. כחולה כרונית אין יום שבו לא חולפת במוחי המחשבה מה יהיה אם חס וחלילה לא אוכל לעבוד, מה אבחר לקנות בקצבה שאקבל – אוכל או תרופות?
כבר שבועות ארוכים שהנכים מפגינים וחוסמים צמתים, והנהגים נחלקים בשאלה האם מדובר במחאה מוצדקת וחוקית בעוד הטוקבקים ואחרים מטיחים שבכלל מדובר בפרזיטים עם קצבאות עתק שרק רוצים לסחוט את המדינה. אבל כולם מסכימים ש"ככה זה לא יכול להימשך". שעות רבות של עמידה בפקקים אינסופיים, סיפקו שעות רבות של זמן למחשבה, ורק מפליא שעד כה אף אוחז/ת בהגה לא עלה על הרעיון המופלא: לדומם את המנוע ולהצטרף למפגינים בצמתים.
עם אלו שמתלוננים על פורעי החוק שרק רוצים לסחוט כסף מהמדינה לא אתווכח. מדובר באנשים שאו שלא רואים את האנשים החולים בסביבתם ממטר, או שאוחזים בתפיסה הישראלית הידועה "לי זה לא יקרה". ובכן – אני בהחלט מקווה בשבילם שהאמונה תותיר אותם בריאים, אבל יש גם סיכוי גדול מאוד שלא. שיום אחד האנשים האלה, או יקיריהם, יחלו או יפצעו. כי מי שחושב שבעניין של נכים יש "הם" ו"אנחנו" פשוט טועה. כולנו חולים ונכים בפוטנציה.
כבר שעות שאני לא מצליחה להירגע מהבכי שגרם לי הסרטון הזה שהעלה כתבת ערוץ 2 דפנה ליאל, ובו נראית עילית שמואלי, אם לילדה נכה שלפני שנתיים הפכה בעצמה לנכה שמתנהלת על כסא גלגלים וזקוקה לסיוע, מסבירה בבכי קורע לב לח"כים מהמחנה הציוני מה זה אומר לעשות חג כשאין כסף לאוכל. היא מספרת כמה משפיל זה כשהתשובה של המדינה לבקשה להקדים את קצבת הנכות לפני החג היא – עדיף שלא נקדים את הקצבה, כי אם נקדים אותה לא יהיה לך מה לאכול בחג הבא. לא יכולתי שלא לחשוב על עצמי ועל העתיד האפשרי שלי.
למרות דלקת המפרקים ממנה אני סובלת בלמעלה מעשור האחרון, אני מצליחה לעבוד ולתפקד. מרבית הזמן. היו גם כמה שנים בהן הכאבים הכריעו אותי למספר חודשים בהם לא יכולתי לעבוד. מידי חודש אני מוציאה אלפי שקלים על תרופות וטיפולי בריאות – כשליש מהמשכורת שלי. אני מאוד מקווה שלא אגיע אף פעם לרף הנכות שקובעת המדינה, שלא אזדקק לקצבאות, אבל אין כמעט יום שבו המחשבה הזו לא חולפת בראשי. וזאת מחשבה מצמררת. כי איך שלא הופכים את זה – אין שום אדם שיכול לחיות מקצבאות הנכות, ואני גם לא מצליחה לעשות את המתמטיקה שתוכיח שעם המתווים החדשים שמציעים ביבי המנותק וכחלון החייכן זה יהיה אפשרי.
היום לאחר ששר הרווחה גילה שיש לו מעט לב ולכן נתניהו הורה לו שלא לייצג את הממשלה בשאילתה בנושא מאבק הנכים, מילא את מקומו השר היחיד שכל תפקידו עלי אדמות הוא לדאוג לחולים ולנכים – שר הבריאות יעקב ליצמן. אין בגידה גדולה מזאת בשליחות. לליצמן יש עוד מספר ספור של ימים לעשות תשובה. לא אחזיק את נשימתי שזה יקרה.
עד אז, צאו לצמתים, הצטרפו לנכים. דווקא אתם, אלו שיש להם כוח, נטולי הכאב וכיסאות הגלגלים – הפגינו למען עצמכם, למען העתיד שלכם, למען הילדים שלכם, כדי שאם יום אחד חלילה, תזדקקו גם אתם לעזרה, יהיה מי שיגיש אותה. וגם אם לא בשבילכם, אולי תיזכרו שגם לחלשים מגיע שמישהו ילחם על הזכויות שלהם.
נכים חוסמים את הכניסה לירושלים (יונתן זינדל/פלאש990)
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
כאן אפשר להצטרף
לתמיכה – לחצו כאן
