האם שרת המשפטים משקרת ביודעין או מתוך בורות?
לא קשה להפריך את השקרים של שקד במסגרת מסע ההסתה נגד שוברים שתיקה. אבל אולי יותר חשוב להבהיר לה כי העדויות של הארגון לא עוסקות דווקא במקרי האלימות הקיצוניים, כי אם בשגרת הדיכוי של הכיבוש
שר המשפטים הצטרפה גם היא, איך לא, למקהלת המסיתים נגד שוברים שתיקה. כך היא אמרה:
הוא מסית נגד מדינת ישראל, לא רק בארץ, אלא גם בעולם, על בסיס שקרים… הם מציגים לארגונים בינלאומיים ובאוניברסיטאות בעולם תמונה מעוותת, כאילו היא המציאות, ועושים נזק מאוד גדול. כך, למשל, הם מספרים בסיורים בחברון שחיילי צה"ל יורים במכונות ירייה על פלסטינים. אם יש חס וחלילה עדויות לפשעי מלחמה, שיעבירו אותם למצ"ח והצבא יחקור, אבל הם לא עושים את זה, לא באמת אכפת להם, כי כל המטרה שלהם זה להשחיר את מדינת ישראל ולא לתקן. הם לא מביאים את החומר לצבא כי הן יודעים שברוב הדברים אין ממש.
אלו טענות שרת המשפטים נגד שוברים שתיקה, וכשהן מגיעות ממקור כה מכובוד יש להתייחס אליהן בכובד ראש. אז נתחיל:
"שקרים… כך, למשל, הם מספרים בסיורים בחברון שחיילי צה"ל יורים במכונות ירייה על פלסטינים".
הדוגמא היחידה ששרת המשפטים מספקת לשקרים-כביכול אלה היא הטענה כי שוברים שתיקה אומרים שבחברון ירו במכונות ירייה. הטענה מבוססת על וידאו שהעלה מ"פ במילואים, אשר שירת בחברון, בו הוא טוען כי בחברון נעשה שימוש ב-"Machine Guns".
יתכן כי אותו מ"פ לא בקיא בשפה האנגלית, או שהוא פשוט משקר. כי "Machine Guns" אלו כלי יריה אוטומטיים באופן מלא. בווידאו כאן אפשר לראות ירי בחברון שבוצע בכלי ירייה M2 שעוצב על ידי ג'ון ברואיניג, המופיע כדוגמא הראשונה ל-Machine gun בוויקיפדיה למשל, בנוסף לירי מקלע רימונים (מקל"ר) בקליבר 40 מ"מ, שגם הוא נחשב לכלי נשק כזה.
המ"פ טוען כי אין נשק שרדיוס הבטיחות ממנו הוא 50 מטר, אך לגבי הנשק האחרון, טווח הבטיחות בצה"ל הוא 75 מטר. בנוסף ייתכן כי שרת המשפטים גם לא בקיאה בעברית, כי אפילו אותו מ"פ לא טוען כי שוברים שתיקה דיברו על ירי "על" פלסטינים.
> הייתי חייל בשטחים, אין לי אף סיפור מסמר שיער, וזה עדיין מזעזע
באמת? הצבא יחקור?
כאשר הטענה הזאת משוחזרת פעם אחר פעם על ידי טוקבקיסטים של הימין היא מביכה. כאשר שרת המשפטים משתמשת בה ללא בדיקה זה כבר עניין מסוכן.
מכאן שגם הטענות לגבי הסתה הן שקריות, שהרי קשה לקבוע שאמירת אמת עובדתית יכולה להיחשב הסתה. יתכן כמובן כי שרת המשפטים אינה יודעת מהי הסתה. אם כך הדבר, אז דומגאות טובות לכך הן פרסום שקרי כאילו בית קברות יהודי נשרף על ידי ערבים, וקריאה לרצח פלסטינים באשר הם ואת אמהותיהם רק מכיוון שהן מולידות "נחשים קטנים". לא באשמתה היא לא הצליחה ללמוד מדוגמאות אלו שכה קרובות אליה, מכיוון שמסיבה כלשהי היא לא נחקרה ולא נכלאה בעצמה באשמת הסתה. להפך, היא דווקא מונתה לאחראית על מערכת המשפט בישראל, אחרי שכתבה את הדברים האלה. מה, היא סתם ערבייה שפרסמה סטטוס בפייסבוק?
ועכשיו אנחנו מגיעים לטענה האחרונה והמקוממת מכולן: "אם יש חס וחלילה עדויות לפשעי מלחמה, שיעבירו אותן למצ"ח והצבא יחקור, אבל הם לא עושים את זה, לא באמת אכפת להם, כי כל המטרה שלהם זה להשחיר את מדינת ישראל ולא לתקן. הם לא מביאים את החומר לצבא כי הם יודעים שברוב הדברים אין ממש".
אז ככה: מדובר בטענה צבועה מאין כמוה. ביולי האחרון ירה מח"ט בנימין בגבו ובעורפו של מוחמד אל כוסבה בן ה-17 והרג אותו. זה קרה לאחר שהנער השליך סלע על מכוניתו, אך הירי בוצע במרחק מהרכב כאשר הנער כבר לא העמיד סכנה לאותו מח"ט, כפי שנחשף בסרטון. יש הסבורים, כמוני, שמח"ט הרג את הנער שלא בצדק, ויש הסבורים כי לא נפל פגם בהתנהלותו. בכל מקרה, מן הסתם יש מקום לחקירה. אך לא לטעמה של שרת המשפטים, שביקרה את ההחלטה לחקור את המח"ט ואמרה "ארגון 'בצלם' רודף אחרי חיילי צה"ל". זאת לאחר שב"בצלם" העבירו את הסרטון לצה"ל.
לא זו אף זו: שוברים שתיקה אכן הביאו את העדויות לפשעי מלחמה לצה"ל. שמונה חקירות פתוחות כרגע על פשעי "צוק איתן" בזכות המידע שלהם. קצין בכיר בפרקליטות צוטט כשאמר: "יש מקרים שבהם אנחנו לא יודעים הכל. מקרים שבהם הדרג המבצעי מסתיר מאיתנו פרטים. עדויות של 'שוברים שתיקה' סייעו בעבר וגם מסייעות לפעמים, כמו גם עדוית של 'בצלם', לחקור את האמת על הנעשה בצה"ל".
בנוסף, עצם הדרישה לפנייה למצ"ח היא מגוחכת. בניגוד לרושם שנוצר, העדויות של הארגון עוסקות בעיקר בשגרת הכיבוש ולא בדברים קיצוניים. בארגון לא מלינים על פגמים במדיניות, אלא על המדיניות עצמה. האם חיילים אמורים לפנות למשטרה הצבאית החוקרת ולהתלונן על 50 שנים של שלילת זכויות האדם?
והכי חשוב, הפניה למצ"ח מיותרת. יתכן ששרת המשפטים לא מכירה את חקירות המשטרה הצבאית (או שדווקא שכן), אך בשנה האחרונה השקענו, אני ביחד עם נעם רותם, מאות שעות בקריאה של תיקי מצ"ח במקרים בהם חיילים הרגו פלסטינים, והמסקנה הבלתי נמנעת היא כי מדובר במנגון טיוח שמיועד לתת כסות חוקית להרג ממוסד. הנה כמה מקרים שימחישו זאת בקצרה. את התיקים עצמם, שאני מניח ששרת השמפטים לא קראה, אפשר למצוא בקישורים בכל סעיף.
השרה שקד, לידיעתך
מאי 2006. נהג המונית זכריה דראגמה, בן ה-37, נורה בגבו על ידי חייל במחסום עין-בידאן שליד שכם. החוקרים נכשלו במציאת היורים, למרות שזהותם הייתה ידועה, וכמעט שלא ביצעו פעולות חקירה. שש שנים אחר כך צצו לפתע היורים כעדים מטעם ההגנה (כלומר, המדינה) בתביעה אזרחית שהוגשה על ידי המשפחה. השופט קבע כי גרסאותיהם לא אמינות ופסק פיצויים למשפחה. ועדיין, הפרקליט הצבאי סגר את התיק הפלילי.
דצבמר 2007. קבוצת חיילים ירתה לעבר שלושה פלסטינים לא חמושים ששהו סמוך למאחז לא חוקי ליד הכפר בתיר, לא מסוכנים, ממרחק גדול, כ-530 מטר. כדור אחד פגע בגבו של פיראס קסקס והרג אותו. הירי בוצע במסגרת פקודה של החטיבה, אותה הסביר אחד החיילים כך: "לא ייתכן שלא ישמעו אש", אמר, במקרה שפלסטינים מתקרבים למאחז הלא חוקי, שסמוך לכפרם. היורה טען כי לא סביר שפגע בו ממרחק גדול שכזה, וכי סביר יותר שמת מנפילה. מסמכי בית החולים הראו כי גרסה זו שקרית. למרות זאת איש לא הועמד לדין.
מרץ 2010. חייל צה"ל הרג את בני הדודים מוחמד וסלאח קוואריק, בני 19, ליד הכפר עוורתא. 29 כדורים ירה בהם, לאחר שמתנחל מאיתמר טען שהם נראו לו חשודים. דובר צה"ל טען כי השניים הסתערו בקלשונים על חיילי חטיבת כפיר שעמדו במחסום, ואלו הרגו אותם כדי להגן על עצמם. הסיפור התגלה כשקרי, שכן האירוע לא היה במחסום אלא בסמוך לכפר. קלשון לא היה. לאחר שהתגלו השקרים הגרסה של דובר צה"ל שונתה לטענה כי אחד מהם החזיק מזרק ביד. על המזרק לא נמצאו טביעות אצבעות, וגם גרסה זו נפסלה. שלושת החיילים האחרים שנכחו באירוע טענו בחקירה כי לא ראו אף אחת מ-29 היריות. איש לא הואשם במותם.
מרץ 2010. חיילי צה"ל הרגו את את מוחמד קאדוס בן ה-15 ואוסייד קאדוס, בן 17 בכפר עיראק בורין למרות שלא עשו דבר המסכן אותם. צה"ל טען כי הנערים נורו בכדורי גומי, אך הפציעות, פתחי היציאה והכניסה, וצילום רנטגן של הקליע התקוע בראשו של אוסייד קאדוס מצביעים כולם על כך כי הוא נורה בכדור חי. על כך גם מצביעה העובדה כי השניים נהרגו כאשר שהו במרחק של כמאה מטרים מהכוח היורה, טווח שאינו קטלני לירי גומי. אחרי יותר מחמש שנים צה"ל סגר את החקירה ללא אשמים.
זה הכיבוש, טמבל
את הרשימה אפשר להמשיך ולהוסיף עשרות מקרים בכל שנה. חקירות שלא נאספות בהן ראיות, שמתחילות שנים לאחר המקרה, שעדויות סותרות לא מעומתות אחת עם השנייה, וחקירות שמצביעות בבירור על אשמים שלא מסתיימות בכתבי אישום. כאן אפשר למצוא כמה מהם, ביניהם ירי בראשה של סטודנטית "בטעות", והרג נער על ידי צלף בירייה בגבו ממרחק של יותר מ-200 מטר, כי עמד ליד קבוצה של צעירים שיידו אבנים לעבר אותו חייל. ממרחק של 200 מטר.
כך גם במקרים הנדירים בהם אכן מוגשים כתבי אישום, כמו כתב האישום שמוגש בימים אלו נגד שני חיילי השיריון שהרגו את הנער סמיר עווד ביריות בירכו ואז בעורפו ממרחק של 10 מטר. לטענת הפרקליטות, חקירת מצ"ח כשלה באבחנה מי משני החיילים הרודפים הוא היורה הקטלני, כי שניהם ירו אך לא ברור מי משניהם ירה בעורפו של עווד והרג אותו.
כל בר דעת מבין כי אי אפשר לגשר על הפער הלכאורה בלתי נסבל בין העדויות, שמצביעות חד-משמעית על הריגה על ידי כדור בעורף במצב בו לא ייתכן כי עווד הפצוע העמיד סכנת חיים כלשהי לחיילים – לבין כתב האישום הפעוט, המייחס להם מעשה פזיזות, שיסתיים אולי בעבודות שירות וייתכן אף שללא הרשעה. זאת למרות שקיים תיעוד של הריגתו של הנער.
כך מתנהלות כל החקירות, כי אין ברירה אחרת. אי אפשר לשלוח חיילים לדכא מיליוני בני אדם ואז לשפוט אותם בדיוק כשהם עושים זאת. וצריך להכיר בכך, ההסתה משתמשת בטעונים בעלמא שנועדו לשרת את הכיבוש ואינם קשורים לדה-לגיטמציה של מדינת ישראל.
אין דרך מוסרית לקיים שלטון אלים על עם אחר. לכן צה"ל הוא לא הצבא הכי מוסרי בעולם; הוא לא מוסרי כלל. מי ששותף לכיבוש "משלים מדעת או שלא מדעת עם הרצח", וצה"ל שותף לרצח. אפשר לטעון כי זה נכפה עליו, אולי הוא רק ממלא פקודות, אך אי אפשר להכחיש את המציאות.
לא שוברים שתיקה מסכנים את מדינת ישראל. ביקורת מעולם לא הייתה הבעיה של שום דמוקרטיה, אלא להפך, ומה שהפיל אותן היה דווקא צייתנות עיוורת, אלו המסכנים אותה הם בורים מסוגה של שרת המשפטים.
נ.ב. אגב בורים מסיתים, צריך לדעת גם להגיד תודה. לכן זה המקום להודות לארגון "אם תרצו": כמות העדויות על פשעי הכיבוש שצפו בימים האחרונים בתגובה לקמפיין שלהם גדולה יותר מאלו שיצא לי לקרוא עליהם בכל השנים האחרונות. אז תודה, אכן דיון חשוב העלתם לזירה הציבורית, לא הצלחנו לעשות את זה בלעדיכם.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן