newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המחיר ששילמה פלסטינית בגרמניה על לייק לארגון שמאל יהודי

נמי אל-חסן, עיתונאית ממוצא פלסטיני, היתה אמורה לקבל תוכנית בטלוויזיה הגרמנית, אבל קמפיין מתוכנן, ששיאו "חשיפת" לייקים שעשתה לארגון שמאל יהודי באמריקה, מנע זאת ממנה. כך, במסווה של מאבק באנטישמיות, משתיקים קולות פלסטיניים

מאת:
התקשורת הגרמנית העדיפה להציג אותה עם חיג'אב. העיתונאית נמי אל-חסן (צילום: פול אלכסנדר פרובסט)

התקשורת הגרמנית העדיפה להציג אותה עם חיג'אב. העיתונאית נמי אל-חסן (צילום: פול אלכסנדר פרובסט)

נמי אל-חסן היתה אמורה להתחיל להגיש תוכנית מדע בנובמבר ב-WDR, אחד ממוסדות השידור הציבורי בגרמניה. אבל ב-28 בספטמבר, קצת יותר מחודש לפני שהיתה אמורה להיכנס לתפקיד, WDR הודיעו שהיא לא תקבל את המשרה אחרי הכל. הסיבה: חשד לאנטישמיות. הראיות: לייקים שעשתה על פוסטים באינסטגרם שפירסם אירגון יהודי פרו-פלסטיני.

אל-חסן היא עיתונאית עטורת פרסים בת 28, שגדלה בגרמניה במשפחת פליטים פלסטינית-לבנונית. רופאה בהכשרתה, היא עברה לעיתונות בשנים האחרונות כדי להתמקד בחשיפה ובמאבק בגזענות ובאנטישמיות; אחד הפרויקטים שלה הציב זרקור על תיאוריות קונספירציה אנטישמיות המסתובבות בקרב הימין הקיצוני בגרמניה.

השערורייה האחרונה התחילה ב-13 בספטמבר, במאמר שפורסם בצהובון הפרו-ישראלי ומתנגד ההגירה "בילד". העיתון גינה את הודעת WDR על העבודה החדשה של אל-חסן, ופירסם תמונות שלה מגיל 20 עם חיג'אב וכאפיה, משתתפת בצעדת יום אל-קודס בברלין ב-2014 – אירוע שנתי שמארגנת ממשלת איראן כדי להראות את מחויבותה לכאורה למטרה הפלסטינית. באירוע משתתפות בעיקר קבוצות מוסלמיות, והוא ידוע לשמצה בגרמניה כמקום שבו נשמעות סיסמאות אנטישמיות.

הארגון היהודי הימני WerteInitiative ("יוזמת ערכים") הצטרף לגינוי, ופירסם באותו יום מכתב פתוח שקורא לעצור את המינוי של אל-חסן ולחקור כיצד קיבלה את הקידום הזה מלכתחילה. קולות נוספים מהממסד היהודי-גרמני הפרו ישראלי מיהרו להוסיף האשמות. הרשתות החברתיות והתקשורת והמסורתית התמלאו בגינויים, ו-WDR מיהרו להשעות את המינוי של אל-חסן עד לביצוע בדיקה.

התנצלה על עמדותיה בעבר

שלושה ימים אחרי פירסום המאמר ב"בילד", הופיע ב"דר שפיגל", אתר החדשות הגדול בגרמניה, ראיון מתנצל עם אל-חסן. תחת הכותרת: "אני מתביישת בתקופה הזאת", המראיינת דרשה מאל-חסן להתמודד עם "פשעיה" הרבים, והגיעה עד ביקור שביקרה במסגד שנוי במחלוקת שקשור לאיראן בהמבורג שנים לפני ההפגנה בברלין, כשהיתה בת 15.

קולם של הפלסטינים בוויכוח בגרמניה הושתק. הפגנה פרו פלסטינית בברלין (Hossam el-Hamalawy/Flickr/CC BY 2.0)

קולם של הפלסטינים בוויכוח בגרמניה הושתק. הפגנה פרו פלסטינית בברלין (Hossam el-Hamalawy/Flickr/CC BY 2.0)

בראיון, אל-חסן גינתה בתוקף והתנצלה על עמדותיה ופעולותיה בעבר, והדגישה כמה למדה והשתנתה מאז נעוריה. היא לא התייחסה אפילו פעם אחת לאבסורדיות ולביזיון שבחקירה המגמתית הזאת. כששאלו אותה כיצד ניתן לדעת אם ההתנצלות שלה אינה מס שפתיים בלבד, אל-חסן ציינה את עבודתה הציבורית כאקטיביסטית ועיתונאית. פרט לעבודתה נגד האנטישמיות בגרמניה, היא הוסיפה, היא ביקרה בישראל פעמיים, וכתבה באהדה על ישראלים שפועלים למען ידידות ושלום עם פלסטינים כבר ב-2014.

במקביל רצח האופי הציבורי של אל-חסן נמשך. התקשורת הגרמנית המשיכה לתהות אם היא עדיין "איסלמיסטית" בחשאי, והימין הקיצוני חגג על ההסתה; פוליטיקאי אחד הבטיח "לנקות את השאר" ברגע שיגיע לשלטון (לא ברור אם הוא התכוון ל"איסלמיסטים" או ל"זרים" בכלל).

"פלסטין מדברת", רשת של פלסטינים-גרמנים מהשמאל, הכריזה על סולידריות עם אל-חסן בהצהרה ברשתות החברתיות; היא גינתה את הקמפיין נגדה כ"גזעני ופטריארכלי", והזהירה שבאמצעות התרפסות לתוקפים, ההתנצלות שלה רק תזמין התקפות נוספות. אל הפלסטינים הגרמנים ותומכיהם הצטרף מגוון רחב של דמויות הביעו תמיכה פומבית באל-חסן או מתחו ביקורת על ההתקפות. מאות חתמו על מכתב פתוח של סולידריות איתה, רבים מהם דמויות תרבותיות ותקשורתיות בולטות, ובהם יהודים ומומחים לאנטישמיות. (גילוי נאות: גם אני חתמתי על המכתב הזה).

ה"עבירה" שלדעת השידור הציבורי היתה בלתי נסלחת היתה תמיכתה של אל-חסן בפעילים יהודים, המבטאים סולידריות עם עמה, העם הפלסטיני

המכתב הפתוח הדגיש את האופי הגזעני של הדיון, הנלמד היטב מהעובדה שהתקשורת ממשיכה לפרסם תמונות ישנות של אל-חסן בחיג'אב, אף שהיא כבר לא לובשת חיג'אב. עם זאת, מסיבות טקטיות, הוא לא קרא תיגר על הנחות הבסיס של המתקפה נגדה. במקום זה, צוין במכתב שהיא "הודתה בבירור בשגיאות העבר ושטחה באופן משכנע את השינוי שעבר עליה".

הניסיון למחוק את אל-חסן יצר קואליציה מוזרה של אנשים שיצאו להגנתה, ובהם כמה אנשים שבמקרים אחרים מתארים כל צורה של סולידריות פלסטינית כאנטישמיות. למשל, העיתונאי אלן פוזנר, תומך נלהב של מדינת ישראל, קרא לקבל את ההתנצלות של אל-חסן וטען שיש לתת לה הזדמנות להוכיח את עצמה ולאפשר לה להתחיל בעבודתה החדשה. אף שבאותו זמן הטיל פוזנר ספק בכישוריה של אל-חסן והרחיק את עצמו בארסיות מהמכתב הפתוח ומהחותמים עליו, שאותם האשים בניצולה של העיתונאית כדי לתת לגיטימיות לאנטי-ציונות.

ועדיין, כפי שהזהירו ב"פלסטין מדברת", הימין הגרמני לא נסוג. פחות משבוע אחרי הראיון ב"דר שפיגל", ב-22 בספטמבר, חשף ה"בילד" מטח שני של "ראיות" שנועדו לסתום את הגולל על המינוי של אל-חסן: ה"ראיות" חשפו שעד לתקופה האחרונה ממש היא עשתה לייקים על כמה פוסטים באינסטגרם של הקול היהודי לשלום (JVP), ארגון תומך BDS מארה"ב.

בהמשך היום, אתר התקשורת הגדול "צייט אונליין" פירסם תחקיר שחשף כי ה"סקופ" הראשוני של ה"בילד" בעניין צעדת יום אל-קודס היה דומה בצורה חשודה להתקפות נגדה שפירסם אירְפאן פֶּצ'י, יוטיובר ימני קיצוני עם קשרים למפלגה הניאו-פאשיסטית AfD והתנועה הזהותנית הימנית קיצונית , כחודש לפני כן. ה"בילד" הכחיש שפֶּצ'י הוא המקור שלהם, אבל בצהובון הופיעו בדיוק אותן תמונות שפֶּצ'י טען כי חשף במאמצים גדולים, אחרי שסרק מאות תמונות וסרטונים כדי למצוא את אל-חסן.

פחות משבוע לאחר מכן, WDR הודיעו כי החליטו לא להציב את אל-חסן מול המצלמה. המנהל שמסר את ההודעה דחה את ההאשמות הראשוניות לגבי השתתפותה של אל-חסן בצעדה ב-2014, ובמקום זה התייחס ללייקים העדכניים שלה על הפוסטים של JVP – במיוחד על פוסט שחגג את בריחתם של ששת האסירים הפלסטינים מכלא גלבוע בחודש שעבר – והציג אותם כ"הבעת שמחה על אלימות נגד ישראל", שהרשת "לא יכולה לסבול".

ברית בין שולי הימין הקיצוני לממסד

האופן המוסרני, המזכיר אינקוויזיציה, שאפיין את השערורייה, והצורה שבה כלי תקשורת גרמניים גדולים עסקו בשאלה אם עיתונאית שפועלת נגד אנטישמיות בצורה גלויה מאוד עלולה להגניב "איסלמיזם" ושנאת יהודים לזירה הציבורית, בהתבסס על טענות חלשות מאוד, הם משונים ורעילים באותה מידה. אבל הרגע הזה הוא גם מאלף מאוד: ההתגבשות המוזרה של הכוחות שהתמודדו זה מול זה בדיון שופכת אור על התפקיד הייחודי שממלאת ה"אנטי-אנטישמיות" בשיח העכשווי בגרמניה.

בשם המאבק נגד אנטישמיות, מדכאים על ביקורת על ישראל (דגל ישראל על שרידי חומת ברלין (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש 90)

בשם המאבק נגד אנטישמיות, מדכאים על ביקורת על ישראל. דגל ישראל על שרידי חומת ברלין (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש 90)

בצד התוקף, ראינו ברית ברורה, אך לא מוצהרת, בין השוליים של הימין הקיצוני לבין הממסד, שכלל גם את התקשורת השמרנית המכובדת, וזכה לעידוד מכמה דמויות יהודיות שמרניות. בצד שהתנגד למסע ההכפשות עמדו פלסטינים, פעילי שמאל, מומחים רבים לגזענות ואנטישמיות, ויהודים גרמנים בולטים מכל צדי הזירה הפוליטית.

מוסד השידור הציבורי תמך בסופו של דבר בצד הראשון, וגייס לשם כך האשמות באנטישמיות; אך ה"עבירה" שלדעת השידור הציבורי היתה בלתי נסלחת היתה תמיכתה של אל-חסן בפעילים יהודים, המבטאים סולידריות עם עמה, העם הפלסטיני.

בנסיבות האלה, ברור ששום דבר מזה לא קשור להגנה על יהודים. מרון מנדל – יליד ישראל והמנהל של המרכז החינוכי על שם אנה פרנק בפרנקפורט, ששיבח בעבר את מניעת הבמות מתנועת ה-BDS בגרמניה כחלק מהמאבק באנטישמיות – הזהיר במאמר שפירסם על המקרה של אל-חסן כי אפיון של סולידריות עם הפלסטינים כאנטישמיות פוגע במאבק באנטישמיות ואינו חלק מהאינטרסים ארוכי הטווח של ישראלים. "אסור לנצל את המאבק בשנאת יהודים כדי לעשות דה לגיטימציה לקולות פלסטיניים", כתב מנדל.

אך בכל הדיון הציבורי הזה, הקולות הפלסטיניים נדחקו לשוליים, אף שלנקודות המבט ולתובנות שלהם יש חשיבות גדולה. זה טיפוסי לדיונים כאלה בגרמניה, שבהם בקושי ניתן לשמוע פלסטינים בתקשורת הממוסדת, על אף שברלין היא ביתה של אחת מהקהילות הפלסטיניות הגדולות ביותר מחוץ למזרח התיכון.

כתוצאה של הדחיקה הזאת לשוליים, הדיון סביב אל-חסן התעלם מהקשר מהותי. הצהרה של "פלסטינה אנטי-קולוניאל", קבוצת סולידריות פלסטינית שמאלית ממונסטר, גינתה גם את התוקפים של אל-חסן וגם את תומכיה במכתב הפתוח בגלל התעלמותם מהמתקפה הישראלית על רצועת עזה ב-2014, שגרמה לאל-חסן ולרבים כמותה להגיע לצעדת יום אל-קודס באותה שנה.

הפגנת תמיכה בחרם על ישראל בברלין (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

הפגנת תמיכה בחרם על ישראל בברלין (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

לפי הקבוצה, הכישלון הנצחי של השמאל הגרמני לבטא סולידריות כלשהי עם הפלסטינים הפך כבר מזמן את יום אל-קודס השמרני למרחב היחיד שבו פלסטינים יכולים להביע את הפחד, היגון והזעם שלהם על המוות וההרס במולדתם, אפילו אם הם אינם מסכימים עם הפוליטיקה שמאחורי האירוע.

על הרקע הזה, הניסיון להרוס את הקריירה של פלסטינית גרמניה בגלל השתתפותה בהפגנה של יום אלקודס ובגלל הבעת אהדה למי שנאבקים נגד המדיניות הישראלית הדכאנית, אינו קשור להגנה על "היהודים", אלא לדיכוי קיומם הפוליטי של הפלסטינים בכלל.

רבים בגרמניה נראים להוטים מדי להקריב את הפלסטינים בניסיון לכפר על פשעי השואה, אבל זה משחק מסוכן עבור כל החברה הגרמנית ועבור הסדר הליברלי-דמוקרטי הקיים. כמו רבים לפניו, מנדל מציין שניצול כזה של האנטישמיות משחק היישר לידיהם של כוחות ניאו-פשיסטים כמו מפלגת AfD, שכבר מזמן הכירו בכך שבאמצעות טענה שפלסטינים ואחרים, המתוייגים כ"זרים" או "מוסלמים", הם אנטישמים, הם יכולים להסוות את האנטישמיות שלהם עצמם, להסיח את הדעת מהגזענות שלהם, ולהשיג לגיטימיות ציבורית.

מול הברית המסוכנת הזאת, הדרך היחידה להתקדם היא באמצעות בניית סולידריות בין המיעוטים בגרמניה ומחוצה לה; לקבץ ביחד ברית מגוונת שמסרבת להתקפל בפני דיבה גזענית, שדוחה את הפלגנות שזורעים אינקוויזיטורים פרו-ישראליים פנאטים, ושמכירה בתלות ההדדית ובאינטרסים המשותפים שלנו. הביטול של נמי אל-חסן הוא שיא חדש במגמה המתמשכת הזאת, שכבר פגעה ברבים מאיתנו – פלסטינים, בני מיעוטים אחרים, יהודים לא ציונים ועוד. עלינו להתנגד לכך לפני שיהיה מאוחר מדי.

הכתבה פורסמה במקור במגזין 972+. תרגום: יונית מוזס

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פרופ' רפאל גרינברג (צילום: אורן זיו)

"אנחנו אמורים להיות גאים ולבנות עתיד חדש, והעתיקות שלנו מורידות אותנו כל הזמן". פרופ' רפאל (רפי) גרינברג (צילום: אורן זיו)

"האסונות שלנו נחגגים בארכיאולוגיה. אנחנו ממש קבלני חורבן"

ספרם החדש של הארכיאולוגים רפי גרינברג ויאניס חמילקיס עוסק בשימוש הדומה שנעשה בארכיאולוגיה קולוניאלית בישראל וביוון לצורך ביסוס הזהות המערבית ומחיקת שכבות היסטוריות "עודפות" בדרך אל העבר המכונן. אבל הארץ שלנו, מזכיר גרינברג, אינה לבנה. ראיון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf