newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הווסט לא עזר: כך כטב"מים ישראלים הרגו עיתונאים בעזה

טילים מכטב"מים אמורים לפגוע בול במטרה, ובכל זאת לפחות 18 עיתונאים נהרגו ונפצעו בעזה מכטב"מים ישראליים, בין יותר מ-100 עיתונאים פלסטינים שנהרגו במלחמה. מקור ישראלי: "אפשרי" שעיתונאים סומנו כמטרה. פרויקט מיוחד של "פורבידן סטוריז" עם "שיחה מקומית"

מאת:
במקום להגן על עיתונאים בעזה, הווסט הפך לסכנת חיים. קסדת עיתונאי על קברו של חמזה אל דחדוח, עיתונאי אל-ג'זירה שנהרג ממתקפה ישראלית. חמזה הוא בנו של מנהל משרד אל-גיזירה בעזה, ואאל אל-דחדוח. ינואר 2024 (צילום: מוחמד טלאטתנה, שותפות AP ו-DPA)

במקום להגן על עיתונאים בעזה, הווסט הפך לסכנת חיים. קסדת עיתונאי על קברו של חמזה אל דחדוח, עיתונאי אל-ג'זירה שנהרג ממתקפה ישראלית. חמזה הוא בנו של מנהל משרד אל-ג'זירה בעזה, ואאל אל-דחדוח. ינואר 2024 (צילום: מוחמד טלאטנה, שותפות AP ו-DPA)

על פי "הוועדה להגנה על עיתונאים", 108 עיתונאים ועובדי תקשורת, ביניהם יותר מ-100 פלסטינים, שני ישראלים ושלושה לבנונים, נהרגו מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר. על רקע המלחמה הקטלנית ביותר עבור עיתונאים מאז מלחמת העולם השנייה, "פורבידן סטוריז" (Forbidden Stories) – רשת בינלאומית של עיתונאים המחויבת להמשיך את מלאכתם של עיתונאים שהושתקו – יצאה לחקור את הפיכתם של העיתונאים למטרה ברצועת עזה ובגדה המערבית.

תוך שיתוף פעולה מרשים, "פורבידן סטוריז" קיבצו יחד 50 עיתונאים מ-13 כלי תקשורת ברחבי העולם. הגוף המשותף ניתח יותר מ-100 מקרים של עיתונאים ועובדי תקשורת שנהרגו בעזה, כמו גם מקרים שבהם ישראל שמה לכאורה על הכוונת, איימה ופצעה עובדי עיתונות בשמונה החודשים האחרונים. 

משום שבלתי אפשרי לדווח באופן חופשי מרצועת עזה, חברי הגוף המשותף יצרו קשר עם יותר מ-120 עיתונאים ועדי ראייה לפעולות צבאיות בעזה ובגדה המערבית; התייעצו עם 25 מומחים לבליסטיקה, לכלי נשק ולאודיו, בהם ארגון Earshot; והשתמשו בצילומי לוויין של Planet Labs ו-Maxtar Technologies.

כאן למטה מופיעה אחת הכתבות מהפרויקט ש"שיחה מקומית" ו-972+ מפרסמים יחד עם "פורבידן סטוריז". לרשימה המלאה של המאמרים הנכללים ב"פרויקט עזה", וכדי לקבל מידע נוסף על הפרויקט, לחצו כאן.

***

בשעות אחר הצהריים, ב-22 בינואר השנה, ארבעה עיתונאים טיפסו על גבעה קטנה בתל אל-זעתר שבצפון עזה. אנאס אל-שריף, מוחמד שלחה, עימאד ע'בון ומחמוד סבאח היו מהעיתונאים הבודדים שנותרו בשכונות הצפוניות של העיר. הם דיווחו על הרעב הכבד שפשה באזור, וחיפשו מקום גבוה עם קליטה כדי לשלוח סרטונים לעורכים שלהם. ואז פיצוץ אדיר הפיל אותם ארצה.

>> מסע הייסורים של עיתונאית עזתית בחיפוש אחר מקום בטוח

בתוך עננת עשן, אל-שריף, שלבש וסט עיתונאי ונפגע בגבו באורח קל, מיהר לעבר העמיתים שלו, שנפצעו ושכבו בחול הספוג בדם. העיתונאים שנכחו במקום סיפרו שרחפן ירה לעברם, וכך גם עולה מסרטון שאל-שריף צילם לאחר התקיפה, ונותח על ידי מומחים. עזתי אחד נהרג באותו הפיצוץ. ע'בון נלקח לבית חולים סמוך על כף של בולדוזר.

תל אל-זעתר הוא מקרה אחד שנראה כחלק מדפוס: במשך ארבעה חודשים, מיזם התחקירים "פורבידן סטוריז", יחד עם "שיחה מקומית" וכ-50 עיתונאים מ-13 כלי תקשורת מכל העולם, חקר את האופן שבו הצבא הישראלי הרג ופצע יותר מ-100 עיתונאים ואנשי תקשורת בעזה מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. הממצאים של התחקיר מגלים כי כטב"מים (כלי טיס המופעלים מרחוק) פגעו בלפחות 18 עיתונאים בעזה והם נהרגו או נפצעו. לפחות ארבעה מהם לבשו וסטים של עיתונאים כשהותקפו מהאוויר.

דפוס הפגיעה הנרחב בעיתונאים באמצעות כטב"מים – כלים "כירורגיים" לכאורה – מעלה שאלה: איך ייתכן שכה רבים מהם נהרגו באופן הזה, והאם סומנו כמטרות?

התיעוד של פגיעת הכטב"מ מהמצלמה של אנאס אל-שריף

מקורות שנחשפו להפעלת הכטב"מים בעזה, סיפרו ל"שיחה מקומית" שהפרקטיקה הזו מכונה בצבא "ציד". לדברי שלושה מקורות, השימוש ברחפנים וכטב"מים להתנקשות היה נרחב במיוחד במלחמה הנוכחית, ולפי דבריהם, הוביל בחלק מהמקרים לפגיעה בחפים מפשע.

היו לכך שתי סיבות עיקריות: הישענות מסיבית על תוכנות אוטומטיות ולא מדויקות, שעל בסיסן קציני מודיעין ניסו "לצוד" בעזרת רחפנים אלפי חשודים במקביל (מקור אחד כינה את זה "ציד רחב"); ואיכות תמונה ירודה במצלמות שמותקנות על הכטב"מים, שלרוב מתקשות לזהות תווי פנים, ולכן נדרשת הסתמכות על מידע נסיבתי כדי לזהות את המטרה בהסתברות גבוהה, אך לא מוחלטת, לפני תקיפה. אולם לפי מידע שהגיע ל"פורבידן סטוריז", המצלמות האלה יכולות ככל הנראה לזהות פרטי לבוש.

לפי התחקיר, רשימת היעדים להתנקשות באמצעות כטב"מים גובשה בין היתר בסיוע תוכנת לבנדר, וכללה בשלב מסוים עשרות אלפי אנשים. לבנדר היא תוכנת סימון מטרות איש, שמבוססת על בינה מלאכותית, וקיומה נחשף לראשונה בתחקיר קודם של "שיחה מקומית".

על פי החוק הבינלאומי, צבאות חייבים להבדיל בין לוחמים ללא-לוחמים, ופגיעה מכוונת בלא-לוחמים, כולל עיתונאים, היא פשע מלחמה. כאשר מחלקת המשפט הבינלאומי בצבא (דבל"א) ניסחה בשנות ה-2000 את כללי החיסול הממוקד, נקבע שאפשר לפגוע רק במי שנוטל חלק ישיר במעשי האיבה. "ההגיון היה 'אני הולך להשתמש בזה במשורה, נגד אנשים בדרגה הכי גבוהה, רק כשאין לי ברירה אחרת'", אמרה גבריאלה בלום, שהיתה מעורבת בניסוח הכללים האלה, לאתר "אינטרספט" ב-2018, "לא נראה שזה המצב עכשיו".

קשר רופף לחמאס

בתחקיר "שיחה מקומית" נכתב שלצבא היה ידוע שהתוכנה הזו – שסימנה במלחמה לפחות 37 אלף בני אדם כפעילי זרועות צבאיות המיועדים להריגה – טעתה בכ-10% מהמקרים, וסימנה גם אנשים ללא קשר, או עם קשר "רופף" בלבד, לזרוע הצבאית של חמאס או של הג'יהאד האסלאמי. המקורות אמרו בתחקיר כי טעויות אלו של לבנדר נתפסו כמחיר שלגיטימי לשלם בעבור אוטומציה משמעותית של הליך ההפללה.

לא ידוע אם לבנדר סימנה גם עיתונאים. שלושה מקורות שמכירים את האופן שבו התוכנה עובדת, העריכו שהדבר "אפשרי", שכן דפוסי התקשורת של עיתונאים יכולים להיות "דומים" לאלו של פעילים חמושים, אך הם הדגישו שלא ידוע להם על מקרה קונקרטי שבו סימון כזה קרה בפועל. שלושה מקורות ישראליים אמרו שלא ידוע להם שהיתה בצבא רשימה שסיננה החוצה עיתונאים, כך שיהיו מוגנים מפגיעה.

לפחות מקרה אחד של "כמעט" הרג עיתונאי על ידי כטב"מ. כטב"מ ישראלי מעל רצועת עזה, דצמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

לפחות מקרה אחד של "כמעט" הרג עיתונאי על ידי כטב"מ. כטב"מ ישראלי מעל רצועת עזה, דצמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

לבנדר לומדת לאתר דפוסי תקשורת "חשודים" של פעילים צבאיים, ועל בסיסם היא מסמנת אנשים שדומים להם כמטרות. מקור אחד אמר כי לבנדר עלולה לסמן עיתונאים, כי "יש עיתונאים שמדברים הרבה עם חמאסניקים. סביר שהם יהיו בקבוצות וואטסאפ שלהם, שיתקשרו אליהם… אז יכול להיות שלבנדר יתייג אותם כחמאסניקים".

המקור הדגיש שלא ידוע לו על מקרה שבו סימון כזה הוביל בפועל לתקיפה של עיתונאי כמטרה. עם זאת, המקור אמר שנחשף אישית למקרה אחד שבו עיתונאי בעזה "כמעט נהרג" כי סומן כמטרה, ובצבא רצו להפיץ תמונה שלו כאילו הוא איש חמאס שלובש וסט של תקשורת. בסופו של דבר הסתבר שהוא היה אכן עיתונאי.

"זאת היתה מטרה שעבדו עליה, וכמעט הרגו אותו. זה היה מאוד קרוב לזה", אמר המקור. "זה היה נורא מביך אם היו מפיצים לכל העולם תמונה כזו. בגלל זה מפקד היחידה תיחקר את זה אישית".

דפוסי ההתנהגות שהופכים את העיתונאים למטרה

הדמיון בין דפוסי התקשורת של עיתונאים ופעילים צבאיים מוכר לגופי מודיעין אחרים בעולם. מסמך שדלף ב-2015 מה-NSA (הסוכנות לביטחון לאומי האמריקאית) גילה שהממשלה האמריקאית סימנה בטעות את אחמד מופק זידן, מנהל הדסק העיתונאי של אל-ג'זירה באיסלמבאד שבפקיסטן, כפעיל אל-קאעדה, והוסיפה אותו לרשימה של חשודים כמחבלים.

המסמך התייחס לתוכנה האמריקאית סקיינט – שלפי "פורבידן סטוריז" דומה ללבנדר – מערכת בינה מלאכותית שמנתחת את המטה-דטא של אנשים כדי לגלות "דפוסי התנהגות" חשודים. המטרות שסומנו באמצעות סקיינט, כך נטען, הותקפו על ידי כטב"מים.

עיתונאי בעזה "כמעט נהרג" כי סומן כמטרה, אך ברגע האחרון בוצעה בדיקה נוספת, שהעלתה שהוא לא פעיל חמאס. "זאת היתה מטרה שעבדו עליה, וכמעט הרגו אותו", אמר מקור ישראלי

כמו בצבא הישראלי, גם הממשל האמריקאי התעקש שבתקיפות אלו תמיד יהיה "גורם אנושי בלוּפּ" – אדם שמפקח ומוודא את החלטות התוכנה. אך לפי ג’ניפר גיבסון, עורכת דין לזכויות אדם שמכירה את המקרה של זיידן, מערכת סקיינט האמריקאית היא כה לא מדויקת, שגם "אם אדם הוא זה שלוחץ על הכפתור זה לא משנה, כל עוד המחשב בוחר את המטרה".

אחד המקורות הדגיש בפני "שיחה מקומית" שהוא לא הסתמך באופן אוטומטי על לבנדר, ולכן גם אם עיתונאי היה מסומן כמטרה, הוא היה מגלה את הטעות בזמן אמת ולא תוקף אותו. המקור אמר שייתכן שביחידות אחרות היו נוהלי הפללה אחרים.

עיתונאי לא אמור להיות מטרה בשום מקרה. רכב משוריין של רויטרס שנפגע בהתקפה ישראלית ב-2006. צלם הסוכנות פאדל שאנה שנפצע בהתקפה נהרג שנתיים מאוחר יותר בהתקפה ישראלית (צילום: אריך הויברטס, המוזיאון האימפריאלי בלונדון CC BY ND 2.0)

עיתונאי לא אמור להיות מטרה בשום מקרה. רכב משוריין של רויטרס שנפגע בהתקפה ישראלית ב-2006. צלם הסוכנות פאדל שאנה שנפצע בהתקפה נהרג שנתיים מאוחר יותר בהתקפה ישראלית (צילום: אריך הויברטס, המוזיאון האימפריאלי בלונדון CC BY ND 2.0)

לעומתו, שני מקורות אחרים טענו בפני "שיחה מקומית" שבשלבים מוקדמים של המלחמה, חוקרי מטרות, בעיקר באוגדת עזה ובפיקוד דרום, פעלו כדי לאתר ולהתנקש באלפי חשודים כפעילים צבאיים "זוטרים", ומסיבה זו קיבלו אישור להסתמך "אוטומטית" על רשימת ההרג של לבנדר, בלי לבדוק אותה בכלל, באופן שהעלה לדבריהם את הסיכוי שהם פגעו גם בעיתונאים.

מומחים בינלאומיים אמרו ל"פורבידן סטוריז" שתקיפות באמצעות כטב"מים אמורות לא לפגוע בחפים מפשע כי הן מדויקות יותר, וכי ראש הנפץ בתקיפת כטב"מ קטן משמעותית מזה שמוטל ממטוס קרב. ברנדון בריינט, סמל בחיל האוויר האמריקאי שהפעיל כטב"מ מסוג פרדטור שהיום כבר לא נמצא בשימוש, אמר ל"פורבידן סטוריז" כי הכטב"מים שהם השתמשו בהם פגעו באופן כירורגי "כשלושים סנטימטר מאיפה שכיוונו את הלייזר שלנו".

מומחה צרפתי לכטב"מים, שביקש להישאר בעילום שם, אמר ל"פורבידן סטוריז" שעם כלים אלו "אתה יכול להסתכל על הסביבה, וכך להימנע מהביקורת שמגיעה כשאתה הורג יותר מדי אזרחים לא מעורבים". מקור מודיעיני בצבא הישראלי, שסימן מטרות עבור כלים כאלו במבצע שומר החומות ב-2021, אמר ל"שיחה מקומית" שבדרך כלל, הנזק האגבי המצופה "היה אפס".

ניתן לזהות וסט של עיתונאי

אך באותו היום בתל אל-זעתר, סיפר אל-שריף, הפיצוץ התרחש "באמצע הקבוצה שלנו". אחרי שראה את הסרטון שצולם באתר התקיפה, הסמל האמריקאי בריינט אמר שרעש הזמזום הבולט בו הוא "בוודאות כטב"מ. אני לא אשכח את הרעש הזה בחיים… (זה) מנוע עם פרופלור, שטס נמוך ובאיטיות".

את ההערכה של בריינט גיבה גם מומחה כטב"מים גרמני. "הרעש ברקע (הסרטון) אכן דומה לזה של כטב"מים המשתמשים במנועי פיסטון או טורבו-פרופ", הוא אמר. "פורבידן סטוריז" עבדו עם ארגון Earshot שעושה תחקירים פורנזיים קוליים. הממצאים של הארגון ושל "פורבידן סטוריז" מראים שהצבא הישראלי עושה בעזה שימוש בכטב"מים עם מנועי טורבו-פרופ (מסוג איתן, המיוצר על ידי התעשייה האווירית) ועם מנועי פיסטון (מסוג הרמס, המיוצר על ידי אלביט).

פגיעת טיל שיורה כטב"מ אמורה להיות הרסנית פחות מהפצצה של מטוס. בית שקרס במחנה אל בורייג', יוני 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

פגיעת טיל שיורה כטב"מ אמורה להיות הרסנית פחות מהפצצה של מטוס. בית שקרס במחנה אל בורייג', יוני 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

תוצאות התקיפה בתל אל-זעתר, הוסיף בריינט, מעידות כי נעשה שימוש בראש נפץ קטן, שמאפיין כטב"מים. "אם היו מפילים פצצות באמצעות מטוסי קרב או אף-16, הם היו משמידים את האנשים האלו. הם לא היו שורדים", הוא אמר.

מקור ישראלי גיבה זאת, ואמר ל"שיחה מקומית" שלעיתים קרובות, בתקיפות כטב"מ שבהן היה מעורב, היעד להתנקשות לא נהרג מיד, והיה צורך להשתמש בטיל נוסף. "רואים אותו מהמצלמה זוחל", אמר המקור, "ואז יורים עוד (טיל) אחד".

ניתוח מידע גלוי מאזור התקיפה בתל אל-זעתר, שכלל תצלומי לוויין, מעלה כי כל הבניינים בסביבה נהרסו כבר לפני הפגיעה בעיתונאים, ולכן לא סביר שהירי כוון לעבר אחד הבניינים הסמוכים.

בתגובה לפניות חוזרות, דובר צה"ל מסר לבסוף כי לא ידוע לו על תקיפות שבוצעו במיקום הזה במהלך חודש ינואר.

"עזה כולה מרוצפת בכטב"מים שאוספים מודיעין 24 שעות ביממה. בו זמנית הם יכולים לתקוף, כל זאת כשמפעיליהם שמורים היטב בקרונות שליטה, עשרות קילומטרים מהמטרות", נאמר בסרטון שהצבא הישראלי פירסם ב-2022. הצבא הישראלי, כמו צבאות אחרים בעולם, עושה שימוש הולך וגובר בכלים אלו: לפי הסרטון, 80% מהטיסות המבצעיות של חיל האוויר ב-2022 נעשו באמצעות כטב"מים.

תא"ל עומרי דור, מפקד בסיס פלמחים, הסביר בסרטון שהכטב"מים בעזה מאפשרים "למצוא בן אדם אחד ולנטרל אותו, מבלי לייצר נזק סביבתי ונזק לאף אדם אחר". גם מקור באמ"ן אמר שהשימוש בכטב"מים במלחמה הנוכחית "יותר בסדר מוסרית" מהשימוש במטוסי קרב, כי לא "מקריסים בית" שלם על יושביו כדי לנסות להרוג בן אדם אחד, אלא תוקפים את היעד להריגה כשהוא נמצא ברכב, על אופנוע או הולך ברגל.

אך בעוד שחלק מהמומחים משבחים את הכטב"מים על מידת הדיוק שלהם, אחרים טוענים שלפגוע במטרה באופן "כירורגי" לא אומר בהכרח פגיעה במטרה באופן חוקי או ראוי. "דיוק יכול לאפשר להימנע מפגיעה באזרחים, או לאפשר פגיעה באזרחים. תקיפה מדויקת פשוט מבטיחה את ההשמדה של המטרה", אומר ג'יימס רוג'רס, מומחה לכטב"מים באוניברסיטת קורנל. "אנחנו חיים בעולם מגוון של כטב"מים שיש בו שחקנים רבים, מדינתיים ולא-מדינתיים. חלקם רוצים להפחית את מחיר המלחמה, וחלקם למקסם את הנזק".

מומחים העריכו באוזני "פורבידן סטוריז" כי בכמה מהמודלים של כטב"מים שהצבא הישראלי משתמש בהם, אם הראות טובה, ניתן לזהות וסט של עיתונאי. מקורות בצבא אמרו שאיכות התמונה שמספקים הכטב"מים מקשה על זיהוי של תווי פנים. "אפשר לראות גודל של בן אדם, להבין מההליכה שלו אם זה זכר או נקבה, אם הוא שמן או רזה", סיפר מקור שעבד עם כטב"מים בצבא. "פרצופים אי אפשר לזהות. מתקשים לזהות תווי פנים. רואים דמויות קטנות. רואים אנשים קטנים".

מומחים בינלאומיים אמרו ל"פורבידן סטוריז" כי אותות סלולריים הם חלק מהותי מסימון מטרות והפללה שלהן. לדבריהם, תקיפות כטב"מ מכוונות על ידי טלפונים. "מלחמת כטב"מים מתקיימת בתוך מערכת של מודיעין של אותות (sigint)", הסביר חליל דיוואן, משפטן ומומחה לכטב"מים. לדבריו, אלמנטים רלוונטיים לקביעת מיקום של יעד או זיהוי שלו לפני תקיפה יכולים להיות "מכשירי סלולר, סימים, שימוש באפליקציות מסוימות ברשת החברתית עם הגדרות מיקום, ולייב סטרימינג".

"הוא צילם עד הסוף"

ב-15 בדצמבר 2023, סאמר אבו דקה, צלם בן 45 באל-ג'זירה ואב לחמישה, תיעד את ההרס במרכז ח'אן יונס עם הקולגה שלו, ואאל אל-דחדוח, מהעיתונאים המוכרים והמוערכים ביותר בעזה. שניהם לבשו וסטים של עיתונאים, והגיעו למקום עם צוות הגנה אזרחית פלסטיני, שכלל חובשים ומכבי אש.

מצאו את הגופה שלו קרועה לחתיכות. כתב אל-גיזירה ואאל אל-דחדוח בהלווית הצלם שלו סאמר אבו דקה, דצמבר 2023 (צילום: מוחמד דהמאן / אי.פי)

מצאו את הגופה שלו קרועה לחתיכות. כתב אל-ג'זירה ואאל אל-דחדוח בהלווית הצלם שלו סאמר אבו דקה, דצמבר 2023 (צילום: מוחמד דהמאן / אי.פי)

ברגע שסיימו לדווח וחזרו לכלי הרכב שלהם, הם נפגעו מדבר שעדים, ארגונים עצמאיים ואל-ג'זירה טענו שהיה תקיפת כטב"מ. "משהו גדול קרה", סיפר אל-דחדוח לאל-ג'זירה ממיטתו בבית החולים. "נפלתי לקרקע… בקושי הצלחתי לעמוד".

בעודו מדמם בידו הימנית, הצליח אל-דחדוח להגיע לכלי הרכב של צוותי ההגנה האזרחית, מאות מטרים משם. הוא הביט לאחור וראה ששלושה מחברי הצוות האלה נהרגו. מעבר אליהם שכב על הקרקע – פצוע אך חי – אבו דקה. "ביקשתי מהאנשים באמבולנס לחזור בשביל סאמר, אבל הם אמרו שאנחנו צריכים לעזוב מיד ולשלוח רכב אחר כדי שלא יטרגטו אותנו", אמר אל-דחדוח. מסביבם זימזמו כל העת כטב"מים.

לפי עדויות, האמבולנסים נחסמו בדרכם לאבו דקה במשך חמש שעות. כשחובשים הצליחו להגיע למקום, הם מצאו את הווסט העיתונאי של אבו דקה שעון על קיר. "עבורנו, זו היתה עדות לכך שהוא היה בחיים בהתחלה, ושהוא הוריד את הווסט בעצמו כי הוא היה כבד", אמר בילאל חמדן, שהגיע למקום. כעבור כחצי שעה, "קולגה מצא את הגופה של סאמר אבו דקה קרועה לחתיכות". אנשי ההגנה האזרחית הסיקו מכך שהוא נפגע לפחות משני טילים.

"אני בטוח שהוא צילם עד הסוף. הוא היה מקצוען, ואדם כל כך נפלא", אמר איברהים קנאן, חבר וקולגה של אבו דקה, שסיפר שגם המצלמה שלו נהרסה בתקיפה. במערכת אל-ג'זירה אמרו ל"פורבידן סטוריז" שהם הציגו את המקרה של אבו דקה בפני בית הדין הפלילי בהאג, ויבקשו שהתובע יחקור אותו כחשד לפשע מלחמה.

דובר צה"ל לא סיפק לפורבידן סטוריז מידע על ההתקפה או על מטרותיה. אולם הוא הצהיר כי המקרה נמצא בבחינה של צוות התחקור המטכ"לי, הדן במקרים של הפרה אפשרית של החוק הבינלאומי.

פוחדים ללבוש את הווסטים

התחקיר העלה שורה של מקרים נוספים שבהם עיתונאים נפגעו, לפי עדויות, באמצעות כטב"מים. אחמד פאטימה, עיתונאי של פרס-האוז – ארגון ללא מטרת רווח שתמך באנשי תקשורת בעזה והעניק להם סיוע משפטי – נפגע ב-13 בנובמבר בזמן שהחזיק את בנו הקטן בן השש, 50 מטר מחוץ לבית שלו. לפי אשתו, כטב"מ פגע בו בזמן שניסה להבהיל את בנו לבית החולים, אחרי שהבית שלהם הופצץ. בצבא הישראלי אמרו שהם ביצעו תקיפות נגד תשתיות ופעילי חמאס באזור.

כמה חודשים מאוחר יותר, ב-24 בפברואר, עבדאללה אל-חאג' הותקף על ידי כטב"מ במתקפה שבה נהרגו שני אנשים נוספים. אל-חאג', עיתונאי-צלם העובד בשביל אונר"א והעיתון הירושלמי "אל קודס", היה אחד העיתונאים הראשונים שתיעדו את ההרס רחב ההיקף בעזה, הודות לרחפן הקטן שהפעיל. הצילומים שלו התפרסמו בעולם כולו.

חלק מהצילומים של עבדאללה אל-חאג'

באותו יום, סיפר אל-חאג', הוא צילם במחנה הפליטים א-שאטי. "שמתי בצד את הרחפן שלי והלכתי לעבר כמה דייגים", הוא שחזר. "ברגע ששאלתי מה המחיר, טורגטתי". בימים אלה הוא מקבל טיפול רפואי בקטאר, שם ראיינו אותו עיתונאים השותפים לפרויקט. "הייתי חסר הכרה שלושה ימים", הוא אמר מבית חולים בדוחא. שתי רגליו נקטעו מעל לברכיים.

בפברואר, תקיפת כטב"מ מצפון לרפיח פצעה קשה את אסמעיל אבו עומר, שעבד באל-ג'זירה, ואת אחמד מטר, צלם עיתונות פרילנסר. באל-ג'זירה אמרו שאבו עומר לבש וסט עיתונאי באותו הזמן. בישראל אמרו שאבו עומר היה חבר בחמאס, טענה שבאל-ג'זירה מכחישים. חודשיים מאוחר יותר, תקיפת כטב"מ נוספת הרגה את צלמי העיתונות והאחים איברהים ואיימן מוחמד אל-ע'באוי בזמן שהם צילמו עם רחפן משלהם בח'אן יונס.

"זה לא אמור לקרות", אמר ל"פורבידן סטוריז" פרופ' אסא כשר, שכתב את הקוד האתי של צה"ל. "אף עיתונאי לא אמור להיהרג בנסיבות נורמליות של מלחמה בעזה. זה לא חוקי. זה לא אתי. מי שעושה את זה צריך להישפט… בשום מצב אי אפשר להעלות על הדעת שחיילים יקבלו אישור לירות על אדם שבבירור מזוהה כעיתונאי… ולא לקח חלק בלחימה".

אך בלוחמת רחפנים, אחריות משפטית אינה דבר נפוץ, הסבירה ליסה לינג, סמלת בצבא האמריקאי שעסקה בפן הטכני של מערכות ניטור של כטב"מים. "יש טשטוש של אחריות. לאנשים יש מעט מידע, וכל כך הרבה מרכיבים קשורים לירי מכטב"מ, שמאוד קשה לקבוע מי באמת אחראי".

בתגובה לתחקיר "פורבידן סטוריז", נמסר מדובר צה"ל כי "כל תקיפה של צה"ל מבוצעת על ידי צוות מיומן", וכי שום תקיפה "לא נעשית ללא פיקוח אישור של קציני צה"ל. צה"ל מכוון את תקיפותיו אך ורק כלפי מטרות צבאיות ופעילים צבאיים ומבצע את התקיפות בהתאם לכללי המידתיות ואמצעי זהירות. זו טרגדיה נוראית שאזרחים, כולל עיתונאים, נפגעים בעימות. הטרגדיה הזו נגרמת על ידי חמאס, שבאופן מכוון מציב את עצמו בתוך אוכלוסייה אזרחית".

כמה עיתונאים בעזה אמרו שהם חוששים ללבוש את הווסטים שלהם מאז שנפגעו מכטב"מים. חלקם סיפרו שהם מתהלכים בלי טלפון, ומפחדים לחזור לבתים שלהם, מחשש שיטרגטו אותם ברגע שייכנסו לתוכם. ע'בון, שהחלים מהפציעה שלו, אמר שהוא מרגיש שהזהות שלו כעיתונאי והווסט העיתונאי הם היום כמו "אמצעי לפגיעה בך, יותר משהם אמצעי להגנה".

תרמו לדיווח: פינאס רוקר, סופיה אלברז חוראדו, יוסר יוסף ("פורבידן סטוריז"); ארתור קרפאנטייה ומג'ד זרוקי ("לה מונד"); ARIJ; מריה קריסטוף, מריה רטר, דאז'אנה קוליג, כריסטו בושנק (PTM)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

ההורים בעזה מתמודדים עם הסיוטים הכי גרועים שאפשר להעלות על הדעת. אב ובתו בח'אן יונס, עזה, לאחר הפצצה ישראלית, 13 ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

אני, פלסטיני מיפו, רואה מה קורה בעזה וחרד לגורל לבתי

כל תמונה של אב פלסטיני האוחז בגופו חסר החיים של ילדו מזכירה לי את הסכנה המאיימת על בתי. אם המלחמה לימדה אותי משהו, זה האמת העצובה שחיי ילדינו הם חסרי ערך. היא מציבה אותנו בפני דילמה בלתי אפשרית: להישאר במולדת או להגן על ילדינו במחיר של פליטות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf