מדוע ויתרו ב"ג'ואיש כרוניקל" על בדיקת עובדות ונתנו מתנה לנתניהו?

ב-4 בספטמבר, כינס ראש הממשלה בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים לתקשורת הזרה, כדי להסביר את התעקשותו על השארת כוחות ישראליים בציר פילדלפי בעזה, גם על חשבון עסקת בני ערובה. במסיבת העיתונאים, ראש הממשלה הוסיף טיעון חדש לטענה השחוקה שלו שגבול עזה-מצרים משמש היסטורית להברחת נשק: אם הצבא הישראלי לא ישלוט באזור, חמאס יוכלו "להבריח את החטופים החוצה… לסיני", ומשם "לאיראן או… לתימן". אם זה יקרה, הוא הוסיף, "הם יהיו אבודים לנצח".

למחרת, ה"ג'ואיש כרוניקל", העיתון היהודי הוותיק ביותר בבריטניה, פרסם ידיעה בלעדית שנתנה תוקף לטענה של נתניהו. הדיווח התיימר לחשוף ראיות מ"מקורות מודיעיניים" ישראליים, שמוכיחות לא רק שמנהיג חמאס יחיא סינוואר התכוון להבריח את בני הערובה הנותרים דרך ציר פילדלפי לאיראן, אלא גם שמנהיגי חמאס הנותרים בעזה, כולל סינוואר עצמו, מתכוונים לברוח איתם.

תוכנית כזאת, נכתב במאמר, "נחשפה לכאורה במהלך חקירה של בכיר חמאס שנפל בשבי, כמו גם ממידע שהושג ממסמכים שנתפסו ביום חמישי, 29 באוגוסט, באותו יום שבו נמצאו גופותיהם של ששת החטופים שנרצחו". עוד נכתב כי "עבור סינוואר, ציר פילדלפי הפך לאפשרות הזמינה היחידה לבצע את תוכניתו".

הסקופ של "ג'ואיש כרוניקל" צבר תאוצה, ושותף על ידי מגוון של כלי תקשורת ומשפיענים מהימין הישראלי, ובהם בנו של נתניהו, יאיר. ב-9 בספטמבר, אשתו של ראש הממשלה שרה נפגשה עם הורים של חטופים, ולפי דיווחים אמרה להם: "אין ברירה עם פילדלפי – יש ידיעות ש(חמאס) יבריחו אותם (את החטופים) לאיראן".

יש רק בעיה אחת: הסיפור הזה שקרי לגמרי.

יום אחרי הפרסום, ערוץ 12 הפריך את הטענות שמופיעות בכתבה, והצהיר כי "כל המקורות הרלוונטיים בממסד הביטחוני" לא מכירים את המידע המודיעיני המוזכר, בין אם מהחקירה או מהמסמך הכתוב. יומיים לאחר מכן, עיתונאי "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן ציטט ארבעה מקורות מקהילת המודיעין הישראלית ומחטיבת השבויים והנעדרים בצבא, שתיארו את הטענות של "ג'ואיש כרוניקל" כ"המצאה פרועה", וטענו שלא קיים מסמך כזה. מקור אחר תיאר את הדיווח כ-"100 אחוז שקר". דובר צה"ל, דניאל הגרי, דחה רשמית את הסיפור ואמר כי הוא חסר בסיס.

זה לא היה המאמר היחיד שהדליק נורות אדומות בשבוע שעבר לגבי הפצה של מידע מודיעיני ישראלי כוזב. ב-6 בספטמבר, ידיעה בלעדית באחד העיתונים היומיים הנפוצים בגרמניה, "בילד", התיימרה לחשוף את תוכנו של מסמך סודי שנמצא על המחשב האישי של סינוואר בעזה מוקדם יותר השנה. לטענת "בילד" המסמך הזה פירט את האסטרטגיה של חמאס בנוגע למשא ומתן על בני הערובה, שאושרה על ידי סינוואר עצמו, וחשף כיצד הארגון "מבצע מניפולציה על הקהילה הבינלאומית, מענה (פסיכולוגית) את משפחות החטופים ומבקש להתחמש מחדש".

לפי הדיווח, המסמך הסודי מספק ראיות לכך שחמאס לא רואה בהפסקת אש מטרה דחופה שנמצאת בראש סדר העדיפויות. לפי "בילד", המכתב כולל את המשפט: "יש לשפר סעיפים חשובים בהסכם, אפילו אם המשא ומתן יימשך תקופה ארוכה יותר".

גם הסיפור הזה – שנתניהו חזר עליו בפגישת הקבינט ביום ראשון – התבסס ברובו על המצאה. מקורות בצבא אמרו ל-ynet שהצבא אכן גילה בעזה מוקדם יותר השנה מסמך שמקיים קווי דמיון מסוימים לזה שמתואר בעיתון הגרמני, אבל הוא הכיל רק הצעה שניסח גורם זוטר. בניגוד לטענות ב"בילד", זה לא היה מסמך אסטרטגיה רשמי, והוא לא נכתב על ידי סינוואר או כל בכיר אחר בחמאס. והשורה שמעידה כי חמאס מוכנים לגרור את המשא ומתן לא הופיעה בכלל במסמך האמיתי.

אז מה קורה פה?

נראה שהצבא מתייחס לשתי הידיעות, ב"ג'ואיש כרוניקל" וב"בילד", כקשורות זו לזו, ופתח בחקירה פנימית בניסיון למצוא את מקור ההדלפות וההמצאות האלה. לדברי ברגמן, הצבא חושד שמי שאחראי על הפרסומים האלה מבקש להשפיע על דעת הקהל לטובת נתניהו, מכיוון שהמחאות ההמוניות בישראל הקוראות לעסקת חטופים מאיימות לפגוע במאמציו להמשיך במלחמה. כפי שאמר לברגמן גורם צבאי הבקיא בפרטי החקירה, "זהו קמפיין השפעה… על הציבור הישראלי… ואנחנו נחושים לאתר את האדם או הגורם שנמצא מאחוריו".

בישראל יש מי שמפנים את האצבע המאשימה ישירות לראש הממשלה. הסברה הרווחת היא שנתניהו מדליף כבר חודשים מידע סלקטיבי לתקשורת הישראלית, במסווה של "גורם ביטחוני בכיר". אבל הפרשה הזאת מסמנת שלב חדש במאמצים שלו להונות את הציבור. המחלוקת בחודשים האחרונים בין נתניהו לממסד הביטחוני, כולל בסוגיית ציר פילדלפי, גם היא מתועדת היטב.

"איך ייתכן שרגע אחרי שששת החטופים החיים חזרו מתים והזעם הציבורי גבר וההפגנות התגברו, נכתב מכתב שנותן מענה לכל הקשיים של נתניהו?" תהה הכתב הוותיק שלומי אלדר בטוויטר, בנוגע למסמך המזויף שחשף ה"בילד". "חצי שנה חיכה 'מסמך סינוואר', שנמצא לא פחות ולא יותר, במחשב האישי של סינוואר, לפרסום? ובוודאי הגיוני שסינוואר יושב במנהרה והוגה והוגה ומגיע בדיוק למסמך שתואם את סיסמאותיו של נתניהו?"

"היה לי ברור", המשיך אלדר, "שזו הדלפה מלשכתו של ראש ממשלת ישראל, שעושים שימוש מניפולטיבי בעיתונות הזרה שלא מאמינה שעושים בה שימוש שנועד לקרוע עוד יותר את החברה הישראלית השסועה ולהציל את נתניהו מההפגנות שהתעצמו… השורה התחתונה והעצובה היא שיש כאן קמפיין מתוזמן נגד משפחות החטופים".

מי זה אֵלון פרי?

אבל הסיפור הופך אפילו יותר מוזר. מחבר הידיעה ב"ג'ואיש כרוניקל" הוא אדם בשם אלון פרי, שפרסם סדרה של סקופים בעיתון מאז תחילת המלחמה – בהם חשיפה של פרטים חדשים על ההתנקשויות במפקד הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף (שחמאס מכחישים את מותו), בעזה, וראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמעיל הנייה, בטהראן.

בביוגרפיה של פרי באתר "ג'ואיש כרוניקל" נטען שהוא שירת כחייל קומנדו בגולני 28 שנה, ויש לו 25 שנות ניסיון בעיתונות. עוד נטען שם שהוא מרצה בנושא "100 שנות טרור במזרח התיכון, בדגש על הסכסוך הישראלי-פלסטיני" בארה"ב ובבריטניה.

באתר שלו נטען עוד שבזמן שירותו הצבאי, היה פעיל ביחידת מסתערבים, ואף השתתף במבצע אנטבה ב-1976. הטענה הזאת הוסרה מהאתר בינתיים, אך עדיין מופיעה בכתבה ממגזין Soldiers of Fortune תחת שמו מלפני שלושה שבועות, וגם נכללה בפתיח לראיון שנתן למגזין היהודי אורתודוקסי "עמי" בשבוע שעבר. פרי טוען עוד כי כתב שני ספרים, ובאתר ההוצאה לאור של ספרו השני, שיצא באפריל השנה, נטען שהיה פרופסור באוניברסיטת תל אביב יותר מ-15 שנה.

כמעט אף אחת מהטענות האלה אינה נכונה. תחקיר של "הצינור" חשף ב-9 בספטמבר שאין שום תיעוד שפרי עבד אי פעם באוניברסיטת תל אביב או השתתף במבצע אנטבה. יתרה מכך, התמונה שהוצגה באתר שלו (ובינתיים הוסרה משם) שמתיימרת להראות אותו כמסתערב ולטענתו צולמה ב-1992, היא בעצם מ-2005.

עיתונאי "הצינור" עימת את פרי עם אי הדיוקים האלה, ותחת לחץ פרי הכחיש שהיה סוכן חשאי, אף שהטענה הזאת מופיעה בספרו הראשון. הוא גם הכחיש שעבד באוניברסיטת תל אביב – "אולי טעו בהוצאה לאור" – ושהשתתף במבצע אנטבה. כשנשאל מדוע נטען כך באתר שלו, הגיב פרי: "אני לא נכנס לאתר שלי, לא בדקתי את זה".

גם אצל עיתונאי TheMarker, סימי ספולטר, התעוררו חשדות לגבי זהותו של פרי, והוא החליט לחקור בעניין. בביוגרפיה של פרי באתר "טיימס אוף יזראל", שם כתב שני פוסטים ב-2021, נטען כי הוא עבד ב"כמה עיתונים ארציים בישראל, כמו גם ברדיו ובטלוויזיה" (עכשיו מופיע שם עמוד שגיאה). הוא גם אמר ל"ג'ואיש טלגרף" הבריטי ב-2014 שעבד ב"מעריב".

"אישית לא מצאתי אף כתבה או אזכור שלו בתקשורת בעברית, גם לא תמונה, לא ב'מעריב' ולא באף גוף תקשורת", צייץ ספולטר. "למעשה מלבד 9 כתבות ב-JC, כולם מהחודשים האחרונים, אין היסטוריה מתועדת של אלון פרי כעיתונאי 25 שנים".

בפרסומים שלו ב-ynet, ברגמן חשף שלא רק המאמר האחרון של פרי ב"ג'ואיש כרוניקל" כולל שקרים, אלא גם המאמר שקדם לו: דיווח מ-28 באוגוסט תחת הכותרת "הסיבה האמיתית שחמאס לא יכול לשחרר את החטופים הנותרים". פרי מצטט שם שוב "מקורות מודיעיניים", וטוען שחמאס מחזיק כיום רק כ-20 מ-100 החטופים הישראלים שעדיין נמצאים בעזה. רבים מהם, לדבריו, מוחזקים אזוקים בקרבתו של סינוואר – והשאר נמצאים בידי קבוצות חמושות אחרות, מה שפוגע ביכולת להשיג עסקה לשחרורם. אבל קצין מחטיבת השבויים והנעדרים בצבא אמר ל-ynet שהצבא יודע כי הטענות האלה הן "קשקוש".

מי שמכיר את הסיקור של "ג'ואיש כרוניקל" בשנים האחרונות לא מופתע מחשיפות על פרסומים לא מדויקים ומוטים פוליטית. אחרי שינוי בעלות מפוקפק ב-2020, התוצרים והטון המערכתי של העיתון, שכבר היה מוטה לימין, הפכו לצהובים יותר תחת הנהגתו של העורך ג'ייק וואליס סימונס, שמתארח לעיתים קרובות בתוכניות החדשותיות והפוליטיות הגדולות בבריטניה. אבל החשיפות האלה מצביעות על משהו עמוק יותר מעמדה פוליטית וקצת רשלנות.

לא ברור אם ה"ג'ואיש כרוניקל" ידע על הכזבים בביוגרפיה של פרי, או עד כמה העיתון הבריטי וה"בילד" היו מודעים למקורות הכוזבים לכאורה של המודיעין שהוצג בדיווחים שלהם כעובדה. העיתון הבריטי פרסם היום (ה') הודעה, שבה נאמר כי הם "מודעים להאשמות הנוגעות לעיתונאי העצמאי, ומתייחסים אליהן ברצינות רבה", ונטען כי מתבצעת חקירה בעניין ויפורסם עדכון. אך גם אם הם לא היו מודעים לכך, אין שום תירוץ לוויתור על בדיקת עובדות בסיסית לפני הפרסום. התוצאה, ביודעין או שלא ביודעין, היתה מתנה לנתניהו, שסייעה לו להדוף לחצים ציבוריים ובינלאומיים להשגת עסקת חטופים שתסיים את המלחמה.

ה"ג'ואיש כרוניקל" ואלון פרי בחרו שלא להגיב על פניית מגזין 972+ לתגובה.

בן רייף הוא עורך במגזין 972+, שם הופיעה הכתבה במקור, וב"ושתי מדיה", ומתגורר בלונדון. מאנגלית: יונית מוזס