גם המודיעין הפיננסי לא היה ערוך למלחמה
במשך תקופה, בנק ישראל העמיד בחזית הניתוח הגיאופוליטי שלו, שמשמש להערכת סיכונים במשק, כמעט כל דבר, חוץ ממלחמה אזורית גדולה. משפרצה המלחמה, דורש הנגיד לגבות את המחיר מקבוצה שגם כך בסיכון גבוה, בין השאר בגלל המדיניות שקידם
האם מלחמה היתה באמת תרחיש כל כך בלתי סביר? נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטקס הארכת כהונתו של הנגיד, ב-18 בדצמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
ביקורת רבה נמתחה, ובצדק, על כישלון המודיעין הישראלי ב-7 באוקטובר. אבל נראה שגם מבחינת המודיעין הפיננסי, מצב המוכנות שלנו למלחמה לא היה הרבה יותר טוב. למעשה, עיון בדו"חות בנק ישראל לאורך תקופה מעלה שתרחיש של מלחמה אזורית גדולה והשלכותיה על המשק פשוט לא נבחן ברצינות.
בדו"ח היציבות הפיננסית האחרון שפרסם הבנק למחצית הראשונה של 2023, נכתב בפירוש בפרק "תרחישי סיכון": "על אף התממשות מסוימת של הסיכון הגיאופוליטי במהלך התקופה הנסקרת (מבצע "מגן וחץ"), בדו"ח זה אנו לא עוסקים בהערכת ההסתברויות להסלמה של הסיכונים הגיאופוליטיים המקומיים – כלומר להרעה קיצונית של המצב הביטחוני במספר חזיתות בו-זמנית, ולא בוחנים את היקף פגיעתם בפעילות המשקית".
בדו"ח היציבות הפיננסית למחצית הראשונה של 2022 נכתב רק כי "קיימים תרחישים של אירועים גיאופוליטיים באזור, העלולים גם להקרין על כלכלת ישראל", בפסקה שמדברת על חוסר היציבות השלטונית באותה תקופה. וכך גם בדו"חות שלפניו. בחזית הניתוח הגיאופוליטי היו סין, רוסיה, ארה"ב, חברות דירוג האשראי ואפילו משבר האקלים. מלחמה וגיוס מילואים נרחב? לא נראה שמישהו בבנק אפילו חשב על הנושא.
לא ברור למה החליטו אנשי בנק ישראל לא לבחון את היקף הפגיעה של מלחמה בפעילות המשקית. האם לטעמם מלחמה היתה באמת תרחיש כל כך בלתי סביר?
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, הוא אחד האנשים המחובקים בחברה הישראלית. הנגיד, שכהונתו הוארכה לקדנציה שנייה בעיצומה של המלחמה, נחשב כיום במובנים רבים ל"מבוגר האחראי". "מזל שההגה המוניטרי בידיים של אמיר ירון", קבעה כותרת ב"כלכליסט". העיתונאי שאול אמסטרדמסקי הסביר שירון הוא היחיד שאומר לציבור את האמת. אבל איך אפשר לסמוך עליו שהוא מסוגל להתמודד עם השלכות וסיכונים שהבנק לא טרח אפילו להעריך? ומה המשמעות של המודיעין הפיננסי החסר מבחינת מוכנות המשק הישראלי להתמודד עם המשבר הזה?
למעשה, הערכת סיכונים חסרה היתה טובה למדיניות של בנק ישראל בשנים האחרונות. מחיאות הכפיים שנשמעו מכל עבר על החלטתו להוריד את הריבית ב-0.25%, ל-4.25%, ב-1 בינואר 2024, אחרי כמעט ארבע שנים שבהן עלתה ופגעה קשות בנוטלי המשכנאות, השכיחו כנראה את העובדה שהנגיד עצמו יצר "מלכודת" ללווים כאשר החליט ב-2021 לבטל את המגבלות על רכיב הפריים במשכנתה, ולאפשר לקחת הלוואות ששני שלישים מהן צמודים לריבית הפריים – שהיתה אז בשפל.
המהלך הזה, של הגדלת רכיב הפריים במשכנתה, היה רק אחד מסדרה של מהלכים ששידרו לציבור מסר ברור: הסיכונים נמוכים, המשיכו ללוות. בין השאר, הנגיד מקדם כבר תקופה את חוק האיגוח – שלדבריו נועד "להגדיל את היצע האשראי" במשק, כלומר להקל על מתן הלוואות, בעיקר על ידי גופים חוץ-בנקאיים, וכן "לפזר סיכונים", כלומר להעביר את הסיכונים אל הציבור. זאת, תוך התעלמות מהתפקיד הקטסטרופלי שהיה לאיגוח מהסוג הזה במשבר הפיננסי של 2008.
הנגיד גם מקדם "דיגיטציה" שתקל על מיחזור הלוואות, כלומר לקיחת הלוואות חדשות; ומעודד את התפתחות השוק החוץ-בנקאי, אף שבדו"חות היציבות הפיננסית של הבנק מועלה החשש כי החברות בו אינן יציבות, בין השאר על רקע מיעוט רגולציה. בנוסף, בכל משבר מציע הבנק המרכזי מתווה של "דחיית הלוואות", שגם משמעותו היא למעשה הלוואות חדשות.
בסך הכל, נראה שהנגיד ירון יצא מגדרו לא רק כדי לוודא שהציבור ימשיך ללוות במרץ, אלא גם שההלוואות יהיו מסוכנות יותר. לפי בנק ישראל עצמו, ישראל היא שיאנית בהלוואות מסוכנות: בכנס האגודה הישראלית לכלכלה הציג ירון נתונים המראים ש-90% מיתרת האשראי של הישראלים (ללא אוברדרפט) היא בריבית משתנה, ואמר כי הבנקים בישראל מעבירים חלק מהסיכון אל הלקוח.
ניהול סיכונים או תפיסת עולם?
תרחיש של מלחמה גדולה וממושכת יכול לעצור את הצמיחה, את רכבת הנדל"ן, את ההשקעות בהייטק ואת הצרכנות הישראלית. קשה ליישב אותו עם מדיניות שמאפשרת ומעודדת חלוקת הלוואות נמרצת והגדלת סיכונים. אך כעת, כשה"סיכונים הגיאופוליטיים" הפכו למציאות, מעריך הנגיד כי "מאזן הסיכונים לתחזית הצמיחה נוטה כלפי מטה", בגלל השפעת המלחמה והסיכוי להחמרת המערכה בצפון, וקורא ל"ריסון תקציבי", שמי שייפגע ממנו יהיה בעיקר מעמד הביניים. עכשיו פתאום "אין ארוחות חינם", טוען הנגיד במכתב חריף ששלח לראש הממשלה, בנימין נתניהו.
באותו מכתב מזהיר ירון כי הוצאות המלחמה יגיעו ל-210 מיליארד דולר עד 2025, לא כולל ירידה בהכנסות, ודורש "התאמות דחופות בתקציב". הוא מדגיש כמה וכמה פעמים שעל ההתאמות להיות פרמננטיות, כלומר קיצוצים קבועים בתקציב. הדוגמאות שהוא מפרט: העלאת המע"מ (מס רגרסיבי), וביטול נקודות זיכוי במס הכנסה להורים עם ילדים עד גיל 3, שניתנו כחלק ממימוש הבטחת הבחירות של נתניהו ל"חינוך חינם מגיל 0".
צפוי לעלות יותר מ-200 מיליארד שקל. שיירת טנקים ליד הגבול עם עזה, ב-28 בנובמבר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
קצת מוזר שבנק ישראל, גוף שעניינו המרכזי הוא ניהול הסיכונים הפיננסיים של מדינת ישראל, נותן דוגמאות לקיצוצים קבועים שמשפיעים דווקא על משקי בית מהמעמד הבינוני. בעיקר על רקע העובדה שהבנק עצמו מעריך כי מעמד הביניים הוא קבוצה שנמצאת בסיכון גבוה יחסית, בוודאי לעומת הבנקים, התאגידים, הגופים המוסדיים ומשקי הבית בעלי הון גבוה.
למשל, בכל בחינה של תרחישים לירידת מחירי הנדל"ן מסביר בנק ישראל שוב ושוב שמשקי הבית עשויים להיפגע, אך הבנקים והמוסדיים יציבים דיים כדי לעמוד במשבר כזה.
גם גופים אחרים הוציאו לאחרונה שורת פרסומים שמבשרים על גידול בסיכון אצל משקי הבית. למשל, דווח כי מספר ההלוואות מקרנות ההשתלמות והפנסיה מזנק; עובדים רבים עדיין נמצאים בחל"ת (חופשה ללא תשלום). עמותות אזרחיות מדווחות על עומס בלתי אפשרי, וזאת בזמן שבממשלה מאשרים קיצוץ רוחבי, שמשמעו קיצוצים בשירותים לאזרחים. וכל זאת, כשהוצאות הממשלה (ללא ביטחון וריבית) גם כך מהנמוכות ב-OECD (לפי דו"ח בנק ישראל ל-2022), ומחירי המזון גבוהים בכ-50% לעומת מדינות אירופה – עוד לפני המלחמה והעלאות המחירים.
כך, משקי הבית בישראל הגיעו למלחמת "חרבות ברזל" ברמת מינוף גבוהה וברמת שירותים נמוכה, והמשבר ללא ספק העלה את רמת הסיכון שבה הם נמצאים. אז מדוע בנק ישראל מחליט להתמקד בגזירות שמכוונות אליהם? האם מדובר בניהול סיכונים, או שמא בתפיסת עולם?
אפשר להבין את כיוון התשובה כשרואים שהנגיד מתנגד להצעת האוצר למיסוי רווחי הבנקים, שיכול היה להכניס למדינה 1.4 מיליארד שקל בשנה.
בנק ישראל נהנה מיוקרה מקצועית. כלכלנים ועיתונאים ממהרים להגן על סמכותו בכל פעם שפוליטיקאים מנסים להגביל אותו ולהפעיל עליו לחצים. אבל האם הציבור זוכר בכלל מה הם הסטנדרטים המקצועיים הנדרשים מבנק ישראל? האם מישהו ידרוש גם מהנגיד הסברים, ולא רק מהפוליטיקאים הפופוליסטים? כנראה שלא.
טלי גולדרינג היא עורכת וידיאו, מורה ומרצה
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
